הוי דן את כל האדם לכף זכות

הגמ' במסכת שבת¹ מספרת כמה סיפורים בענין החובה לדון לכף זכות גם במצבים קיצוניים:

תנו רבנן הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני, אמר לו אין לי מעות, אמר לו תן לי פירות, אמר לו אין לי, תן לי קרקע, אין לי, תן לי בהמה, אין לי, תן לי כרים וכסתות, אין לי, הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו ועמו משוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו אמר לו בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני, אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן. ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני, אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים. בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני, אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים היא. ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני, אמרתי שמא אינן מעושרות. ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני, אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. אמר ליה העבודה כך היה הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי ואתה כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות. תנו רבנן מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו, למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר (להן) [להם] בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני, אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני, אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי. אמר להם העבודה כך היה ואתם כשם שדנתוני לכף זכות המקום ידין אתכם לכף זכות. תנו רבנן פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה, אמרו מי ילך אמר להם רבי יהושע אני אלך. הלך רבי יהושע ותלמידיו. כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס ונעל הדלת בפניהן. אחר שיצא ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר להם בשעה שחלצתי תפילין, במה חשדתוני, אמרנו כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. בשעה שנעלתי במה חשדתוני, אמרנו שמא דבר מלכות יש בינו לבינה. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני, אמרנו שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. אמר להם העבודה כך היה ואתם כשם שדנתוני לזכות המקום ידין אתכם לזכות.

עלינו ללמוד כיצד מסגלים הסתכלות על המציאות בעין טובה.
ראשית, יש להפריד בין המישור המעשי למישור המחשבתי. במישור המעשי על האדם לנסות לתקן את הטעון תיקון ולא לדון לכף זכות במקרה שניתן לשנות. אדם שחייבים לו כסף, למשל, והוא יכול להוציאו בבי"ד, מחויב לעשות זאת. אם ביכולתנו לתקן – עלינו לתקן. אם אינו יכול לתבוע את שלו (ונראה שבמקרה כזה עוסקת הגמ'), עליו להתרומם מעל המישור המעשי אל המישור המחשבתי. במישור המחשבת ישנם פנים שונים. "תורה ניתנה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור", "תלמידו של ר' מאיר היה מטהר את השרץ בק"ן טעמים". מובן שמהבחינה המעשית-הלכתית השרץ הוא טמא, אך במישור המחשבתי עלינו למצוא נקודות טהורות גם בשרץ. ההסתכלות המחשבתית של האדם דורשת מאיתנו התבוננות בצד החיובי, למרות שכאשר יש שלילה עלינו לתקן, להוכיח ולפעול, בצד המעשי, בדרכים האפשריות לתיקון.
מובא בשם הבעש"ט, שאין אדם רואה בחבירו רע אלא אם כן יש בו רע. אדם שרואה מעשה, שניתן לפרשו לכמה כיוונים, אם הוא מפרשו לכיוון השלילי הרי זה משום שיש בו שלילה, והוא היה ניגש למעשה זה מצידו השלילי.
הרמח"ל מעמיק את המבט ואומר, כי נשמתנו האינסופית כוללת בקרבה את כל המציאות, וכן כל מה שאנו רואים כבר קיים בעצם בנשמתנו, והראיה מגדירה את המציאות על פי מה שכבר קיים בנו. בצורה בולט ניתן להבחין בכך בכף זכות. אדם הרואה מעשים שנעשים רואה בכך השתקפות של עצמו ואם הוא רואה שלילה הרי זה משום שגם בו קיים פן שלילי הבא כרגע לידיד ביטוי. אדם שאין בו כל רע, יפשר כל מעשה שיראה לטוב, כי הרי איננו מכיר במושג 'רע'.
כל דבר בעולם מורכב מטוב ורע. אין טוב מוחלט ואין רע מוחלט בעולם שלנו. השאלה היא איזה צד אנו מדגישים ומשליטים.
"כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות": אדם שדן לכף זכות, מגביר את הזכות בעולם. הוא משליט את הטוב על הרע גם בו עצמו וגם בעולם. גם נפש האדם מורכבת מטוב ורע, ובדונו לכף זכות הוא מביא לידי ביטוי את החלקים הטובים שבנפשו ומגביר אותם על הרע, ולהיפך בהסתכלות שלילית מגביר האדם את הצד השלילי שבנפשו.
יש מקום להבין מדוע דרך בני אדם היא דוקא לדון לכף חובה, וצריכים מאמץ מיוחד כדי לדון אדם לכף זכות.
נראה שהדברים נובעים מכך שהעולם בנוי בצורה כזו שהטוב תמיד נתון בתוך קליפה, וכדי להגיע אל הטוב צריך לשבור את הקליפה. בצורה כזו האדם נדרש לעמול ולהתיגע כדי להגיע אל הטוב, וכך הטוב נהפך לחלק מהוויתו של האדם ולא ענין חיצוני לו.
המבנה הזה של העולם גורם לכך שכדי להגיע אל הטוב, עלינו לעבור דרך הקליפה, דרך הרע, ולכן המפגש הראשוני שלנו עם הדבר הוא בחלק הרע שבו, וכדי להגיע אל הטוב עלינו להשקיע. הצורה הקלה והמושכת יותר היא הפרשנות הרעה למעשים.
כשאדם נתקל בכתבה בעיתון העוסקת בחלקים השליליים של המציאות (שוד, רצח, מעילה וכדו') הוא קורה אותה לפרטי פרטים ואינו מסתפק במידע כללי. כתבה על אגודת חסד חדשה, לעומת זאת, תזכה להצצה חטופה בכותרת ותו לא. האדם נמשך בקלות רבה יותר לשלילה ולכן העיתונים עוסקים בחלק השלילי כדי למשוך ת האדם ולהגדיל את תפוצתם.
עלינו להשקיע בטוב, בסדר, בתיקון, ולא להסתפק בהסתכלות הקלה והשטחית שאינה חודרת אל הטוב שתחת הקליפה.

---

¹ דף קכ"ז, ע"ב.

2 תגובות

1. דוד גהרי הגיב:

   א׳ בסיון ה׳תשפ״א – 12/05/2021 בשעה 15:23

   שלום, מי האדם שירד לדרום?

   הגב
   1. מנהל אתר הגיב:

      ח׳ בסיון ה׳תשפ״א – 19/05/2021 בשעה 09:28

      המפרשים מציינים לשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ס"ג:
      בעובדא דפ' מפנין קכ"ז מאותו בעל הבית ומנו רבי אליעזר הגדול שכבש שכר שכיר ומנו רבי עקיבא, כדמפורש בשאלתות, ואין ספק שאירע זה בזמן שהיה עם הארץ ויש ללמוד מהאי עובדא כמה צניע ומעלי הוה גם בעת ההיא שככה היה דן לכף זכות על כל דבר ודבר את בעל הבית גם האמתלא האחרונה שהקדיש מטלטליו לשמים.

      על פי דבריו האדם שירד לדרום היה רבי עקיבא כשעדיין היה עם הארץ.

      הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *