פרק ז' – ח' – מלחמת העי – חלק ב'
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחס לזמן בתוך השיעור)
אנחנו באמצע המערכה הכפולה על העי. ראינו בשבוע שעבר שיש לכאורה סתירה בתיאור של האירועים שקרו בפעם הראשונה שגרמו להפסד. ראינו שיש תיאור אחד כביכול הדתי, שבו מוצאים שעם ישראל הפסיד כיוון שנאסר עליהם לקחת מהשלל, עכן לקח מהשלל ולכן עם ישראל ניגף במלחמה. כשזה תוקן, לקחו את עכן והענישו אותו, עם ישראל ניצחו. זה פן אחד, זה הסיפור ה"דתי" כפי שקראנו לו. ראינו שיש סיפור אחר שכתוב כאן, צבאי נטו. מסופר על פאשלה מודיעינית,(2) לא הכינו כמו שצריך, ואחר כך תוקן הדבר הזה. לא לקחו מספר מצומצם אלא לקחו את כל העם למלחמה, ואז ניצחו. שאלנו מה פשר הסתירה, שהרי שני הדברים כתובים בתנ"ך. שתי זוויות ראייה לכאורה סותרות.
התחלנו את הסיפור הצבאי. שאלנו איך מגיעים המרגלים לטעות בסיסית כזאת. יש שנים עשר אלף איש מבוצרים בתוך חומה, זה בוודאי לא ריאלי שיצאו מולם שלושת אלפים איש. איך הגיעה הטעות? אפשר לשמוע את הטעות של המרגלים האומרים"… אל תייגע…" קטן עלינו. אל תעייף את הלוחמים. ביטוי מוזר למלחמה. המפקד אומר, להסתער אך בהליכה… לאט. מלחמה, צריך לשמור כוחות… זה מה שנאמר. מה פירוש אל תייגע שם את כל העם למלחמה.
כאלפיים איש או כשלושת אלפים איש. זה הפרש עצום. תחליט. הפרש של חטיבה. לא רציניים פה, כי ברור להם שעומדים לנצח. אחרי המבצע הגדול ביריחו שבקלות נפלו החומות, אין לנו שום בעיה עם הדבר הזה. הבאנו את ההשוואה למלחמת ששת הימים ויו"כ. הניצחון הניסי של ששת הימים הביא לתחושה שאנחנו ניצחנו, ואף אחד לא יתקוף אותנו, הערבים לא שווים הרבה, ולא יתקפו. הם פרימיטיביים וחלשים. ביו"כ פאשלה מודיעינית נוראה הביאה לשבר של יו"כ. אותה שגיאה, אותה תפיסה. (6) נשארו הרבה שאלות פתוחות.
היחס בין שני הסיפורים
לא הסברנו את היחס בין שני הסיפורים השונים. הנפילה הגדולה הייתה בתחושה של כוחי ועוצם ידי. ספר יהושע ישראל עובר שינוי מהנהגה ניסית שה' בו מפרנס וזן, עמוד הענן, באר מים, לחם מן השמים וכו' שה' דואג לכול, למציאות שבה ישראל צריך להוציא לחם מן הארץ, לעמול על פרנסתו, לשמור על ביטחונו, לכבוש את הארץ – לקחת אחריות. להתבגר. אבל זה מסובך. המעבר טומן בחובו את הסכנה של ורם לבבך ושכחת.. כאן מתנפץ בצורה רצינית. תחושות הביטחון הגדול מתנפץ. בעצם לביטחון הזה אין על מה לסמוך. תחושת ה"אנחנו מסתדרים", אנחנו יכולים לבד. מן שחצנות שלא אמיתית. הסימן הברור לכך שזה לא היה אמיתי, הוא המה קורה ברגע שלא הכול מסתדר. ברגע אחד הכול מתפוצץ. זה מה שכתוב כאן. נפלו שלושים וששה איש, זה כואב, אבל מדינות לא מפסיקות מלחמה בגלל שלושים וששה לוחמים. שיש כאן. "וימס לבב העם ויהי למים" לא העלו בדעתם שיכולים גם להפסיד. פתאום זה מתנפץ, סימן שזה לא אמיתי. אדם שיש לו כוח והוא חזק, ויוצא לקרב ומפסיד, זה כואב לו מאוד ובודק עצמו, אך לא ייכנס לפאניקה ומחכה לקרב הבא כדי לנצח. אולי הוא מתגאה אבל אולי יש לו על מה. אבל אדם שמתפרק לגמרי, זה מראה שזו הייתה בועה מנופחת.
מה אמרו המרגלים? שלושת אלפים. המרגלים אמרו קטן עלינו אלפיים או שלושת אלפים, אבל הם לקחו שלושת אלפים. זה מראה שיש בעיה. נחזור לעכן. כתוב שלקח מן החרם. כבר שאלנו את השאלה, מבחינה מוסרית קשה להבין את הדבר הזה. אחד חטא ועל כולם תקצוף? (10:46) אבל הכול היה בסדר, הוא היחיד שלקח. על זה עם ישראל צריך לצאת למלחמה ולהפסיד? לוקחים אותו והורגים אותו ואז עם ישראל צריך לנצח. קשה להניח שעכן היה סתם חמדן קטן שלא היה יכול לעמוד בפני חמדת הממון. ולכן גנב לשון זהב. קשה להניח שעל זה ה' מעניש את כל עמ"י. ככל הנראה יש כאן תפיסת עולם. הסיפור לא קל.
אספר איך היה הסיפור. ואל תגידו שזה לא כתוב. כל עם ישראל היה שותף לפשע של עכן.כולם שותפים. שותפות אמת. לא שכולם גנבו, ראשית מן הסתם היו אנשים שידעו. אולי משפחתו הקרובה, אבל הרבה מעבר לזה. אנשים לקחו. מאות לקחו לא רק אחד. לקחו, שמו בכלים ובכיסים, כל אחד בדרגה שלו. אבל כשהסתכל, וחשב שמישהו ראה אותו, החזיר. אחר, בדיוק יהושע עבר והוא פחד. אחד אחר אמר שבטח מגיע לו. למה לא. עושה חשבון. אחד העז לקחת ולהשאיר אצלו, וזה היה עכן. אבל הוא קצה הקרחון המבצבץ. מתחת לפני השטח כולם היו נגועים באותה בעיה בדרגות שונות, כל אחד לפי דרגתו הרוחנית. נראה עד לאן הבעיה הגיעה. מה פתאום נאסר כאן שלל. האם התורה אוסרת שלל? בוודאי שלא. אין שום איסור בשלל. (15) יש הלכות מסודרות.
שמואל א פרק ל
(כד) וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ: ס
כפי שדוד תיקן ועל פי חז"ל כבר אברהם אבינו תיקון. יש הלכות מתי איך ובאיזו צורה. אפילו שלל עמלק בעיקרון נאסר, זה לא פשוט בכלל. דוד המלך לוקח שלל גם מעמלק, ומחלק אותו, חלוקה יפה של השלל לכל יישובי הספר. ואין פוצה פה ומצפצף. מה פתאום שלל יריחו נאסר?
ראשית, כל ראשית לה'. ראשית התבואה, ראשית בכור האדם, וכו'. ראשיתה של ארץ ישראל היא לה'. אבל יש משהו ספציפי יותר. כשיש מלחמה וזוכים בניצחון, למי מגיע השלל? למי שניצח. מי ניצח את המלחמה ביריחו? היה ניצחון ניסי של ה'. ממילא השלל מגיע לאוצר בית ה'. כאשר עכן לוקח מן השלל, מה הוא בעצם אומר? לא סתם עבר על לא תחמוד, אלא אומר: "זה מגיע לי. נלחמתי ביריחו. אבל הייתה מלחמה. ועלו העם איש נגדו… בסוף אנחנו עלינו ואנחנו ניצחנו. תודה ה' אבל אנחנו מסתדרים." איך נגדיר במושגים מוכרים? כוחי ועוצם ידי.
במבט שטחי רואים סתירה. שני סיפורים שונים לגמרי. סיפור צבאי ריאלי, אין ה' בסיפור, וסיפור אחר לגמרי, רוחני. יש שלל, ולקחו מן השלל. ואז… שני צדדים של אותה מטבע. אותו דבר בדיוק. השורש הוא אותו שורש. כוחי ועוצם ידי. אותה הטעות שגרמה למרגלים לטעות, היא אותה שגרמה אחר כך לקחת מן החרם, וכנראה לא רק לעכן. (19)
מעמד הגורל
כבר שאלנו מהו כל ה"שואו" עם הגורל ועם העם, עד שעכן עולה בגורל. למה לא אמרו תיכף עכן?
התיאור לא היה כך. עם ישראל פחד פחד מוות לאחר הכישלון והתבוסה. לא ידעו מה קורה עכשיו. ייתכן שכל אחד חושב שזה קורה בגללו. אולי הוא לא היה בסדר. ועומדים שם כולם ויהושע מעמיד את כולם, ואז יש שקט מתוח, ו… יוצא שבט יהודה. אף אחד לא מחא כפיים, מחו זעה.ואחר כך השבט, והמשפחה. לאחר כל זה עם ישראל הביטו מבועתים זה בזה. והבינו למה לעשות בצורה שכזאת. רק זה מסביר את מה שכתוב אחר כך.
יהושע פרק ז
(י) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ: (יא) חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם:
למה יהושע לא אומר לה', אתה לא חושב שהגזמת, למה אתה חושב שזה כולם? (21:30) זה רק עכן אחד קטן. יחיד נסתר אומרים בלשון יחיד, רק גנב למה גנבו? כיחשו ושמו בכליהם. מה ה' מספר סתם? זה התיאור. אז בפועל היה אחד שהעז ולקח עד לקצה, אבל כולם היו שותפים לתחושה של כוחי ועוצם ידי. אחד שרק תכנן, אחד שלקח והחזיר, או רק רגנו בלבבם ורצו לקחת, אבל הייתה בעיה רוחנית שהקיפה את העם כולו. עכשיו אומרים כולם ערבים זה בזה. לא שאחד חטא וכולם צדיקים, בהקשר הזה יש אחריות. אם אחד בסוף גונב, האווירה שהייתה פה היא הייתה מצע נוח להיווצרות מציאות רוחנית כמו של עכן, אבל יש פה אחריות. אבל…
חלקו של יהושע בחטא עכן
משהו, נימה קלה שבקלות, הגיעה עד יהושע. (23) קשה מאוד להגיד את זה. המרחק בין יהושע לעכן הוא עצום. וחלילה שגם יהושע חשב גם לקחת. אבל משהו יש גם אצל יהושע. וזה מתחיל בכך שבאים המרגלים ליהושע "וישובו אל יהושע", ומדברים איתו, ואומרים לו אל תייגע, ויהושע לא מספיק רגיש, לא קולט את זה. היה צריך מייד להגיד להם, "אני שאלתי אתכם האם לייגע או לא? לעייף את החברה או לא? מה הם הביטויים האלו". יהושע לא היה מספיק רגיש כדי לקלוט מה הולך כאן. לא הייתי מעז לומר אילולא אמרו חז"ל.
רש"י יהושע פרק ז
י) קום לך -… ד"א עמדת לך במחנה ולא יצאת עמהם ואני אמרתי אשר יוציאם ואשר יביאם כי אתה תביא את בני ישראל ואנכי אהיה עמך כי הוא יעבור לפני העם הזה והוא ינחיל אותם אם תלך אתה לפניהם יצליחו, ואם לאו לא יצליחו ד"א קום לך, בשבילך זאת להם לא אמרתי לך להקדים שלל העיר:
למה אפילו לא הצטרפת אליהם? האם נגמרה המלחמה? אפשר לנצח בלי המנהיג? יהושע ברמה רוחנית וחושב, אבל אף על פי כן, משהו בקצה הפירמידה. משהו מן הקולות של ישראל מגיע עד יהושע. ולכן יהושע פתאום קולט את השדר. ומגיב בחריפות.
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדֹנָי ה', לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת-הָעָם הַזֶּה אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַאֲבִידֵנוּ; וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. ח בִּי, אֲדֹנָי: מָה אֹמַר–אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף, לִפְנֵי אֹיְבָיו. ט וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי, וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ, וְהִכְרִיתוּ אֶת-שְׁמֵנוּ מִן-הָאָרֶץ וּמַה-תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.(25)
כי יהושע שותף לבהלה. חושש שהאמורי ישמידו אותנו עכשיו. עד כדי כך. ה' אומר ליהושע שני דברים. קום אתה. אצלך יש בעיה. עד אליך זה הגיע. עתה קום. אילו יצאת איתם היה נראה אחרת. אבל אל תתייאש. יש גם נפילות. שבע ייפול צדיק וקם. מי שבסופו של דבר נופל וקם, ועם ישראל כולו עובר סדרת חינוך.
מכאן שמעתי ללא הפסקה, ולכן יש חסרים:
זה מתחיל בטקס המפחיד הזה. ומיד ממשיכים הלאה. ה' אומר אל תירא ואל תחת. היינו מצפים שה' יאמר אמור לישראל אל תיראו ואל תיחתו….בידך.. המשך הציטוט ביחיד. ויקם יהושע וכל העם למלחמה. הוא לא נשאר בעורף. אפילו יהושע חשב אז הוא חשב מהסיבות שלו, אבל איפשהו עד יהושע הגיע מעט מאותו גל עכור.
המערכה השנייה. אתם זוכרים מה היה. מארב. לא פעם יחידה בתנ"ך שהסיפור הזה כך מתנהל, כך גם במלחמה המודרנית. החוכמה היא עכשיו העיתוי. כשהצבא יוצא מן העיר זה הרגע להיכנס לעיר. איך עשו אז את הסימנים? יהושע נותן פקודות. מעלים באש, אנשי העי מסתכלים אחורה, רואים את האש ואלו הופכים את פניהם ותופסים אותם. סיפור יפה מאוד. יש בעיה אחת. פרק ח' מפסוק יט: נטה את הכידון… פסוק כו: ויהושע… את כל יושבי העי… אולי מישהו יכול להחליף את יהושע? מזמן המלחמה הסתיימה למה עומד עם הכידון? למה? לא צריך להגיד. כל אחד מבין כלפי מה הדברים אמורים. לא משמשת רק סימן לאורב לצאת, אלא גם סיפור נוסף. מוביל אותנו לסיפור ידיו של משה. אבל תראו, גם המקום שהנביא בוחר לספר לנו את הסיפור מוזר מאוד. כבר סיימו לספר את הכול, ופתאום בנ"ב נזכרים. כבר הסתיימה המלחמה, רגע לפני סוף הפרק, מזכירים את הכידון ואומרים לו להוריד. פתאום נזכרו. למה כתוב שם?
תורה תמימה הערות במדבר פרק כא הערה י
וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך, כל זמן שהיו מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים וכו',
המשנה בראש השנה וכי ידיו של משה….אלא בזמן…. זה עומק הפשט של הפסוקים שם. כאשר עומד שם משה רבנו בראש הגבעה עם המטה, ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש… פסוק קשה. מדוע ידיו ברבים, אמונה. איזו צורה עמד משה רבנו? אפשר לדמיין זאת. אבל לא בטוח שזו התמונה. נראה שמשה רבנו עמד עם המטה בצורה שאוחז במטה כמקל, כמו שהכה משה על השמים, על העפר, על הים ובקע אותו. כמו שעמד משה על הצור בחורב והכה במטה והוציא מים. עכשיו עומד משה אוחז במטה ומכה את הצבא העמלקי בהנהגתו של יהושע. פירוש הדברים שאת המלחמה בפועל שם למטה מנהל יהושע, אבל העוצמה הרוחנית באה ממשה, עם ישראל רואה את מטה האלקים בידו של משה. ביד חזקה הוציאך… המטה הוא ביטוי ליד ה' והוא שמאפשר למטה להילחם. זה עומק הפשט. וכי ידיו של משה עושות מלחמה. זה בדיוק מה שהיה חסר כאן. יצאו בתחושה שהיד היא היד שלנו. היא שמכה. ומזכיר להם יהושע שיש שיתוף. אותה יד עם הכידון, מבטאת את הסימן המלחמתי שאותו מוצאים, אך היא מזכירה לכולם שאת המערכה מנהל ה'. זוהי סדרת חינוך שעושה ה' ויהושע מוביל אותה. אתם חושבים שאתם יכולים לנצח לבד? אפילו מול מקום קטן כמו העי אינכם יכולים. לנהל מלחמות זה חשוב. אני אלמד אתכם איך עושים מלחמה. אתם תעמדו פה, ואתם פה ועכשיו בהצלחה. על מה, למה, כל עם ישראל, יהושע למעלה עם הכידון, כך אפשר לצאת למלחמה. זה הכאן הסיפור. יהושע לא משיב ידו שנטה על הכידון… כדבר ה'. כשמנהלים את המלחמה בהתנהלות הנכונה, בשיתוף פעולה הנכון, אין בעיה לקחת שלל. ה' לא שולל את רעיון השלל באופן גורף. כמה זה קשה כשלא נותנים לך להילחם, כשאינך יכול להילחם בעצמך, כשאין לך היכולת, זוהי תחושה קשה מאוד. שה' יילחם לכם ואתם תחרישון זוהי תחושה קשה. לא יודעים להילחם במצרים. המבלי אין קברים במצרים… רוצים להילחם. ה' אומר להם אתם עדיין לא ראויים. לכן ה' יילחם. כאן ה' מלמד אותם להילחם. עם ישראל יש לו צבא שיכול להשתמש. והעמים מפחדים ממנו. יש אמנם חשש של כוחי ועוצם ידי, אבל אוי למי שלא מפנים את הדברים החשובים כל כך שאומר הר"ן. את הדברים בספר דברים תאמר בשאלה. תאמר: כוחי ועוצם ידי עשו את החיל??? יש צבא היום, ב"ה. דבר אדיר. צריך להתעלם מזה? אילו הוא היה לפני ששים שנה ההיסטוריה הייתה נראית אחרת. מה נאמר שאין לנו כלום? תהילים במקום טילים? לא. אלא חלק שני של הפסוק. וזכרת מי נתן לך את הכוח. אם ה' נתן לך כוח, אל תרגיש אין לך כוח. להפך תגיד שיש כוח אך מה'. ואז מותר לך לקחת שלל בצורה אמיתית, נכונה. כשאתה יודע שזה שלל שה' העניק לך.
המארב של יהושע בעי
התבוננות נוספת במערכה השנייה היותר סימפטית והניצחון. יש כמה דברים לא מובנים. שמים מארב, ויהושע פורש את התכנית. ואז מה קורה. פסוק ד' אתם אורבים… אל… ו אני וכל העם.. . . ויצאו אחרינו עד התיקנו… והיה תציתו.. וילן בתוך העי
למה שלח את המארב בלילה? נשמע הגיוני. שלא יראו. יוצאים בלילה ומשאירים אותו, ואף אחד לא יודע שיש מארב. מגיע יום המלחמה. וישם אותם אורב… וישימו… בלילה הוא. מבינים מה קורה למארב? שמו אותם בלילה לפני המלחמה. עד שיהושע מתארגן שוב הולך לישון בלילה. האורבים מחכים שם עשרים וארבע שעות. למה שם אותם בלילה לפני כן? יש פה בעיה קצת, בפסוק י"ב שוב פעם אורב. שם שוב. אולי יהושע פשוט שכח שכבר שם מארב אחד. ולכן שם עוד אחד??? אבל לא מקובל לחשוב כך. שמים לב שיש הבדלים ויש סתירה במספרים.
ג': שלושים אלף איש.
יב: חמשת אלפים איש.
המפרשים אומרים כל מיני כיוונים. מלבי"ם, שני כיוונים שונים, מארב בתוך מארב. בכלל לא מבין למה עשו את זה. שם מארב אחד, ולא קורה כלום. מגיע לילה דוחף מארב במקום אחר. מה עם הראשונים? המפרשים אומרים שם במקומות שונים. מה כתוב? מארב ראשון
בפסוק ט': בין בית אל ובין העי ממערב לעי.
מארב שני בפסוק יב: באותו מקום.
בתחילה שלושים אלף ואחרי יום שלם עוד חמשת אלפים. לא מספיק מובן מה מתרחש שם.
למה יהושע הולך לישון קודם?
הכול אותו תירוץ, היה עייף.
מסכת מגילה אומרת הגמרא שהזכרנו על כל הסיפור של המפגש של יהושע והמלאך. יש שתי בעיות היום ביטלתם תמיד וביטול תורה. על מה באת? על ביטול תורה. מלמד שלן בעומקה של הלכה. וכו.
הסברנו את הדבר הזה. וילן יהושע… התוספות וגם הרד"ק עלה על זה. לא סיבה הייתה, (49)
מיד וילן יהושע. יש שני פסוקים דומים.
לקחו וערבבו פסוקים. וילן יהושע בתוך העיר, אין פסוק כזה. פסוקים עושים בלגן, דרך הש"ס כך לעשות. לשנות פסוקים.?!
דבר שעוד יותר מוזר, שאין בכלל פסוק.
אלא שצר על יריחו,… צר על יריחו בתוך האבן.
התוספות אומרים שאין פסוק כזה. אך תשובתם אינה נכונה. בפסוק הראשון כתוב שצר על יריחו. אין פסוק כזה. שני הפסוקים כתובים במלחמה מול העי.
ח' ט: וישלחם יהושע ו.. וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם
יג: וישימו…וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק.
שני הפסוקים כתובים על העי. לא על יריחו. איך התוספות הגיעו לטעות שכזאת? מה זה? נעזוב את התוספות, שאפשר אולי להסביר איך התגלגל הדבר הזה. הדרשה היא דרשה מוזרה, מה באה להגיד? עכשיו נוכל להבין את הדבר הזה. אני אומר שכל הדרשה הזאת אני כרגע מתעלם מתוכן הדרשה, כאילו עכשיו יהושע קם איתם עכשיו בלילה. נהיה בוקר כבר. מסכנים החיילים במארב. איך התוספות יכולים להגיד דבר כזה, לקצר את הפסוקים ולערבם יחד. הם אומרים שאפשר לשנות את התנ"ך??? מציעים הצעות ייעול לפסוקים. האם יש קשר להבנה של ר' יוחנן את מה שקרה. נסביר בע"ה בשבוע הבא.