המקום, הזמן והאדם בנר חנוכה
הסוגיא במסכת שבת (כ"א ע"ב) מפרטת את הדרגות השונות בקיום מצות נר חנוכה:
תנו רבנן מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין – בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך.
רש"י: נר איש וביתו – נר אחד בכל לילה, ואיש וכל בני ביתו סגי להו (מספיק להם) בנר אחד. והמהדרין – אחר המצות עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית.
לכאורה, ההידור המובא בגמרא הוא הידור בהדלקת מספר נרות רב יותר. האם ישנה משמעות לתוספת הנרות מעבר לכך?
המהדרין, על פי רש"י, הם אנשים "המהדרין אחר המצוות" – מחזרין אחר המצוות. אין הם מסתפקים בכך שאדם אחד יקיים את המצוה, וכולם יצאו ידי חובה בכך שיש נר בבית, אלא מעוניינים שכל אחד יקיים את המצוה בעצמו, בחינת "מצוה בו יותר מבשלוחו"1.
הדרגא הראשונה היא קיום המצוה ב"חפצא" – הבית יוצא ידי חובה בהדלקת הנר. הדרגה השניה מוסיפה את קיום המצוה ב"גברא" – כל איש ואיש מקיים את המצוה בעצמו.
שתי הדרגות הראשונות מכוונות כנגד המקום – הבית, והאדם. על כן מובן כי הדרגה השלישית תהיה מכוונת כנגד המישור השלישי – הזמן, ואכן ההדלקה היא כנגד מספר הימים.
בלשון הרמב"ם הדברים מדוייקים ביותר2:
כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.
על פי הדרגה הראשונה הבית הוא שמדליק. הרמב"ם איננו אומר שבעל הבית מדליק, אלא: "שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד". מדגיש הרמב"ם כי דרגה זו קשורה לבחינת המקום, שהיא הבאה לידי ביטוי בהדלקה. הדרגה השניה: "מדליק נרות כמנין אנשי הבית" – בחינת האדם. הדרגה השלישית, הבאה על גבי שתי הדרגות הקודמות3, מוסיפה את הבחינה של הזמן – תוספת נר בכל לילה.
שלושת הדרגות מכוונות, אם כן, כנגד המקום – עולם, הזמן – שנה, האדם – נפש, "כי שלשתם: עולם ונפש ושנה עדים נאמנים הם על אחדות האלוה"4.
שלמותו של דבר באה לידי ביטוי בהופעתו בשלושת המישורים – המקום, הזמן והאדם. אלו הם עדים נאמנים, שכן אף עדים המעידים בבית דין נשאלים על שלושת המישורים: מקום המעשה, זמנו, והאדם העושה.
אף אור הנרות, המכוון כנגד המנורה, אשר "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל"5, נבחן בשלושת המישורים האלה, ושלמות המצוה היא בהיותה מתקיימת בשלמות המקום – ביתו של אדם, שלמות האדם – שכל אחד מקיים את המצוה, ושלמות הזמן – מספר הנרות כנגד מספר הימים.
לתוספת ביאור בעניין, נעיין במקום נוסף בו אנו רואים שלוש בחינות אלה – עירובין6.
שלושה סוגי עירובין תיקנו חכמים: עירובי תחומין, עירובי חצרות ועירוב תבשילין.
עירוב תחומין – אסור לאדם לצאת יותר מאלפיים אמה ממקומו. עירוב תחומין הוא הגדרת מקומו של אדם בצורה כזו, שיוכל ללכת יותר מאלפיים אמה לאחד הכיוונים.
עירוב חצרות – אסרו חכמים לטלטל מרשות המיוחדת לאדם לרשות המשותפת לו ולאחרים. עירוב חצרות מערב את הרשויות של בני החצר, וכך מתיר להם לטלטל בבתיהם ובחצר.
עירוב תבשילין – מתיר לאדם להכין צרכי שבת ביום טוב שחל להיות בערב שבת.
נמצא, שעירוב תחומין קשור לבחינת המקום, עירוב תבשילין לבחינת הזמן, ועירוב חצרות לבחינת האדם. שלושת העירובין פועלים אחדות – אחדות המקום, אחדות הזמן, ואחדות האנשים.
לכאורה, המקומות נפרדים זה מזה, וכל מקום עומד לעצמו. כך גם הזמנים השונים – העבר אין, העתיד עדיין", וכך האנשים – כל אחד שונה מחבירו ועומד לעצמו.
היכולת לאחד את הדברים הנפרדים נובעת מן העובדה שבשורשם הרוחני הם מאוחדים, ורק הופעתם בעולם המעשה היא בצורה נפרדת.
מקורו של העולם הוא באחדות האלוקית, ואף שיצא ממנה, הרי הוא יונק את מקור חיותו מן העולם הרוחני המאוחד. על כן אנו יכולים, על ידי העירוב, לאחד את הדברים הנפרדים ולעשותם אחד.
זוהי משמעות דברי חכמים, שהעירוב בא לעשות שלום בעולם7, ויש לכך גם משמעות הלכתית8:
אמר רב יהודה אמר שמואל המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב מה שמו עירוב שמו.
רש"י: המקפיד על עירובו – אם יאכל אחד מבני חבורה את הפת שנתן הוא. עירוב שמו – שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו, שלא ימחה זה בחבירו, אלא שותפות נוחה ועריבה.
על כן עולם שנה ונפש הם עדים נאמנים על אחדות האלוה, שכן העובדה שניתן ליצור אחדות בדברים הנפרדים, מלמדת על מקורם האחדותי – ממקור הבריאה כולה.
1 קידושין מ"א ע"ב.
2 הל' חנוכה פ"ד ה"א.
3 לשיטת הרמב"ם, וכן נראה מרש"י, הדרגה השלישית באה על גבי הדרגה השניה, וכל אחד מבני הבית מדליק ומוסיף והולך (או שמדליק עבור כל אחד מבני הבית). שיטת התוס' שונה, והיא שהמהדרין מן המהדרין הוא על גבי הרמה הבסיסית של "נר איש וביתו", ורק בעת הבית מדליק ומוסיף והולך.
4 כוזרי מאמר רביעי, כ"ה, על פי ספר יצירה.
5 שבת כ"ב ע"ב.
6 עי' בשיחה לפרשת נח התשס"א המופיעה באתר.
7 תנחומא נח, ט"ז.
8 עירובין מ"ט ע"א.