ישעיה פרק ז' – המשך ימי אחז
שמע, סיכם וערך: חגי לב - מעלות. (לא עבר את הגהת הרב)
אנו רואים בישעיהו שעולים על אחז מלך ארם ומלך ישראל. ובעקבות שהוא לא מוכן להקשיב לנביא עלו עליו האשורים. בדבה"י משמע שבעקבות עבודת המלך באים עליו אחז ופקח.
אם כן, מהם סדר הדברים?
אחז כפי שכתוב בדבה"י ( פרק כח' ) בתחילת מלכותו פותח בעבודה זרה קשה מאד שלא הייתה אפי' בימי עתליה. ובכללה עבודת המולך. אז בא העונש הגדול שבאים עליו מלך ארם ומלך ישראל כמתואר בספר דבה"י ומכים אותו קשות מאד. לאחר מכן באים שוב שני המלכים הללו לי-ם לצרף אותו לברית כמתואר אצלנו במלכים. ובעקבות כך עולה עליו מלך אשור לאחר שסירב אחז לשמוע בקול הנביא.
הנביא עושה מאמץ גדול לשכנע את אחז עד לבקשה מאחז שישאל לו אות מעם ה'!
מדוע הנביא מתאמץ כ"כ? מה ראה אחז לעשות ככה, כ"כ חמור?
לאחז הייתה תפישת עולם! נעיין בפסוק הבא במלכים ב' פרק טו פס' לב – לח:
"(לב) בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: (לג) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁא בַּת צָדוֹק: (לד) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִיָּהוּ אָבִיו עָשָׂה: (לה) רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית ה' הָעֶלְיוֹן: (לו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: (לז) בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ: (לח) וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו: "
למה ה' שולח את רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו על יהודה כאשר המלך יותם ידוע כמלך צדיק?! אין תופעה כזאת בתנ"ך בתקופה הזאת! החוק הוא בשלב זה: חטא ותגובה. אבל כאן, מהו החטא?
ועוד קשה: סדר הפסוקים תמוה! פסוק לו' לכאורה צריך לחתום את הפרשיה. ( השווה תבניות דומות במלכים האחרים של יהודה ).
לצורך כך נעיין אחורנית מספר פסוקים:
"(ל) וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תָּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה: (לא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי פֶקַח וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: "
הכיצד? והרי נאמר: ". ..מָלַךְ יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: (לג) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם…"
מספר אפשרויות ישנם לתרץ זאת ונציע כאן הצעה אחת:
הרושם הוא לא שיותם מלך בימי אביו ( כפי שיש שפירשו )אלא אחז הוא מתחיל למלוך בימי אביו!!! ובעצם בשנה ה16 ליותם {4 שנים לפני סיום ימי מלכות יותם } הכריז אחז גם הוא על עצמו כמלך. הכתרה למלך בכוח1.
יתכן שיותם חלה ויתכן שהייתה סיעה איתו ( נעיין בזאת בהמשך ).
ועכשיו סדר הפסוקים מדויק:
א. " (לו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:" סיכום ימי יותם לבדו!
ב."(לז) בַּיָּמִים הָהֵם (= דייק ולא 'בימיו'! )הֵחֵל ה' לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ: יהודה בהנהגת יותם בשיתוף אחז!
ג."(לח) וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו:" מות יותם והשארות אחז בשלטון.
מתברר שה' שלח איתותים לאחז כבר בתחילת הדרך.
אחז דמות חזקה המנסה לבנות אג'נדה אחרת מאביו יותם. אחז פותח אידיאולוגיה חדשה והוא צריך להציע דרך אלטרנטיבית.
הדבר היחיד שמסופר על יותם בספר מלכים הוא: " הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית ה' הָעֶלְיוֹן" ומשמעותו ההפרדה בין המקדש לבין בית המלוכה לאחר רעידת האדמה שזעזעה את הארץ לאחר כניסת עוזיהו לקודש.
כאשר מישהו רוצה להקים אלטרנטיבה מדינית ( כמו ירבעם בן נבט ) הוא צריך גם להציע אלטרנטיבה דתית. ועל כן הוא מעמיד את המולך בי-ם קרוב וסמוך למקום המקדש2 (כמו שהתבאר בשיעור הקודם )וטענתו עזב ה' את הארץ. לא רק רעידת אדמה פקדה את יהודה בימי עוזיהו. אלא מסופר בדבה"י על מפקד שעשה עוזיהו ביחד עם ירבעם השני בעקבות הרעש. מתי עושים מפקד? למנות את אלו שנשארו!
אחז משוכנע3 שה' עזב את הארץ, נעלמה הנבואה, ומעצמה חדשה, אשור, מאפילה על העולם. הולך אחז ומקים אלטרנטיבה. זוהי הרשעות של אחז והוא הולך ומעגן אותה. כוחו של יותם הולך ופוחת ואחז מתגבר ובעקבות כך עולים עליו פקח ורצין מלך ארם.
{ האם יש סיבה גלויה לעין שיותם נענש שבנו יעשה לו כך? אולי הפסוק הבא מרמז משהו בכוון. עיין במלכים ב פרק טו פסוק: (ה) וַיְנַגַּע ה' אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ:" לשון הפסוק מחד מכנה את עוזיהו ' הַמֶּלֶךְ ' ומאידך מסופר שבנו יותם 'שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ'. שמא ואולי רומז הכתוב שיותם היה צריך להמתין עד מותו בפועל של אביו עוזיהו. והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. }
ימים רבים מאוחר יותר, בימי זכריה הנביא בשיבת ציון תיזכר שוב רעידת האדמה הזו.
רעידה זו שמקורה היה בבית המקדש השאירה רושם גדול. עד כדי כך שחצי מספר ישעיהו מושפע ממנה4.
המעצמה האשורית עולה וגם זה מעלה משברי אמונה ותחושות קשות של הסתר פנים. במקביל לכך ישעיהו עוצר את עצמו מנבואה כל ימי יותם ואחז5. ישעיהו מחדש את הנבואה בימי חזקיהו.
{פרק ז', (א)' וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ ' כל הייחוס הזה נכתב על מנת לרמז שהנבואה נעצרה כל ימי אחז ויותם ולכן יש להתייחס לעוזיהו שבאמצע ימיו ברעידת האדמה הייתה נבואתו האחרונה של ישעיהו ונסתלקה נבואה לזמן ממושך! } ונזכור את הנבואות הקשות שסיים בהם ישעיהו בסוף פרק ו' של עזיבת הארץ!
בעידן קשה שכלולים בו רעש אדמה, נבואות קשות, גוי גדול העולה מצפון וסילוק נבואה ועל זה בונה אחז בטענתו. ועל כך חוטף אחז כפי שמתואר בדבה"י. ( וכפי שהתורה מזהירה בפרשת קדושים )
על רקע זה בא הפרק שלנו ואצלנו בא הנביא ישעיהו ומציע לאחז את עזרתו!6 למה ומדוע?!
נעיין שוב בדבה"י ב' כח':
(א) בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּדָוִיד אָבִיו: (ב) וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם מַסֵּכוֹת עָשָׂה לַבְּעָלִים: (ג) וְהוּא הִקְטִיר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ד) וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן:
– כפי שמוזהר על כך בפרשת קדושים!
(ה) וַיִּתְּנֵהוּ ה' אֱלֹהָיו בְּיַד מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּכּוּ בוֹ וַיִּשְׁבּוּ מִמֶּנּוּ שִׁבְיָה גְדוֹלָה וַיָּבִיאוּ דַּרְמָשֶׂק וְגַם בְּיַד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִתָּן וַיַּךְ בּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה: ס
– וכל זה לפני המתואר בספר מלכים!
(ו) וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד הַכֹּל בְּנֵי חָיִל בְּעָזְבָם אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם: (ז) וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ: ס (ח) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲחֵיהֶם מָאתַיִם אֶלֶף נָשִׁים בָּנִים וּבָנוֹת וְגַם שָׁלָל רָב בָּזְזוּ מֵהֶם וַיָּבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל לְשֹׁמְרוֹן:
– מכות אלו הם מכות אדירות וקשות שחוטף אחז.
( הערה: בספר מלכים בד"כ העם הולך עם המלך וכן כאן כפי שהסברנו לעיל. ובהמשך נאתר סיעה שהלכה עם יותם. בימי חזקיהו נלמד על נתק בין העם למלך. )
כאן בא גם הפתרון וכפי שמסופר בהמשך פרק ח' בדבה"י:
"(ט) וְשָׁם הָיָה נָבִיא לה' עֹדֵד שְׁמוֹ וַיֵּצֵא לִפְנֵי הַצָּבָא הַבָּא לְשֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה בַּחֲמַת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם עַל יְהוּדָה נְתָנָם בְּיֶדְכֶם וַתַּהַרְגוּ בָם בְּזַעַף עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ: (י) וְעַתָּה בְּנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַתֶּם אֹמְרִים לִכְבֹּשׁ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת לָכֶם הֲלֹא רַק אַתֶּם עִמָּכֶם אֲשָׁמוֹת לַה' אֱלֹהֵיכֶם: (יא) וְעַתָּה שְׁמָעוּנִי וְהָשִׁיבוּ הַשִּׁבְיָה אֲשֶׁר שְׁבִיתֶם מֵאֲחֵיכֶם כִּי חֲרוֹן אַף ה' עֲלֵיכֶם: ס
(יב) וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מֵרָאשֵׁי בְנֵי אֶפְרַיִם עֲזַרְיָהוּ בֶן יְהוֹחָנָן בֶּרֶכְיָהוּ בֶן מְשִׁלֵּמוֹת וִיחִזְקִיָּהוּ בֶּן שַׁלֻּם וַעֲמָשָׂא בֶּן חַדְלָי עַל הַבָּאִים מִן הַצָּבָא: (יג) וַיֹּאמְרוּ לָהֶם לֹא תָבִיאוּ אֶת הַשִּׁבְיָה הֵנָּה כִּי לְאַשְׁמַת ה' עָלֵינוּ אַתֶּם אֹמְרִים לְהֹסִיף עַל חַטֹּאתֵינוּ וְעַל אַשְׁמָתֵינוּ כִּי רַבָּה אַשְׁמָה לָנוּ וַחֲרוֹן אָף עַל יִשְׂרָאֵל: ס
(יד) וַיַּעֲזֹב הֶחָלוּץ אֶת הַשִּׁבְיָה וְאֶת הַבִּזָּה לִפְנֵי הַשָּׂרִים וְכָל הַקָּהָל: (טו) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן: פ
די לאבל שיעמוד באבלו. אחז אמנם לא עשה תשובה. אלא שהעונש היה כ"כ גדול שהגיע עד לשמים:
"(ו) וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד הַכֹּל בְּנֵי חָיִל בְּעָזְבָם אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם: (ז) וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ: (ח) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲחֵיהֶם מָאתַיִם אֶלֶף נָשִׁים בָּנִים וּבָנוֹת וְגַם שָׁלָל רָב בָּזְזוּ מֵהֶם וַיָּבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל לְשֹׁמְרוֹן:"
וכלשון הכתוב: " הִנֵּה בַּחֲמַת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם עַל יְהוּדָה נְתָנָם בְּיֶדְכֶם וַתַּהַרְגוּ בָם בְּזַעַף עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ:"
הנביא עודד נשלח לישראל ואיננו מיהודה. והוא אומר לישראל שהאמת ידועה כי אינם יותר טובים מאחיהם אלא ששימשו כשוט להכות ביהודה. לאחר המכות הגדולות הללו עוברים מספר שנים מועטות ומגיע הספור של ספר מלכים, עליית רצין ופקח על אחז ואחז לבבו נע כנוע עצי היער, הנביא ישעיהו מצפה מאחז עתה להודות שחטא ולהודות שהמכות באו מחמת החטא. הציפיה מאחז שיכניע לבבו עתה לפני ה'. יכניע לבבו והנביא מבטיח לו שיהיה בסדר. הנביא מתחנן לאחז שיכניע ליבו:
" (יא) שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה: " ( ישעיה ז' )
זו ההזדמנות האחרונה לאחר סילוק שכינה של שלושים שנה לערך מאמצע ימי עוזיהו. לחזרת השגחת ה' על ישראל ולהבטחה להצלת יהודה מפני העולים עליה. בשפל כזה נשלח שוב נביא ליהודה! והמלך אחז עקשן ומסרב לחזור אל ה' וע"כ חרון אף גדול.
" (יב) וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת ה': (יג) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא בֵּית דָּוִד הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹהָי: (יד) לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל: (טו) חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב: (טז) כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ: (יז) יָבִיא ה' עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ יָמִים אֲשֶׁר לֹא בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר: " ( ישעיהו ז )
ישעיהו ינתק את הקשר עם אחז והוא הולך להכין את היורש החילופי לאחז – את המלך חזקיהו!
נבואת ישעיהו לאחז מקבילה לדברי הנביא עודד. בישראל הבינו שהמכה הקשה שניתכה ביהודה היא לא רגילה, היא לא פורפורציונית ליחסי הכוחות בין הצדדים. ועל כן הם הבינו ושחררו את אחיהם שלא יהיה זעף ה' גם אליהם7.
"(יא) וְעַתָּה שְׁמָעוּנִי וְהָשִׁיבוּ הַשִּׁבְיָה אֲשֶׁר שְׁבִיתֶם מֵאֲחֵיכֶם כִּי חֲרוֹן אַף ה' עֲלֵיכֶם: (יב) וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מֵרָאשֵׁי בְנֵי אֶפְרַיִם עֲזַרְיָהוּ בֶן יְהוֹחָנָן בֶּרֶכְיָהוּ בֶן מְשִׁלֵּמוֹת וִיחִזְקִיָּהוּ בֶּן שַׁלֻּם וַעֲמָשָׂא בֶּן חַדְלָי עַל הַבָּאִים מִן הַצָּבָא: (יג) וַיֹּאמְרוּ לָהֶם לֹא תָבִיאוּ אֶת הַשִּׁבְיָה הֵנָּה כִּי לְאַשְׁמַת ה' עָלֵינוּ אַתֶּם אֹמְרִים לְהֹסִיף עַל חַטֹּאתֵינוּ וְעַל אַשְׁמָתֵינוּ כִּי רַבָּה אַשְׁמָה לָנוּ וַחֲרוֹן אָף עַל יִשְׂרָאֵל:"
למשמעות השם אחז – בד"כ שם ה' כלול בשם המלך יהודה. בחרסים ביהודה מצאו את ה' יהואחז. השם אחז הוא שם מתריס של הנבואה כלפי המלך שהסיר את שם ה'.
( הערה: שלמה הוא שם ה' וגם מכונה ידידיה. דוד הוא שם ה' – הדוד והרעיה – ומכונה גם אלחנן. אסא שמו המקורי היה יאשיהו וכפי שבארנו בשעתו. )
אחז מפרש את רעידת האדמה במקדש וההריסות שגרמה והפסקת הנבואה כהסתלקות שכינתו של ה' מהארץ ועל כן אין משמעות יותר לבית בי-ם. הורדת הכיור הגדול שבנה שלמה והציב על שנים עשר הבקר כרמז למרכבת השכינה של הקב"ה, הורדתו לרצפה ע"י אחז מבטאת את מגמתו. יותם אביו גם כן ראה כל מה שקרה לאביו ואעפ"כ שאין נבואה ונראה שעזב ה' את הארץ, הוא ממשיך באמונתו הגדולה!!! ובגדולתו מתחזק בה' אלוקיו.
ועל כן החיבור בין רשב"י מדור התחזקות רומא לדורו של יותם.
(יד) לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל: (טו) חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב: (טז) כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ: (יז) יָבִיא ה' עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ יָמִים אֲשֶׁר לֹא בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר: "
הנביא נותן אות: "הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל: " אע"פ שאחז לא ביקש לבסוף!
העלמה נבאר עפ"י הפשט היא אשת הנביא. משמעות האות הוא שהנער ידע לבחור בטוב ולמאוס ברע. בניגוד לאחז לא ידעת למאוס ברע. והרע יבוא כ"כ מהר, עוד בטרם ידע הנער למאוס ברע ולבחור בטוב, שלא תוכל להתגונן לפניה.
"(טז) כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ: (יז) יָבִיא ה' עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ יָמִים אֲשֶׁר לֹא בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר: "
האויב החדש שיופיע הוא האויב האשורי שכמותו וכתפישת עולמו לא היה מכר באזור עד עליית אשור!
"(יח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וּלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר: (יט) וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים: (כ) בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה:" ס
מיהי הדבורה? כינוי לאשור. מה מיוחד בדבורה? העקיצה, הכאב בדומה לצרעה? ומה נגיד על הזבוב?
הכתוב בעוד מקום ממשיל את העמים, השבטים, ישראל בדמות החיות. הדמיון לדבורה מובן. אבל השאלה היא מיהו הזבוב אשר יבוא מיאורי מצרים? היכן אנו מוצאים בימי אחז את מצרים העולים על יהודה?
נראה להציע את הפירוש הבא: הזבוב כאן הוא הפלשתים שבאים ומכים באחז. ' בעל זבוב אלוקי פלישתים ' הזבוב הוא טורדני אבל איננו מכאיב כמו הדבורה העוקצת. עדיין צריך להסביר מדוע הזבוב מגיע מיאור מצרים?
הקב"ה מודיע שלעתיד לבוא יכה את מלך אשור.
(כ) בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה:" ס
ישנם מספר ביטויים מעליבים הקשורים גם לזקן. קשור להבדל בין השמים לחמים.
ארץ זבת חלב ודבש
"(כא) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן: (כב) וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יֹאכַל חֶמְאָה כִּי חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל כָּל הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (כג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה: (כד) בַּחִצִּים וּבַקֶּשֶׁת יָבוֹא שָׁמָּה כִּי שָׁמִיר וָשַׁיִת תִּהְיֶה כָל הָאָרֶץ: (כה) וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן לֹא תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה:" פ
תיאור נרחב של חורבן. לא מובן מהו הביטוי של חמאה ודבש בתוך תיאור החורבן?
גם בפסוק טו נאמר על עמנואל "(טו) חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב:".
נגה הראובני מבאר על זה: ארץ ישראל מתוארת במספר מקומות כ'ארץ זבת חלב ודבש '. היכן החלב והדבש בא"י?
ועוד קשה שנאמר על ארץ מצרים שהיא ארץ זבת חלב ודבש! הכיצד?! היכן זה נאמר? בפרשת קרח אומרים דתן ואבירם על מצרים שהיא ארץ זבת חלב ודבש! האם דתן ואבירם שיקרו ואמרו דבר שאין לו אחיזה במציאות כלל?!
הדבש מופיע פעמיים: " ארץ זית שמן ודבש – כאן הוא או דבש תמרים /חרובים/תאנים ואלי הכוונה לדבש דבורים?
אלא מההקשר של פירות הארץ מובן שהכוונה לדבש פירות! דבש תמרים.
ברם במקומות אחרים אנו מוצאים את הדבש ביער: אצל שמשון ואצל יונתן ( יערת דבש ) – במקומות אלו ודאי מדובר על דבש של דבורים הנמצא ביער או בין הכרמים.
כאשר יש יער ויש גדולי פרא. הדבר טוב וקלאסי למרעה. שם אפשר בקלות לרעות את הצאן. ביערות כאלו יש בהרבה פרחים ומתפתחים נחילי דבורים. החלב והדבש קשורים זה בזה. מקום המרעה / החלב הוא מקום הדבורים והדבש!
ישנו סבך היער שאליו לא נכנסים למרעה. אבל בשולי סבך היער ישנם מקומות מרעה טובים.
זהו תיאור נהדר לעם שעומד להיכנס לארץ ומעוניין להיות רועה צאן. ישנו מאבק בין היער למקומות הישוב. כדוגמת בני יוסף בספר יהושע שעולים ומבארים את היער. א"כ מהי הברכה בתיאור א"י כמקום יער?!
היערות נמצאים בארץ באזור ההר. עם ישראל הגיע לארץ והתעסק יותר בחקלאות ופחות במרעה. ההר קשה לעיבוד. אלא שהעמקים היו מיושבים וישראל נתעצלו להוריש את יושבי העמקים ועל כן חזרו ונדחקו להרים. בהרים נאלצו לברא את היערות על מנת להכשיר להם את היער לשדות בעל ושלחין של חקלאות טרסות.
ביערות הללו מסתובבים הרבה דברים. במרד אבשלום נאמר:
" שמואל ב' יח' (ח) וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נָפֹצֶת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיֶּרֶב הַיַּעַר לֶאֱכֹל בָּעָם מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא:"
פירושו: החיות הטורפות אכלו ביער יותר מן החרב! " כל חיתו יער " – חיות היער היו רבות. " יכרסמנה חזיר מיער " – חזיר הבר. " הנה כאריה יעלה מגאון הירדן ". כאשר האדם עוזב היער והחיות חוזרות. וע"כ לאחר גלות עשרת השבטים חוזרים האריות המכות בכותים המתיישבים לאחר מכן.
עמ"י במצרים היו בעלי מרעה כבקשת יוסף מפרעה. ישנו מאבק בין היער לבין הישוב. בהמה דקה אסורה בגידול בא"י והיא פוגעת בתשתית החקלאית של הישוב המסודר. יוסף מבקש מאחיו להגיד שהם רועי צאן וכך יורחקו לארץ גושן שהיא ורק היא ארץ זבת חלב ודבש – ארץ שמתאימה לרעיית צאן! ארץ מצרים עצמה היא ארץ של חקלאות – מושקת ביאור ובעיקר בדלתא.
"כי תועבת מצרים כל רועה צאן " המשמעות הפשוטה מתחילה מכאן. כמובן שיש בזה גם משמעות רוחנית.
הקב"ה רוצה להביא אותם לארץ שמשלבת שניהם – גם ארץ זבת חלב ודבש המתאימה למרעה וגם ארץ של חקלאות.
ברגע שא"י הפכה לארץ חקלאית בעיקרה, מאותו רגע חזרת הארץ לארץ זבת חלב ודבש הוא תיאור של קללה, חזרת הארץ ליער השמם מישוב.
במקום גידולי זית וגפן באזור ההררי יבוא היער שבחיצים וקשת יבוא שמה. למה? מפני החיות הרעות שחזרו!
ומקומות שהיו נעבדים ונעדרים במעדר לגידול הגפן יחזור להיות מקום קוצים, שמיר ושית 'וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה'.
"(כג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה: (כד) בַּחִצִּים וּבַקֶּשֶׁת יָבוֹא שָׁמָּה כִּי שָׁמִיר וָשַׁיִת תִּהְיֶה כָל הָאָרֶץ: (כה) וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן לֹא תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה:"
נראה להוסיף על דברי נגה הראובני – החלוקה הייתה צריכה להיות מלכתחילה כך: חקלאות לעמקים ורעיית צאן לאזור ההררי8 – כאשר הדברים לא התממשו אזי דחקה החקלאות את המרעה מפני נחיצותה הקודמת של גדולי השדה.
שישים וחמש שנה – הכיצד?!
(ז) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה: (ח) כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם: (ט) וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן רְמַלְיָהוּ אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ: ס
'כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין'. פירוש: תוכניתם הייתה לשלוט בי-ם. מבשר הנביא שארם ישארו בדמשק ולא בי-ם וכן מקומו של בן רמליהו בשומרון ולא בי-ם ושם שניהם יחרבו.
שאלות: מה פירוש: " וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם:" מהו המספר הזה ולאיזה תאריך הוא מכוון? בנוסף על כך, מדוע מקומה של נבואה זו כאן? במה דברי הנביא הללו עכשיו וכאן לאנשי י-ם צריכה לעודד אותם שבעוד 65 שנה לא יהיו יותר אפרים…?!
ומלבד זאת זה לא נכון, אלא הרבה לפני זה – חמש שנים מקסימום לאחר נבואה זאת עוד בימי פקח בן רמליהו ( בשנה ה15 למלכותו ) גלתה גלות גדולה של שבט אפרים וממלכת ישראל.
(כט) בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה: (ל) וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תָּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה: { מלכים ב', טו }
והתקיימה הנבואה שאצלנו:
"(יד) לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל: (טו) חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב: (טז) כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ: (יז) יָבִיא ה' עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ יָמִים אֲשֶׁר לֹא בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר:"
לאחר מלכות פקח שהחזיק 20 שנה, עלה למלכות הושע בן אלה ומלך תשע שנים9 ובימיו חרבה ממלכת שומרון.
א"כ כיצד הגיע הנביא ל65 שנה???
חז"ל אמרו: ( רש"י מביאם ועיין ברד"ק חשבון קצת שונה )
רש"י ד"ה יחת אפרים – תרוצץ אפרי' מעם שיגלם סנחריב עם מלכם הושע בן אלה צא וחשוב מנבוא' עמוס עד שגלו עשרת השבטים ותמצאם ס"ה שנים נבואת עמוס היתה שתי שנים לפני שנתנגע עוזיה שנאמר (בעמוס א) שנתים לפני הרעש ועוזיה נתנגע עשרים וחמש שנים הרי כ"ז וי"ו של יותם וי"ו של אחז ו' של חזקיהו שנאמר (מלכים ב יח) וילכדה בשנת שש לחזקיהו היא שנת תשע להושע ויגל את ישראל אשורה הרי ששים וחמש ומניין שימי חלופו של עוזיהו כ"ה שנים שנאמר (מלכים ב'/ טו) בשנת עשרים ושבע לירבעם בן יואש מלך ישראל מלך עוזיה בן אמציה על יהוד' אפשר לומר והלא עוזיה וירבעם מלכו כאחת לפי חשבון שתמצא בספר מלכים אלא שמלך מלכות מנוגעת בשנת עשרים ושבע למלכו נתנגע והוא מלך חמשים ושתים שנה ואי אפשר לימנות בעוד ששים וחמש שנה מיום שאמר ישעיה נבואה זו שהרי בימי אחז אמרה והם גלו בשנת שש לחזקיהו, וכך מפורש בסדר עולם שמנה הכתוב לנבואתו של עמוס:
רד"ק ד"ה כי ראש -. .. וחשבון ששים וחמש שנים אינו מתחיל מנבואה זו שהרי בזה הפרק נולד הבן שנקרא עמנו אל, ואמר בטרם ידע הנער קרוא אבי ואמי ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור וכן נאמר במלכים ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשם ויגלה קירה ואת רצין המית, אלא פירושו ובעוד ששים וחמש שנה בהשלמות ששים וחמש שנה מנבואת עמוס שהתנבא על דמשק, ואמר ושברתי את בריח דמשק וגומר, וגלו את ארם קירה אמר ה', וכן התנבא על גלות ישראל והיתה נבואת עמוס לפי החשבון בשנת שבע עשרה לירבעם בן יואש מלך ישראל, כיצד ירבעם מלך אחד וארבעים ומנחם עשר הרי אחד וחמשים ופקחיהו בן מנחם שנתים הרי חמשים ושלש, ופקח עשרים הרי שבעים ושלש, והושע בן אלה תשע ואז גלו ישראל הרי שמנים ושנים הסר מהם שבע עשרה הרי ששים וחמשה חשבון מכוון ולא חשבנו ששה חדשים לזכריה וירח ימים לשלום:
א"כ, רש"י מונה את ה65 שנה מנבואת עמוס ' גלה יגלה ישראל מעל אדמתו ' עד לגלות הסופית בימי הושע בן אלה.
דברי רש"י קשים ממספר פנים: א. בכל מקרה עדיין הטווח של הנבואה הוא בערך עוד 25 שנה. וכי למה מספר להם הנביא עכשיו על ארוע שיתרחש בעוד 25 שנה?
ב. חשבון שנות המלכים שרש"י מבסס עליו את פירושו כאן להגיע ל65 שנה אינו פשוט כ"כ. ( דוגמא: שנות מלכותו של יותם האם 16 שנה או 20 שנה וחלקן כנראה נמנות יחד עם אביו. )בכל אופן מנין המלכים מסובך יותר מהחשבון הפשטני לכאורה שעושה רש"י כאן.
הרד"ק הלך בדרך אחרת. הרד"ק אינו מחויב לבעל סדר עולם המיוחס לר' יוסי ( לעומת רש"י שבד"כ נצמד אליו ) עפ"י רש"י יצא שנת 27 לירבעם ועפ"י רד"ק שנת 17 – השנה שממנה מתחיל חשבון ה65 שנה שמזכיר ישעיהו בנבואתו.
העיקרון בשניהם דומה.
אנו בהתבססות על פירושים אלו נלך בדרך שונה במקצת:
נעיין שוב בסיפור המלחמה בין יהודה וישראל בימי אמציה10
"(ח) אָז שָׁלַח אֲמַצְיָה מַלְאָכִים אֶל יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים: (ט) וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לְבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ: (י) הַכֵּה הִכִּיתָ אֶת אֱדוֹם וּנְשָׂאֲךָ לִבֶּךָ הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ וְלָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה וְנָפַלְתָּה אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ: (יא) וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ וַיַּעַל יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה: (יב) וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו: (יג) וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יְהוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה: (יד) וְלָקַח אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית יְדֹוָד וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹנָה: (טו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹאָשׁ אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר נִלְחַם עִם אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: (טז) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹאָשׁ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ יָרָבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: "
היה ניצחון גדול ליהואש על אמציה. ואעפ"כ בסיכום סופי אמציה המשיך למלוך 15 שנה לאחר מותו של יהואש. ועסקנו בסיבה לזה באריכות בשיעור על ספר מלכים.
עיקר הרעיון חטאו של יהואש שנכנס לשלוט בי-ם ופרץ את שער אפרים שהוא השער הפונה לכוון אפרים ומתכוון לרמוז שירושלים היא תחת חסותו והמלך אמציה מסולק מירושלים.
אמציה גורש מי-ם למשך 15 שנה אל לכיש ואימו הגבירה שלטה בשנים אלו. נכנס לביהמ"ק ולוקח מכלי בית ה'. זאת חציית קוים של יהואש מלך ישראל.
אצלנו הסיטואציה דומה מאד: פקח בן רמליהו מתכוון לעשות מצור על י-ם ולסלק את המלך אחז ( הלא צדיק בכלל… ) ממלכותו ולהעמיד את בן טבאל – במעשה זה חתמה שומרון את דינה להיחרב. פעם שניה של נסיון לכבוש את ירושלים ולהעמיד מלך אחר מבית דוד בתוכה זהו מוגזם.
ההיתר לקיום ממלכת בית אפרים היה כעונש לבית דוד ולא יותר מכך חלילה לביטול מלכות בית דוד.
נראה שכאן כבר באותה תקופה של פריצת יהואש לירושלים נאמרה נבואה קדומה!11 ( אולי נאמרה ע"י הנביא אלישע ):
הנבואה אמרה עכשיו יואש ימות וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם!!!
כולם שמעו שכרגע משלם המלך יואש בראשו, אבל בעתיד יתבצע חשבון כולל. זו הייתה נבואת פורענות וכדרך נבואת פורענות היא על תנאי. והנה חוזר הגלגל: 41 שנה מולך ירבעם השני ולאחריו עשר שנים למנחם ולאחר מכן פקח בן רמליהו 20 שנה והערכנו לעיל שבשנה ה15 לפקח נעשה המצור על ירושלים.
נבואת ה65 שנה איננה נבואה סתמית על עונש עתידי. אין כזה דבר בתנ"ך! הנבואה מחביאה בתוכה סיטואציה מסוימת שעליה תגלגל הנבואה. בבחינת ' אוחזין מעשי ידי אבותיהם בידהם ' ובאמת חזרה הסיטואציה בימי פקח ומתגלגלת עליהם נבואת הפורענות!12
דוגמא אחת לנבואה קדומה ראה בהפניה למטה.
דוגמא שנייה:
(א) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים: (ב) וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: (ג) וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד רָחוֹק וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה: (ד) וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי פִי ה' צְבָאוֹת דִּבֵּר: (ה) כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: " ( מיכה פרק ד' )
נבואה כמעט זהה לנבואה בתחילת ישעיהו.
וקשה לכאורה הנבואות הן בסגנון אחד ( למעט הבדלים מזעריים בשינויי מספר מילים ) וחז"ל הרי אמרו שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד?
ולא נראה לתרץ ששלשת המילים שנשתנו הם מחמת הסיבה הנ"ל. אלא נראה שמיכה מצטט את נבואתו הקדומה של ישעיהו.
ישעיהו פרק ח
"(יט) וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים: (כ) לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר: (כא) וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה: (כב) וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח: (כג) כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם:"13
תיאורי חושך בנבואה זו. מנין באים תיאורים אלו של דרישה לאובות וידעונים וביטויי חושך?
ישעיהו מבשר את הפסקת הנבואה, סילוק נבואה:
"(טז) צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי: (יז) וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ: (יח) הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי ה' לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם ה' צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן: " { ישעיהו ח' }
וזאת לאחר שאחז סירב לחזור אל ה':
" (יא) שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה: (יב) וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת ה':" ( ישעיה ז' )
כאשר מסתלקת הנבואה פורצת ועולה הדרישה אל האובות והידעונים.
כאמור בדברים יח':
"(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: (יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: (יב) כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ: (יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ: ס
(יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: (טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן:…14"
האנטרלנטיבה לאובות והידעונים הוא הנביא הקם מקרב אחיך!
המילה המנחה בפרשיה זו ובהמשכה הוא השורש ד.ב.ר. – דבר ה' מגיע ע"י הנביא. וכאשר אין נביא ואין דבר ה' נשמע – אז באה פניה אל המצפצפים והמהגים, אל האובות והידעונים.
ועל זה מבשרם ישעיהו שהם לא יסתדרו ללא נבואה ועל כן יפנו לתחליפים אחרים.
(יט) וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים:
(כ) לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר: (כא) וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה: (כב) וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח: (כג) כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם:"
ביטויים של חושך: " כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר"{=דבר שאין לו אור } " וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח".
סילוק הנבואה החל בימי עוזיהו. ניתן נסיון לאחז לתקן ומשסירב בא הבשורה על חושך רוחני גדול שירד על ישראל.
לעומת זאת על האשורים שיציקו לישראל נאמר שלא יתעייפו: "(כג) כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ".
גלות ראשונה וגלות אחרונה
" כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם" נחלקו המפרשים בפשט. יש שאמרו שמדובר על מספר גליות המתוארות כאן. לפחות שתיים שהן בימי פקח והאחרון שיהיה בימי גלות יהודה ויש המונים כאן שלשה.
ונראה הפסוק מתאר גלויות שהיו עד לאותו הרגע: האחרון הוא עכשיו בימי פקח שהיה קשה יותר שלקחם בדרך המובילה אל הים ( כמו רחוב דרך הים בחיפה המטפסת מהים אל הכרמל ) לעומת גלות ראשונה שהייתה רק לשבטי הצפון זבולון ונפתלי. ומהי גלות ראשונה אם כן שהייתה קלה יותר?
מציאות דומה של שליחת שוחד לגורם חוץ צפוני להתערב בסכסוכים פנימיים במלכים א' פרק טו' ולקיחת גלות מאזור כמעט זהה מצאנו בימי בעשא וזו גלות ראשונה:
(טז) וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵיהֶם: (יז) וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: (יח) וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר: (יט) בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵרָה אֶת בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי: (כ) וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת עַל כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי: ( מלכים א' טו )
ובגלות אשור בימי פקח בן רמליהו זו גלות אחרונה שהכביד בה:
"(כז) בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים שָׁנָה: (כח) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' לֹא סָר מִן חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: (כט) בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה: (ל) וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תָּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה: (לא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי פֶקַח וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: " ( מלכים ב' פרק טו )
בגלות אחרונה זו מוזכרת גלות לעומת גלות ראשונה שמוזכר בספר מלכים הכאה ולא מוזכרת הגלייה.
ישעיהו פרק ט
(א) הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם: (ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל: (ג) כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן: (ד) כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ: (ה) כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם: (ו) לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת: ס
הרעיון בצורה כללית זהה לרעיון של שאר ישוב. הישועה באה כאן בצורה מעורבת. הגאולה תהיה לשארית, למעט שישובו וזהו שאר ישוב. ועל כן השמחה תהיה מועטת ומהולה בעצב אל אלו שלא שבו. ואולי זהו פירוש הקרי והכתיב כאן: " (ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל: "
פסוקים של ישועה, אור גדול, המאיר מתוך החושך. העול המונח על השור לחרישה ישבר. " כְּיוֹם מִדְיָן " מרמז לישועה של גדעון מול המדיינים. גם הביטוי ' עול קציר' מזכיר את ישועת גדעון מהשעבוד המדיני. " כִּי כָל סְאוֹן" מילה נדירה שנשארה לנו בשפה הארמית ופירושה סנדל/ נעל כמו של נעלך מעל רגלך (ראה בתרגום שם ) הנעליים והשמלה יהפכו למאכולת אש. ולאחר מכן יולד ילד.
מתוארת כאן ישועה וניצחון על צבא האויב ועל כן מתואר שבירת העול וגם הנעל והשמלה רומזים לזה כפי שנראה בהמשך.
מה מבטאים הנעלים והשמלה המגואלת בדמים? נעליים פעמים רבות מבטאים את ההקשר הצבאי. בפרק ה' מתואר הצבא שיגיע לישראל, רק ששם אינו מוזכר שמו מפני שעוד ניתנה הזדמנות לתקן…, פרק ה' מקביל בדברים רבים לנאמר בפרקנו.
"(כה) עַל כֵּן חָרָה אַף ה' בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: (כו) וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק וְשָׁרַק לוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא: (כז) 1. אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ 2.לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן 3.וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו 4.וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו: (כח)5. אֲשֶׁר חִצָּיו שְׁנוּנִים וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת 6.פַּרְסוֹת סוּסָיו כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ 7.וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָה: (כט) שְׁאָגָה לוֹ כַּלָּבִיא יִשְׁאַג כַּכְּפִירִים וְיִנְהֹם וְיֹאחֵז טֶרֶף וְיַפְלִיט וְאֵין מַצִּיל: (ל) וְיִנְהֹם עָלָיו בַּיּוֹם הַהוּא כְּנַהֲמַת יָם וְנִבַּט לָאָרֶץ וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ: "
תיאורים אלו מזכירים לנו את יציאת מצרים: שמות יב', יא:
" וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה':"
וכן הביטוי
"(יח) וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:"
ישראל יוצאים למלחמה, ה' מוליך אותם במכוון למצב שבו יצטרכו להתעמת מול משעבדיהם ולראות במפלתם.
בהר הבית ג"כ מסירים את הנעלים כביטוי לכך ששם אין מקום למלחמה של האדם. וכך משה מוריד את נעליו כביטוי שההנהגה בידי ה'. יהושע מוריד רק נעל אחת במעמד הפגישה עם שר הצבא לבטא שההנהגה הניסית סרה ועתה עם הכניסה לא"י יהיה שתוף של עם ישראל במלחמה מול הכנעני. ( עפ"יז מבואר קריעת הירדן שהעמידה רק נד מים אחד, מעבר למציאות הפיזית המוכרחה ככה, יש כאן גם ביטוי רוחני לחצי שותפות ) כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנפילת חומות יריחו בידי שמים והכניסה ליריחו בידי אדם.
שמלה מגואלת בדם היא בגד מלחמה ג"כ ( וכדברי הנביא ישעיהו: ' שמלה לך, קצין תהיה לנו ' ).
א"כ מתוארת כאן הכאה של הצבא האשורי המפואר.
מהי משמעותו של הכאת יום מדין?
הנבואה בפרק י' גם היא עוסקת בנפילת הצבא האשורי והביטויים שם דומים אלינו, כאשר שם שוב חוזר ובמפורש יותר הכאת מדין בימי גדעון:
(כד) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת אַל תִּירָא עַמִּי יֹשֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם: (כה) כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר וְכָלָה זַעַם וְאַפִּי עַל תַּבְלִיתָם: (כו) וְעוֹרֵר עָלָיו ה' צְבָאוֹת שׁוֹט כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם: (כז) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן: ( ישעיהו י' )
ישועת גדעון את ישראל מיד המדיינים היא מיוחדת במספר דברים: א. ישנם הקבלות רבות בין ספור ישועת גדעון לסיפור יצ"מ: השורש ש.ל.ח., טענת גדעון על כך שהוא האח הצעיר בבית אביו, תשובת ה': "וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ ", בקשת האות ע"י גדעון, הביטוי " רָאִיתִי מַלְאַךְ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים", מלחמה מול המדיינים ע"י גדעון וע"י משה ג"כ.
המלחמה מול מדין מבחינה מסוימת היא סיומה של יצ"מ. משה רבינו לא מסיים את הכאת המדיינים. למשה נאמר שלאחר נצחונו על המדיינים יאסף אל עמיו. גדעון ממשיך את משה במלחמה זו ( שלא הושלמה ) ואכן לגדעון הוצעה מלכות לאחר הניצחון הגדול על המדיינים! " וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן ".
חז"ל מלמדים אותנו שניצחון גדעון על מדין היה בפסח והרמז הוא באיזכור המצות בקרבנו של גדעון למלאך וכן בדברי גדעון: " (יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן:" – וכי מתי מספרים אבותינו על נפלאות מצרים? אלא שפסח היה.
סיפור זה מופיע לאחר הכרתת הכנעני ע"י דבורה וברק בן אבינועם. גם שם יש דמיון בין הכאת הכנעני בקישון להכאת המצרים בים סוף. ובעקבות הניצחון הגדול מופיעה שירת דבורה במקביל לשירת מרים.
משה רבינו גם מתחיל את סיפורו בארץ מדין בלקיחתו אשה מארץ מדין. משה מסיים גם במאבק רוחני ובמלחמה מול מדין.
א"כ בעקבות הניצחון על המדינים, מתאים שתגיע מלכות לישראל. ואע"פ שגדעון מסרב לכך, סממני מלכות הוא מקבל והם מהווים לו לפוקה ולמכשול כידוע.
אצל גדעון אף אחד לא הקשיב לנביאים. גדעון גדל בבית לא פשוט. אביו מגדל פר הבעל 7 שנים. גדעון נבחר כיון שהוא מתעורר ומגיב לדברי הנביא. גדעון כואב לו, יוזמתי ואינו רדום. מצב העם הוא תרדמה כאמור:
"(ז) וַיְהִי כִּי זָעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' עַל אֹדוֹת מִדְיָן: (ח) וַיִּשְׁלַח ה' אִישׁ נָבִיא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאֹצִיא אֶתְכֶם מִבֵּית עֲבָדִים: (ט) וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל לֹחֲצֵיכֶם וָאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וָאֶתְּנָה לָכֶם אֶת אַרְצָם: (י) וָאֹמְרָה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי:" ( שופטים ו' )
וההמשך הוא שתיקה, אף אחד לא מגיב לדברי הנביא.
אצלנו, בישעיהו, ג"כ מצב דומה של נביאים הנשלחים לישראל ואין שומע!
הישועה תהיה על דגם של יציאת מצרים. החושך והאורר זהו מוטיב משמעותי ביצ"מ וזהו ג"כ כיום מדין. וכן חלקת השלל אצלנו " (ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל: " בדמיון לחלוקה שהייתה ביצ"מ ובגדעון ( רק שבגדעון לא נעשה בצורה טובה ).
גדעון אינו משבט יהודה אלא ראוי היה להיות משיח בן יןסף, היה ראוי ולא היה לבסוף.
"(ג) כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן:" ביטוי זהה למצרים הנוגשים בישראל.
הישועה שאליה מתכוון ישעיהו זהו מפלת סנחריב בשערי ירושלים, מפלה שהתרחשה גם היא בפסח!
ספר ישעיהו מסתובב מסביב לשני מוקדים: 1. רעידת האדמה והרעש המתואר בפרק ו'. 2. מפלת סנחריב בשערי ירושלים.
נבואת ישעיהו תתמקד בשני הארועים האלו: לקראתם, ביניהם ולאחריהם.
לאחר שהנבואה מנתקת מגע מהמלך אחז, הנביא ישעיהו מתחיל בהכנת התחליף, הישועה תצמח בדור הבא – במלך חזקיהו. "(ה) כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם:"
אחז סירב להיכנע לה', סירב לשאול אותות שהתחילו במשה והמשיכו אצל גדעון ומגיעים כאן לאחז.
האות שמקבל חזקיהו הוא ירידת הצל במזבח המכונה 'מעלות אחז' לרמז שהאות היה צריך להיות בימי אחז כבר.
(יא) וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל ה' וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת: ( מלכים ב', כ' )
הרמז לכך הוא בדברי ישעיהו לאחז:
" (יא) שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה: " ( ישעיהו ז' )
כאשר ישעיהו מבין שאחז אינו מעוניין, מסתלקת הנבואה והיא מתכנסת בין תמידי ישעיהו, 'סיעת עמנואל' בי-ם. ועל זה נאמר:
" (טז) צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי:" פירוש בתלמידי!
רק זה יוכל להסביר את המהפכה האדירה שעושה חזקיהו כאשר הוא עולה לשלטון.
חזקיהו מתחיל במהפכה בחודש הראשון ובעיון מדוקדק מתברר שביום הראשון למלכותו. חזקיהו מתחנך מתחת לפני השטח ע"י ישעיהו. ועל כן חזקיהו מתחיל בטהור המקדש לקראת פסח. הוא לא מספיק ב15 יום ומאחר ביום אחד נוסף ועל כן פסח נדחה לפסח שני.
א"כ ראינו שחג הפסח – השחרור של עמ"י מלווה אותנו מימי משה לגדעון ולחזקיהו!
"(ה) כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם:"
מדוע " וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ"? מה פירוש הביטוי הזה? עד אתה היה משהו אחר על שכמו, "(ג) כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ. .." עול מלכות אשור התחלפה בשררה של מלך!
"(ו) לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת: "
הרבה מאד פסוקים מלמדים שמלכותו של חזקיהו הייתה צריכה להיות מעתה ועד עולם! היה ראוי להיות מלך המשיח. ..
יש מחלוקת גדולה בפירוש פסוק ה':
"(ה) כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם:"
י"א שהכול שם אחד וי"א שהכול הם שמות של הקב"ה שיקרא לו המלך.
נראה לבאר בפסוק ש'פֶּלֶא יוֹעֵץ' הוא הנביא ישעיהו יקרא את שמו של הילד: אל גיבור {=חזק-יהו} ו'אביעד – שר שלום' אלו תיאורים נוספים למלך.
חז"ל דורשים בבבלי סנהדרין צד' על המם הסגורה בפסוק: "ו) לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ "
את הסיבות לאי מימוש הציפיות הגדולות שהיו מחזקיהו. האור הגדול שבקע לבסוף לא היה מספיק.
פרק ט':
"(ז) דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל: (ח) וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר: (ט) לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ וַאֲרָזִים נַחֲלִיף: (י) וַיְשַׂגֵּב ה' אֶת צָרֵי רְצִין עָלָיו וְאֶת אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ: (יא) אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: (יב) וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ וְאֶת ה' צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ:
(יג) וַיַּכְרֵת ה' מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד: (יד) זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב: (טו) וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה מַתְעִים וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים: (טז) עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה:
(יז) כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן: (יח) בְּעֶבְרַת ה' צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ: (יט) וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ: (כ) מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: ס"
ישעיה פרק י':
(א) הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ: (ב) לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ: (ג) וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם: (ד) בִּלְתִּי כָרַע תַּחַת אַסִּיר וְתַחַת הֲרוּגִים יִפֹּלוּ בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: ס
א. מה עושה כאן נבואה קשה כ"כ? כיצד זה מתאים לימי המשיח שעומד להופיע?
ב. נראה שנבואה זאת היא המשך לנבואה בפרק ה' והראיה הפזמון החוזר: " בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה:" וכבר עמדנו על הקשר בין הנבואות לעיל.
ג. סדר הזמנים משובש. התיאור כאן מדבר בהווה.
פרק ט'
" (ז) דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל: (ח) וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר: (ט) לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ וַאֲרָזִים נַחֲלִיף: (י) וַיְשַׂגֵּב ה' אֶת צָרֵי רְצִין עָלָיו וְאֶת אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ: (יא) אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: (יב) וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ וְאֶת ה' צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ: ס"
תיאור על גאווה גדולה של אפרים. הנביא מצטט אותם: " (ט) לְבֵנִים נָפָלוּ וְגָזִית נִבְנֶה שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ וַאֲרָזִים נַחֲלִיף:". יש כאן תיאור של מכה שחטפה אפרים אבל הם מעודדים את עצמם שיתגברו על זה.
ישנם דעות שונות בדבר האירועים המסתתרים מאחורי תיאור זה ונראה כמו הדעה הקושרת זאת לימי פקח בן רמליהו. פקח בן רמליהו מביא את ישראל לעוצמה ( וזו הפעם האחרונה שממלכת ישראל תגיע לאיזו שהיא עוצמה ). פקח מולך 20 שנה ועל כן מצליח לבסס את המלוכה. פרפור אחרון של ממלכת ישראל לפני השקיעה. התיאור הנ"ל בנביא מתאים מבטא א"כ את מחשבות האנשים בימי פקח.
הם מרגישים התרוממות בברית שלהם אם ארם, וחושבים שהם לפני עליה גדולה שתחזיר אותם לימי אחאב! ( וע"כ מוזכרת כאן העיר שומרון שמייסדה בית עמרי! )
"(י) וַיְשַׂגֵּב ה' אֶת צָרֵי רְצִין עָלָיו וְאֶת אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ:" פסוק קשה להבנה. מי אלו צרי רצין? מיהו אויביו?
"(יא) אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה" גם זה מוזר. הרי ארם בעלי הברית של ישראל. ומדוע הם אוכלים בכל פה בישראל?
[ יש כאלו שהם אומרים שהיו שבטים שונים המכונים ארם. ואם נאמר שהנבואה מתייחסת לעבר – בעבר היו מכות מארם – לא מסתדר כ"כ ההמשך " בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: " שמשמע שהתיאור הוא על ההוה.
אמנם אפשר בכוון זה להסביר "(יב) וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ וְאֶת ה' צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ:" שהטענה של הנביא שבעבר אע"פ שהעם הוכה ע"י ארם הם לא חזרו אל ה' שהוא המכה האמיתי בהם. ההסבר לא נראה כ"כ חזק ולכן אנו ננסה להסביר בכוון אחר. .. ]
"(י) וַיְשַׂגֵּב ה' אֶת צָרֵי רְצִין עָלָיו וְאֶת אֹיְבָיו יְסַכְסֵךְ:" פסוק קשה להבנה. מי אלו צרי רצין? מיהו אויביו?
אפשר לומר שצרי רצין הם אלו שצרו אל רצין [כביטוי בעזרא פרק ד' " וישמעו צרי יהודה ובנימין " ושם הפירוש אלו שצרים ומפריעים על יהודה ובנימין. ] הברית של שומרון עם רצין שימשה כאחד הסיבות לגאווה עם ישראל ועל כן ה' הביא על רצין אויבים וצרים שהסתכסכו עימו, מלשון מסוכה של קוצים, כמו: "וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם וְנִלְחֲמוּ אִישׁ בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ עִיר בְּעִיר מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה ".
אויבי רצין שעלו על רצין אלו הם האשורים שמובלעים בנבואה זו. התיאור כאן הוא כדבר שעדין לא קרה ויתרחש בהמשך.
נזכר בפסוקי הגאולה המתוארים בתחילת פרק ט', א-ו: "(א) הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם:" וכו',
וניתן טעם לסדר הנבואות והמעבר אל נבואת הזעם המתוארת מיד בפסוק ז והלאה "(ז) דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל:".
הנביא מנסה בימי אחז להציל את המצב ועל כן הנביא נאלץ לחתום את הנבואה ולהודיע על הפורענות שיבואו. במסגרת כתיבת הנבואה לתלמידו הנביא מבשר על משיח בן דוד שיחליף את אחז והוא ישב על כסא בית דוד מעתה ועד עולם.
לאחר סיום הנבואה הזאת המתייחסת לעתיד הוא חוזר למציאות העכשווית המסובכת ומנבא ( אולי בסתר לתלמידיו ולא בפומבי ) וחוזר ומתאר את שיקרה בישראל בזמן קרוב. אמנם בכותרת הספר ישעיהו מיוחס לנבא ליהודה ולא לישראל " חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם ". ועל כן יש להבין את החריגה מדוע הוא מנבא כאן (ובעוד פעם אחת בלבד ) על ישראל.
"(יא) אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה" נראה שהביטוי 'ישראל' כאן אינו ממלכת ישראל אלא הוא כינוי ליהודה. אנו רגילים לומר מלכת ישראל, אבל בפי הנביא מוצאים ששומרון זהו המקביל ליהודה. ובד"כ הנביא ישעיהו לא משתמש בביטוי ישראל.
[ וכן בפרק ח' פסוק יד מוצאים שישראל כולל גם את יהודה: "(יד) וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל (= הכוונה לתומכי פקח בן רמליהו ולתומכי בן טבאל הנמצאים בי-ם! ) לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם:"]
נבואה זו מתארת בדיוק את ימי אחז:
"(טז) בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז עַל מַלְכֵי אַשּׁוּר לַעְזֹר לוֹ: (יז) וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי: (יח) וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: (יט) כִּי הִכְנִיעַ ה' אֶת יְהוּדָה בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל {= ביטוי נדיר המקביל לביטוי בישעיהו } כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה וּמָעוֹל מַעַל בַּה': (כ) וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ: (כא) כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ: (כב) וּבְעֵת הָצֵר לוֹ וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּה' הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז: (כג) וַיִּזְבַּח לֵאלֹהֵי דַרְמֶשֶׂק הַמַּכִּים בּוֹ וַיֹּאמֶר כִּי אֱלֹהֵי מַלְכֵי אֲרָם הֵם מַעְזְרִים אוֹתָם לָהֶם אֲזַבֵּחַ וְיַעְזְרוּנִי וְהֵם הָיוּ לוֹ לְהַכְשִׁילוֹ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל:" { דברי הימים ב' פרק כח' }
א"כ הנביא ישעיהו פותח בהכרזה לשומרון שאל לה להתגאות בברית עם ארם וצרי ארם יעלו עליה, ובמקביל הנביא פונה ליהודה של ימי אחז ומבאר שהמכות שחטפו הם מחמת שלא שמעו לפניות ה' אליהם: " בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה:- על יהודה ואחז שלא הסכים לחזור בתשובה לה'!!! (יב) וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ וְאֶת ה' צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ:"
ישעיהו ט': " (ז) דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל: (ח) וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב לֵאמֹר:"
בד"כ מפרשים את פסוק ח ככלל וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ ופרט לאחריו אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן. אבל לאור דברינו שהנבואה נסובה גם על יהודה של ימי אחז ניתן לפרש את הפסוק גם כך: "וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ { = יהודה }, אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן "
הנביא ישעיהו הוא נביא של יהודה. ראה פרקים יד – כב בישעיה סדרת משאות המנבאות על העמים השונים מסביב כאשר השיא הוא המשא גיא חזיון העוסק בי-ם. כלומר: כל המשאות שקדמו אליו שמשו כרקע למשא זה. ( בדומה לכך אצל עמוס סדרת נבואות 'על שלשה ועל ארבעה ' כאשר השיא הוא הנבואה על ישראל! )
א"כ גם אצלנו הערבוב בין נבואה שבפשט עוסקת בישראל ואנו מנסים ליחסה ליהודה, בכל אופן אנו צריכים לדעת שגם הפסוקים המופיעים על ישראל עניינם להוביל למסקנה מסוימת ביהודה שהיא מושא נבואותיו של ישעיהו!
"(יג) וַיַּכְרֵת ה' מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד: (יד) זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים הוּא הָרֹאשׁ וְנָבִיא מוֹרֶה שֶּׁקֶר הוּא הַזָּנָב: (טו) וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה מַתְעִים וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים: (טז) עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה:(יז) כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן:"
"(יג) וַיַּכְרֵת ה' מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד: " מי זו ההנהגה הזאת שמוזכרת כאן בפסוקים? נראה שאי אפשר שלא לפרש זאת על התהליך המתרחש ביהודה ( ואע"פ שכתוב ישראל )!
עיין דבה"י ב' פרק כח' בתיאור ימי אחז:
" (ו) וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד הַכֹּל בְּנֵי חָיִל בְּעָזְבָם אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם: (ז) וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ: "
נהרג בן המלך והנגיד (=שר האוצר ) ומשנה המלך! אלו מכות קשות להנהגה וכל זה קורה ביום אחד!
נשים לב ללשון הנבואה אצלנו בישעיהו ט': "יג) וַיַּכְרֵת ה' מִיִּשְׂרָאֵל רֹאשׁ וְזָנָב כִּפָּה וְאַגְמוֹן יוֹם אֶחָד: ". נראה שהנבואות מכוונות זה לזה.
מבחינת הנבואה בתקופה זו כבר אין תוקף משפטי והלכתי למלכות אפרים לאחר בית יהוא יש כאן תוהו ובוהו. בגדול יש ממלכה אחת והיא ממלכת ישראל היא יהוד15.
"(טז) עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם " תיאור המכה בבחורי ישראל זוהי המכה הצבאית של מאה אלף ביום אחד כמסופר בדבה"י לעיל.
"(טו) וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי (= רמז לאשור! ) הָעָם הַזֶּה מַתְעִים וּמְאֻשָּׁרָיו מְבֻלָּעִים: "מה הם הביטויים המיוחדים האלו? הרקע לנבואה זו הם נביאי השקר אלו המתעים לומר לסמוך על אשור.
וכן בפרק התגובה לפרקנו, ישעיהו פרק יא',
"(יא) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם:… (טז) וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:" משחק מילים ברור!
ישעיהו ט', "(יז) כִּי בָעֲרָה כָאֵשׁ רִשְׁעָה שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל וַתִּצַּת בְּסִבְכֵי הַיַּעַר וַיִּתְאַבְּכוּ גֵּאוּת עָשָׁן:"
התוצאה של נבואות השקר בתמיכה באשור היא הצתת האש כבשדה קוצים, כאשר באש הזו כולם יפגעו! שומרון ויהודה!
כל העם יהפוך למאכולת אש בניגוד לנאמר בפרק ט' פסוק ד: " וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ " שם הנבואה מנבא על מלך מבית דוד{חזקיהו} שיאכל את אשור במאכלת אש. אבל בנתיים בימי אחז המצב הוא הפוך!
העניין המרכזי כאן הוא:
"(יח) בְּעֶבְרַת ה' צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ – אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ: (יט) וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ: (כ) מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: "
מלחמת האחים הפנימית בין אפרים למנשה. ההתאחדות שלהם היא רק נגד יהודה! מזכיר לנו את סיפור ' פילגש בגבעה'.
אחז מלך ישראל הרבה להרשיע ( אבל האם יותר מאחאב שיצא למלחמה והצליח?! )
ההבדל הוא שבימי אחאב היו מאוחדים ולא הלשינו על עובדיה שפרנס 100 נביאים ממחסני המלך במצב של בצורת קשה. כולי עלמא ידעי ושתקי. לעומת ימי אחז שישנו פירוד ושנאה בתוך עמ"י.
נעיין קצת בסוף ימיה של מלכות ישראל ב מלכים ב':
הרושם הוא שמאחורי הקשרים והמרידות של תקופה אחרונה זו הם מתח ומרידות הדדיות בין החלק המערבי לחלק המזרחי של הירדן!
שלום בן יבש – כנראה שיבש הוא שם המקום ( ואולי שם האב ושם המקום אחד מהם – מצוי בתנ"ך). מכה את זכריה ומחזיק מעמד ירח ימים בלבד בעבר הירדן המערבי, בעיר שומרון.
כי מיד אחריו מורד בו מנחם בן גדי מתרצה ומולך תחתיו.
מנחם בן גדי מחזיק יחסית זמן רב מסיבה פשוטה: " (יט) בָּא פוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ: (כ) וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת הַכֶּסֶף עַל יִשְׂרָאֵל עַל כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ: "
המלך האשורי הגדול הוא נותן את הכוח לשלוט. המשמעות היא: איבוד העצמאות.
(הערה: אפשר להסביר שהקנס 50 שקלים לכל לוחם אינו רק הערך שנתן מנחם שוחד למלך אשור. אלא שהכסף נלקח גם ממשכורת הלוחמים בטענה שממילא הם לא נותנים את הביטחון אלא מלך אשור…)
פקח מורד במנחם בן גדי ואיתו מבני גלעד כאמור:
" (כה) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים וַיְמִיתֵהוּ "16.
כלומר: כדור הפינפוג מחליף לצד השני של עבר הירדן!
הנביא ישעיהו בפרק ט' מתייחס בתקופה זו לנעשה בממלכת ישראל: "
(יט) וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ:(כ) מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: "
מנשה אלו הגלעדים למול אפרים אלו אנשי שומרון. אוכלים זה את זה ומתאחדים למול יהודה בימי פקח בן רמליהו.
הנביא מתאר כאן את ישראל מפני שבדיוק אותו דבר מתרחש בתוך יהודה וירושלים. הסכסוכים שמאפיינים את ישראל, משפיעים וחודרים גם ליהודה. בעיני הנביא הנסיון להוריד את המלך אחז הרשע ביהודה ולהמליך במקומו את בן טבאל הוא חמור מעין כמונו אע"פ שאחז המולך כרגע אינו 'צדיק' כלל ועיקר.
כאשר יבוא התיקון בישעיהו פרק יא' על כך יחזור וידבר הנביא:
ישעיהו פרק יא':
"(יג) וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם וְצֹרְרֵי יְהוּדָה יִכָּרֵתוּ אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם: (יד) וְעָפוּ בְכָתֵף פְּלִשְׁתִּים יָמָּה יַחְדָּו יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם: (טו) וְהֶחֱרִים ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים: (טז) וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:"
כאשר יפסקו מלחמות האחים בתוך ישראל, בתוך יהודה ובין יהודה וישראל, אז יסולקו מיד האויבים!
1 אפשר גם שאחז עלה למלכות בהסכמה בשתיקה של אביו. אולי אחז טען שהיה כך תקדים גם בימי סבו עוזיהו שיותם שפט בימיו. אולי סבר יותם שבשיתוף פעולה עם בנו ירצה אותו. אין לנו דרך חתוכה לדעת כיצד בדיוק הדברים התרחשו. העיקר הם הרמיזות שהמקרא רומז לנו והלקחים המוסרים שאנו לומדים מהם. אחז לא מרד באביו אמנם, אבל כנראה בחר לו בפומבי דרך אחרת מאביו יותם. ראה בדבה"י ב' כז' הלשון הבא: "(ו) וַיִּתְחַזֵּק יוֹתָם כִּי הֵכִין דְּרָכָיו לִפְנֵי ה' אֱלֹהָיו" לשון זו מתאימה (ראה בתחילת ספר במלכים בתחילת פלוג הממלכה )למקרה של חיכוכים ומאבק תוך ממלכתי שיותם נדרש אליו. רמז אולי למאבק עם בנו אחז.
2 אפשר שבצוע עבודת המולך בבנו לא עשה אחז מיד במולכו מפני שצעיר היה. אפשר שאת זה הוא קיים מאוחר יותר. ואת ההכנות לכך ביצע בימי אביו. ואפשר שעשה זאת כבר בימי אביו.
3 יש להעיר שזו עמדה מקילה עם אחז הטוענת שמעשי אחז נבעו מאידיאולוגיה צרופה. וכנראה שזה לא רק כך, אלא אחז מיהר לתפוש במוסרות השלטון עוד בימי אביו ולא רק ממניעים טהורים וראה הערה לעיל.
4 ישעיהו פרקים כד- כו עוסקים ברעידת האדמה שהרעישה בימי עוזיהו אבי אחז מלך יהודה. ראה את התיאור העשיר בפרק כד' – כה!
5 ישנה הפסקת הנבואה במקביל גם אצל נביאים אחרים. כגון: עמוס, ועוד
6 הנביא מתערב בעניינים הפוליטים מתוך הבנה שהמשבר הפוליטי – מדיני- אמוני קשורים זה בזה. הנביא לא שמע על הפרדת דת ומדינה.
7 שחרור השבויים לא בא לישראל בקלות כ"כ. עובדה שנצרך נביא על כך. אלא שמחמת המכה הקשה והלא רגילה שחטפו יהודה. הייתה תחושה ברורה של ישראל שלא כדאי להם שחרון אף ה' יעבור גם עליהם.
8 בימי האבות הם רעו את הצאן באזורים ההררים.
9 עפ"י חשבון ספר דבה"י א"א לומר תשע שנים אלא תשע עשרה שנה!
10 סיכמתי זאת באריכות בשיעורים על ספר מלכים – ע"ש.
11 על רעיון ועיקרון זה עמד הרב יואל בן נון.
12 אולי גם יש הד כאן לקשר הפנימי בין הנביאים: יהושע – אלישע – הושע שכולם במטבע לשון אחד. התופעה שנביאים מצטטים נבואות קדומות מוכרת אצל ישעיהו. עיין לדוגמא ישעיהו פרק טו' -טז' ומאוחר יותר בירמיהו פרק מח'. ראה מאמרו של פרופ' אליצור 'משא מואב וכתובת מישע' בספרו ישראל והמקרא.
13 הנוצרים עצרו את הנבואה בסוף פסוק כג', ומיאנו להמשיך ולקרוא את הפרק הבא כהמשך ישיר לנבואה זו!
14 רמז למעשה נעמן: שלשה פסוקים מתחילים ומסיימים באות נון: 1. (טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן: 2. " נגע צרעת כי יהיה באדם והובא אל הכהן ". 3. נחנו נעבור חלוצים…עבדיך יעברו את הירדן ".
15 מתוך סיכום שעור על מלכים ב': "הושע בן אלה הוא המלך האחרון של שושלת ישראל. הדבר הזה מעורר תמיהה רבה.
עיין הושע א', א: " (א) דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:"
מדוע מוזכר מחד ברשימת מלכי יהודה עד המלך חזקיהו ומאידך במלכי ישראל נעצרים בירבעם בן יואש ולא ממשיכים עד להושע בן אלה?!
בתלמוד ירושלמי הוריות פרק ג' מוזכר ביטוי מאד מעניין: הדיון שם הוא בדבר חטאת שמביא המלך. התלמוד דן שם מיהו בכלל הגדרת מלך ובין דבריו: " אחרי ירבעם בן יואש – מכאן ואילך בליסטיא (=בליסטות) היו לוקחים אותה ". כלומר: במובן מסוים הנבואה לא מקבלת את הלגיטימיות של ממלכת ישראל לאחר ירבעם בן יואש!
מלכים ב' פרק יד': " (כז) וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ:"
כלומר: משמע שבשלב זה כבר היה ראי להשמיד את ממלכת ישראל מחמת מעשיהם אלא שהושיעם ביד ירבעם בן יואש " (כו) כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל:".אבל מכאן ואילך אין עוד, והמלך הבא זכריה בן יואש מולך רק כדי שתושלם השבועה לבית יהוא " בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל:"
הושע פרק ח' יש הד לתפישה זו:
"(א) אֶל חִכְּךָ שֹׁפָר כַּנֶּשֶׁר עַל בֵּית ה' יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי וְעַל תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ: (ב) לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל: (ג) זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ: (ד) הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת:
ישראל העמידו מלכים ומינו שרים ולא ממני! אין הסכמה משמים להתמשכות המלכות בישראל!
16 אומרים חז"ל: בגלעד שכיחי רוצחים.