שתי מגמות בירידה מצרימה

הזמנה כפולה
יוסף מתוודע אל אחיו, ושולח איתם הצעה לאביו לרדת מצרימה על מנת להיות עמו במשך שנות הרעב. אנו מצפים שעתה יפנה יוסף לפרעה, ויקבל ממנו אישור סופי להבאת המשפחה. להפתעתנו, מתברר שהשמועה אודות בואם של אחי יוסף התגלגלה כבר אל ארמונו של פרעה, והוא מצדו הכין מיוזמתו הזמנה למשפחה להגיע למצרים. הזמנה זו הינה בעלת תוכן דומה לזו של יוסף, ובכל זאת התורה חוזרת עליה בפירוט. לשם מה הכפילות בתיאור ההזמנות?
נעיין בשני התיאורים ונבחן האם אכן ההזמנות זהות.

הזמנת יוסף¹:

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר: וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה: וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:

מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד: וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם: וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה:

הזמנת פרעה²:

וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֱמֹר אֶל אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ: וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם: וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא:

והרי ההבדלים שהעלינו:

	יוסף	פרעה
מי נותן החסות?	יוסף: רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד: וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי… וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם… כמו כן, יוסף מדגיש את מעמדו: וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם… שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם… וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם	פרעה: וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם
בין ארץ ישראל למצרים:	עליה – ירידה: מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי… רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד… וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה.	ביאה: וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן… וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי… וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם.
אל מי מופנית ההצעה?	אל יעקב: מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף… רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד: וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם.	אל האחים: עֲשׂוּ טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם… וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם… וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ… קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם: וְעֵינְכֶם אַל תָּחֹס עַל כְּלֵיכֶם.
הנימוק לירידה:	הזכרת הרעב: כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר: וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה: וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:	לבוא וליהנות מארץ השפע: וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ… כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא.
מי הבאים?	מזכיר צאן ובקר: אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.	המשפחה בלבד: וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם… עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם…
היכן יגורו?	במקום מסוים: וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי…	אין ציון מקום. בכל מצרים: וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ… כִּי טוּב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא.

הצלה מרעב או ניצול ה"גניוס היהודי"?
יוסף מודע היטב לבעיה שבירידה מן הארץ, וחרד מפני ההתערות במצרים ובתרבותה. הוא פונה אל יעקב כמי שמבטא את עניינה הרוחני של המשפחה ואת התפקיד הא-לוקי המוטל עליה, ומציג את יד ה' שהביאה אותו להיות המושל בכל ארץ מצרים, כולל היותו אב לפרעה! בניגוד למחשבת האחים, א-לוקים חשבה לטובה וגלגל את העניינים באופן שחלומותיו של יוסף יתגשמו³. תכלית כל המהלך – כלכלת המשפחה בשנות הרעב.
הישיבה בארץ גושן תבודד את האחים מן המצרים ותגן עליהם מפני התבוללות. תסייע לכך הורדת הצאן והבקר מצרימה, שכן תועבת מצרים כל רועה צאן.
פרעה, לעומת זאת, וודאי אינו סבור שעולים לארץ ישראל, וקל וחומר שאין יורדים מצרימה, אלא פשוט באים שמה. הוא שמח לקלוט עוד 11 "יוספים" ומתכנן כיצד ירתום את ה"גניוס היהודי" לטובת כלכלתה של מצרים. הוא פונה לאחים דווקא, ומפתה אותם לבוא ולהשתלב בארץ השפע והאפשרויות הבלתי מוגבלות. הוא מציע לאחים להשאיר את ה"שמאעטס" בבית, ובכלל – ההובלה, עליו!

יתכן שכפל המגמות בירידה למצרים משתקף בדברים ששלח יוסף:

וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה	וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶך4:
וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם	וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶך5:

העגלות והחמורים מבטאים את הצעת פרעה, ויש בהם עצמם הדגמה לשפע ולטוב שבמצרים. יוסף, לעומת זאת, דואג למזון ולצידה לדרך⁶.

התדרוך
בית יעקב יורדים מצרימה, ולפני שיוסף מציג את אחיו בפני פרעה, הוא מתדרך אותם.
נראה שיוסף מתכנן לספר לפרעה שאחיו ובית אביו באו אליו (כהצעת פרעה), אלא ש-אופס… ארעה תקלה מצערת ובלתי צפויה⁷:

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי:

וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ:

מתברר שהאחים לא באו לבד, אלא הכניסו לארץ מצרים צאן ובקר. וכשפרעה ישאל מה מעשיהם, התשובה תהיה⁸:

אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ…

והמטרה:

בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן:

מכיוון שהעיסוק המשפחתי הוא הצאן, וזאת תועבת מצרים (שכן הצאן הוא אלוהי מצרים. או שהצאן פוגע בחקלאות ומבטא נדודים וחוסר יציבות, שעומדים באופן מנוגד לתרבות המצרית הסומכת על זרימתו הקבועה של הנילוס), תבודד המשפחה על ידי שישבו בארץ גושן.
האחים באים אל פרעה, וכשזה שאל אותם למעשיהם, ענו⁹:

וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ:

וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:

מדוע הכתוב מציין שתי אמירות של האחים אל פרעה, למרות שלא היתה ביניהן תגובה מצד פרעה?
נראה שהאחים ציפו שפרעה יציע מעצמו שישבו בארץ גושן כשרק ישמע במה הם עוסקים. אך פרעה לא נרמז, והם נאלצים לדבר על מצוקת המרעה שנקלעו אליה בשל הרעב, ולבקש במפורש לשבת בארץ גושן.
פרעה לא מסתיר את אי שביעות רצונו מן השינוי בתוכניות שלו¹⁰:

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ:
אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ

יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן
וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי:

אני תכננתי לתת לאביך את מיטב הארץ, אבל אם אתם מבקשים את ארץ גושן, בסדר. ואולי גם במצב הנוכחי ארוויח משהו: שרי מקנה על אשר לי.

סיכום
ראינו שישנן שתי מגמות בהצעה למשפחת יעקב לבוא מצרימה. יוסף מדבר על ירידה לטווח הקצר, ותכליתה מתן פיתרון למשפחה בשנות הרעב. מגמה זו מדגישה את יד ה' שהובילה את יוסף מחלומות הממשלה שלו ועד להגשמתם, והכל על מנת להציל את המשפחה מחרפת רעב.
פרעה חושב על הטווח הארוך. הוא מעוניין להרוויח מהגעת המשפחה, ולכאורה המגמה שלו מנותקת לחלוטין מיד ה' והשגחתו.
אלא שבמבט נוסף ניתן לראות שדווקא דרך מגמתו של פרעה מתגלה ידו הארוכה של הקב"ה. אכן מצרים הרוויחו מירידת המשפחה אליהם. במשך שנים ארוכות שעבדו המצרים אל ישראל בעבודה קשה, בחומר ובלבנים. אך גם הצעתו המפתה של פרעה:

וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ:

מתגלה בסופו של דבר כעצתו העמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לא רק באשר לשעבוד, אלא גם לגבי: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

כך פירש רש"י:

את טוב ארץ מצרים – ארץ גושן. ניבא ואינו יודע מה ניבא, סופם לעשותה כמצולה שאין בה דגים.

החמורים נושאי טוב מצרים ששלח פרעה ליעקב וביתו על מנת לפתותם לבוא למצרים ולהישאר שם עד עולם כעבדים נרצעים, הם אשר נשאו עליהם בני ישראל את הרכוש הגדול שהוציאו ממצרים כאשר יצאו משם לחירות, ובזכות זה זכו להתקדש בקדושת פטר חמור¹¹:

אמר ר' חנינא, שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא: מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים? אמר לו: גזירת הכתוב היא, ועוד, שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים.

אם כך שתי המגמות, זו של יוסף וזו של פרעה, משקפות את שתי המגמות הא-לוקיות באשר לירידה למצרים, הן לטווח הקצר, הגלוי, והן לטווח הארוך, שבתחילה נסתר ולבסוף דווקא דרכו מתגלה ידו החזקה של הקב"ה.

---

¹ בראשית מ"ה, ד-ו.
² טז-כ.
³ אם כי מסתבר שיוסף הפעם לא הוציא דיבת אחיו רעה ולא דרש מהם לספר ליעקב שהם מכרוהו למצרים.
⁴ מ"ה, כא.
⁵ מ"ה, כג.
⁶ צריך עיון מדוע הצעת פרעה באה לידי ביטוי דווקא דרך עשרה חמורים, והצעת יוסף דרך עשר אתונות.
⁷ מ"ו, לא-לב.
⁸ פס' ל"ד.
⁹ מ"ז, ג-ד.
¹⁰ פס' ה-ו.
¹¹ בכורות דף ה' ע"ב.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *