הבן של אבא שלו

בסוף ימיו קורא יעקב ליוסף לצוותו¹:

ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים.

בזוה"ק עמדו חז"ל על ביטוי זה²:

'ויקרא לבנו ליוסף', אמר ר' יצחק, וכי שאר השבטים אינם בניו, אלא אמר ר' אבא, יוסף היה בנו יותר מכולם. כי למדנו בשעה שאשת פוטיפר הפצירה ביוסף, מה כתוב, 'ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית'. מקרא זה כך היה צריך לומר, 'ואין איש בבית' מהו מאנשי הבית. אלא לכלול דמותו של יעקב שהיתה שם ונמצא שם. ומשום זה כתוב 'מאנשי הבית' אשר איש אחר היה שם, כיון שנשא יוסף את עיניו וראה דמות אביו נתיישב בדעתו וחזר לאחוריו.
בוא וראה מה כתוב, 'וימאן ויאמר אל אשת אדוניו וגו". אמר לו הקב"ה אתה אומר 'וימאן ויאמר', חייך 'וימאן ויאמר' אחר יבא לברך לבניך, ויתברכו בו, וזה שכתוב, 'וימאן אביו ויאמר ידעתי וגו".
כיון שאמר 'ידעתי בני', למה אמר 'ידעתי' אחר, אלא אמר, 'ידעתי בני', בזמן שקיימת בגופך שאתה בני, בעת שראית דמותי, ושבת אל הברית שלך… ומשום זה כתוב כאן 'ויקרא לבנו ליוסף', לבנו ליוסף ממש.
דבר אחר, 'ויקרא לבנו ליוסף', שבצורה אחת היו נראים, שכל מי שראה ליוסף היה מעיד שבנו של יעקב הוא. רבי יוסי אמר, לגמרי הוא כך. שקראו בנו, ועוד, כי יוסף זן לו ולבניו בזקנותו, ומשום זה, הוא בנו ממש יותר מכולם.

הזוה"ק מדייק מהביטוי "בנו", שיוסף היה בנו של יעקב יותר משאר האחים. במקום נוסף מצאנו שלמדו כך בזוה"ק, ביחס ליצחק וישמעאל.
בישמעאל כתוב³:

ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל.

וביצחק כתוב⁴:

ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו אלהים. ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק.

ובהמשך הפרשה⁵:

ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו. ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע. וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא.

הבן שייך, מבחינה טבעית, הן לאב והן לאם. אולם, פעמים שמבחינה רוחנית, מבחינת המשך הדרך, מתייחס הבן רק לאחד מהוריו, והזוה"ק מדייק בביטויים השונים ללימוד מערכת היחסים בין האב לבנו.
אברהם ראה גם בישמעאל ממשיך לדרכו. אולם, הקב"ה מצוה אותו להתייחס לישמעאל כפי ששרה מתייחסת אליו, כבנה של הגר וכממשיך דרכה, ורק יצחק הוא בנו האמיתי של אברהם⁶.
אף בפרשתנו מדייק הזוה"ק בצורה זו. היה חשש שיוסף נדחה מן המשפחה, והביטוי "לבנו יוסף" מלמד שיוסף הוא ממשיכו של יעקב, והוא "בנו" – על כל המשמעות הרוחנית הטמונה בביטוי זה.
אף כאן "בנו" מלמד שיוסף קשור במיוחד ליעקב.
במה התבטאה העובדה שיוסף הוא בנו של יעקב? בכך שראה את דמות דיוקנו של אביו. הפסוק אומר⁷ "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית". מדייקים חז"ל: מאנשי הבית אין איש, אך ישנו מי שאיננו מאנשי הבית – דמות דיוקנו של יעקב.
אמנם, נראה שחז"ל ראו כאן ענין נוסף, הרמוז במילה "אין", שדרשוה חז"ל⁸: "כל מקום שנאמר 'אין לה', הוה לה", וביאורו, ש"אין" אינו חיסרון, אלא מציאות עליונה שאינה מופיעה בעולם הזה, בחינת "והחכמה – מאין תמצא", שה"אין" הוא מקור החכמה.
מאנשי הבית – הגשמיים, אין איש, אך זה מלמד שישנו שם מישהו שלא ניתן לראותו בצורה רגילה, וזהו דיוקנו של יעקב שנגלה ליוסף.
נראה, שיוסף חשב, בעקבות מכירתו על ידי האחים, שנדחה ממשפחת יעקב, וכבר אין הוא כבנו של יעקב. כשראה דמות דיוקנו של אביו, הבין שהוא עדיין "בנו", אין הוא רק "בן רחל", והוא נדחה יחד עימה מן המשפחה, אלא בנו של יעקב וממשיך דרכו, וזהו שנתן לו כח לחזור לאחוריו ולהימנע מחטא.
דייקו חז"ל מן הפסוק שאמר יעקב ליוסף⁹: "וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי". כאילו אמר לו: ידעתי שגם אצלך היה "וימאן ויאמר", ולכן אתה בני, שכן ביוסף מופיע¹⁰: "וימאן ויאמר אל אשת אדוניו…" וקשרו חז"ל שני מיאונים אלה, שמיאונו של יוסף הביאו להיות בנו של יעקב.
הסבר נוסף לביטוי "בנו" המובא בזוה"ק הוא על דיוקנו של יוסף שהיה דומה ליעקב, ועל כן הוא בנו במיוחד.
ודרשה שלישית, שיוסף זן ופרנס את אביו ואת משפחתו, ועל כן נקרא בנו.
הרי שיש כאן שלש בחינות בהיות יוסף בנו של יעקב. האחת, בה יעקב משפיע על יוסף, מלמעלה למטה, בדמות דיוקנו המתגלה לעיניו. השניה, בה שניהם שווים – דמות דיוקנו של יוסף כדמות יעקב. השלישית, בה יוסף משפיע על יעקב, וכבנו הוא זן אותו ובונה אותו, כביכול מלמעלה למטה.

---

¹ בראשית מ"ז, כ"ט.
² ויחי, רכ"ב ע"א בתרגום הסולם.
³ בראשית ט"ז, ט"ו.
⁴ בראשית כ"א, ב'-ג'.
⁵ ט'-י"ג.
⁶ יחסו של אברהם לישמעאל השפיע על יחסו של צאצאי ישמעאל לצאצאיו של אברהם, עי' בזוה"ק וארא, ל"ב ע"א.
⁷ בראשית ל"ט, י"א.
⁸ בראשית רבה פרשה ל"ח, י"ד, ועיין שיחה לפרשת וישב – "אם אין דרך, אז יש דרך", המתפרסמת באתר.
⁹ בראשית מ"ח, י"ט.
¹⁰ בראשית ל"ט, ח'.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *