שילוב נשים בצה"ל כמודל ל"מלחמת תרבות"
ביום רביעי, ה' בחשוון, התקיים כינוס של ראשי ישיבות הסדר והמכינות הקדם צבאיות, לדיון בענין דרכי ההתמודדות עם שילוב בנות בצבא – הגורם לבעיות חמורות בפני החיילים הרוצים לשמור על ערכי הצניעות והקדושה.
זו הפעם הראשונה שראשי ישיבות הסדר ומכינות נפגשים יחדיו, ומגבשים הסכמה בנושא מסויים על אף חילוקי הדעות בנושאים מהותיים של השקפת עולם, הדרך לשירות בצבא וכדו'. הדבר מזכיר את מדרש חז"ל1:
'וישב יעקב', כתיב 'בזעקך יצילוך קבוציך', תני כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו. 'ואת כולם ישא רוח יקח הבל', זה עשו ואלופיו, 'והחוסה בי ינחל ארץ', זה יעקב, 'וישב יעקב'.
הקשיים שעומדים בפנינו מובילים לכינוס ולאיחוד הכוחות, וזה יוביל, בעז"ה, להצלחת ההתמודדות מול קשיים – מבית ומחוץ.
* * *
נושא שילוב בנות בצה"ל הוא חלק מנושא רחב ביותר, וראשיתו בשאלה עקרונית ביחס לצבא.
האם "צבא הגנה לישראל" עניינו הגנה על המדינה ואזרחיה בלבד, או שמא יש לצבא מגמות אחרות: כור היתוך חברתי, חינוך, עיצוב החברה הישראלית, תרבות וכדומה.
כיום הצבא מגדיר עצמו במפורש כבעל אחריות חברתית. בדיון שנערך סביב נושא "נשים בצה"ל", במסגרת פרוייקט "צבא-חברה" המשותף לצה"ל ול"מכון הישראלי לדמוקרטיה"2, הגדיר הרמטכ"ל דאז, שאול מופז:
הצבא הוא צבא העם, ולצה"ל היה ויש תפקיד של מעצב חברתי באתוס הלאומי של מדינת ישראל. יש דברים מסוימים בתחום הנורמות והערכים של מדינת ישראל, שהצבא הוא שצריך להוביל אותם.
ליחס זה לצבא יש השלכות מרחיקות לכת.
לפני כארבע שנים נערך כינוס אינטנסיבי, למשך כמה ימים, ובו דנו – ראשי הצבא ואנשי המרכז הישראלי לדמוקרטיה – על נושא "נשים בצה"ל". כינוס זה, וכאלה שבאים בעקבותיו, נועדו להטמיע בחברה הישראלית, באמצעות הצבא, ערכים אוניברסליים, מערביים, ובלשון הקודש: גויים.
אחד הסימפטומים של מהלך זה הוא ביטול "חיל נשים". בבסיס קיומו של חיל נשים עומדת התפישה, כי לנשים צרכים מיוחדים משלהן, ועל כן שילובן בצבא דורש הקמת יחידות המיועדות להן ומותאמות ליכולותיהן וכישוריהן. תפיסה זו הובילה לתפקידים מיוחדים לנשים בצה"ל, לפלוגות מיוחדות וכדומה. התפיסה הפוסט מודרנית מתנגדת לכך, ודוגלת בביטול כל "מגדר" – הגדרת קבוצת אנשים כשונה או מיוחדת. אין משמעות להגדרת אדם כזכר או נקבה, ולשינוי היחס כלפיו משום כך. אין תפקידים המתאימים לגברים, ואחרים המתאימים לנשים – כולם שוים ביכולת, בכישורים ובתפקוד. על כן אין מקום לחיל מיוחד לנשים, אלא יש לשלבן בכל היחידות, בדיוק כמו גברים. אולם, המציאות מוכיחה שיכולותיהן של נשים – בתחום הלחימה – נופלות משל גברים – במסעות, ריצות, נשיאת משאות וכדומה. על כן מתבצעת "העדפה מתקנת", המכשירה את הנשים להשתלב במערך הלוחם. על כך אחראית "יוהל"ן" – יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. להלן מבחר ציטוטים מתוך אתר היוהל"ן, המלמדים על התפיסות העומדות בבסיס החשיבה הצבאית בענין שילוב נשים:
החשיבה הפוסט מודרנית מתאפיינת בהצבת סימני שאלה ובהטלת ספק בכל קטגוריזציה שהצטרף לה היבט ערכי של "טוב" ו"רע", "נכון" ו"לא נכון", "ראוי" ו"בלתי ראוי". הפוסט מודרניזם קורא תיגר על "סמכויות" מוסדיות או חברתיות.
