פרק י"ח-י"ט – נאום רבשקה

שמע, סיכם וערך: חגי לב - מעלות. (לא עבר את הגהת הרב)

סיכום לשיעורים: פרק י"ח – תחילת מלכות חזקיה (3 שיעורים), פרק י"ח-י"ט – נאום רבשקה, פרק י"ט – מלחמת חזקיהו ונצחונו, פרק כ' – פרשת בראדך בלאדן בן בלאדן, סיכום: חזקיהו – הרקע ההסטורי

מלכים ב' פרק יח' " (א) וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה: (ב) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמַלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה: (ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו: (ד) הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וכִּתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן: (ה) בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָּמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו: (ו) וַיִּדְבַּק בַּה' לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: (ז) וְהָיָה ה' עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ: (ח) הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר:
(ט) וַיְהִי בַּשָׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ: (י) וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן: (יא) וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי: (יב) עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ:
(יג) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם: (יד) וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב: (טו) וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ: (טז) בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר:

{כאן הפסקה של המסורה – רמז לפער בין הארועים וכמוסבר בהמשך }

(יז) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס: (יח) וַיִּקְרְאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר: (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב שָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ: (כ) אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי: (כא) עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו:
(כב) וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם: (כג) וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת אֲדֹנִי אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם: (כד) וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים: (כה) עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי ה' עָלִיתִי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ ה' אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ:
(כו) וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל רַב שָׁקֵה דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה: (כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם:
(כח) וַיַּעֲמֹד רַבשָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ דְּבַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (כט) כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ: (ל) וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל ה' לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה' וְלֹא תִנָּתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (לא) אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ: (לב) עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר ה' יַצִּילֵנוּ: (לג) הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (לד) אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם הֵנַע וְעִוָּה כִּי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי: (לה) מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי כִּי יַצִּיל ה' אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי: (לו) וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ: (לז) וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה:
מלכים ב' פרק יט' (א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית ה': (ב) וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן אָמוֹץ: (ג) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה: (ד) אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה:
(ה) וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ: (ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם כֹּה אָמַר ה' אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֹתִי: (ז) הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ:
(ח) וַיָּשָׁב רַב שָׁקֵה וַיִּמְצָא אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל לִבְנָה כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ: (ט) וַיִּשְׁמַע אֶל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ לֵאמֹר הִנֵּה יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: (י) כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר אַל יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (יא) הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל: (יב) הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר: (יג) אַיּוֹ מֶלֶךְ חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם הֵנַע וְעִוָּה: (יד) וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵם וַיַּעַל בֵּית ה' וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה':

סיפור חזקיהו הוא מהסיפורים הסבוכים בתנ"ך. הארועים המתוארים לא מצטרפים אחד לשני בסדר וברצף שלהם ויש צורך לעשות כאן סדר.
השאלות:
1. מדוע ישנו תיאור ארוך כאן על מצור שומרון (פס' ט-יב) והרי תיאור דומה ואף זהה נאמר כבר בפרק יז'? וגם הנושא הוא מלך יהודה ולא מלך ישראל!
2.הגמול האלוקי, צדיק ורע לו?! חזקיהו מתואר כאן כצדיק ביותר:

"(ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו:… (ה) בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָּמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו: " (מל"ב יח')

ומדוע העונש הכל כך חמור של עליית סנחריב עליו?!

"(יג) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם:"… (טו) וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ: (טז) בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר:

התנ"ך ממעט לעסוק בבעיית הגמול אלא התנ"ך בנוי על תורת הגמול! כלומר: צדיק וטוב לו, רשע ורע לו. בכל פעם שאנו מוצאים ניצחון יש לחפש מה היה טוב. ובכל פעם שאנו מוצאים הפסד במלחמה יש לחפש מה היה רע. ובמקום שנראה שיש חריגה כדוגמת דורו של אחאב נכנסו חז"ל לקורה על מנת לחפש ולהבין את השפוט הנבואי.
3.

" (יז) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב שָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ: (כ) אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי:"

מלך אשור מאשים את חזקיהו במרד! לא מובן, הרי לכאורה מתואר לפני כן (טו-טז) על כניעה של חזקיהו ועל העלאת מס. ומדוע חטא כלפי מלך אשור?
4.

"(כב) וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם:".

לאיזה ארוע רומז רבשקה?! ארוע שבו רבשקה מאשים את חזקיהו שהוא הסיר את הבמות לה' ומנע מיהודה לעובדו, ורק את הבמה בי-ם השאיר.
5.

"(כה) עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי ה' עָלִיתִי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ ה' אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ:"

רבשקה מתהדר שהוא שליח ה' להעניש את חזקיהו. הענשה על מה?!

"(ל) וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל ה' לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה' וְלֹא תִנָּתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר:… (לה) מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי כִּי יַצִּיל ה' אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי:"

מי כתב לרבשקה את הנאום הזה?! מה פתאום רבשקה מתהדר מול אלוקי ישראל?
6.הבטחת ישעיהו הנביא על מנוסתו של מלך אשור התקיימה (יט', ח-ט) , מלך אשור בחוצפתו נסוג באיומים (י-יג)
לכאורה חזקיהו לא צריך להתרגש מאיומי הסרק של מלך אשור. מדוע, אם כן, תגובתו כ"כ מפוחדת?

"(יד) וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵם וַיַּעַל בֵּית ה' וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה':" (יט', יד)

*בדבה"י ב' פרק כט' אנו רואים תהליך אדיר של טיהור המקדש והחזרת עבודת המקדש למקומה מהחודש הראשון למלכותו (ואף מהיום הראשון… ועדיין טעון הוכחה) . ולא ברור כלל איזה פגם יש בחיזקיהו שאשור מציקה לא כ"כ.
לסיכום: הכיצד מלך צדיק כ"כ וחזק באמונתו מפחד כ"כ ממלך אשור???

הבקיעים אצל חזקיהו:
1) בתחילת פרק יח' נאמר:

"(ז) וְהָיָה ה' עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ: (ח) הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים(=מגדל שומרים קטן) עַד עִיר מִבְצָר:"
"(ט) וַיְהִי בַּשָׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ: (י) וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן: (יא) וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי: (יב) עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ:"

א. הניסוח: "וְהָיָה ה' עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל" כשלאחריו נאמר בפרט: " וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ:"
מעלה תהייה האם המרד באשור הוא בכלל ' וְהָיָה ה' עִמּוֹ ' או לאו?
ב. סמיכות העניינים והאזכור החוזר של גלות שומרון ע"י מלך אשור שקדמה בזמן וגם הוזכרה כבר במקומה. מעלה תהיה שמא ואולי יש קשר החטא שגרם לעליית אשור על ישראל לסיבת עליית אשור על חזקיהו¹.
ג. התבוננות בפסוקי הסיכום לאחר חורבן שומרון ג"כ מעלה השוואה בין ישראל ליהודה:

"(יח) וַיִּתְאַנַּף ה' מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל וַיְסִרֵם מֵעַל פָּנָיו לֹא נִשְׁאַר רַק שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ: (יט) גַּם יְהוּדָה לֹא שָׁמַר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ: (כ) וַיִּמְאַס ה' בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וַיְעַנֵּם וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים עַד אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם מִפָּנָיו:" (מלכים ב' פרק יז')

במה יש דמיון של יהודה וישראל והרי ראינו את כל מעשה חזקיהו?! אלא בהכרח מדובר על המרד במלך אשור!
הייתה כאן מרידה של חזקיהו במלך אשור. כיצד הוא מרד? על מרד זה מספר לנו רבשקה. מרידת חזקיהו הייתה ע"י שקשר קשר עם מצרים! וכך בדיוק נפל הושע בן אלה לאחר שקשר קשר עם סוא מלך מצרים על מנת למרוד באשור! וכנראה שיש בעיה בדבר הזה.
עכשיו מובן מדוע היכה את הפלישתים עד עזה. הפלישתים היו שותפים עם מלך אשור. ראינו זאת בימי אחז (דבה"י ב' כח', יח-יט) . הברית הזו של חזקיהו עם מלך מצרים הביאה את חזקיהו להכות את הלשון הפלישתית שהפריע למלך מצרים והיא הייתה המתת שהיה צריך להביא חזקיה למלך מצרים עבור הברית.
נשים לב לביטוי הלשוני הבא:
על חזקיהו נאמר:

"(ח) הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים(=מגדל שומרים קטן) עַד עִיר מִבְצָר:"

ושני פרקים קודם לכן על מלכות ישראל נאמר:

"(ז) וַיְהִי כִּי חָטְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' אֱלֹהֵיהֶם הַמַּעֲלֶה אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִתַּחַת יַד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּירְאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: (ח) וַיֵּלְכוּ בְּחֻקּוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָשׂוּ: (ט) וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיִּבְנוּ לָהֶם בָּמוֹת בְּכָל עָרֵיהֶם מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר:" (מל"ב יז')

הביטוי מופיע בהקשר של ע"ז. הנביא בחר בהפרש של פרק אחד להביא ביטוי דומה על מנת לרמוז שהמהלך של חזקיהו עם מצרים יש לו דמיון לע"ז של מלכות ישראל שהובילה אותה לחורבן.
המלך חזקיהו הוכן למהפכה הגדולה שהוא החל בו מהרגע הראשון שעלה לשלטון. טיהור המקדש, גרירת עצמות אביו ועוד – כל אלו דברים לא פשוטים הדורשים הכנה מראש. מעשים אלו הם הכרזת מרד במובן מסוים על המשעבד האשורי שאחז כפף עצמו אליו. ואם כך מדוע לא להמשיך בקו מדיניות עצמאית של מרד מוכרז באשור??
למדנו על התחנונים של ישעיהו מאחז לשתף פעולה. אחז סירב וחטף מכות קשות עד מותו. ממלכת ישראל ג"כ הולכת לסופה.
הנביא ישעיהו מכין את המהפכה כבר בימי אחז:

(א) הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם: (ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל: (ג) כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ וְאֵת מַטֵּה שִׁכְמוֹ שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בּוֹ הַחִתֹּתָ כְּיוֹם מִדְיָן: (ד) כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ: (ה) כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם: (ו) לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת:

מתקרב אור גדול. צבא גדול, אשורי, המשול לשבט מתקרב והוא יהיה למאכולת אש. בתוך החושך הגדול של ימי אחז, מגדל הנביא ילד שהוא יביא את הישועה והוא ינהל את הממלכה במשפט. ממילא בפרק יא ישנו תיאור של מלך המשיח. כל זה הוא תיאור לחזקיהו שמכונה כאן ' אֵל -גִּבּוֹר'= חזק-יהו. ועל כן ברגע שחזקיהו עולה לשלטון הוא אינו מבזבז רגע ומתחיל בפעלתנות של עשיה חיובית. אם זה כך, אי אפשר להסתפק בעצמאות דתית. אלא לכאורה יש לשאוף גם לעצמאות מדינית. מה, אם כן, הבעיה במעשה חזקיהו?!
א. שלילת ברית עם מצרים

(א) הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם ה' לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת: (ב) הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם: (ג) וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה: (ד) כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ: (ה) כֹּל הֹבִאישׁ עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ לָמוֹ לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם לְחֶרְפָּה: (ישעיהו ל')
(א) הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ: (ב) וְגַם הוּא חָכָם וַיָּבֵא רָע וְאֶת דְּבָרָיו לֹא הֵסִיר וְקָם עַל בֵּית מְרֵעִים וְעַל עֶזְרַת פֹּעֲלֵי אָוֶן: (ג) וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ וַה' יַטֶּה יָדוֹ וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן: (ישעיהו לא')

ההליכה לרדת מצרים בלי לשאול את ה', זוהי בדיוק הבעיה שבה חזקיהו חוזר על טעותו של הושע בן אלה.
כלומר: אפשר שהנביא היה מסכים למרידה מסוימת במלך אשור, אבל ללא בקשת חסות של מצרים! ממילא זה גם לא יעזור כפי שאומר הנביא. הם תמיד מבטיחים ולא מקיימים.
2) בהמשך נבואת ישעיהו לעיל, נראה שיש כוון נוסף לבקיעים שאנו מחפשים אצל מעשי חזקיהו:
הרצון לישועה מהירה, על גבי סוס, הרומז למצרים. ולא בשובה ונחת.
הייתה כאן הבטחה על ישועה שתבוא בצורה מסוימת ואתם התעקשתם למהלך אחר של ישועה שהוא מוטעה!
וצריך להבין מדוע ישועה ע"י יציאה מופגנת מול מלך אשור היא בעייתית? (יש להעיר שלבסוף מלאך ה' יצא לסייע לחזקיהו ולהכות בצבא אשור בחצות לילה…)

(טו) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם: (טז) וַתֹּאמְרוּ לֹא כִי עַל סוּס נָנוּס עַל כֵּן תְּנוּסוּן וְעַל קַל נִרְכָּב עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם: (יז) אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה: (יח) וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט ה' אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ: (ישעיהו ל')

בנביא מיכה פרקים ב-ג תיאורים מאד קשים של שחיתות בהנהגה. המחשבות הרעות והתכנונים נעשים בלילה. וביום הם מבצעים את מעשיהם מפני שאין מי שיפריעם. הם המנהיגות ואין מפריע.

מיכה פרק ב' "(א) הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם: (ב) וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ:
מיכה פרק ג (א) וָאֹמַר שִׁמְעוּ נָא רָאשֵׁי יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת הַמִּשְׁפָּט: (ב) שֹׂנְאֵי טוֹב וְאֹהֲבֵי רָע גֹּזְלֵי עוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם וּשְׁאֵרָם מֵעַל עַצְמוֹתָם: (ג) וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ וְאֶת עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ וּפָרְשׂוּ כַּאֲשֶׁר בַּסִּיר וּכְבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלָּחַת: (ד) אָז יִזְעֲקוּ אֶל ה' וְלֹא יַעֲנֶה אוֹתָם וְיַסְתֵּר פָּנָיו מֵהֶם בָּעֵת הַהִיא כַּאֲשֶׁר הֵרֵעוּ מַעַלְלֵיהֶם:…
(ט) שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ: (י) בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה: (יא) רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל ה' יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא ה' בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה: (יב) לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר:"

תקופת נבואתו היא בימי יותם, אחז, חזקיהו. ברם, נבואות אלו הם בימי חזקיהו ונוכיח זאת עפ"י ירמיהו פרק כו':

"(יז) וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל קְהַל הָעָם לֵאמֹר: (יח) מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל כָּל עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר: (יט) הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכָל יְהוּדָה הֲלֹא יָרֵא אֶת ה' וַיְחַל אֶת פְּנֵי ה' וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיהֶם וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ:" (ירמיהו כו')

פסוק יח' בירמיהו כו' זהה לנבואה במיכה ג', יב!
כיצד יתכנו נבואות קשות כ"כ של שחיתות שלטונית בימיו של חזקיהו המתוארים בספרי מלכים ב' ובדבה"י?
התשובה לסתירה נמצאת בישעיהו פרק א':

" (ב) שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי: (ג) יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן: (ד) הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת ה' נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר:… (ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים: (ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה: (ט) לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ:
(י) שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה: (יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי: (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה: (יד) חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא: (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ: (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ: (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה:… (ישעיהו א')

נחלקו המפרשים בימי נאמרה הנבואה. ישעיה ניבא בימי יותם, עוזיהו, אחז, חזקיהו נבדוק את שייכות נבואה זו עפ"י שתי פרמטרים פשוטים המתוארים בנבואה: המצב הבטחוני ומצב המקדש.
מתוארת כאן הארץ במצור כבד:

"(ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים: (ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה:"

ומתוארת כאן עבודה אינטנסיבית במקדש:

"(יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי:"

רק בימי חזקיהו התקיימו שתי הפרמטרים הללו יחדיו: כבושי סנחריב ששמו את ירושלים נצורה כסוכה במלונה ועבודת מקדש עניפה מאד!
בספר מלכים מובא תיאור של ימי חזקיהו במבט המדגיש את ' אדם למקום ' אבל בנבואת ספר מיכה מובא תיאור ימי חזקיהו במבט המדגיש את 'אדם לחבירו'².
כיצד התגלגל מצב כ"כ קשה בימי חזקיהו הצדיק?!
יש לציין שבכל הנבואות הקשות בישעיהו ובמיכה הטענות מופנות לשרים ולחשובי י-ם, אבל לא מוזכר המלך אפי' פעם אחת!!! ויש להבין היכן המלך חזקיהו בכל התהליך הזה?!
*לצורך הבנת סוגיה זו נתבונן ב'משפט המלך':
שמואל א' פרק ח' – מה הבעיה בבקשת ישראל להם מלך?

"(ד) וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה: (ה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם: (ו) וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ה': "

י"א בקשה להם מלך ככל הגויים. קשה מפני שהתורה עצמה מנסחת את הבקשה באופן הזה בדיוק!
יש מתרצים שהתורה כתבה דבריה בלשון נבואה.
קושי נוסף הוא ציטוט דברי שמואל: "(ו) וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ" ובדבריו הוא משמיט דווקא את הביטוי ' כְּכָל הַגּוֹיִם'. כך שזו כנראה לא הבעיה בבקשתם!
היכן רמוז בדברי העם שהם מאסו ממלך את ה'?
התפקיד המרכזי של מלך הוא המשפט. אכן שמואל מספר להם את כללי 'משפט המלך '.
משפט המלך – נחלקו התנאים האם מלך מותר בו או שהוא לירא עליהם בלבד. בכל אופן צריך להבין מהו הבסיס הראלי והאמיתי של תיאור זה. סתם איומים או שיש מקום במציאות לתיאור כזה של מלך בישראל?

"(יא) וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ: (יב) וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ: (יג) וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת: (יד) וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו: (טו) וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו: (טז) וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ: (יז) צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים: (יח) וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא:" (שמואל א' פרק ח)

הפלא ופלא: העם עונים לשמואל, לאחר התיאור הלא סימפטי הנ"ל, שאנו רוצים בדיוק את המלך הזה? הכיצד?!

"(יט) וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ: (כ) וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ:"

במה חטאו העם? במה לא היו בסדר בבקשתם ששמואל כועס עליהם?
חז"ל חילקו בין קבוצות שונות: "זקנים שבדור כהוגן שאלו ועמי הארצות קלקלו! "
חז"ל למדו זאת מכאן:

" "(ד) וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה: (ה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם:(ו) וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ה': "
(ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם: (ח) כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמַּה עֹשִׂים גַּם לָךְ: (ט) וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם: (י) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ:

א"כ ה' מגלה לשמואל שהבעיה אינה בבקשת הזקנים, אלא בבקשת העם שהתלווה וגלגל טענתו על גבי טענת הזקנים.
שמואל נפגע אישית מהפניה של העם אליו באמירה שהוא זקן ובניו לא הלכו בדרכיו… ושמואל סה"כ לא היה זקן (עפ"י מסורת חז"ל הוא נפטר בגיל 52!) . היה מקום לפנות אליו באופן עדין יותר, להציע ליווי ותקופת נסיון לבניו וכד'…
ה' מחדש לשמואל שהוא תמים!!! הזקנים אמנם באו וביקשו תחליף לשמואל. אבל מאחרי בקשתם ישנה דרישה רחבה של העם המואס במלכות ה' וזוהי החומרה האמיתית בבקשה.
העם שולח את הזקנים לשמואל לבקש. אבל מאחורי תמימותם של הזקנים עומד רצון העם הסמוי. רצון זה נחשף בהמשך בפרק יב':

א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: (ב) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (ג) הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם: (ד) וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה: (ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד ה' בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה וַיֹּאמֶר עֵד: פ

מה כוונתו של שמואל בתוכחה זו? מדוע שהוא יקח רכושו של מאן דהוא בישראל?! אלא ודאי כוונת שמואל היא בנושא המשפט: האם יש מישהו שיצא ממשפט בדיני ממונות שנערך אצלי שיצא ויש לו טענות כלפי? זהו דבר נדיר שיש דיין שאין כלפיו טענות!
המצב הרגיל הוא שהצד הנתבע יצא בטענה עד שהתורה מזהירה שלא לקלל את הדיין ועוד.
החלק השני בתוכחתו של שמואל:

"(ו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ז) וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי ה' אֵת כָּל צִדְקוֹת ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם:… (ט) וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר וּבְיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֲמוּ בָּם: (י) וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי עָזַבְנוּ אֶת ה' וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְעַתָּה הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ: (יא) וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח: (יב) וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַה' אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם: (יג) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן ה' עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: (יד) אִם תִּירְאוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי ה' וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶך אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם: (טו) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל ה' וּמְרִיתֶם אֶת פִּי ה' וְהָיְתָה יַד ה' בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם: (טז) גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר ה' עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם: (יז) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ:"(שמואל יב')

בדבריו אלא של שמואל נחשף הדבר שעניין והטריד את העם באמת וזה לא היה מערכת המשפט ותפקיד המלך כשופט! אלא מי יוציא ויביא אותנו מול מלך בני עמון!
הם רוצים מלך למלחמה! לא מעניין אותם התנהגות בניו של שמואל.
בעיית הבעיות בתקופת ספר שופטים היא השבטיות. כל מיני מלכים קטנים מצליחים להלך אימים על ממלכת ישראל. מלך בני עמון אינו מלך חזק כ"כ, הבעיה היא שכל שבט נלחם לבד בתקופה זו.
שאול כשיוצא למלחמה מול בני עמון הוא אוסף 300,000 איש! הכיצד?! שאול מוציא אותם בכפיה. וזה מה שהם רוצים – מלך שיוציא את כולם בכוח! 'המתנדבים בעם' מגיעים מקסימום 40,000 איש.
טענת שמואל שגם המצב הקיים שה' מקים להם שופט בכל פעם הוא פתרון מצוין. אלא מאי?! ה' מקים שופט לאחר שיש זעקה אליו וחזרה בתשובה. העם רוצה מלך שיוציא אותם בכוח. העם רוצה צבא זמין וניתוק מה' ומתשובה מוכרחת. וזה מה שזיהה ה' בבקשת העם ולא הבין שמואל.
למלך יש שתי תפקידים: 1. שופט עליון בתוך העם. 2. שופט בסכסוכים ביניהם לבין האומות.
{ההבדל בין שופט בתקופת השופטים למלך זהו השושלת }
בשביל מה מלך צריך כ"כ הרבה רוקחות וטבחות?
ההסבר הוא מאד פשוט: המלך מחזיק צבא גדול ומוסדות שלטון הצורכים מזון רב. 'משפט המלך ' הינו תיאור של הממלכה בצו 8! תיאור של מצב מלחמה שהמלך מגייס בו את כולם. וזה הרי בדיוק הדבר שהעם רצה. ולכן שמואל מצייר בעיניהם ב'משפט המלך' את התרחיש שנובע מבקשתם.
בצבא מתנדבים הכל נעשה באידיאל וברוח של הקרבה וברצון של כולם³. במלחמה המגייסת את כולם בכוח המלכות יש מחירים גם של אנדרלמוסיה ושחיתות. מי מגויס ומי לא? רכוש של מי מולאם למלחמה ושל מי לא? מי מקורב לדרגים הבאים ורכושו ניצל ומי לא? מי מגויס ובנו של איזה מקורב מקבל פטור…

המצב בימי חזקיהו
חזקיהו מתכונן למלחמה הגדולה באשור. חזקיהו מתכוון להחזיר את גלות עשרת השבטים. חזקיהו מתכוון להיות מלך המשיח. חזקיהו מוביל תהליך תשובה גדול. חוזר ומספח את שטרי שומרון ומזמינם לקרבן פסח.
חזקיהו כוונתו חיובית אבל הוא טועה במספר דברים:
א. בהסתמכות שלו על העוצמה המצרית. אפי' בשביל אידיאלים נשגבים אין היתר לכל דבר. והנביא ישעיהו מוכיח אותו על כך רבות.
ב. יש להנהגה להיזהר מהמחשבה שאנו מובילים את המציאות וקובעים את כללי הגאולה בלעדי הקב"ה. רצון ה' הוא ' בשובה ובנחת תושעון'. לא ברור שאכן הדור ראוי לגאולה. הדרך לחזרת עשרת השבטים יכולה להיות נעלמת מעיני המלך. על המלך לעשות את שלו אבל בתוך כללי המשחק.
ג. עושק החלשים כדלקמן:
תיאור ההכנות למלחמה בירושלים:

(א) מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת: (ב) תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה: (ג) כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ כָּל נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו מֵרָחוֹק בָּרָחוּ: (ד) עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי: (ה) כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי ה' צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר: (ו) וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן: (ז) וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה: (ח) וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר: (ט) וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה: (י) וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה: (יא) וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם: (יב) וַיִּקְרָא אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק: (יג) וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת: (יד) וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת: (ישעיהו כב')

בתוואי המיועד לחומה – יש בתים. הפתרון: ניתוץ הבתים לטובת בניית החומה!⁴
הניזוקים מניתוץ הבתים לטובת החומה והלאמת שטח הבית – הם תושבי הפריפריה של העיר. תש"ח – תשכ"ז י-ם הייתה מחולקת ותקריות ירי היו בגבול. מי התגורר בגבול המפותל שחצה את העיר לשניים? העניים שגרו בשכונת מוסררא, שמעון הצדיק, ממילא – משכנות העוני של ירושלים היו שם. בעלי הממון עזבו ועברו מערבה לעיר החדשה.
החלשים הם הנפגעים הראשונים מכל הסיפור הזה. לאחר המלחמה הפכו אזורים אלו למקומות היוקרתיים של ירושלים. התושבים קיבלו פיצוי עלוב לבית מעט יותר טוב. וכרישי הנדל"ן שחמדו את השטח הפכו אותו למעונות לעשירים.
זהו הרקע למתרחש בימי חזקיהו. והנבואות במיכה מימי חזקיהו עוסקות בזה:

(א) הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם: (ב) וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ:
(ג) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי חֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת רָעָה אֲשֶׁר לֹא תָמִישׁוּ מִשָּׁם צַוְּארֹתֵיכֶם וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה כִּי עֵת רָעָה הִיא:… . (ז) הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב הֲקָצַר רוּחַ ה' אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו הֲלוֹא דְבָרַי יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ: (ח) וְאֶתְמוּל עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם מִמּוּל שַׂלְמָה אֶדֶר תַּפְשִׁטוּן מֵעֹבְרִים בֶּטַח שׁוּבֵי מִלְחָמָה: (ט) נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ מֵעַל עֹלָלֶיהָ תִּקְחוּ הֲדָרִי לְעוֹלָם: (מיכה ב')

אלו שאתמול יצאו לחזית, חוזרים היום ומוצאים שאין להם בית ושדה ונאלצים לפשוט את שמלותיהם מעליהם בשביל לקחת לאכול.
צריך עוצמה וצדקות אדירה בראש העומד במערכת זו על מנת למנוע את התפתחות השחיתות הצומחת במצבי הלחץ של המלחמה הצודקת… יש לגבור על ה'נבלים ברשות התורה'.
אם כן, היכן חזקיהו בכל התמונה הלא פשוטה הזו?!
א. אפשר לומר שחזקיהו לא היה מעורב מספיק (ואולי גם לא יכל להיות מעורב ולדעת הכול) בפקידות הגבוהה ובפקוח שההכנות למלחמה לא יפגעו בחלשים. הדבר נכון ויש לו בסיס בכתובים.
ב. העונש על יהודה לא מאחר לבוא:

"(יג) וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם: (יד) וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי שׁוּב מֵעָלַי אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב: (טו) וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ: (טז) בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר: " (מלכים ב', יח)

לכיש כבר נתפסה, ומלך אשור בדרכו לירושלים. התוצאה שחזקיהו נכנע לחלוטין עד שהוא שולח מס כבד לסנחריב.
אבל דבר זה לא מספיק ולא עוצר את מסעו של סנחריב לירושלים. מדוע?!

"(יז) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס: "

ועוד שאלנו על טענת רבשקה לחזקיהו ' מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ '. בטחון?! היכן?! זה לא הרושם שמתקבל כאן מהכניעה המהירה של חזקיהו.

"(יח) וַיִּקְרְאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר: (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב שָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ: (כ) אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי:"

נראה שמשהו ברצף האירועים ההיסטורי להשלמת הפסיפס השלם חסר לנו ואנו צריכים להשלימו!

"(טו) וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ: (טז) בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר:"

מה פתאום חזקיהו נותן את אוצרות בית ה' למלך אשור. הכיצד?! דבר זה מבטא הרבה! וכי עזב ה' את הארץ?! מנין לחזקיהו לעשות כדבר הזה?! דברים דומים לאלו נאמרו אצת אחז אביו של חזקיהו!

"(כ) וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ: (כא) כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ:… (כד) וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיְקַצֵּץ אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה' וַיַּעַשׂ לוֹ מִזְבְּחוֹת בְּכָל פִּנָּה בִּירוּשָׁלִָם:" (דבה"י ב' כח)

לעומת זאת אצל חזקיהו עצמו ביומו הראשון לעלייתו למלכות נאמר:

"(א) יְחִזְקִיָּהוּ מָלַךְ בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִיָּה בַּת זְכַרְיָהוּ: (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד אָבִיו: (ג) הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה' וַיְחַזְּקֵם:" (דבה"י ב' כט)

הרב יואל בן נון מדייק את הבדל הלשונות בין חזקיה סתם לחזקיה מלך יהודה "

"(טז) בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר:"

כאשר חזקיהו מקצץ דלתות בית ה' ירד ממנו שם תואר מלך!

"(א) מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת: (ב) תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה: (ג) כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ כָּל נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו מֵרָחוֹק בָּרָחוּ: (ד) עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי:
(ה) כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי ה' צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר: (ו) וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן: (ז) וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה: (ח) וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר:
(ט) וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה: (י) וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה: (יא) וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם:
(יב) וַיִּקְרָא אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק: (יג) וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת: (יד) וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת: " (ישעיהו כב')

תיאור של חגיגות בירושלים כאשר האויב שועט לכוון ירושלים, ההרים מסביב לירושלים נפלו והאויב בפתח העיר. אנשי י-ם עסוקים בהבטה על הנשק שלהם ובהמשך ההערכות לקראת המצור והמלחמה. מכינים את בריכת המים וניקבת המים. והיכן העניים שמזמן הולאם מהם הכל?
התיאור כאן כולל אווירת שכרון חושים ' (יג) וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי (=למרות ש) מָחָר נָמוּת:'! קבר מפואר = בבחינת אכול ושתה (פאר) כי מחר נמות (קבר) .

"(טו) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת: (טז) מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ: (יז) הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה: (יח) צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ: (יט) וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ:
(כ) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ: (כא) וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה: (כב) וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ: (כג) וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו: (כד) וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית אָבִיו הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כָּל כְּלֵי הַנְּבָלִים: (כה) בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ כִּי ה' דִּבֵּר:" (שם כב')

הביטוי ' אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת ' פירושו ראש השרים, בחינת ראש הממשלה.
הנביא מוצא את שבנא חוצב לעצמו קבר מפואר. והנביא מנבא לו נבואה קשה של טלטול לרחוק.
הנבואה שינתה כוון מפסוקי פורענות קשים בתחילה לטענה ספיציפית אל שבנא הסופר.
מיהו 'שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת'? חז"ל מספרים לנו עליו כך?

"מאי קשר רשעים? שבנא הוה דריש בתליסר רבוותא, חזקיה הוה דריש בחד סר רבוותא. כי אתא סנחריב וצר עלה דירושלים, כתב שבנא פתקא, שדא בגירא: שבנא וסיעתו – השלימו, חזקיה וסיעתו לא השלימו. שנאמר: (תהלים י"א) 'כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר'. הוה קא מסתפי חזקיה, אמר: דילמא חס ושלום נטיה דעתיה דקודשא בריך הוא בתר רובא, כיון דרובא מימסרי – אינהו נמי מימסרי. בא נביא ואמר לו: (ישעיהו ח') 'לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר'. כלומר: קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין.
הלך לחצב לו קבר בקברי בית דוד, בא נביא ואמר לו: (ישעיהו כ"ב) מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר…. תנא: הוא ביקש קלון בית אדניו – לפיכך נהפך כבודו לקלון.
כי הוה נפיק איהו, אתא גבריאל אחדיה לדשא באפי משרייתיה. אמרו ליה: משירייתך היכא? – אמר: הדרו בי. אמרו ליה: אם כן אחוכי קא מחייכת בן? נקבוהו בעקביו, ותלאוהו בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנין. " (בבלי מסכת סנהדרין דף כו ע"א – כו ע"ב)

מכאן אנו רואים שיש מחלוקות בירושלים. למדנו על כך שדור אחד לפני: בימי רצין ופקח בן רמליהו למדנו על בן טבאל שישב בירושלים וחשבו להשליטו על ירושלים.
תפיסת העולם של שבנא היא אכול ושתה כי מחר נמות. שבנא התייאש וחצה את הקווים. שבנא חוצב לו קבר כחלק מהתפישה של 'מחר נמות'. זהו האיש שאחראי על קצוץ הדלתות בביהמ"ק ואחראי על שליחת השוחד למלך אשור. שבנא חוצב לעצמו קבר מפואר עם קברי מלכי בית דוד.
מי הם הפועלים החוצבים לו את הקבר? אותם פועלים שחצבו את הניקבה. הניקבה הגדולה ששייכת להתארגנות למלחמה ואינם מסתכלים על הקב"ה. הם שייכים לדור של אחז.
בשלב זה באה הנבואה הקשה לחזקיהו בישעיהו כב' בחלקה הראשון. חזקיהו עושה תהליך תשובה גדול. והקצף בחלק השני של הנבואה (פס' טו – כה) הזעם והטענה מופנים לשבנא שהוא עומד בראש המהלך לקיצוץ דלתות בית ה' לטובת מלך אשור. הוא ולא חזקיהו!

"(יד) לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר ה' אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:(טו) כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה, שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר לֹא יְבוֹאֵנוּ (= אשור הם השוט) כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ:
(טז) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ: (יז) וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ: (יח) וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת וְחָזוּתְכֶם אֶת שְׁאוֹל לֹא תָקוּם שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר וִהְיִיתֶם לוֹ לְמִרְמָס:(יט) מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה:… (כט) גַּם זֹאת מֵעִם ה' צְבָאוֹת יָצָאָה הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה: " (ישעיהו כח')

הסיפור של חז"ל על שבנא שאוב מפרק זה!
חזקיהו שומע נבואה זאת תוך כדי שסנחריב והמצור מתקרב. חזקיהו תוך כדי זה מחליף את ראש הממשלה שלו ואת כל הממשלה ומדיח את שבנא מתפקידו!

"(יט) וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ: (כ) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ:
(כא) וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה:
(כב) וְנָתַתִּי מַפְתֵּח⁵ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ: (כג) וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו: (כד) וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית אָבִיו הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כָּל כְּלֵי הַנְּבָלִים: (כה) בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ כִּי ה' דִּבֵּר: " (ישעיהו כב')
חזקיהו שומע נבואה זאת ולא דוחה לרגע את קיומה. אלא מיד מבצעה תוך כדי מלחמה!
"(יז) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס:
(יח) וַיִּקְרְאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר:" (מלכים ב' יח)

מכאן למדנו, שמיד החליף את חזקיהו את שבנא בחלקיהו!
חזקיהו הבין את טעותו שנתן מנהיגות לשבנא אשר ממלא את הכל בייאוש. חזקיהו מבין מהר את העניין וממהר לשנות את המנהיגות.
סנחריב שומע את המתרחש בירושלים והוא מבין שחזקיהו חוזר ומורד בו, ועל כן שולח את רבשקה וטענתו לחזקיהו
'מה הבטחון הזה אשר בטחת '. חזקיהו בתמימותו חשב שלאחר תהליך התשובה המהיר והנמרץ בראשית ימי מלכותו, עם יהודה בשל למלחמת עולם מול המעצמות ולהאצת הגאולה. ומתברר שלא כך. זרעונים שזרע אביו חזקיהו בתפישה שעזב ה' את הארץ צמחו והעמידו תלמידים המרובים בסיעתם בתוך ירושלים מסיעתו של חזקיהו. 'אכול ושתה'= שבנא וסיעתו= 'ליצנים' כלשון הנביא. (עפ"י הסוגיא בסנהדרין) .
הסיעה שהלכה בהתלהבות גדולה להכין את י-ם למצור והדבר לא היה מבוסס על אמונה שלמה, מתרסקת ראשונה ובקיצוניות ברגע שהמצור מתקרב. ואווירת ייאוש פושטת בסיעה זו.
שבנא וסיעתו היו יד ימינו של חזקיהו במהפך האדיר של תחילת ימי מלכותו של חזקיהו. מהפך שנעשה בעוצמה ואולי בכוח. אולם מתברר מהרה שלא אותה עוצמה רוחנית שמלא בה חזקיהו מלאים בה שותפיו. הם עבדו בקיצוניות יתר שלא היה לה על מה לסמוך. הם כנראה לחצו על חזקיהו לאחר סיום המהפכה הדתית להתכונן למרד גדול במלך אשור. מרד זה היה חטא גדול וחזקיהו לא היה ער מספיק למהלך שמושכים אותו אליו. ההכנות למרד היו כרוכות בהשחתה חברתית גדולה כפי שתיאר מיכה הנביא. דווקא ראשי המורדים מתברר למפרע שהם ראשי הנכנעים ומוכנים להיכנע למלך אשור עד לכדי שהם מקצצים את דלתות ההיכל וגורמים חלול ה' גדול.
אמנם, נכון שלפני כן ישעיהו התנגד למרד באשור. ברם לאחר כל התהליך ישעיהו מוחה ברפיסות ובחלול ה' הגדול מהכניעה לשחצנותו של מלך אשור. מתברר שדווקא הגנרלים שהאמינו בכוחם כי רב הם עכשיו הראשונים המוכנים להיכנע ללא מלחמה.
חזקיהו באומץ רב החליף את כל הממשלה האחראית על המחדלים הנ"ל.
מלך אשור רואה במהלכו של חזקיהו שהוריד מהשלטון את הסיעה הנאמנת למלך אשור, מרד מוצהר באשור! ועל כן מלך אשור ממהר להזהיר שנית את חזקיהו:

" (יז) וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד יְרוּשָׁלִָם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס: (יח) וַיִּקְרְאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר: (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב שָׁקֵה אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ:

אמרת לי מס שפתיים, אבל בפועל חישב עצה וגבורה למלחמה בי!

(כ) אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי: (כא) עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו:… "
"(כב) וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלִָם:"

מה כוונת רבשקה בדבריו כאן? האם חזקיהו הסיר את מזבחות ה'?
רבשקה מודע לתהליכים שעברו על יהודה בימי חזקיהו אשר הוריד את הבמות והעמיד מזבח אחד מרכזי בי-ם. רבשקה מנסה לייצג את התפישה האלילית הרווחת באזור ו'יורד' על מעשיו שלך חזקיהו. רבשקה מנסה לשכנע את אנשי יהודה שהמצב הקודם שבו בצד המזבח לה' היה גם מזבח אשורי לכבודו של אלוקי ישראל זה היה. התפישה הפלורליסטית המאפשרת עבודה בשתוף כאשר האל המקומי הוא במרכז לכך מבקש רבשקה להוביל את שומעיו.
רבשקה בהמשך דבריו מגבה את עלייתו לי-ם בתפישה דתית, קרי: בפניית ה' אלוקי ישראל אליו. כביכול אלוקי ישראל 'כועס' על יהודה על כך שסילקו את המזבחות הזרים שהיו בביהמ"ק בימי אחז לכבודו של אלוקי ישראל!
המספרים הגדולים של צבא אשור מבטאים את רצון ה' הקורא למלך אשור כביכול לבוא ולהכות כאן.

"(כג) וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת אֲדֹנִי אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם: (כד) וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים וַתִּבְטַח לְךָ עַל מִצְרַיִם לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים: (כה) עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי ה' עָלִיתִי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ ה' אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ:"

תפישה דתית זו היא מחודשת. אנו רגילים בעת העתיקה לתפישה של מאבקי אלים, ניצחונות והפסדים של האלים.
אבל שנשמע על אל אחד שיקרא לאל שני להכות את העם שלו עצמו?! מהיכן הגיע רבשקה לתפישה דתית זו?
תפישה זו, כיצד תתקבל כאן באוזני השומעים?!
תפישה כזו אנו שומעים בדברי ישעיהו:

"(ה) הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי: (ו) בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז וּלְשׂוּמוֹ מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת: (ז) וְהוּא לֹא כֵן יְדַמֶּה וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט: (ח) כִּי יֹאמַר הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים: (ט) הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם לֹא כְדַמֶּשֶׂק שֹׁמְרוֹן: (י) כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן: (יא) הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ: " (ישעיהו י')

ה' אמר לאשור לעלות על ארץ יהודה ולהכות אותה. רבשקה מכיר נבואה זאת ועליה הוא מבסס את דבריו.
חז"ל אומרים שרבשקה היה יהודי מומר!!!
יתרה מכך אנו רואים בהמשך את לשון דיבורו של רבשקה:

"(כו) וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל רַב שָׁקֵה דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה: "
"(כז) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה הַעַל אֲדֹנֶיךָ וְאֵלֶיךָ שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲלֹא עַל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי רַגְלֵיהֶם עִמָּכֶם:
(כח) וַיַּעֲמֹד רַבשָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל יְהוּדִית וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ דְּבַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (כט) כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ: (ל) וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל ה' לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה' וְלֹא תִנָּתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (לא) אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ: (לב) עַד בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ וִחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר ה' יַצִּילֵנוּ: "

רבשקה אינו מסתיר את מטרתו להגלות את אנשי יהודה. רק שהוא מבטיח להם ארץ טובה כארצם. לחילופין המשך מאבק יוביל להשמדתכם.
מחד רבשקה טוען שאלוקי ישראל שלחו (את מלך אשור) ומאידך הוא בהמשך דבריו 'יורד' על אלוקי ישראל וטוען ששום אל מאלוקי הגויים לא עמד בדרכו של מלך אשור:

"(לג) הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (לד) אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם הֵנַע וְעִוָּה כִּי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי: (לה) מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי כִּי יַצִּיל ה' אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי:"

מה קורה כאן?!
רבשקה פונה כפוליטיקאי לשתי אוזנים שונות:
למנהיגות החדשה הסובבת את חזקיהו הוא מנסה לשכנע שאלוקי ישראל שלח אותי ונסמך על נבואת ישעיהו. אבל לעם העומדים על החומות הוא פונה בשפתם ומנסה לשכנע אותם שאין סיכוי למאבק. שהרי אף אל לא עמד מול צבא אשור.
בתחילה דיבר רבשקה בסגנון אחד עם שרי חזקיהו. לאחר שהחלו להתקבץ הלוחמים על החומה ולהאזין המשיך לדבר ב'קול שני' לאוזני הלוחמים וסירב לבקשת השרים לדבר ארמית שפה שהלוחמים הזוטרים אינם מבינים.
עיון נוסף בנבואה הנ"ל בישעיהו חושף את שתי הפנים הללו בדברי רבשקה:

"(ה) הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי: (ו) בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז וּלְשׂוּמוֹ מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת: (ז) וְהוּא לֹא כֵן יְדַמֶּה וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט: (ח) כִּי יֹאמַר הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו מְלָכִים: (ט) הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם לֹא כְדַמֶּשֶׂק שֹׁמְרוֹן: (י) כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן: (יא) הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ:" (ישעיהו פרק י)

מחד: באמת אשור הם מטה בידו של הקב"ה ושליחו וזו האמת!
מאידך: "(ז) וְהוּא לֹא כֵן יְדַמֶּה וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט:"
רבשקה לא חושב כך ובתוך ליבו מאמין שהוא עצמאי וכל שריו מלכים. ובגאותו מכריז ואומר:
"(ט) הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ כַּלְנוֹ אִם לֹא כְאַרְפַּד חֲמָת אִם לֹא כְדַמֶּשֶׂק שֹׁמְרוֹן: (י) כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל וּפְסִילֵיהֶם מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן:" – לשונות דומים לאלו נאמרים ע"י רבשקה.
ישעיהו מזהה את תפישתו המוטעית וגאוותו של רבשקה ומלך אשור ועל כן ממשיך (שם) ואומר:

"(יב) וְהָיָה כִּי יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו: (יג) כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים: (יד) וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף: (טו) הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת מְרִימָיו כְּהָרִים מַטֶּה לֹא עֵץ: "
"(לו) וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ: (לז) וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים וַיַּגִּדוּ לוֹ דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה:מלכים ב', יט'(א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית ה': (ב) וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן אָמוֹץ: (ג) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה: (ד) אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה:
(ה) וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ: (ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם כֹּה אָמַר ה' אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֹתִי: (ז) הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ:

מלך אשור עולה על יהודה מחמת המרד שמרדו בו יהודה. בעלייתו הוא צר על הבירה המשנית של יהודה, על לכיש ומבקע ערים בצורות נוספות. הייתה כניעה ראשונה בירושלים שבמסגרתה שבנא שולח מקצץ את דלתות בית ה' ושולח למלך אשור.
לאחר מכן חזקיהו מחליף את הממשלה בירושלים ומלך אשור שולח את רבשקה לברר על השמועות המחודשות על מרד ששמע מירושלים. רבשקה מגיע בחייל כבד החונה במסילת שדה כובס. זה עדיין לא צבא היכול להבקיע את ירושלים. החיל הזה תפקידו רק ללוות את רבשקה, להגן עליו, לאיים ולהבהיל את יושבי י-ם.
רבשקה חוזר ללכיש על מנת להביא את סנחריב וצבא אשור לצור על ירושלים. בינתיים חזקיהו שולח שליחים לישעיהו שמחזקו לא להיכנע מפני סנחריב מפני שלא ישוב לכאן יותר! רבשקה מוצא את סנחריב שפנה לליבנה ולאחר מכן חוזר ומתארגן אל מול תרהקה מלך כוש מחמת שמועה שתרהקה עולו מדרום…
רבשקה חוזר ושולח איומים לחזקיהו שהוא עוד יחזור. איומים אלו צריכים, לכאורה, להתפרש ע"י חזקיהו כאיומי סרק של חולשה, כאיומים של החלש הבורח עם זנב בין הרגליים ומשחרר איומים בנתיב המילוט!

"(ח) וַיָּשָׁב רַב שָׁקֵה וַיִּמְצָא אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל לִבְנָה כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ: (ט) וַיִּשְׁמַע אֶל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ לֵאמֹר הִנֵּה יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: (י) כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר אַל יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (יא) הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל: (יב) הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר: (יג) אַיּוֹ מֶלֶךְ חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם הֵנַע וְעִוָּה:"

ולהפתעתנו, תגובת חזקיהו:

(יד) וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵם וַיַּעַל בֵּית ה' וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה': (טו) וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: (טז) הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח ה' עֵינֶיךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי: (יז) אָמְנָם ה' הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת הַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצָם: (יח) וְנָתְנוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם: (יט) וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ:

חזקיהו חוזר ומתחנן בתפילה לפני ה' במקום לפנות לה' בתפילת הודאה גדולה על בריחתו של רבשקה, מדוע?!

"(כ) וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִב מֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי: (כא) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עָלָיו בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם: (כב) אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: (כג) בְּיַד מַלְאָכֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו וְאָבוֹאָה מְלוֹן קִצֹּה יַעַר כַּרְמִלּוֹ: (כד) אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר: (כה) הֲלֹא שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אֹתָהּ עָשִׂיתִי לְמִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ עַתָּה הֲבֵיאתִיהָ וּתְהִי לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת: (כו) וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד חַתּוּ וַיֵּבֹשׁוּ הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא חֲצִיר גַּגּוֹת וּשְׁדֵפָה לִפְנֵי קָמָה: (כז) וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבֹאֲךָ יָדָעְתִּי וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי: (כח) יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ וַהֲשִׁבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ:
(כט) וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם: (ל) וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה: (לא) כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת:(לב) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה: (לג) בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָבֹא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא נְאֻם ה': (לד) וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:"

תשובת ישעיהו לתפילת חזקיהו נשמעת כנבואה מאד חגיגית ונרגשת. על מה? מדוע? מה השתנה ממקודם?
לכאורה מלך אשור פנה והלך להלחם בתרהקה וזו ישועת ה' שהסית את רבשקה מירושלים.

"(לה) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים: (לו) וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה: (לז) וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:"

היכן מכה מלאך ה' את צבא סנחריב? הרי צבא סנחריב כלל אינו כאן? הרי צבא אשור נלחם כעת הרחק בתירהקה מלך כוש? וכי המלאך היכה אותם במלחמה מול תירהקה והרי אין לך חלול ה' גדול מזה – כולם יגידו שתירהקה ניצח את אשור, כולם יגידו ש'אלוקי מצרים עשה בהם שפטים '!

"(א) בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה: (ב) וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' לֵאמֹר: (ג) אָנָּה ה' זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל:"

מדוע ישעיהו אומר כך לחזקיהו?

"(ד) וַיְהִי יְשַׁעְיָהוּ לֹא יָצָא חָצֵר הַתִּיכֹנָה וּדְבַר ה' הָיָה אֵלָיו לֵאמֹר: (ה) שׁוּב וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ נְגִיד עַמִּי כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה': (ו) וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:"

מה פתאום צריך ישעיהו לבשר לחזקיהו על הצלתו הפרטית ועל הצלת העם מכף מלך אשור והרי מלך אשור כבר מת בפרק הקודם?

"(ז) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וַיִּקְחוּ וַיָּשִׂימוּ עַל הַשְּׁחִין וַיֶּחִי: (ח) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא ה' לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית ה': (ט) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה' כִּי יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת: (י) וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת: (יא) וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל ה' וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת:" { פרק כ' }

מדוע זקוק חזקיהו לאות על רפואתו לאחר כל המופתים שנעשו לו בנסיגת רבשקה מחמת תרהקה מלך אשור ובמפלת אשור ע"י מלאך ה'? (ועוד שימתין שלשה ימים ויראה האם הוא עולה לבית ה' או לא! למה אות?!)
ומדוע זקוק דווקא להליכת הצל אחורנית? וכי לא מספיק הליכת הצל קדימה? ושוב, למה אות בכלל להבטחת ה'?!
יתרה מכך, מיציאת מצרים אנו לא מוצאים אותות לעניינים פרטים כדוגמת מחלת חזקיהו. אותות ישנם לצרכים לאומים כמו אצל יהושע, גדעון, שאול. אבל כאן? על מה?! על רפואתו של חזקיהו?!
אצל אחז מצאנו הצעה לאות אבל עניינה ג"כ הצלת ישראל ביד ה'!

(יב) בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ: (יג) וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ:
(יד) וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל: (טו) וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִם בְּאֹצְרֹתָי: (טז) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר ה': (יז) הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה': (יח) וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל: (יט) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי: (כ) וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל גְּבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: (כא) וַיִּשְׁכַּב חִזְקִיָּהוּ עִם אֲבוֹתָיו וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ (מל"ב פרק כ')

והרי חזקיהו כבר נרפא. ועוד מדוע נבואה כ"כ קשה לחזקיהו על ראיית אוצרות בית ה' לשליחי מרודאך בלאדן?
מה פשר תגובתו של חזקיהו ' וַיֹּאמֶר הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי:'?
ראינו שתחילת חטאו של חזקיהו היה מרידה במלך אשור מכוח כריתת הברית עם מלך מצרים על אף התנגדותו של הנבואה (ישעיהו) . חזקיהו אולי אף שיחד היטב את מלך מצרים בשביל זאת (מאוחר יותר כשהיה צריך לשחד את מלך אשור, לא היה תקציב ונאלץ לקצץ את הזהב מדלתות בית ה'!)
אםן כן, הישועה כעת ממלך כוש היא ישועה בהסתר פנים ואינה מלווה ברחמים גדולים. היא ישועה מבישה. אם יהיה כעת ניצחון גדול של מלך מצרים על מלך אשור, יהיה לזה מחיר ביהודה. זה יביא את יהודה להיות בת חסות של מצרים! אין ואקום בפוליטיקה. כדוגמת זאת נראה בהמשך בימי יהויקים כאשר יהודה תחת חסות מצרית שלש שנים, ישנה הידרדרות מוסרית ביהודה. על כן הנביא התנגד כ"כ לחסות פוליטית זו.
אשור התבלבלו ובגאוותם חשבו שהם המחזיקים את המטה ועל כן ה' מנפנף אותם מכאן. אבל לא מכוח צדקות חזקיהו.
לסיעה של שבנא (עפ"י חז"ל) הייתה סיעה גדולה יותר בירושלים. ואמנם חזקיהו עשה חילופי שלטון אמיצים של מזכיר הממשלה. רבשקה נעמד בחוץ ומדבר אל יושבי י-ם העומדים על החומות. רבים בירושלים מיואשים. אפי' חזקיהו בתפילתן ופנייתו לישעיהו סבור שרק שארית תשאר מירושלים. הוא אינו מעלה על דעתו ישועה שלמה.

" (ג) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה: (ד) אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה: { מלכים ב', יט' }

המצב בירושלים לא פשוט! התברר שהמהפכה הגדולה של חזקיהו הייתה ללא בסיס איתן. שבנא וחבריו התהוללו בירושלים. וחזקיהו התעורר למצב אולי מאוחר מדי…
גם חזקיהו מיואש קצת!!! מדוע חזקיהו שולח משלחת אל הנביא ולא הולך אליו ישירות. גם ישעיהו שולח שליחים למלך בחזרה. מדוע לא מדברים ישירות אחד עם השני? האם יש כאן מתיחות בין הנביא למלך??
מה פירוש הביטוי בפי חזקיהו 'ה' אֱלֹהֶיךָ' – ולא אלוקי?!

" (ד) אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה:"

ברכות דף י': חז"ל מציינים שגם לחזקיהו היה כאן חטא:

" אמר רב המנונא: מאי דכתיב: ' מי כהחכם ומי יודע פשר דבר'? מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו. חזקיהו אמר: ליתי ישעיהו גבאי, דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי אחאב (שנאמר: ' וילך אליהו להראות אל אחאב'). ישעיהו אמר: ליתי חזקיהו גבאי, דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזל לגבי אלישע. מה עשה הקדוש ברוך הוא – הביא יסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה: שנאמר: ' בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו". מאי כי מת אתה ולא תחיה – מת אתה – בעולם הזה, ולא תחיה – לעולם הבא. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא – לעביד. אמר ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו. אמר ליה: כבר נגזרה עליך גזירה. אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא – אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. אתמר נמי, רבי יוחנן ורבי (אליעזר) דאמרי תרוייהו: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר: 'הן יקטלני לו איחל'.

מדוע הפתרון להפגיש בין שני אנשים היא דווקא להביא מחלה על חזקיהו, מדוע לא אמרו חז"ל להפך?! לדוגמא שיחלה ישעיהו וחזקיה ובא לבקרו?
מנין לקחו רמזים לכל הדו-שיח הנ"ל ולבעיה שחזקיהו לא עסק בפריה ורביה?
מנשה הוא המולך אחר חזקיהו. מנשה מלך בגיל 12. א"כ מנשה נולד 3 שנים לאחר מחלתו של חזקיהו שקיבל תוספת 15 שנים לשניו. חז"ל הבחינו בזה וביררו את המשמעות החמורה לכך שלחזקיהו לא היו ילדים עד אותה שעה.
המשמעות שחזקיהו לא עוסק בפריה ורביה זוהי הכרתת מלכות בית דוד. זה ביטוי ליאוש מוחלט. בסגנון דומה אבל שונה משבנא הסופר.
המחלה הפרטית של חזקיהו היא ביטוי למחלה הכללית של ירושלים.
וע"כ ישועה פרטית לחזקיהו היא בעלת משמעות כללית לכל ירושלים. ועל כן יש כאן אות לחזקיהו. אות המרמז על המשך מלכות לבית דוד. הקב"ה שלח את ישעיהו לשוב לחזקיהו על מנת להוסיף שנים לחזקיהו.
חזקיהו מסב פניו לקיר ואת גבו מפנה לנביא. חזקיהו מסרב לדברי הנבואה והוא פונה ישירות להקב"ה. התשובה היא מעל הנבואה. ישעיהו נשלח מאת ה' והבנתו שכבר נגזרה גזירה ואין מה לעשות. חזקיהו מסרב לקבל זאת.
דוד ג"כ נאבק שבע ימים על חייו ש/ל ילדו שהנביא נתן בישר לו שימות. ומדוד למד חזקיהו ' מבית אבי אבא למדתי שאפי' חרב מונחת על… '
מתי היה כל הספור הזה של מחלת חזקיהו? מה פירוש ' "(א) בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת '?
חייבים להקדים את ספור מחלתו של חזקיהו לפני שמלך אשור הוכה. יש לאתר את המקום הנכון של הסיפור.
הביטוי שנאמר בתשובת ה' לחזקיהו:

"(ו) וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:" (פרק כ')

היא הנאמרת לפני כן בתפילת חזקיהו מפני רבשקה:

"(לד) וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:" (פרק יט')

ללמדך שדברי ישעיהו האחרונים לחזקיהו בשעת מחלתו של חזקיהו { פרק כ' א-יא } נאמרו מוקדם יותר בזמן שחזקיהו היה במצוקה יחד עם העיר ירושלים.
הכניסה של ישעיהו אל חזקיהו בשעת מחלתו והנבואה שמסר לו { פרק כ' } מתרחשת במקביל לשעת המתיחות שתיארנו לעיל בין שתי הדמויות { פרק יט '}. לשעה שבה צבא סנחריב מקיף את י-ם מבחוץ, וחזקיהו וישעיהו מחליפים דברים דרך שליחים מחמת המתיחות הסמויה ביניהם:

"(ב) וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן אָמוֹץ: (ג) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה: (ד) אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה:
(ה) וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ: (ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם כֹּה אָמַר ה' אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֹתִי: (ז) הִנְנִי נֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב לְאַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ:" { פרק יט' }

בספר ישעיהו ישנו תיאור דומה ובו תוספת מעניינת על הנמצא כאן:

" (א) בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה: (ב) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה':(ג) וַיֹּאמַר אָנָּה ה' זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל: ס
(ד) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר: (ה) הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה: (ו) וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת: (ז) וְזֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר: (ח) הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה: { ישעיהו לח' }

האות כאן אינו מופיע על המחלה אלא על ההגנה לעיר. עפ"י ספור זה לא חזקיהו מבקש את האות אלא הנביא נותן אותו!

(כא) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי: (כב) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מָה אוֹת כִּי אֶעֱלֶה בֵּית ה': { ישעיהו לח' }

ומפסוקים הבאים מוזכר האות בעניין המחלה, אבל אין תשובה על כך. כלומר: ישעיהו מעביר את סיפור האות לעניין ההגנה על העיר!
בנוסף מופיע כאן מכתב של חזקיהו שכתב לאחר שקם ממחתו, מכתב שאינו מופיע בספר מלכים:

"(ט) מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ:
(י) אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי: (יא) אָמַרְתִּי לֹא אֶרְאֶה יָהּ יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל: (יב) דּוֹרִי נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי כְּאֹהֶל רֹעִי קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי:
(יג) שִׁוִּיתִי עַד בֹּקֶר כָּאֲרִי כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל עַצְמוֹתָי מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי: (יד) כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם אֲדֹנָי עָשְׁקָה לִּי עָרְבֵנִי: (טו) מָה אֲדַבֵּר וְאָמַר לִי וְהוּא עָשָׂה אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי: (טז) אֲדֹנָי עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי: (יז) הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל חֲטָאָי: (יח) כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ: (יט) חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ: (כ) ה' לְהוֹשִׁיעֵנִי וּנְגִנוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית ה': (כא) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי: (כב) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מָה אוֹת כִּי אֶעֱלֶה בֵּית ה': ס

כאן רמוזים דברי חז"ל שמחלתו של חזקיהו ניתנה לו מחמת יאושו, ומחמת שאין לו בנים ואין המשך שהעמיד חזקיהו למלכות בית דוד. חזקיהו מתעורר, מתעודד ועושה תשובה נגד דברי הנבואה ש'ספדה' לו כבר!
חזקיהו נושא את ביתו ישעיהו ומוליד בנים. תשובתו של חזקיהו היא מקירות ליבו והוא משנה את כל תפישתו.
חזקיהו מבין שהוא רץ מהר מדי בתהליך ההפיכה. אמנם כוונתו הייתה טובה אבל הוא טעה ושותפיו כדוגמת שבנא היו רשעים. אבל דא עקא, שעכשיו ישעיהו אינו מאמין. ישעיהו סופד לחזקיהו שעומד למות. חזקיהו אינו מתייאש אלא מוכיח שגדולה תשובה מהנבואה.
מלך אשור עזב את מלך כוש שכנראה נסוג או הפסיד וחוזר שוב לירושלים. והנביא מבשר על הכאת חיל אשור בשערי ירושלים. לאחר התשובה של חזקיהו הישועה מתהפכת להיות בגדלות כימי מצרים וחיל אשור נופל בליל הסדר במכה רבה בשערי ירושלים.
חזקיהו מסב פניו אל הקיר ומתפלל על עצמו ועל ירושלים. חזקיהו מבין שישועה בדמות הכאת מלך אשור אצל מלך כוש אינה ישועה בהארת פנים.
חזקיהו זוכה שהישועה מתהפכת להיות בדוגמת יציאת מצרים. בצורת ממושכת שלש שנים נשארת לאחר נפילת והסתלקות צבא אשור ללמדך עד כמה היה החורבן שהשאיר צבא זה. לוקח זמן לשקם את ההריסות.
לאחר שלש שנים מתגלה הגאולה השלמה שחזרו עצי הפרי להניב וכן נולד מנשה – נצר למלכות בית דוד!

" (כט) וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם: (ל) וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה: (לא) כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת:" { פרק יט' }

יש גם פרי חקלאי וגם פרי לחזקיהו – נצר למלכות. (שהרי מנשה מלך בגיל 12 וכנ"ל)
בספר מלכים בפרק יט' מתואר הסיפור הרמה הלאומית ובמקביל ישנו תיאור פרטי על התהליך שעבר על חזקיהו בפרק כ' והדברים משלימים זה את זה.

הצל במעלות

(ח) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא ה' לִי וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית ה': (ט) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה' כִּי יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת: (י) וַיֹּאמֶר יְחִזְקִיָּהוּ נָקֵל לַצֵּל לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת לֹא כִי יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת: (יא) וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל ה' וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת: { פרק כ' }

מהו האות הזה ומהו הליכתו ושובו?!
תחילתו בסירוב אחז להיכנע לה', בסירוב לשאול אותות שהתחילו במשה והמשיכו אצל גדעון ומגיעים עד לאחז.
האות שמקבל חזקיהו הוא ירידת הצל במזבח המכונה 'מעלות אחז' לרמז שהאות היה צריך להיות בימי אחז כבר.
(יא) וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל ה' וַיָּשֶׁב אֶת הַצֵּל בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת: (פרק כ')
הרמז לכך הוא בדברי ישעיהו לאחז:
" (יא) שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה: " (ישעיהו ז')
אחז סירב בשעתו מחמת רשעותו לקבל את האות וחזקיהו הצדיק זוכה לקבל את האות. ' הלך אם ישוב הצל ' מובן לנו כרגע בעליית ונסיגת הצל במעלות המזבח!
נפילת המעצמה האשורית בשערי ירושלים גרמה רעש גדול בכל העולם. הדים יש לזה בנבואות ישעיהו. על כן כמעט וחזקיהו היה מלך המשיח. והכל מתחיל ביאושו של חזקיהו, יאוש המתהפך לתשובה גדולה!

מלכים ב' פרק כ' – בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן

"(יב) בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ: (יג) וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ:
(יד) וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ מִבָּבֶל: (טו) וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִם בְּאֹצְרֹתָי:
(טז) וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר ה': (יז) הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה': (יח) וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל:
(יט) וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי:"

שאלות
א.תגובתו של חזקיהו לנבואת הפורענות של ישעיהו על בקור ברודך בלאדן צריכה הסבר:

" טוֹב דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי:" {יט }

תגובתו נשמעת בסגנון של 'אחרי המבול '! תמוה!
ב. לגופו של עניין: על מה חורי האף הגדול הזה?! מה כ"כ נורא במעשהו של חזקיה שהראה את אוצרותיו לברודאך?
ג. " כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ" מתי בדיוק הגיע ברודאך? הרי חזקיהו חלה במקביל למצור על ירושלים.
אלא ודאי הכוונה שהגיע לאחר ששמע שחלה ונתרפא חזקיהו! כנאמר בדבה"י ב' פרק לב':

"(כד) בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה יְחִזְקִיָּהוּ עַד לָמוּת וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמֶר לוֹ וּמוֹפֵת נָתַן לוֹ:… (לא) וְכֵן בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל הַמְשַׁלְּחִים עָלָיו לִדְרֹשׁ הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ לָדַעַת כָּל בִּלְבָבוֹ:"

כלומר: הם שמעו את המחלה ואת המופת (= הרפואה) .
א"כ מדוע מסוגנן הפסוק במלכים כאילו ברודאך שמע רק על המחלה ולא מוזכרת הרפואה – המופת?
תשובות

"(א) בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה: (ב) וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' לֵאמֹר: (ג) אָנָּה ה' זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל: " { מלכים ב' פרק כ }

דרשו חכמים:

"מאי והטוב בעיניך עשיתי?
אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה. "{ בבלי, ברכות י' ע"ב }
" 'למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו" (ישעיהו י) אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: מפני מה כל מ"ם שבאמצע תיבה פתוח, וזה סתום? ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך – תעשהו משיח? לכך נסתתם. מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: רבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח. פתחה ואמרה שירה לפניו שנאמר: 'מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק וגו"(ישעיהו כד) …. {בבלי, סנהדרין צד ע"א }

מהי המשמעות הכ"כ קריטית שחזקיהו לא אמר שירה ועל זה איבד את ייעודו להיות משיח?

"זבדי בן לוי פתח… ארבעה מלכים היו מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו, דוד אמר (תהלים י"ח) ארדוף אויבי ואשיגם וגו' אמר לו הקב"ה אני עושה כן הה"ד (ש"א ל') ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם, מהו למחרתם… עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה, אמר לו אני עושה שנאמר (דברי הימים ב', י"ד) וירדפם אסא וגו' לפני אסא אין כתיב כאן אלא לפני ה' ולפני מחנהו, עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אני עושה… עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקב"ה אני עושה שנא' (מלכים ב', י"ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.{ איכ"ר פתיחתא ל }

בהבנה פשוטה נראה שיש עליה בסדר גודל של הנס ממלך למלך ואצל חזקיהו השיא שחזקיהו שוכב על מיטתו והקב"ה עושה הכל.
אבל המדרש רומז לכוונתו שהיא הפוכה! דווקא חזקיהו שאין לו כוח הוא מכריח את הקב"ה להתערב יותר במציאות ולעשות נס ולהושיע את ישראל⁶.
חזקיהו הגיע ממצב קשה ביותר (מצב שקיבל את המלכות מאביו אחז במצב קליני) . ישעיהו מטפח את חזקיהו לקראת יעוד גדול. ואכן חזקיהו מיד בעלייתו למלכות עושה מהפיכה דתית גדולה ומיד אחרי זה מרים את נס המרד מול המעצמה העולמית אשור.
מנין לך חזקיהו לעשות כדבר הזה⁷? למרוד במלך אשור? הנבואה לא ציפתה ממך כדבר הזה ואפי' התנגדה. כל שכן שלא לעשות מהלך כזה תוך כריתת ברית עם מצרים והדברים ידועים…
חזקיהו ציפה שהוא יחל במרד הגדול והקב"ה יסייע לו. התברר שלא כך וחזקיהו אין בו כוח לסיים את המרד.
חזקיהו למד מטעותו, שמע לדברי ישעיהו ועשה תשובה. החליף את הממשלה וכו'
מלך אשור מגיע שוב עם רבשקה. הפעם המתח בירושלים גואה. חזקיהו מאבד בטחון ואינו מדבר ישירות עם ישעיהו מחמת המתח הרב שגואה. חזקיהו חולה אישית במקביל למחלתה של י-ם. אוירת יאוש בבחינת אכול ושתה כי מחר נמות עד לכדי שהדבר מגיע לחזקיהו לא מקיים פריה ורביה. כלומר: אין המשכיות למלכות בית דוד.
ישעיהו בא לחזקיהו ואומר לו 'צו לביתך כי לא תחיה'. הסיבה היא: יאושו של חזקיהו ואי נשיאת אשה. כאן חל המהפך השני של חזקיהו. חזקיהו בניגוד גמור לנבואה מפנה את גבו לקיר ואומר לישעיהו בן אמוץ כלה נבואתך וצא מקובלני מבית אבי אבא שאפי' מונחת חרב על צוארו של אדם לא ימנע עצמו מן הרחמים!
ה' נותן לחזקיהו את האות על הריפוי של העיר ושלו באופן אישי.
חזקיהו עשה דבר עצום: מתפלל. התפילה הכללית על ירושלים המתוארת במלכים ב' פרק יט' היא היא ההתפילה הפרטית המתוארת בפרק כ'. שניהם יחד נעשו. והישועה ג"כ באה יחד. ישועה לעיר וישועה לחזקיהו ומלכות בית דוד.

"(טו) וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: (טז) הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח ה' עֵינֶיךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי: (יז) אָמְנָם ה' הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת הַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצָם: (יח) וְנָתְנוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם: (יט) וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ: " (מלכים ב' פרק יט)
"(ב) וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' לֵאמֹר: (ג) אָנָּה ה' זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל: " (מלכים ב' פרק כ')

דרשת חז"ל ' מקובלני מבית אבי אבא שאפי' חרב המונחת…'נלקחה מהפסוק הבא: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי רֹפֶא לָךְ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי תַּעֲלֶה בֵּית ה' (מלכים ב' פרק כ)
כשחזקיהו מבין שהוא שותף לאוירת הנכאים בי-ם בזה שאינו מעמיד בנים ואין המשכיות למלכות בית דוד. מיד חזקיהו מתהפך ושב בתשובה. וזהו עומק כוונת חז"ל שסמך גאולה לתפילה. תפילת חזקיהו היא שהביאה לגאולה של ירושלים. ועל כן ' הטוב בעיניך עשיתי' שסמך גאולה לתפילה!
מנין לקחו חז"ל את דברי חזקיהו: אני שוכב על מיטתי ואתה עושה.
אלא שחז"ל הבינו ג"כ שהפסוקים לא כסדרם וחזקיהו שוכב על מיטתו חולה בזמן שירושלים נצורה ע"י צבא אשור. ועל כן חזקיהו באמת שוכב על מיטתו והקב"ה נלחם באשור ומכם באופן ניסי.
כל העולם מחכה למלחמת העולם בין אשור לבין תרהקה מלך כוש. ופתאום…המשחק בוטל. אשור ניגף בשערי י-ם. ניגף ונעלם מהמפה הפוליטית. זו השמועה ששמעו כל מלכי תבל והגיעו לחזקיהו לראותו ואת ירושלים.

(יב) בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ:
(יג) וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים וְאֵת שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ: (מלכים ב' פרק כ)

מנין לחזקיהו כל האוצרות ההלו? הרי הכל קוצץ ונשלח למלך באשור בשעתו.
חז"ל הרגישו בקושי כאן ואמרו שהראהו אפי' את הארון של קודש הקודשים. מנין הגיעו חז"ל לדרשה זו???
הנצחון על מלך אשור גרם רעש גדול בעולם. עבדים רבים שוחררו. שליחים רבים ומתנות רבות זרמו לירושלים.
ולא סתם רצו לעשותו מלך המשיח… יש למדרש זה צד ראלי להיסמך עליו.
הנפילה של חזקיהו בקיצוץ הדלתות ושליחת שוחד למלך אשור. זהו אותו חזקיהו שביומו הראשון למלכות פתח את דלתות המקדש ועשה מהלך תשובה גדול.
קצוץ הדלתות היה אמנם שבנא ולא חזקיהו (ודוק: הדלתות שקצץ חזקיהו ולא חזקיהו המלך) . אליקים המחליף את שבנא תפקידו להחזיק את המפתחות. כלומר: הוא האחראי על פתיחת הדלתות.
חז"ל רוצים לומר ששליחי מלך בבל רואים את הארון מפני שאין דלתות (הם קוצצו) . הביקורת של חז"ל היא שחזקיהו לא מחזיר את הדלתות גם לאחר התעשרותו חזרה. חז"ל הרגישו שאי שימת הדלתות מיד בניצחונו זהו המשך לאי אמירת שירה על ידו להקב"ה.
אם אין לך כוח – דיינו. אבל אם אתה מתחיל להרגיש שותף ואתה עושה סיור לכל המשלחות. עליך להציב דלתות ולומר שירה. להכיר את האחראי הבלעדי לניצחון- רבונו של עולם.
חזקיהו נע ונד בין העוצמות האופפות אותו – הוא עושה שינויים מצד לצד. מהפכה דתית, החלפת הממשלה, חזרה בתשובה, יאוש, חזרה שוב בתשובה. חוזק אדיר יש לחזקיהו! לבסוף הוא נופל על התעלמותו שלא אמר שירה במקום שהיה ראוי לומר ולהודות על הניצחון הניסי!
גנאי גדול היה לחזקיהו שלא אמר שירה אבל כנף הארץ שהרגישה שהיא לא שותפה בנצחון והכל משמיא היא אמרה שירה⁸!
בא אליו ישעיהו ומוכיח אותו, וחושש חזקיהו שמא כל מה שעשה ופעל – הכל מתרסק.
מבשר לו ישעיהו:

" הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה': הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה' "

כלומר: לא מצרים המעצמה הנוכחית תקח הכל אלא בבל ממלכה עתידית היא תקח את הכל!
חזקיהו לא חושש לגופו, חזקיהו חושש שמא לא יספיק להוליד את בנו, מנשה, נצר לבית דוד.
ועל זה הוא מקבל את דבר הנביא הנוסף המבשר לו ואומר:

"(יח) וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ אֲשֶׁר תּוֹלִיד יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל:".

וע"כ הנבואה בספר מלכים פותחת את הספור בסגנון הבא:

"(יב) בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה חִזְקִיָּהוּ:" (מלכים ב' פרק כ)

– כביכול לא על הרפואה שמע אלא על המחלה של חזקיהו שמע!

מפלת סנחריב- מבט בראי ההיסטוריה

"(לה) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים: (לו) וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה: (לז) וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:"
{ מלכים ב' פרק יט }

חז"ל הרגישו בדבר הארוע הגדול כאן וציינו שרצה הקב"ה לעשות חזקיהו מלך המשיח ומלחמה זו מלחמת גוג ומגוג.
הכאת 185,000 חיילי צבא אשור זוהי מכה אדירה שאין להבינה כיצד הייתה. מכה זו שברה את מסע המלחמה של סנחריב.
עולם המחקר דחה בקלות מרגיזה את ה'גירסא' היהודית של ארוע זה. דחייתם מתבססת על כתובת גדולה 'מנסרת סנחריב' ועל אנאליים אשורים המתארים את מסעות סנחריב. הסיפור שם נראה שונה לגמרה.
שם מתפאר סנחריב שהוא כיתר את חזקיהו ומוזכרות הערים שהוא תפש החריב והגלה מיהודה. ולא כפי שמתואר בספר מלכים על מפלתו של חזקיהו.
גם סיפור הריגת סנחריב ע"י בניו כמתואר בספר מלכים נדחה מחמת עדויות אשוריות שסנחריב עוד כבש ערים 10 שנים מאוחר יותר והאריך ימים כמעט 20 שנה לאחר הקרב על ירושלים.
ציטוט מהאנאליים האשורים על המסע נגד סנחריב:

"ואשר לחזקיהו היהודאי, אשר לא נכנע לעולי, על 46 עריו הבצורות, ערי חומה, ועל הערים הקטנות לאין ספור שבסיבותיהן, שמתי מצור ולכדתי (אותן) בסוללות כבושות (בעפר) ובאילי מצור מובאים (לחומה), בהסתערות חיל רגלים,במנהרות, בפרצים(בחומה) ובמגדלי מצור.
הוצאתי מתוכם 200,150 נפש, מקטון ועד גדול, איש ואשה, סוסים, פרדים, חמורים, גמלים, בקר וצאן עד אין ספור ומניתי עם שללי. ואותו (את חזקיהו) כלאתי כציפור בכלוב בתוך ירושלים עיר מלכותו.
סגרתי עליו במגדלי מצור ואת היציאה משער עירו עשיתי לו לעוון. קרעתי מארצו את עריו אשר בזזתי… "

אכן הממצא בשטח מאשש את המתואר בכתובות על ערים רבות ביהודה שנכבשו ע"י אשור. כבר 40 שנה לפני כן האשורים החלו בכיבוש אררט וממלכות צפוניות נוספות. 10 שנים מאוחר יותר מגיע המלך האשורי לכבוש את ארם כמתואר: גלות ארם קירה. כל זה מתואר בתנ"ך כמו באנאליים האשורים. (אמנם יש הבדלים בתיאורכים – ואכמ"ל) .
ההפרשים בין מסעות הכיבושים היו בערך 10 שנים בין מסע למסע. במסעותיו הוא כובש את פלישתים בני ברית למצרים, הוא כובש את הפיניקים. ולאחר מכן הוא מתקדם ליהודה על מנת להכות את חזקיהו המורד. הוא נלחם גם עם מצרים. קרב זה עם המצרים לא מתואר בתנ"ך. אבל חז"ל מסכימים לתיאורים החיצונים שמצרים מוכה ושבויים רבים נלקחים ועימם עולה סנחריב ליהודה.
הנבואה הראשונה בישעיהו מתארת את המצב ביהודה כמהפכת סדום ועמורה:

"(ז) אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים: (ח) וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה: (ט) לוּלֵי ה' צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ: " { ישעיהו א }

הצבא האשורי כמתואר בישעיהו שטף את כל המרחב במספר גלים כאשר בגל הגדול והמרכזי אף אחד לא עוצר אותו! ועל כן התאור במלכים ב' על בלימתו בשערי ירושלים נדחה על הסף ע"י החוקרים.
ברם פרופ' אברהם גרוסמן פרסם מאמר⁹ ובו דיוק שהבחין בו פרופ' תדמור.
התיאור במנסרה של סנחריב הוא תיאור של הודאה בכישלון. בכל התיאורים האשורים יש סגנון ונוסח קבועים של התפארות סנחריב בנצחונו. אבל בכתובת המתארת את כיבוש ירושלים יש שינוי וחריגה גדולים.
בספר 'סדר עולם' כתוב כך:

"לאחר מפלתו שלח סנחריב, עמד חזקיהו ופטר את האוכלוסין שבאו עימו בקולורון וקיבלו עליהם מלכות שמים".

סנחריב ברח ונס לארצו לאחר המפלה. השאיר אחריו שבויים רבים (בעיקר ממצרים) וחזקיהו עומד ומשחררם והם מקבלים עליהם עול מלכות שמים.

"(טז) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים וְחָרַד וּפָחַד מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא מֵנִיף עָלָיו: (יז) וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו יִפְחָד מִפְּנֵי עֲצַת ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר הוּא יוֹעֵץ עָלָיו:
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַה' צְבָאוֹת עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת: (יט) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה' בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַה': (כ) וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַה' צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי יִצְעֲקוּ אֶל ה' מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם: (כא) וְנוֹדַע ה' לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ נֵדֶר לַה' וְשִׁלֵּמוּ: (כב) וְנָגַף ה' אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד ה' וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם: { ישעיהו יט }

פסוקים אלו הם הרקע לדברי חז"ל בסדר עולם.
ממלכת אשור נתפשה כממלכת רשע המגלה מיליוני אנשים הנעים וגולים מארץ לארץ. התחושה היא שאין מי שיעצור אותם¹⁰.
במפלת סנחריב כל העולם ניצל מזה. מצרים אומנם הוכתה ע"י סנחריב. הוכתה אבל ניצלה. : "(כב) וְנָגַף ה' אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד ה' וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם:"
התיאור כאן בישעיהו מזכיר מאד את יצ"מ וכל זה קורה בליל הסדר ועל כן ראו חז"ל את ארוע זה כימי המשיח.
אנשים חוזרים למצרים ובונים מזבח לה'. עוצמה גדולה הייתה כאן. עוצמה שנעצרה ולא הגיע לבסוף לכל מימושה.
שני צירים מרכזיים יש בספר ישעיהו: 1. רעידת האדמה בימי עוזיהו. 2. מפלת סנחריב.
ישעיהו רואה באירועים מסביבו את החזיון המדהים הבאה:

"(כג) בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר: (כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (כה) אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל:" { ישעיהו יט }

לא כתוב בתנ"ך שהבנים הרגו את סנחריב מיד כשחזר לאשור. כך שעניין זה לא נסתר מהמקורות החיצוניים לתנ"ך.
התנ"ך מקדים ומספר כאן את העתיד להיות¹¹.
תעודה אשורית שמצא פרפולה (תעודה שכתב סופר אשורי בעירו) מתעדת ארוע זה של הריגת סנחריב על ידי בניו. אמנם דבר זה אירע 20 שנה מאוחר יותר, אך גם בתנ"ך לא כתוב שהוא נהרג מיד¹²!

---

¹ אמנם ע"י מלך אחר ומאוחר מעט יותר. אבל המשותף הוא מלכות אשור.
² ספר ישעיהו לא בא לצאת כנגד תורת הקרבנות כטענת חלק מהחדשים. אלא בא לצאת כנגד עבודת הקרבנות כאשר היא לא באה עם זהירות בבין אדם לחבירו.
³ יש להעיר שבספר שופטים המתנדבים הבאים למלחמות הם בסביבות 10,000. (בשירת דבורה יש רמז על 30,000המתנדבים בעם והפסוק נתון לפירושים שונים) גדעון שמכריח לוחמים להגיע מקבל הוראה לפזרם. ונשארים איתו שוב רק 10,000 שבאו מכתחילה ברצון. וגם הם נבדקים במים…
המלחמה היחידה בספר שופטים שפוצת למספרי מאות אלפים זהו בהתגייסות המונית לטובת מלחמת אחים בספור פילגש בגבעה ואכמ"ל.
⁴ דוגמא מוחשית לכך ברחוב החומה הרחבה ברובע היהודי בירושלים.
⁵ "(כב) וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ:"- רמז לדלתות שקצץ שבנא.
⁶ ראה לדוגמא את התיאור המובא בסוף מסכת סוטה:
"רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים "{ משנה סוטה פרק ט' }
זהו אינו תוצאה של האמור לפני אלא ההשתלשלות האחרונה והירודה של המצב באחרית הימים עפ"י ר' פנחס בן יאיר.
⁷ ראה ישעיהו פרק ט' בנבואה המבשרת על הופעת ילד לאחר תקופת אחז הקשה: (ו) לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ לְהָכִין אֹתָהּ וּלְסַעֲדָהּ בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה – מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת: " חלוקת הפסוק עפ"י טעמי המקרא לשניים מלמדת שעל חזקיהו הוטל להעמיד מלכות המושתתת על משפט וצדקה. חלק המלחמה מוטל על קנאת ה' צבאות ולא היה לו לחזקיהו ליטול חלק פעיל בזה!
⁸ המשמעות של אמירת שירה זו ההודאה שהכל נעשה מאת ה'. – המציאות זעקה לכך שהגיע זמן גאולת ה' וחזקיהו יהיה מלך המשיח. רק היה חסר שחזקיהו ודורו יכירו בזה.
⁹ בתוך 'מוסר מלחמה וכיבוש', עמ' 64-71 מכון יעקב הרצוג להכשרת מורים, הוצאת תבונות כסלו תשנ"ד.
¹⁰ מזכיר את הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה.
¹¹ תופעה זאת מצויה בתנ"ך. דוגמא: "(לד) כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת:(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן: (שמות טז')
פשוט הוא שפסוקים אלו הכתובים לפני מעמד הר סיני! מספרים את העתיד להיות!
¹² לעיל הערה 9, שם עמ' 7.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *