המצוות – זה טוב ליהודים
בסיומו של ספר 'עבודה' ביד החזקה לרמב"ם, מתייחס הרמב"ם לעיסוק בטעמי המצוות1:
ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול. בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה, ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה ואפילו היה שוגג צריך כפרה, קל וחומר למצוה שחקק לנו הקב"ה שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן, ולא יחפה דברים אשר לא כן על השם ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול, הרי נאמר בתורה 'ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם', אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים, והעשייה ידועה והיא שיעשה החוקים, והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים, והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם, והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע, אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן, ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהן כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח, וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו"ם שהיו משיבין על החקים, וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה, שנאמר 'טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך', ונאמר שם בענין 'כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני', וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן, אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד, שבעשיית החוקים והמשפטים זוכין הישרים לחיי העולם הבא, והקדימה תורה ציווי על החוקים, שנאמר 'ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'.
הפסוק שהביא הרמב"ם בסיום דבריו כראיה לקדימת החוקים מופיע בפרשתנו, ועיון בו מעורר שאלה על דברי הרמב"ם:
וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה' אלהיכם. כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחֻקתיהם לא תלכו. את משפטי תעשו ואת חֻקתי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלהיכם. ושמרתם את חֻקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה'2.
דברי הרמב"ם תמוהים ביותר. הרמב"ם כותב שהתורה הקדימה את החוקים והוא מתעלם מהפסוק הקודם שבו הקדימה התורה את המשפטים?! כיצד יכול הרמב"ם להביא ראיה מפסוק זה לדבריו?
על עניין המצוות ניתן להביט בשתי דרכים3. האחת, רואה את חיובנו במצוות כנובע מגזירת המלך. הציווי האלוקי המגיע אלינו מן התורה הוא המקור ממנו נולדו המצוות, והוא הטעם לקיום המצוות על ידינו.
הדרך השניה היא לראות את המצוות כבאות להקנות לאדם שלמות. תיקון האדם והעולם הוא שיצר את הצורך במצוות, כדי להדריך את האדם בחייו, כיצד לחיות בדרך המביאה שלמות.
כמו מחלוקות אחרות בתחום האמונות והדעות, נראה שגם במקרה זה נכון הכלל האומר ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים".
בקיום המצוות עלינו לדעת את שני הצדדים. עלינו להבין שקיום המצוות הוא גזירת הקב"ה, ואיננו עושים זאת רק משום שזה טוב לנו ואנו מבינים את זה בשכלנו. אנו מקיימים את כל המצוות כולם מפני שכך ציווה הקב"ה.
עם זאת, אנו יודעים גם שהמצוות ניתנו לטוב לנו, להשלמתנו ולהדרכתנו בחיים, ואנו מנסים להבין כיצד זה פועל, ומהי הדרך הטובה ביותר לחיים טובים ונכונים על פי התורה והמצוות.
נראה ששני הפסוקים שהבאנו קודם, מבטאים שני עניינים אלו במצוות.
פסוק ד' – "את משפטי תעשו ואת חֻקתי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלהיכם" – מדגיש את הציווי האלוקי למצוות – "אני ה' אלוקיכם" – ללא תוספת וללא טעם.
פסוק ה' – "ושמרתם את חֻקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה'" – מדגיש את המצוות כדרך החיים הנכונה לאדם – "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" – זו הדרך לחיים נכונים ושלמים.
כפי שכותב הרמב"ם, המשפטים הם המצוות המובנות לנו, והחוקים הם הדברים שאינם מובנים.
המשפטים שייכים יותר לבחינה האומרת כי המצוות נועדו לשלמות האדם, והחוקים שייכים יותר לבחינה של המצוות כגזירה אלוקית שאנו מקיימים אותה בלא שאלה ובלא טעם.
כעת נבין את סדר הפסוקים. בכל פסוק הקדימה התורה את החלק המחודש יותר4.
בפסוק הראשון, המדבר על קיום המצוות מצד גזירת המלך, מקדימה התורה את המשפטים, ואומרת לנו: גם את המשפטים עליכם לקיים מתוך הציווי האלוקי, ולא רק מתוך שאתם מבינים את טעמם.
בפסוק השני, המדבר על קיום המצוות מצד שלמות חיי האדם, מקדימה התורה את החוקים באמרה לנו שגם החוקים, שאיננו מבינים טעמם, הם לטוב לנו ובקיומם אנו מגיעים לשלמות.
כעת מובנים דברי הרמב"ם, "והקדימה תורה ציווי על החוקים, שנאמר 'ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'". הפסוק המלמד אותנו על קיום המצוות לשלמות חיינו – בו מודגשת חשיבותם של החוקים שאיננו מבינים את טעמם.
אנו מנסים להבין את טעמי המצוות ככל יכולתנו, אולם תמיד אנו זוכרים כי מקורן של המצוות הוא אלוקי, ואנו רק שואפים להתקרב ולינוק מעולם רוחני עליון זה.
1 הל' מעילה פ"ח, ה"ח.
2 י"ח, א' – ה'.
3 עי' במצוה ברה עמ' נ"ז והלאה בענין זה.
4 כפי שנהגה התורה בעניין כיבוד אב ואם, כדברי רש"י (ויקרא י"ט, ג'): "אמו ואביו תיראו – כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים".