רצח גדליהו
שמע, סיכם וערך: חגי לב – מעלות
"כב וְהָעָם, הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הִשְׁאִיר, נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל–וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן. כג וַיִּשְׁמְעוּ כָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים, כִּי-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶת-גְּדַלְיָהוּ, וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּדַלְיָהוּ, הַמִּצְפָּה; וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן-תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי, וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן-הַמַּעֲכָתִי–הֵמָּה, וְאַנְשֵׁיהֶם. כד וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ, וּלְאַנְשֵׁיהֶם, וַיֹּאמֶר לָהֶם, אַל-תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים: שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל–וְיִטַב לָכֶם. כה וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶּן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ, וַיָּמֹת; וְאֶת-הַיְּהוּדִים, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, בַּמִּצְפָּה. כו וַיָּקֻמוּ כָל-הָעָם מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל, וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים, וַיָּבֹאוּ, מִצְרָיִם: כִּי יָרְאוּ, מִפְּנֵי כַשְׂדִּים. " (מלכים ב' כה')
השאלה המטרידה כאן היא, מדוע? מדוע ישמעאל בן נתניה מכה את גדליה בן אחיקם?
כאן התנ"ך מקצר, אבל הוא מרחיב בספר ירמיהו:
"א הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים מִן-הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא-אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל-גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה. ב וַיִּקַּח רַב-טַבָּחִים לְיִרְמְיָהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת-הָרָעָה הַזֹּאת אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה. ג וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי-חֲטָאתֶם לַה' וְלֹא-שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ וְהָיָה לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה. ד וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן-הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל-יָדֶךָ אִם-טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת-עֵינִי עָלֶיךָ וְאִם-רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא-אִתִּי בָבֶל חֲדָל רְאֵה כָּל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ אֶל-טוֹב וְאֶל-הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ. ה וְעוֹדֶנּוּ לֹא-יָשׁוּב וְשֻׁבָה אֶל-גְּדַלְיָה בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם אוֹ אֶל-כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת לֵךְ וַיִּתֶּן-לוֹ רַב-טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת וַיְשַׁלְּחֵהוּ. ו וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל-גְּדַלְיָה בֶן-אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ. "
הגויים ידעו להעריך את ירמיהו. מצאנו זאת גם בירמיהו פרק לט' בהנחיית נ"נ לשר הטבחים להשאיר את ירמיהו חופשי לעשות כרצונו.
"ז וַיִּשְׁמְעוּ כָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם כִּי-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בָּאָרֶץ וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר לֹא-הָגְלוּ בָּבֶלָה. ח וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי-קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן-תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי עֵיפַי הַנְּטֹפָתִי וִיזַנְיָהוּ בֶּן-הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם. " (ירמיהו מ)
יש כאן קבוצה של חיילים בהנהגתו של ישמעאל בן נתניה ושני בני קרח. והם באים אל המצפה, אל גדליה בן אחיקם, שאינו מזרע המלוכה. אבל הופקד ע"י מלך בבל נ"נ להיות ממונה מטעמו על שארית היהודים.
המלכים שכובשים ביהודה מנסים זה מכבר לעשות דבר כזה. ראינו זאת במלכים האחרונים שנכבשו ושונו שמותם ע"י המלך הכובש המבטא שהמלך הנכבש הוא נציגו במקום.
תמורה לנאמנות של גדליה למלך בבל. זוהי ערבותו של מלך בבל לכלכלתו של האחראי ואולי גם מעט לביטחונו. הנושא הכלכלי מודגש כאן לאורך כל הפרק. נושא האוכל והאכילה חוזר מספר פעמים לאורך ספור הריגתו של גדליה.
כבר בשחרור ירמיהו ע"י הבבליים, מסופר שהוא מקבל מרב הטבחים משאת וארוחה. יש כאן בארץ רעב ומלך בבל מבטיח כלכלה לתומכים בו.
" וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר אַל-תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם.. י וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר-תְּפַשְׂתֶּם. " (ירמיהו מ', ט-י)
כאשר באים החיילים לגדליה בן אחיקם יש דין ודברים ביניהם ואנו שומעים את דבריו של גדליה שמתאמץ מאד לשכנע את החיילים והוא נצרך להישבע לחיילים וגם להבטיח שהוא יישב במצפה וייצג אתכם לפני הכשדים. מה מסתתר מאחרי דבריו של גדליה?
במשך שלש שנים היה מצור גדול על י-ם. לא כולם הגיעו לי-ם. רבים הסתובבו במקומות מסתור. חלקם פלנגות מזוינות בנשק. אינן מתנגשות פנים אל פנים מול הבבלים. אבל מסתתרים ומחכים להסתלקותם של הבבלים.
נראה שהקבוצות המסופר עליהם כאן הסתתרו במדבר יהודה (כפי שמצאנו בכל הדורות) . לצבא גדול קשה לחפש אחריהם שם בתנאים הקשים של מדבר יהודה. הם העריכו שצבא צדקיהו יובס והם ממתינים להסתלקות הצבא הבבלי הגדול. ולאחר מכן נחזור ונשתלט על הפקידות הבבלית ונתפוס את השטח.
בחזרתם הם שומעים שיש כאן שליט חדש מטעם בבל. גדליה מבשר להם שלא לפחד ממלך בבל. הוא מבקש מהם לקבל את מרותו של מלך בבל. הכשדים לא יחפשו אחריהם. הוא, גדליה ערב לעמוד מול שרידי גדודי הכשדים המבערים את כיסי ההתנהגות ולקחת חסות על החיילים הללו שחזרו מן המערות. אדרבא, גדליה מציע להם לחזור לערים הנטושות, ליישבם, לשלם מיסים ולחזור לחיי שגרה תחת חסות בבלית בהנהגתו של גדליה.
"יא וְגַם כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר-בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי-עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל-הָאֲרָצוֹת שָׁמְעוּ כִּי-נָתַן מֶלֶךְ-בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן. יב וַיָּשֻׁבוּ כָל-הַיְּהוּדִים מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ-שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ-יְהוּדָה אֶל-גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד. "
מתברר שיש יהודים שברחו והתארגנו כמליציות כאנשי ישמעאל בן נתניה, ויש קבוצות שברחו למזרח, לעמון, למואב ואדום.
עכשיו שומעים שמועה על הביטחון שחוזר לארץ, על הפקיד שהופקד על הארץ ומתחילה חזרה על מנת לשקם את הארץ לאחר תוהו ובוהו מימי המצור הבבלי.
* "יג וְיוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ וְכָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל-גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה. יד וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן שָׁלַח אֶת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ וְלֹא-הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם. טו וְיוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ אָמַר אֶל-גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וְאִישׁ לֹא יֵדָע לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ כָּל-יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה. טז וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם אֶל-יוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ אַל- תַּעֲשֵׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה כִּי-שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל-יִשְׁמָעֵאל. " (ירמיהו מ')
"א וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה. ב וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל בָּאָרֶץ. ג וְאֵת כָּל-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ אֶת-גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ-שָׁם אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל.
ד וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת-גְּדַלְיָהוּ וְאִישׁ לֹא יָדָע. ה וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית ה'. ו וַיֵּצֵא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה לִקְרָאתָם מִן-הַמִּצְפָּה הֹלֵךְ הָלֹךְ וּבֹכֶה וַיְהִי כִּפְגֹשׁ אֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֹּאוּ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם. ז וַיְהִי כְּבוֹאָם אֶל-תּוֹךְ הָעִיר וַיִּשְׁחָטֵם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה אֶל-תּוֹךְ הַבּוֹר הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-אִתּוֹ. ח וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נִמְצְאוּ-בָם וַיֹּאמְרוּ אֶל-יִשְׁמָעֵאל אַל-תְּמִתֵנוּ כִּי-יֶשׁ-לָנוּ מַטְמֹנִים בַּשָּׂדֶה חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְשֶׁמֶן וּדְבָשׁ וַיֶּחְדַּל וְלֹא הֱמִיתָם בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. ט וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל-פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד-גְּדַלְיָהוּ הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֹתוֹ מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָהוּ חֲלָלִים.י וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל אֶת-כָּל-שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה אֶת-בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ וְאֶת-כָּל-הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בַּמִּצְפָּה אֲשֶׁר הִפְקִיד נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם וַיִּשְׁבֵּם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וַיֵּלֶךְ לַעֲבֹר אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן. " (ירמיהו מא)
מתברר מסוף הסיפור שאכן הסיפור 'רכילות' של יוחנן בן קרח על שתוף פעולה בין ישמעאל בן נתניה לבין בעליס מלך בני עמון אמיתי. ישמעאל בן נתניה, לאחר הטבח שמבצע, פונה ובורח אל מלך בני עמון. מה יש לו שם לחפש?
יא וַיִּשְׁמַע יוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ וְכָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה. יב וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ לְהִלָּחֵם עִם-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ אֶל-מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן. יג וַיְהִי כִּרְאוֹת כָּל-הָעָם אֲשֶׁר אֶת-יִשְׁמָעֵאל אֶת-יוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ וְאֵת כָּל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּשְׂמָחוּ. יד וַיָּסֹבּוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל מִן-הַמִּצְפָּה וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ אֶל-יוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ. טו וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה נִמְלַט בִּשְׁמֹנָה אֲנָשִׁים מִפְּנֵי יוֹחָנָן וַיֵּלֶךְ אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן.
נבקע כאן סדק בין ישמעאל בן נתניה לבין יוחנן בן קרח שהיוו בתחילה קבוצה אחת. מתברר שהתוכניות של כ"א משני מנהיגים אלו הייתה שונה. ישמעאל בן נתניה התכוון ללכת למלך בני עמון ללא שיידע את חבריו שרי הצבא ההולכים עם יוחנן בן קירח! כאן נפרדים דרכיהם בבריחת ישמעאל בן נתניה עם שמונה אנשים למלך בני עמון.
יוחנן בן קרח ונאמניו הצליחו לתפוש את מחנה ישמעאל בן נתניה ולהחזיר אותם בעוד ישמעאל נמלט.
מיהו ישמעאל בן נתניה. ישנו רמז אחד על זהותו:
" וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה " (ירמיהו מא', א)
נעיין בספר דברי הימים על השתלשלות משפחת המלוכה משבט יהודה:
ט וּבְנֵי חֶצְרוֹן אֲשֶׁר נוֹלַד-לוֹ 1)אֶת-יְרַחְמְאֵל 2)וְאֶת-רָם 3)וְאֶת-כְּלוּבָי. י 2)וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן נְשִׂיא בְּנֵי יְהוּדָה. יא וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָא וְשַׂלְמָא הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז. יב וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי. יג וְאִישַׁי הוֹלִיד אֶת-בְּכֹרוֹ אֶת-אֱלִיאָב וַאֲבִינָדָב הַשֵּׁנִי וְשִׁמְעָא הַשְּׁלִשִׁי. יד נְתַנְאֵל הָרְבִיעִי רַדַּי הַחֲמִישִׁי. טו אֹצֶם הַשִּׁשִּׁי דָּוִיד הַשְּׁבִעִי. טז וְאַחְיֹתֵיהֶם צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל וּבְנֵי צְרוּיָה אַבְשַׁי וְיוֹאָב וַעֲשָׂהאֵל שְׁלֹשָׁה. יז וַאֲבִיגַיִל יָלְדָה אֶת-עֲמָשָׂא וַאֲבִי עֲמָשָׂא יֶתֶר הַיִּשְׁמְעֵאלִי. יח 3)וְכָלֵב בֶּן-חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-עֲזוּבָה אִשָּׁה וְאֶת-יְרִיעוֹת וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן. יט וַתָּמָת עֲזוּבָה וַיִּקַּח-לוֹ כָלֵב אֶת-אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-חוּר. כ וְחוּר הוֹלִיד אֶת-אוּרִי וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת-בְּצַלְאֵל. כא וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל-בַּת-מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-שְׂגוּב. כב וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת-יָאִיר וַיְהִי-לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד. כג וַיִּקַּח גְּשׁוּר-וַאֲרָם אֶת-חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת-קְנָת וְאֶת-בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל-אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי-גִלְעָד. כד וְאַחַר מוֹת-חֶצְרוֹן בְּכָלֵב אֶפְרָתָה וְאֵשֶׁת חֶצְרוֹן אֲבִיָּה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-אַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ. כה 1)וַיִּהְיוּ בְנֵי-יְרַחְמְאֵל בְּכוֹר חֶצְרוֹן הַבְּכוֹר רָם וּבוּנָה וָאֹרֶן וָאֹצֶם אֲחִיָּה. כו וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִירַחְמְאֵל וּשְׁמָהּ עֲטָרָה הִיא אֵם אוֹנָם. כז וַיִּהְיוּ בְנֵי-רָם בְּכוֹר יְרַחְמְאֵל מַעַץ וְיָמִין וָעֵקֶר. (דברי הימים א', ב)
מדוע הפסוקים מונים את זרע רם וכלב ורק בסוף חוזרים למנות את זרע ירחמאל הבכור?
ישנו מאבק דרך מי תעבור המלכות. בפועל שושלת המלכות עוברת דרך הבן השני. הבן הבכור, הוא ירחמיאל, נדחה משושלת המלוכה. והסיבה לדחייתו עפ"י חז"ל היא נשיאת אשה נוכרית.
חז"ל יכלו ללמוד זאת ממספר מקומות:
א. " וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לירחמיאל (כו) " אחרת אפשר שזהו גנאי. אפשר ולא מוכרח.
ב. בהמשך תולדותיו נאמר: " לג וּבְנֵי יוֹנָתָן פֶּלֶת וְזָזָא אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי יְרַחְמְאֵל. לד וְלֹא-הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים כִּי אִם-בָּנוֹת וּלְשֵׁשָׁן עֶבֶד מִצְרִי וּשְׁמוֹ יַרְחָע. לה וַיִּתֵּן שֵׁשָׁן אֶת-בִּתּוֹ לְיַרְחָע עַבְדּוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-עַתָּי. "
למד סתום מן המפורש שגם האשה האחרת, עטרה, היא נוכריה.
ממילא ברגע שהבכור נדחה, אין עדיפות יותר לבן השני. על כן כאשר משפחת רם מקבל את המלכות, הדבר מעורר תסיסה אצל משפחת כלובי. לימים יקום משושלת כלובי וידרוש לעצמו את המלכות, נבל הכרמלי באומרו ברמז: " מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש לפני אדוניו "!
על מלך נאמר 'מלך פורץ לו גדר'. וכאן טוען נבל שיש כאן עבד המתפרץ והוא רומז למשפחת פרץ שממנה המלכות. רק השאלה מאיזה מצאצאיו של פרץ. ונבל הוא ממשפחת כלב שהרי נאמר עליו 'והוא כלבי'.
משפחת ירחמאל גם הם לא ויתרו כ"כ מהר על שרביט ההנהגה של המלכות. ברגע שנראה שהנציג האחרון של מלכות בית דוד איננו. מגיע ישמעאל בן נתניה שהוא מזרע המלוכה ומנסה להתפרץ גם כן.
"כה וַיִּהְיוּ בְנֵי-יְרַחְמְאֵל בְּכוֹר חֶצְרוֹן הַבְּכוֹר רָם וּבוּנָה וָאֹרֶן וָאֹצֶם אֲחִיָּה. כו וַתְּהִי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִירַחְמְאֵל וּשְׁמָהּ עֲטָרָה הִיא אֵם אוֹנָם. {ס} כז וַיִּהְיוּ בְנֵי-רָם בְּכוֹר יְרַחְמְאֵל מַעַץ וְיָמִין וָעֵקֶר.… לט וַעֲזַרְיָה הֹלִיד אֶת-חָלֶץ וְחֶלֶץ הֹלִיד אֶת-אֶלְעָשָׂה. מ וְאֶלְעָשָׂה הֹלִיד אֶת-סִסְמָי וְסִסְמַי הֹלִיד אֶת-שַׁלּוּם. מא וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת-יְקַמְיָה וִיקַמְיָה הֹלִיד אֶת-אֱלִישָׁמָע. "
הכתובים בספר מלכים ובירמיהו מקפידים לייחס את ישמעאל עד לסבא! קרי: לחבר אותו לזרע המלוכה.
"א וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה" (ירמיהו מא)
מה היה התכנון של ישמעאל?
נראה שמלך בני עמון, שלא היה שחקן חזק כ"כ בעשרות השנים האחרונות, נכנע למלך בבל. לא מרד ועל כן השאירו אותו על כנו. הוא נקט בטקטיקה שהציע ירמיהו לצדקיהו בשעתו וצדקיהו סירב. וע"כ נשאר בעליס על כנו.
אבל לאחר שמלך יהודה הוכה ומלך בבל הסתלק מהאזור. מנסה מלך בני עמון להשתלט על השטח. נראה שאינטרסים שונים של ישמעאל בן נתניה ובעליס מלך בני עמון שתפו פעולה על מנת להשתלט כאן על השטח ולצבור כוח מול מלך בבל.
יונתן ויוחנן בני קירח באמת לא ידעו על שאיפות אלו להדחת גדליה בן אחיקם. שאיפה זו הייתה שאיפה פרטית של ישמעאל מחמת שהוא מזרע המלוכה. להם היו שאיפות כשרות יותר של החזרת חיים לעם ישראל תחת השלטון הבבלי.
יש כאן חילול ה' גדול של שתוף פעולה בן יהודי לנוכרי על מנת להכות את היהודי השני. זהו חילול ה' עצום.
א. הרצח שהוא מבצע בחבריו היהודים והפקרת השטח ללא מנהיגות. ב. גיוס הגוי מבחוץ על מנת להכות האחיו. מצאנו מעין זה בספר מלכים א' בפרק טו' בימי מלכותו של המלך אסא.
" ט וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל-פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד-גְּדַלְיָהוּ הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֹתוֹ מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָהוּ חֲלָלִים." (ירמיהו מא')
הפסוקים בכוונה חוזרים ומזכירים את ספור אסא ללמד שרעיון אחד להם.
"יב וַיִּקְחוּ אֶת-כָּל-הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ לְהִלָּחֵם עִם-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ אֶל-מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן. " (ירמיהו מא')
שוב הכתוב רוצה לרמוז למלחמת אחים נוספת שהתרחשה במים של גבעון ע"י הנערים של אבנר בן נר ויואב בן צרויה בספר שמואל ב'.
סוף הספור בירידה למצרים. הקללה הגדולה ביותר בתורה, ירידה בדרך אשר אמרתי לא תוסיפו לראות עד עולם:
טז וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ וְכָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-אִתּוֹ אֵת כָּל-שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה מִן-הַמִּצְפָּה אַחַר הִכָּה אֶת-גְּדַלְיָה בֶּן-אֲחִיקָם גְּבָרִים אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וְנָשִׁים וְטַף וְסָרִסִים אֲשֶׁר הֵשִׁיב מִגִּבְעוֹן. יז וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כִּמְהָם אֲשֶׁר-אֵצֶל בֵּית לָחֶם לָלֶכֶת לָבוֹא מִצְרָיִם. יח מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי-הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם אֲשֶׁר-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל בָּאָרֶץ. " (ירמיהו מא')