"מלאכת בורר"
ר' צדוק הכהן מלובלין כותב ב"רסיסי לילה" (פיסקה ו'): "וכל דבר הבירור הוא בהפכו כי המצות נותנים היפך מה שהם כפשטן". ר' צדוק מביא לכך כמה דוגמאות. נביא כמה מהן:
תפילה – עיקרה בלב נשבר כמו שכתוב:" לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה" והרי לב נשבר הוא היפך השמחה. אלא כאשר אדם מתבונן בחסרונותיו ומבין שהוא זקוק לישועה גדולה ורחמי שמים מרובים, בודאי שיתמלא עצב ודאגה אבל הסימן לתפילה המקובלת היא השמחה שלאחריה כנאמר "ושמחתים בבית תפילתי".
הגמ' בתענית ט. דורשת "עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר". אדם שמפריש תרומות ומעשרות, באופן טבעי מתמעטת תבואתו, אבל, אומרת התורה, שדווקא ע"י קיום מצוה זו האדם יתעשר.
בעיר הנדחת נאמר "הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב…" פעולה שמולידה אכזריות גדולה אך מבטיחה התורה "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך".
יש להתבונן בעולם בכלל ובעשיית המצוות הפרט. מדוע מעשה שאמור להוביל לפעולות מסוימות מוליד פעולות ותכונות הפוכות. מדוע בכל דבר הבירור הוא בהפכו?
נראה שר' צדוק מלמדנו יסוד עמוק ובסיסי בעבודת ה' ובהבנת התהליכים העוברים על העולם. כשמופיע כח בעולם בצורה שלמה ומלאה א"א לעמוד נגדו, ולקבל את השפעתו. אין בידינו את אותם הכלים הנחוצים כדי לקלוט את אותה מידה במלואה. לכן העולם נברא בצורה ממוזגת, טוב ורע, דין וחסד בצורה כזו שאפשר לחיות בו. זהו מה שאמרו חז"ל שהקב"ה מקדים תרופה למכה. כידוע הצפון שייך לדין ("מצפון תפתח הרעה") והדרום לחסד. והנה אנו רואים שהדרום כולו יבש והצפון מלא שפע (מים, עצים, פרחים, וכו'). אומרים חז"ל התגלות הדין בצפון כ"כ חזקה שאם לא היה את המיתוק הזה של השפע שנמצא בו, העולם לא יכל לעמוד בזה. בדרום שולטת מדת החסד וכדי שאפשר יהיה לקולטה צריך את היובש ש"מאזן" אותה, וכן נאמר על אברהם איש החסד "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה".
התפילה מולידה שמחה בסופה משום כך המתפלל יכול לעמוד בחרדה ובפחד השולט בו בעת זעקתו ליושב במרומים. יסוד זה יש להפנים גם בחיי המעשה היום יומיים. יש להזהר באופן כללי לא לסטות לקיצוניות רבה מדי המולידה בעקבותיה קיצוניות הפוכה. יש לברר דרכנו בצורה נכונה מתוך שיקול דעת ודרכה של תורה.