פרק ח' – "וילן יהושע בלילה ההוא"
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחס לזמן בתוך השיעור)
עברנו על חלק ניכר מסיפור המלחמה בעי. בעיקר על יישוב הסתירות בין שני התיאורים בסיפור. ואנחנו צריכים להשלים את העניין של סיפור המלחמה עצמה והניצחון וכל התיאור המוזר של המארב.
סיפור המארב
לא מובן מדוע שם אותם במארב והם מחכים ולמחרת הוא יוצא למערכה ולקראת הערב שם מארב נוסף. מדוע המארב הראשון שוכב כל כך הרבה זמן ולא מועיל. למרות שהמפרשים אומרים שהיו שני מארבים ותכסיסי מלחמה, מארב בתוך מארב, מפשט הפסוקים לא כך נאמר, אלא מקום המארב של שניהם…. מים לעי. ייתכן שמקומות שונים, אך מוזר שהנביא יתאר באותן המילים את שני המארבים, זה דבר תמוה מאוד. אי אפשר לומר שזה אותו מארב כי יש מספרים שונים שלושים אלף בראשון וחמשת אלפים בשני.
שאלה אחרת שלא ענינו עליה: אומרת הגמרא במגילה: שלאחר שיהושע דן עם אותו שר צבא ה' שאמר לו עתה באתי. באתי על ביטול תורה. אומרים חז"ל וילן… לן בתוך עומקה של הלכה. התוספות מעירים שאין פסוק כזה. כתיב וילן בתוך העם… וילך בתוך העמק. והגמרא עושה משניהם פסוק אחד. מסכת מגילה דף ג עמוד א
והכתיב (יהושע ה') ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו [וגו'] וישתחו (לאפיו)… אמר לו: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה! – אמר לו: על איזה מהן באת? – אמר לו: עתה באתי. מיד (יהושע ח') וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק.
וזה תמוה ומוזר ביותר מה שאומרים התוס'. לערב שני פסוקים כאילו שזה אחד. זה נדיר, וצריך למצוא מה פתאום. אבל בעיקר היה קשה מאוד, שאלה על התוס'. התוס' שם לב שאין פסוק אחד כזה, שאלו שני פסוקים שונים. ואז אומר התוס' הדבר הבא: פסוק אחד נאמר כשצר על יריחו ואחד כשצר על העי. וצר לנו שזה לא נכון, שניהם נאמרו בפרק ח' על העי. דרשת חז"ל קשה בגלל צירוף הפסוקים ביחד, וקשה מה אומר התוס'. התוס' אומר טעות מוזרה ביותר. את זה נשלים היום
בתוך זה נעבור לספר בראשית פרק ל"ב: יעקב שולח מלאכים, כשמתברר לו שעשו הולך לקראתו עם ארבע מאות איש. ועושה הכנות. קטונתי… הצילני נא… פן יבוא והכני אם על בנים. ואתה אמרת היטב… ואז שולח את המנחה. ויש פסוק שאי אפשר לקרוא. בראשית פרק לב
(יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:….
עשו כעס. כל המנחה שיעקב שולח זה הכל מתוך שינה?! מה שייך לומר שהולך לישון ושולח מנחה. צריך לומר וילן… ויקם וישלח מנחה. למה לא כתוב שקם? ברור שקם. לא עשה זאת מתוך שינה. התורה לא צריכה לספר לנו, כי זה המובן מאליו. אין שום בעיה. רק בעיה קטנה, למה הלכת לישון לפני שהכנת את המנחה? ייתכן שהלך לישון ומשהו הטריד אותו ואז הוא קם. למה לא מכין קודם את המנחה ואחר כך הולך לישון? האמת היא שהקושי הוא רק מתעצם כשממשיכים לקרוא הלאה. אחרי שמכין את המנחה הוא מצווה פסוק י"ז: בראשית פרק לב
(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: (ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: (ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ: (ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּו (ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה: (י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְקֹוָק הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: (יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: (יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: (יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו: (טו) עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים: (טז) גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה: (יז) וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר:(יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ: (יט) וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ: (כ) וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ: (כא) וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי: (כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה: (כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק: (כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ:
פסוק כ"ב: יכול סוף סוף ללכת לישון. זה פירוש קשה. מבינים שהוא עייף. מה חז"ל דורשים על זה שיעקב ישן על האבן? שהיה עייף כי ארבע עשרה שנים שהיה בבית המדרש של שם ועבר לא ישן. כאן כשעומד לפני המלחמה, נרדם כל רגע. (10) זה הפשט כאן. מה הולך פה.
יותר מזה. מה שאמרנו קודם שלא הכין את המנחה תוך כדי שינה, וברור שקם כדי להכין את המנחה. לא צריך לכתוב את זה. זה ניכר ממה שכתוב בפסוק כא…. והוא לן… ויקם.. התורה כן כותבת שהוא קם לאחר שישן. אם זה מובן מאליו, למה כותבת בפעם השנייה? אם כאן חוזרת שאלה על המנחה, מי הכין את המנחה? כתוב בצורה שקשה לקרוא. שאלה בפשט הפסוקים. יעקב שולח מלאכים לעשו ומקבל תשובה, באנו… וגם ארבע מאות איש עמו… המשמעות שהוא יוצא למלחמה, ושנאתו עדיין כמו שהייתה לפני עשרים שנה. כך מפרש רש"י.
"באנו אל אחיך אל עשו" – שהיית אומר אחי הוא אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע עודנו בשנאתו (ב"ר פ' ע"א(
רש"י בראשית פרק לב
(ז) באנו אל אחיך אל עשו – שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו:
הרשב"ם מציע פירוש אחר, קצת מהפכני (12) הפשט הפשוט, הולך וארבע מאות איש עמו – לכבדך.
(ז) באנו אל אחיך אל עשו – ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך, הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך. זהו עיקר פשוטו. וכן גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו:
ברור לנו שהרשב"ם לא צודק. איך אפשר לדעת? כי ויירא יעקב מאוד ויצר לו. קשה מאוד לומר את פירוש הרשב"ם. אבל זו לא קושיה על הרשב"ם, כי יעקב לא ראה את הרשב"ם אלא למד רש"י. נעזוב את התגובה של הרשב"ם, לא מעורר אמון. אנחנו מכירים את עשיו שוחר מלחמה. מי אמר? אולי צריך לקרוא את זה בצורה אחרת. אפשר להגיד הפוך. למרות שזה עשיו הוא נשאר אחיך. נקרא את הפסוק בטון אחר. אפשרי. למה לא? יש ביטוי מאוד דומה של עוד מפגש של שני אחים שהרבה זמן לא נפגשו, והביטוי דומה. שמות פרק ד
(כז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה
הולך לקראתו ומנשק אותו. אז בעשיו כולנו יודעים שביקש לנשוך אותו. כולם מכירים את המדרש ומשתתפים בצערו של עשיו. אבל בכתוב וישקהו. גם הביטוי לקראת. מה פירוש הולך לקראתו, לא בתופי מלחמה. אהרון הלך בשמחה לקראת משה, מי אמר שלא זה הפירוש גם כאן, לעשיו יש בינתיים רכוש גדול, יש לו רב. יכול להיות שעשיו נרגע. עברו כמה שנים טובות. אלמלא שרואים את התגובה של יעקב אבינו, יש מקום לפירושו של הרשב"ם כאפשרות. קשה להכריע בין שתי האפשרויות האלו. יעקב הכריע. נבדוק אם זה נכון או לא.
כולנו מכירים את מה שחז"ל אומרים ורש"י מביא. יעקב הכין עצמו לשלושה דברים, דורון תפילה ומלחמה. אלו בעצם שני דברים שמתחלקים לשלושה. הכין עצמו למלחמה, על ידי שחילק את המחנות. ובתוך הדבר הזה נכנסת התפילה שלא עומדת בפני עצמה. אלא מבקש והייתי לשני מחנות הצילני נא. התפילה היא של יציאה לקרב, בתוך היציאה לקרב גם מתפלל. זה דבר אחד. ומכין עצמו לדורון. אם נרצה לדייק אולי נוכל לומר כך. ליעקב יש ספק. האם רש"י צודק או הרשב"ם. האם בא למלחמה או בא מפויס בשמחה. לכן מכין עצמו לשתי האופציות. למלחמה, זו האפשרות הראשונה, ובמקבי למכין עצמו לדורון. שני הדברים. בואו נראה כמה זה מאיים.
החלק הראשון שמכין עצמו למלחמה, מסתיים בפסוק יג, ואז עובר למנחה. האם בפסוקים הללו אפשר למצוא מילה מנחה מיוחדת: מחנה. הוא ביטוי משמעותי מאוד. ז: שתי מחנות.. והיה המחנה… ארבע פעמים מופיע המילה. מבינים למה. מדובר על מחנה צבאי, למלחמה. הביטוי כאן מאוד בולט. מאפיין את החלק הראשון. אפשר למצוא מילה מנחה בחלק השני, החלק של הדורון – מנחה. יג: ויקח מנחה… מנחה היא שלוחה,,, במנחה לשאת פניי…תעבור המנחה על פניי. כאן המנחה. כאן הכנה למלחמה – מחנה. ובחלק השני מנחה. (21) שוב ארבע פעמים. מי עוד לא שם לב שמחנה ומנחה זה אותם אותיות.
בולט מאוד שהפסוקים מתאמצים לומר לנו את הדבר הזה. בעצם אם מסתכלים כך, אולי אפשר לקרוא את זה אחרת. ההכנה הראשונה שמכין עצמו למחנה, איפה מסתיימת? באמצע פסוק יג. וילן שם ביללה ההוא. ואילו איך מסתיימת ההכנה למנחה, והוא לן בלילה ההוא. יש דבר מעניין. צריך לקראו את הסיפור ים לא כמו שהם כתובים אלא סימולטנית. יעקב מכין עצמו במקביל לשני הדברים. אי אפשר לכתוב זאת במקביל, ולכן כותבת אחד אחרי השני אך בסגנון דומה ובסופו מסיימת את שני התיאורים באותה סיומת. גמר אז הלך לישון. גם על ההכנה השנייה. לא הלך לישון פעמיים. אלא אחת, זו אותה שינה, לאחר שהכין את שתי האפשריות. לקח מנחה לא אחרי שהלך לישון אלא במקביל להתארגנות למלחמה. שני הדברים במקביל. וממילא הפירוש של רש"י אינו הפירוש הבלעדי. הוא נכון אך גם פירוש הרשב"ם נכון. כי במקביל התגובה של יעקב. אילו היה כתוב שיעקב שומע שעשיו בא לקראתו ויקח מן הבא בידו.. לוקח מיד מנחה, היינו מתרשמים אחרת. (24) מכין מנחה לאח שלו. נשמע אחרת לגמרי, זה נכון לפי הרשב"ם. בעצם זה דבר מרתק מה שאומרים הפסוקים, זה אכן קורה במקביל. כי אחרת לגמרי לא מובן למה יעקב צריך לצפות. תשובת המלאכים סתומה לחלוטין. מה אומר שהוא בא לקראתך עם ארבע מאוד איש. כל הזמן מתנדנד. הפרשייה כאן כפולה ומבטאת את הכפילות, זה קורה במקביל.
כשנפגשים אחר כך הסיפור מרתק. ויישקהו… האם זה וישקהו או וישכנו, לנ/שק ולנשוך זה כמעט אותה פעולה. מתקרבים עם הפה. רק מקרוב אפשר להבחין. נשיקה או נשיכה. מה רוצים לומר? יש בחינה אחת שבא אליו למלחמה. ויש בחינה שבא לקראתו ואז ויישקהו. ושני הדברים מסתובבים. אני רוצה לומר שיעקב אומר דבר כזה. אמצא חן… כפני אלקים… מה זה החנופה? לראותך זה כמו לראות מלאך? אולי מלאך חבלה…. זה חלק מהמשך ההתרפסות? איך יכול לומר דבר כזה. הסיפור כאן מורכב. באמצע מופיע סיפור המאבק עם האיש הפלאי שלא ברור מיהו. חז"ל אומרים שזהו שרו של עשיו. איך הגיעו לכך? ברור שזה שרו של עשיו. מה אמר יעקב שהוא רוצה לעשות?
כא וַאֲמַרְתֶּם–גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, אַחֲרֵינוּ: כִּי-אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי.
פניו – פניי ושוב פניי פניו. מה רוצה לעשות פה? (28) הוא מבין שהולך להיפגש עם עשיו פנים אל פניו. זה מה שאומר. פניפ אל פנים. והנה זה מתקיים. מיד אחרי זה יש מאבק בנחל עם משהו מוזר, ומה שאומר לו, פניאל, כי ראיתי אלקים… מבינים מה שואמר אחר כך לעשיו: ראיתי פניך כראות פני אלקים. מה אומר לו? ראיתי את אלקים כבר, נלחמתי במלאך שלך. יש מאבק כפול. עליונים ותחתונים. יעקב שולח מלאיכם. מלאכים ממש או מלאכים בני אדם. הכל פה כפול
כג וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת-אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו; וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק. כד וַיִּקָּחֵם–וַיַּעֲבִרֵם, אֶת-הַנָּחַל; וַיַּעֲבֵר, אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ. כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, שָׁם. לא וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל: כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.
מה עושה עם אותו האיש. ויאבק עד עלות השחר.
רשי:
מה פתאום כיסא הכבוד פה? יש מאבק של מלאכים. דבר נפלא אומר הבבא סאלי. וישלח מלאכים לפניו. מה זאת אומרת לפניו. למה המלאכים לפניו? ברוורס? לא צריך לתת למלאכים את הכיוון הם יודעים. למה כתוב לפניו?
חז"ל: דמות דיוקנו של יעקב הייתה חקוקה לפניו תחת כיסא הכבוד.
יעקב שולח מלאכים, הוא מבין שיש התמודדות מסובכת מאוד עם עשיו ועם שרו של עשיו. שלח מלאכים לפניו, פנים של ו הנמצאים מתחת כיסא הרכבוד, כל המאבק מתנהל מתחת לכיסא הכבוד. ואחר כך יורד לארץ. מאבק כפול ומורכב. פירוש נוסף של רשי" ויאבק – ויחבק – (31)
ויאבק איש" – מנחם פי' ויתעפר איש מלשון אבק שהיו מעלים עפר ברגליהם ע"י נענועם ול"נ שהוא לשון ויתקשר ולשון ארמי הוא בתר דאביקו ביה ואבק ליה מיבק לשון עניבה שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו ופירשו רז"ל שהוא שרו של עשו (ב"ר
אובק אותו וחובק אותו. דבר נפלא שהרב ברויאר כבר עלה עליו. שני אנשים שחובקים ומסתובבים יכול להיות מאבק סומו או ריקוד. זה לחבק או להיאבק. כמו מנחה ומחנה. הצורה החיצונית דומה, השאלה מה הכוונה. זה המשך של המנחה או המחנה. של הנשיקה או הנשיקה. ואיפה נעשה הדבר? נחל יבוק. ולכן המחנה נקרא מחניים. שני מחנות. כפול. וגם פניאל כפול.
כל הסיפור כאן כפול.
כשכתוב וילן שם בלילה ההוא פעמיים, זו דרכה של התורה לספר לנו שזה קורה במקביל. עם התובנה הזאת נחזור לפרק שלנו ביהושע.
מארב ראשון
ג וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-עַם הַמִּלְחָמָה, לַעֲלוֹת הָעָי; וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ, גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַיִּשְׁלָחֵם, לָיְלָה. ד וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר, רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר–אַל-תַּרְחִיקוּ מִן-הָעִיר, מְאֹד; וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם, נְכֹנִים. ה וַאֲנִי, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי, נִקְרַב, אֶל-הָעִיר; וְהָיָה, כִּי-יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה, וְנַסְנוּ, לִפְנֵיהֶם. ו וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ, עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן-הָעִיר–כִּי יֹאמְרוּ, נָסִים לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה; וְנַסְנוּ, לִפְנֵיהֶם. ז וְאַתֶּם, תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב, וְהוֹרַשְׁתֶּם, אֶת-הָעִיר; וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֵיכֶם, בְּיֶדְכֶם. ח וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם אֶת-הָעִיר, תַּצִּיתוּ אֶת-הָעִיר בָּאֵשׁ–כִּדְבַר ה', תַּעֲשׂוּ; רְאוּ, צִוִּיתִי אֶתְכֶם.
ט וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ, וַיֵּלְכוּ אֶל-הַמַּאְרָב, וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם לָעָי; וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּתוֹךְ הָעָם
מארב שני
י וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיִּפְקֹד אֶת-הָעָם; וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי הָעָם–הָעָי. יא וְכָל-הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ, עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ, וַיָּבֹאוּ, נֶגֶד הָעִיר; וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי, וְהַגַּי בֵּינָו וּבֵין הָעָי. יב וַיִּקַּח, כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ; וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב, בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעַי–מִיָּם לָעִיר. יגוַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר, וְאֶת-עֲקֵבוֹ, מִיָּם לָעִיר; וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּתוֹךְ הָעֵמֶק
פסוקים ג – ט זה המארב הראשון. (33:48) לוקח אותם ומסביר להם בדיוק מה לעשות. עושים הטעיה, כשאתן האות תציתו את העיר. הם יודעים ומבינים מדוע הם שם. עכשיו נראה את המארב השני. מפסוק יא- חוץ מההבדל במספרים, חמשת אלפים במקום שלושים אלף לא אומר להם שום דבר מה לעשות? תשובה אחת היא כי כבר אמר. אבל יש אפשרות אחרת לגמרי. כולם כבר מבינים מה אני רוצה לומר. אין פה שני סיפורים לילה אחרי לילה. אין לכך שום היגיון. לשים מארב בלילה ולחכות כל היום כשיש אור ואפשר לגלות אותם, ואחר כך שוב לשים מארב. זה לא הגיוני, למה שמת אותם שם עשרים וארבע שעות קודם. אלא שהסיפור הוא שונה.
שני הדברים קורים במקביל. והראייה, בדיוק אותה ראייה כמו בבראשית ל"ב. בסוף המארב הראשון וילן יהושע… הלך לישון. לאהלך לישון במארב לילה שלם. אלא וישכם יהושע בבוקר… (י) אין הכוונה אחרי הלילה אלא היום הקודם. סימולטנית קורה ששם אורב בין בית אל ובין העי.. וזה מסתיים וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּתוֹךְ הָעֵמֶק. (יג) (36:30) אותו לילה אותו סיפור. שני התיאורים מתארים שהולך לישון בתוך העם. אז מה בעצם היה כאן. מה באים לומר לנו? דבר נפלא יש פה. הייתה בעייה רוחנית קשה של עם ישראל. הבעיה של כוחי ועוצם ידי, שבא לידי ביטוי בפאשלה המודיעינית הנוראית שהביא לנפילה ולפחד הגדול שנפל. המשיך בכך שעכן לקח מהחרם ותיארנו שכולם לקחו. כל אחד ברמה כזו או אחרת היו נגועים בכך. עד הקצה אפילו יהושע לא היה מספיק רגיש. לא שמע את הנימה המזלזלת של המרגלים אל תייגע שם את כל העם, לא יצא איתם למלחמה, לא העמיד אותם במקום, ולכן ה' גוער ביהושע. המעבר מהנהגה ניסית לטבעית, דורש לימוד. (38) זה מסובך. והקב"ה מלמד אותם. אחרי שתוקן התיקון של עכן, וכל העם היה במעמד של הגורל, שתיארנו אותו וזה לא היה מעמד כייפי. עכשיו אומר להם אני אלמד אתכם תכסיסי מלחמה. אתם לא נלחמים לבד, ולכן יהושע והכידון וכד'.
עכשיו נעשה פה חלוקה. כשיוצאים כבר למלחמה זה יוצא בשתי בחינות. יהיו שני סוגים של מארב. עכשיו כבר לא איכפת לי האם חמשת האלפים הם חלק מהשלושים אלף או לא. מה שחשוב הוא שיש שני עניינים. איננו יודעים בדיוק איך זה היה. וזה לא משנה. המארב האחד יהיה מארב צבאי נטו. כי באמת הוא מתנהל בצורה צבאית. המארב הלאומי. ויהיה מארב אחר, שיהיה המארב הרוחני. שהוא בעצם הולך לשכב במארב ולא לדעת כלום. לשמוע מה שה' מצווה. לחכות. זה המארב של חמשת האלפים. אין להם מושג מה הם עושים. שכבו פה וחכו להוראות.
שימו לב להבדל. מי שולח את המארב הראשון? יהושע הוא השולח את המארב הצבאי. (40) את המארב השני מי שולח. (י) ויעל הוא וזקני ישראל. זה המארב שזקני ישראל שולחים. מבטא את הבחינה הרוחנית. גם כשיוצאים להילחם המלחמה תהיה מחולקת, חלק כך וחלק כך. הם שומרים באותו המקום. שני צדדים של אותו המטבע. איך זה היה בדיוק לא יודע.
מהם המספרים הללו?
שיהש רבה: כשנלחמו על ארץ ישאל באו כל הלוחמים, ששים אלף לוחמים. מאין לקחו את המספר? לא יודע. אבל אם כך, מה אומר המספר שלושים אלף איש? בדיוק חצי. עם ישראל משתתף בחצי והקב"ה בחצי. של נעלך… נעל אחת תוריד ואחת תשאיר. אתם משתתפים במלחמה בחצי. החלק שלכם הוא צבאי נטו. מקבלים את כל ההורואות הצבאיות.
מה משמעות חמשת אלפים מששים אלף? אחד חלקי שתים עשרה. יש בעם ישראל אחד חלקי שתים עשרה שנלחמים בצורה שונה. (43:30) שבט לוי. צבא ה'. זה משהו אחר. לוקחים אחד חלקי שתים עשרה מעם ישראל, הוא מהווה את הבחינה הרוחנית. הזקנים זה מה שהם לוקחים.
את כל הדבר הזה שאני כאן אור, אומר רבי יוחנן. זה מה שנאמר וילן יהושע הלילה ההוא בתוך העמק, מה אומר רבי יוחנן? זה אותו הדבר. זו אותה סיומת. לוקח את חצי הפסוק הראשון וחצי השני, והם אות ו הדבר. ואולי זו כוונת התוספות (45) כשעירב פסוקים לא התכוון לומר שלא זכרו בדיוק. אין דרך חז"ל לעשות דברים שכאלו. אלא כשחז"ל עושים את הדבר הזה עושים כי יש משמעות. כשהם מרכיבים שני חלקי פסוק הם רוצים לומר לנו דרשה, לחבר משהו אמיתי. איפה ר' יוחנן מכניס את כל זה? אומר שזה היה מפגש עם המלאך שר צבא ה'. וזה הדיון עם המלאך. הוא אומר מה עשיתם, על ביטול תורה אני בא. באמצע המלחמה לא עושים עכשיו לימוד תורה. מה זה שייך. הרד"ק צודק בעיקרון, חוץ מאשר עכשיו. כאן צריך להבין שזה לא מלחמה טבעית רגילה. אל תצאו להילחם ופתאום תלמדו. כשאתם במלחמה אז נלחמים ולא לומדים.
אבל כאן מדובר על הפעם הראשונה. זו הפעם הראשונה והמלאך מנחה את יהושע. של נעלך מעל רגלך, תוריד נעל אחת. נעל אחת תשאיר מחוברת אל המקום הזה אדמת קודש. (47) מעמד הסנה, אדמת קודש, הר סיני. יוצאים למלחמה זה חייב להיות בשיתוף. יוצאים למלחמה וצריך להבין שאי אפשר בלי תורה. כל התורה אתה נלחם. על ייחוד ה' נלחמים.
ולכן מה אומר ר' יוחנן שזה מיד קרה. מה הכוונה, הרי זה לא קרה בסיפור של יריחו, אלא שהייתה פה תקלה רצינית שכבר במלחמה ביריחו קרתה תקלה. שלא הבינו ולקחו מהחרם. מייד הכוונה כאשר יהושע נבין שקרתה פה תקלה רצינית. מייד כשיש אפשרות לתקן יהושע מתקן את הדבר הזה. ומיד כשיהושע מתקן זו מלחמה העי. וזו אולי גם הכוונה העמוקה בדברי התוס', הפסוק כראשון מדובר על העי. המפגש עם המלאך התחיל הוא התחיל ב הא מכיר את הפסוק. מי זוכר ומי יודעת שזה לא אותו פשוט.
המשך המלאך שבא ביריחו. זה הוא בא לומר. המלחמה הופכת להיות מלחמה טבעית להילחם ולקבל פצועים והרוגים, עם שיראל מקבל את המשמעות. יצאו ונהרגו שלושים וששה איש. אחר כך התאוששו וניצחו. כאילו עקבות החטא נמחו. עם ישראל פה למד בדרך הקשה. אבל למה שלא נראה את החצי המלא, אולי בדרך הקשה אך בסוף הוא לומר.