"שמע ישראל" – יחוד ה'
פרשתנו מתארת את ברכת יעקב לבניו. חז"ל בגמרא מוסיפים פרטים נוספים שאינם מתוארים בתורה1:
…דאמר רבי שמעון בן לקיש: 'ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם' (בראשית מ"ט, א'). ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה. אמר: שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו: 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד'. אמרו: כשם שאין בלבך אלא אחד – כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
מהמדרש עולה, כי המילים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" נאמרו פעמיים: פעם אחת על ידי בני יעקב ופעם אחת על ידי משה. בני יעקב אמרוהו כפניה לאביהם יעקב: שמע ישראל, אבינו, כי אנו מאמינים בה' אחד, ומשה רבינו אמרו כציווי: שמע עם ישראל, ה' הוא אלוקינו והוא אחד, ויש לנו להאמין בכך ולחיות על פי אמונה זו. משה רבינו מצטט בדבריו את בני יעקב2, והופך את דבריהם הפרטיים, כביכול, לידיעה ולציווי כלל ישראלי ואף כלל עולמי.
פסוק זה הוא המקור למצות יחוד ה', כפי שמביא הרמב"ם בספר המצוות3:
והמצוה השניה היא הציווי שציונו באמונת היחוד והוא שנאמין כי פועל המציאות וסבתו הראשונה אחד והוא אמרו יתעלה 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'.
מדוע הפך פסוק זה למרכזי כל כך בחיי עם ישראל?
בעומקו של עניין, פסוק זה מבטא את יעודו של העולם ושל עם ישראל. מטרת הבריאה היא לגלות את יחודו של ה' בעולם, לגלות שכל הדברים הם מכוחו ואין כוחות אחרים שפועלים בעולם.
ביתר עומק, אמונה ביחוד ה' היא אמונה באחדותה של הבריאה תחת שם ה'. אין תחומים בהם מופיע האור האלוקי ותחומים בהם הוא איננו מופיע. כל דבר בעולם הוא חלק מהופעת שם ה' בעולם. משום כך מתנגד עם ישראל לסתירה האלילית שבין קודש לחול, בין חומר לרוח ובין גוף לנשמה. אין סתירה בין הפנים השונים שבבריאה שכן שני הצדדים באים לגלות את יחודו של ה'. יתרה מזאת. דוקא בחומר, בגוף, מתגלה יחודו של ה' בצורה יותר עליונה. הנשמה אלוקית בצורה "גלויה", ואין צורך לפעול עליה שתהיה כך, אך לגלות שגם הגוף מקורו בבריאה אלוקית, שגם הוא חלק מהופעת שם ה' בעולם, ושניתן להשתמש בו לצורך התפקיד הזה, זוהי עבודה מורכבת יותר, והיא העבודה המוטלת על עם ישראל בכלל ובפרט.
יחוד ה' הוא אמנם אחת ממצוות עשה שבתורה, אך היא מצוה המגדירה את תכלית חייו של עם ישראל, ומשום כך מופיע פסוק זה במעגלי חייו השונים מראשית ועד אחרית.
עם "יסודו" של עם ישראל מצאנו את הפסוק בפי בני יעקב המדגישים לו שגם הם מסורים לתפקיד זה של גילוי יחודו יתברך בעולם.
גם תכלית הבריאה ועתידה מוגדרת על ידי הנביא באופן דומה4:
והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
גם חייו של האדם הפרטי סובבים סביב ציר זה. כך אומר ר' צדוק הכהן מלובלין5:
מצוה ראשונה שנתחייב האדם כשנעשה האדם בן י"ג שנה הוא ק"ש של ערבית שהוא הראשית…
את חייו כשומר תורה ומצוות פותח האדם מישראל בהצבת המטרה: קריאת שמע ישראל, המצוה אותו באמונה ביחוד ה' ובצורך לחיות את חייו לאור אמונה זו.
גם בעזיבתו את העולם הזה אומר היהודי שמע ישראל "ויוצאת נשמתו באחד", שכן ברגע זה הוא מגלה את מטרת כל חייו ועניינם.
ברכתו של יעקב לבניו, ובכללה דברי הבנים לאביהם הזקן כי "אין בליבנו אלא אחד", איננה רק שיחה פרטית בין בנים לאביהם הנפטר מן העולם, אלא יש בה קריאת כיוון והצבת יעד לכל חיי האומה מאז ולתמיד.
1 פסחים נ"ו ע"א.
2 הנצי"ב בפירושו לפסוק (דברים ו', ד') מעיר, שהפסוק יחודי בכל ספר דברים בכך שהוא מדבר בגוף ראשון: אלוקינו, ולא כבשאר ספר דברים בגוף שני: אלוקיך (כמו המשך הפרשה שם: ואהבת את ה' אלוקיך).
3 מצות עשה ב'.
4 זכריה י"ד, ט', מופיע ברש"י על הפסוק "שמע ישראל".
5 צדקת הצדיק אות ד'.