כמו כן מתאפיין הפוסט מודרניזם בהעברת כובד המשקל המוסרי ממוסר שעניינו טובת החברה למוסר שעניינו חירותו של הפרט.
תנועות הקוראות לביטול מדינת הלאום.
אין אחווה, יש אינדיבידואליות.
זוהי הרוח שמנחה כעת את צה"ל, והיא באה לידי ביטוי גם בשילוב נשים בצבא. הרוח הזו חזקה ביותר, והיא גוברת אף על ערכים העומדים בבסיס הצבא3, ומנוסחים ב"קוד האתי" של צה"ל4, כגון:
רעות: החייל יפעל מתוך אחוה ומסירות לחבריו…
נמצא, אם כן, שהרוח הפוסט מודרנית חודרת לצה"ל בצורה חזקה ביותר. הדבר מוגדר כ"רוח המפקד" – כיוון ומגמה שאליה שואף המפקד – הרמטכ"ל, וכל שדרת הפיקוד מיישרת קו על פי רוח זו. סדרות חינוך, הרצאות וכדו' מקדמות את הקו הזה בצה"ל.
הדבר גורם אף לכך שפקודות מטכ"ל מופרות בריש גלי (כגון בענין שילוב הנשים בצה"ל), ואין פוצה פה ומצפצף, שכן הדבר מתאים ל"רוח המפקד".
לא ניתן להיות חלק משדרת הפיקוד הגבוהה של צה"ל בלא להיות חלק מן הרוח הזו, שכן זו האוירה השלטת, ויציאה נגד קו זה היא בלתי אפשרית.
סיכום המצב: ישנם אנשים, המשקיעים מחשבה רבה כיצד להטמיע את ה"שיח הליברלי", את הרוח הפוסט מודרנית, בחברה הישראלית. לרשותם עומדים כלים רבים – תקשורת, אקדמיה, צה"ל וכדומה, והם פועלים בתנופה אדירה להגשמת המטרה. זוהי רכבת דוהרת, שנראה שאי אפשר לעצור אותה. בצה"ל הדברים מורגשים בעוצמה גדולה, אך החזית האמיתית היא ב"פיקוד העורף" – בחברה הישראלית כולה.
מתוך הגדרת המצב יש להעלות כמה נקודות לחשיבה ולהתמודדות:
א. חשובה המודעות לענין. כחיילים, עלינו לדעת כי הרצאות וסדרות חינוך שאנו שומעים ועוברים יונקות מן המגמה של החדרת הרוח הפוסט מודרנית, ועלינו להפעיל את חוש הביקורת, ולשמור על סולם הערכים יציב ואיתן.
אף כאזרחים, הרוח הזו שוטפת אותנו – באקדמיה, בתקשורת ובתרבות, ועלינו להיות מודעים לכך, זהירים ובעלי חוש ביקורת.
ב. יש לזכור, כי אף שהרכבת הפוסט-מודרנית דוהרת, ישנם פסים נוספים ורכבות נוספות – הנוסעות לכיוונים אחרים.
תנועת התשובה, למשל, היא דוגמא לרכבת הנוסעת בכיוון הפוך, במהירות הולכת וגדלה.
ככלל, הציבור הדתי פועל ומשפיע בדרכו, ואין לזלזל בכך. לא ניתן למדוד את ההשפעה שיש לפעילות ולעצם המציאות של ציבור מאמין בחברה הישראלית, ויתכן שההשפעה גדולה מן הנראה לעין.
ג. על מנת שהמאבק על דמותו הרוחנית של צה"ל ועל שמירת ערכי הצניעות של צה"ל ישא פירות, יש לפעול בקרבנו פנימה.
הכיצד ניתן לדרוש צניעות בצבא, אם איננו מקפידים על כך בחיינו הפרטיים, באוניברסיטה, בתנועת נוער וכד'?
חוסנו של הצבא נמדד בחוסנו הרוחני5:
כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך.
הדרישה "והיה מחניך קדוש" אינה מתחילה בצבא, אלא בחייו של כל אחד ואחד.
רק מתוך כך ניתן לבוא לראשי הצבא לדרוש כי חיילינו יוכלו לשרת בצניעות ובטהרה.
בעיית הצניעות בצבא צריכה להיות מנוף להתחזקות החברה הדתית בענין זה. בל נהיה פוסט-מודרנים, המטשטשים גבולות ופורצים מסגרות, אלא נשמור על קדושת המחנה פנימה, ומתוך כך יהיה לנו כח להיאבק על קדושת מחנה הצבא כולו.
ד. באורות הקודש6 כותב הרב קוק זצ"ל:
הרוח ההמוני והאצילי
האינטיליגנציה חושבת שיכולה היא להפרד מעל ההמון, שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילה במחשבתה. זוהי טעות יסודית, טעות שאינה מכרת את הצד הבריא שיש בההכרות הטבעיות, בהרגשות הטבעיות, ובחושים הטבעיים, שלא נתתקנו, אבל גם לא נתקלקלו על ידי שום השפעה קולטורית.
הצד הבריא של היושר מצוי הוא באנשים גסים יותר ויותר ממה שהוא מצוי במלומדים ומוסריים בעלי מחשבה. יותר מובהקים הם המלומדים בדברים הפרטיים של המוסר, בחוקיו ודקדוקיו, אבל עצם הרגשתו זאת היא מצויה באנשים בריאים טבעיים, שהם הם ההמון, עם הארץ.
ולאו דוקא בהרגשת המוסר השרשית עולה הוא ההמון על אנשי הסגולה גם בהרגשת האמונה, הגדלות האלהית, היופי, החושיות, הכל אשר לחיים בדרך ישרה, בלתי מסוננת על ידי הצינורות המלאים שכר אגמי נפש של הדעת וההחכמה, הוא יותר בריא וטהור בההמון.
אמנם לא יוכל ההמון לשמור בעצמו את עצומו וטהרתו, איננו יכול לקשר יפה את מושגיו, גם איננו יודע איך לעמוד בקשרי המלחמה, בעת אשר הכרות והרגשות מתנגדות וסותרות זו את זו נלחמות בנפשו מבפנים או בעולם מבחוץ. לזה צריך הוא לעזרת גדולי התושיה, המישרים לפניו את נתיבות עולמו.
אבל כשם שמשפיעים עליו עצה ותושיה, כך הוא משפיע עליהם חיים בריאים.
והצד המשותף של אצילי הרוח עם ההמון, הוא הכח המקיים את שני הצדדים על מעמדם היפה, ומשמרם מכל רקבון והתנונות מוסרית וחמרית.
ישנה "אינטליגנציה" – חברת האנשים הוגי הדעות, המגדירים ומכוונים את המוסר, החברה והתרבות. חברה זו מורכבת מאנשי משפט, חינוך, כלכלה, צבא וכדומה, שמובילים תנועות בחברה הישראלית – שולטים בתקשורת, באקדמיה, בתרבות.
אולם, אף הם זקוקים להמון. בין בצד הפשוט, הדמוקרטי, בו הציבור ההמוני קובע את המהלכים, והן בצד הרוחני. עיצוב תרבות וחברה תלויים בכך שההמון יקבל את הרוח החדשה ויטמיע אותה אל תוכו.
נמצא, אם כן, כי אף שאין בכוחנו להתמודד ישירות מול ה"אינטליגנציה", בכוחנו לפעול על ה"המון", וזו פעולה בעלת עוצמה רבה.
בידינו המפתח למפגש בלתי אמצעי עם ההמון – מפגשי "פנים אל פנים", בהם אנו יכולים להעמיד את האדם מול עצמו ומול ערכיו, ולגלות – לעצמו ולנו – כי רצונו בערכים, במסורת, ביהדות.
עלינו להיות מודעים לצורך הגדול במאבק על רוח העם, שהוא אשר יכריע בסופו של דבר. אם חשובה לנו דמותה של מדינת ישראל ודמותו של הצבא – עלינו לפעול בענין. והדרך לפעול – עם ההמון.
ברחוב, בבית, בכל מקום בו המפגש הוא בלתי אמצעי ובלי השפעות זרות, ניתן לפעול רבות.
ההמון מבין כי האחוה חשובה מן האינדיבידואליות, והמוסר הכללי גובר על חירות הפרט. ההמון חי ערכים אלה, ועלינו לחשוף זאת ולהביא זאת למודעות. להבהיר לאנשים איזו רוח שוטפת בעולם – ואיזו רוח קיימת בנשמתו של כל אחד.
דרך הפעילות העיקרית שלנו צריכה להיות עם הציבור, וכאן כוחנו ועוצמתנו. זו הרכבת שעלינו להפעיל ובידינו הדבר.
1 בראשית רבה פרשה פ"ד, א'.
2 מכון המזוהה עם השמאל הישראלי, ופעילותו ממומנת, בין השאר, על ידי האיחוד האירופי.
3 במספר מקרים הוכח, ששילוב הנשים ביחידות הלוחמות פוגע קשות ביכולת הלחימה שלהן, ושתי פלוגות אף התפרקו על רקע זה. אף על פי כן, המהלך של השילוב ממשיך במלוא העוצמה והכח.
4 עצם הגדרת "קוד אתי" קובע סולם ערכים, דבר המנוגד לרוח הפוסט-מודרנית.
5 דברים כ"ג, ט"ו.
6 ח"ב עמ' שס"ד.