ההשפעה מול הקבלה
הרס"ג בהקדמתו לספרו "אמונות ודעות"1 דן בסיבות לכפירה וכך הוא כותב:
"ואסמיך לדברים הללו מה שנראה לי… ונראו לי מהם שמונה מצוים הרבה, תחלתן כובד הטורח על בני אדם בטבעם, וכאשר ירגיש הטבע בדבר שהוטל עליו המזקיקו להתאמץ ולהתחזק בהוכחות ולנהוג על פיו בדת אז יברח ויתרחק מכך, ומסבה זו תמצא הרבה מבני אדם אומרים 'האמת כבדה' 'האמת מרה', מפני שהם רוצים את החופש ובורחים אליו…"
שתי פנים לדבר: הראשון הוא חוסר היכולת של האדם ללכת עם האמת עד הסוף. למשל: תלמיד מגיע לישיבה ויש לו רצון פנימי חזק להתעלות בעבודת ה' אך החברה שממנה הגיע ועימה חי כל הזמן לא מתאימה ועצם הידיעה שהוא עתיד לפגוש את החברה מחלישה אותו.
הפן השני הוא חוסר היכולת לקלוט ולהבין את האמת בשלמותה. יכולת ההבנה וההעמקה של האדם נבנית בהדרגה. הרב כותב באגרת צ"א:
"אם היה נודע דבר תנועת הארץ לפני כמה אלפים שנה למפרע בהמון הי' המין האנושי מתירא לעמוד על רגליו, פן יפול מכח התנועה, וק"ו שהי' מתירא לבנות בנינים רמים, וזה הי' מביאו לרפיון-לב למניעת-פיתוח שאין לשער, והחשבון של כח המושך לא הי' יכול להבטיחו, אחרי ראותו בעיניו שכל דבר העומד על דבר מתנועע איננו בטוח מנפילה. רק אחרי בגרות של הרגל יפה היה מקום לצאת ההכרה של תנועת הארץ, שלא תקבל האנושיות מזה אך טוב".
הפסיכולוגיה ג"כ טוענת שכל ילד בתחילה חי בתחושה שהוא מרכז החיים ורק בשבילו נברא העולם עד שהוא מתבגר ומגלה שיש עוד אנשים בעולם שלא יודעים ומכירים אותו. הקב"ה ברא את העולם בצורה כזו שהאדם קודם כל יפתח את אישיותו ופרטיותו ואח"כ יגלה שהוא רק חלק מאינסוף, שאם לא כן האדם לא היה מפתח את תכונותיו ואת האות שלו בעולם. האדם היה "נבלע" בעולם. מכאן יסוד חשוב בחינוך לא לומר את כל האמת ישר, אלא בשלבים לפי יכולת ההבנה וההפנמה של המקבל. "אין המשפיע משפיע לפי בחינת עצמו אלא לפי בחינת המקבל ממנו" (רמח"ל).
1 הקדמה – אות ז