פרק י"ב – י"ג – נחלת הלויים
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
אחרי שעסקנו בהרחבה בצד המוסרי של כיבוש הארץ נקרא את פרק יג.דיברנו בפרק על כיבוש עבר הירדן המזרחי והחלוקה שמשה רבנו מחלק, ודיברנו בהרחבה על מה זה עושה פה בספר יהושע. פה עוסקים בדברים שיהושע מנחיל את עם ישראל, הסברנו בארוכה. ויש עוד נקודה שאני רוצה לגעת בה. הפסוק האחרון של פרק יג,
(לג) וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם:לשבט הלוי לא נתן. ה' הוא נחלתם.
הבעיה בפסוק שהוא מיותר. כי כבר כתוב לפני כן, בפסוק
(יד) רַק לְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן נַחֲלָה אִשֵּׁי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ: ס
אמנם נכון שאפשר לומר מי זה הנושא בפס' יד. לא נתן. מי לא נתן? נסתכל לפני כן, יהושע פרק יג
(יג) וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַגְּשׁוּרִי וְאֶת הַמַּעֲכָתִי וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
רק שבט הלוי לא נתן נחלה. אז מי ? בני ישראל, שלא הורישו את הגשורי והמעכתי, ולשבט הלוי לא נתן עם שיראל נחלה. זה הולך יחד עם משה רבנו. הוא זה שנותן לשניים וחצי השבטים. אפשרי. אם כך, פסוק ל"ג משה נתן. (3:20) אז יש אולי צד אחד של עם ישראל, ובחינה אחת שמשה רבנו לא נותן להם. אולי. האם זה כך? בכל אופן צריך להבין את הכפילות הזאת. והאמת היא שהכפילות הזאת מקורה בתורה. בפרשת קורח. על המקור הזה נוותר, ונראה את זה כפי שמופיע בספר דברים יח: דברים פרק יח
(א) לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן:
הסבר שוב:
(ב) וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ:
בפסוק הקודם. מה ההבדל? מופיע פעמיים. לא מקבלים נחלה עם שיראל כי ה' הוא נחלתו. מה פשר הכפילות הזאת? כך גם בפרשת קורח אך נסתפק במה שמצאנו כאן. (5) נראה די ברור שאנחנו מדברים על שני דברים. אם תשימו לב מה לא יהיה לו, למה הם לא מקבלים. כי מיהו נחלתו?? ה הוא נחלתו. אבל זה לא מדויק. בפסוק ב' כתוב ה' הוא נחלתו, אך זה לא כתוב בפסוק א. מה כתוב בפסוק א'? אישי ה' ונחלתו יאכלו. יש הבדל בין ה' לבין אישי ה'. יש כאן שני דברים. וההסבר הוא הסבר פשוט. יש כאן שני מובנים למושג נחלה. למרות שבדרך כלל מדברים על אחוזה, אדמה. מקום לשבת בו, יש מובן נוסף לנחלה – במובן של לקבל משהו . ולאו דווקא קרקע. ושני דברים נאמר פה שללויים אין להם. חלק ונחלה – חזל מביאים כפי שהרמב"ם מביא את הדברים – השלל והביזה שעם ישראל זוכה לו. הדבר הזה הוא לא מקבל חלק ונחלה. דברים שעם שיראל זוכה
להם. עם ישראל הולך לזכות בנחלתו על ידי זה שכובש. ואז זוכה לשני דברים. זוכה למקום שבו מתיישב – הנחלה וגם השלל. החלק השני על זה נאמר בפסוק הראשון שהכהנים והלוויים לא מקבלים חלק ונחלה כי יש להם משהו אחר – אישי ה' ונחלתו יאכלון. (7:15) מה שהם אוכלים הם מקבלים מתנות מהקב"ה. זה הדבר המרכזי בפרשת קורח, זה אישי ה'. הקורבנות ושאר המתנות שה' נותן להם. את זה הם אוכלים. אפשר לאכול את נחלתו, מה שהוא מעניק להם. ואין הכוונה כאן לנחלה. לאדמה. הפסוק השני אומר גם נחלה כפשוטה, אדמה. נחלה לא תהיה לו בקרב אחיו ה' הוא נחלתו. זו לא נחלה שאוכלים. לא נוחלים בארץ מקום, אלא ה' הוא נחלתו. בצורה הפשוטה של הדברים – יש להם טריטוריה של הקדוש ברוך הוא ששם הם עובדים, בנחלת ה'. במקום המקדש. זה המקום שבו עובדים ושם כביכול הם גרים. אין להם נחלה קבועה כי הם לא שייכים למקום קבוע כזה או אחר בארץ ישראל אלא המקום הוא בנחלת ה'.
אצל יעקב אבינו שמעון ולוי הם שניהם לא זוכים לברכה אלא לקללה. ארור אפם כי …" (8:50) פירוש הדברים שלא תהיה להם נחלה. יעקב בברכתו התחיל לחלק נחלות לשבטים, ולשמעון ולוי לא זוכים בנחלה.
לא לזכות בנחלה יכול להתפרש בשני מובנים, וההיסטוריה תוכיח. מתברר שיש הבדל. אפשר לא לקבל חלק ונחלה כי לא זכינו לחלק ונחלה, או כי יש משהו מעבר לזה, לא זקוקים לנחלה, ה' הוא נחלתו. מה שהתברר ששמעון ולוי הדבר היה פתוח. שמעון הוא זה שלא זכה וקיבל ברמה הנמוכה בגלל מעשיו, ולכן שבט שמעון אין לו נחלה עצמאית. לעומת שבט לוי שזכה חכל שלא זקוק לנחלה. ההפך. הוא זה שאמור להסתובב בכל השבטים ולעבוד במקדש שהוא נחלת ה'. הם שמפיצים את דבר ה' בכל ישראל. כנגד מה שאמר יעקב: אחילקם ביעקב אפיצם בישראל. משה בזאת הברכה : יורו תורתך ליעקב ו… מלמדי התורה. שגריריו של ה'. ולכן אין להם נחלה עצמאית לשבט. הם גם לא זוכים מפירות הנחלה של עם ישראל שזוכה כשעם שיראל יוצא למלחמה וכובש. מקום לשבת לא מקבל כי ה' נחלתו. הוא לא מקבל מהשלל שזוכים במלחמה כי ה' נתן להם אוכל משלו, אישי ה' הוא האוכל שלהם. זו המשמעות של הכפילות הזאת של שבט לוי. וזה בדיוק מה שנאמר בספר יהושע. נחזור לפסוקים ונראה שזו ההבחנה ביניהם.
פרק יג פסוק יד: רק לשבט הלוי לא נתן נחלה אישי ה' אלקי ישראל הוא נחלתו כאשר דיבר לו.
מדובר על מתנות מהשלל. במקום זה הם מקבלים אישי ה'. את הקרבנות. מדובר על אותם דברים ששוללים ובוזזים, את זה הם לא מקבלים, כי יש להם משהו אחר. לעומת פסוק לג:לשבט הלוי לא נתן משה נחלה ה' אלקי ישראל הוא נחלתם.
לא אישי ישראל, אלא ה' הוא נחלתם, נחלה כפשוטה, מקום להתיישב. כמו בתורה. אז כמובן נחהל כפשוטה מקום להתיישב. ואולי לפי זה מובן החילוק בין ישראל לבין משה. משה מנחחיל. לשתיים וחצי השבטים הוא מנחיל. אבל את השלל מי שאמור לתת זה עםישראל, אז בניישראל לא נותנים להם את השלל, כי אישי ה' אלקי ישראל, יש להם הם לא צריכים. משה לא מעניק להם נחלה בארץ כי ה' הוא נחלתו. זה יפה ברעיון, אבל באיזשהו מקום צריך לשבת. הם לא פורחים באוויר. ולכן התורה דאגה להם לערים. יש ערים ללוויים . ערי הלוויים כאן בספר יהושע. בתחילת פרק יד:
יהושע פרק יד
(א) וְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ב) בְּגוֹרַל נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה:
(ג) כִּי נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְלַלְוִיִּם לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם:
(ד) כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם וְלֹא נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם:
(ה) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחְלְקוּ אֶת הָאָרֶץ: פ
מקבלים ערעים לשבת ומגרשים לצאן . לשבת אבל לא במובן של נחלה. יושבים כגרים. שהאץר לא שייכת להם. אבל כל השבטים מעניקים להם כל אחד ואחד ערי0 םמנחלתו כפי שנראה מתיישם בהמשך ספר יהושע, נגיע באריכות. כמו שעם ישראל אמור לדאוג להם למתנות כהונה שנותנים להם, כך אמור להם מתנות נחלה. עם ישראל נותן להם. מהשלל לא מקבלים אבל מהקרבנות ותרומות ומעשרות ביכורים וחלה , עשרים וארבע מתנות. כך באותה מידה עם ישראל אמור לתת מתנות מתוך הנחלה שלהם, ערים בהם יכולים לשבת. זה מה שכאן קורה. אני רוצה להראות (14:38)
זה ראה קצת מוזר לומר שהביטוי נחלה הוא לאו דווקא נחלה שיושבים בה, אבל כשאומרים פסוקים מוכרים, הם יוכיחו. יש עוד הרבה פסוקים שאפשר לפרשם בדרך זו.
שיר המעלות: תהילים קכז.
הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן. אז הבנים הם נחלה. לא אדמה, אלא ה' מעניק בנים. נותן גם נחלה כפשוטה, אבל כאן בנים. שכר פרי הבטן. הנחלה היא איזשהו שכר, משהו שמנחילים הלאה. בדרך כלל אדמה, אבל בהחלט גם ייתכן מציאות אחרת.
דוגמה יותר בולטת: משלי משלי פרק יט
(יד) בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵיְקֹוָק אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת:
בית והון נותנים לבן. מה' אישה משכלת. אבא לא מוריש לבן את האישה. לעניין שלנו, בית והון הם נחלת אבות. גם הון לבנים, גם זו נחלה. זה בדיוק במשמעות שלנו, גם הלוויים לא מקבלים נחלה כזאת כי אישי ה' זוהי הנחלה שהם מקבלים.
זו הזדמנות טובה לגעת בדרך שבה הרמב"ם מביא את הדברים.: רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג
הלכה א
שבט לוי אעפ"י שאין להם חלק בארץ כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם, והערים הם שש ערי מקלט ועליהן שתים וארבעים עיר, וכשמוסיפין ערי מקלט אחרות בימי המשיח הכל ללוים.
הרמב"ם מפרט את המגרשים וכו', מפרט מהו מעמד הערים הללו. כי הם לא נחלה. מה אם נמכרים ונגאלים.
הלכה י
כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים שנאמר לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, חלק בביזה ונחלה בארץ וכן הוא אומר בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם בביזה, ובן לוי או כהן שנטל חלק בביזה לוקה, ואם נטל נחלה בארץ מעבירין אותה ממנו. +/השגת הראב"ד/ ובן לוי או כהן שנטל חלק וכו'. א"א אם כן לא יטלו בהם תרומות ומעשרות כי הם היו תחת חלק הארץ והרי בביזת מדין לא נטלו חלק בישראל אלא בתרומה ובמצות יוצר הכל יתברך.+
הרמב"ם מציין על פי הפסוקים בתורה, לא רק שבני ישראל לא אמורים לתת להם, אלא יש גם ציווי ללויים לא לקחת. משני דברים, שלא ינחלו בארץ כנען ושלא ייקחו חלק בביזה. שנאמר… חזל דורשים על אותו עיקרון, חלק בביזה ונחלה באר. לכם אומר את הפסוק בקורח: את ארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם – הכוונה בביזה.
אם נטל בביזה – לוקה. כי ייתכן שזה כבר לא קיים. אבל אם לקח חלק בארץ, לוקחים את זה ממנו. הרמב"ם מוסיף משהו שנראה לו אך לא מצא מקום, שזה דווקא בארץ של האבות, אבל בשאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל, ביזתם בכל ישראל.
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה יב
ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך י"י חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.
אומר הרמב"ם: ולמה לא זכו… לא בארץ ישראל ולא בביזה? מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים , שנאמר יורו משפטיך ליעקב… זה חלף מה שנאמר אחלקם ביעקב ואפיצם…(20:30) הם חיל ה'. שנאמר : ברך ה' חילו. אניחלקך… שבט לוי לא זכו כי הובדלו לעבוד את ה'. לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכים למלחמה וה' נותן להם את שלהם.
הלכה מפורסמת ברמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה יג
ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה =עליו השלום= אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. בריך רחמנא דסייען.
פטור לבחורי ישיבות משיורת צבאי. לא שבט לוי בלבד אלא כל איש שהחליט שגם הוא רוצה לעבוד את ה' – כמו הלויים לא חייב במלחמה כשאר ישראל. זה המקור המפורסם ביותר לפטור של בחורי הישיבות. כבר אמרו גדולים שמי שמביא את הרמב"ם הזה כמקור לפטור בחורי ישיבות משירות צבאי, הרי זה חילול ה'. אמר את זה זקן ראשי הישיבות בארץ ישראל, ר' מלצר, בעל אבן העזר.
כמה הסתייגויות:הרמב"ם מונה עוד פטור ליוצאי הצבא שלא מוכר, שאין לו מקור. יש גרסא בספרי אולי, אך אין מקור ידוע. אז אולי מצא מקור עלום, אולי פשקוויל?! אבל לו יצויר שיש לרמב"ם שאכן כתוב שיש פטור כזה למי שרוצה לעבוד את ה' – שייפטר מהצבא, איפה הרמב"ם אמור לכתוב את הפטור הזה? בהלכות מלכים ומלחמותיהם. האם ייתכן שיביא את זה כנספח? שם הרמב"ם לא מזכיר את זה. שכח. די בטענה זו לפרוך את המקור הזה כמקור להיתר. יש אומרים שפה זה סוף סדר זרעים, וכשמסיים סדר , או אפילו הלכות של ספר שלם, הרמבם מסיים במוסר או התעוררות. אם כך הרמבם לא כתב פה הלכה אלא תמונה יפה של מוסר.
תשובה: זה נכון שכותב דברי מוסר והתעוררות, אבל אי אפשר לומר שבשביל דברי מוסר הרמב"ם משעבד הלכה ואומר הלכה לא נכונה בשביל זה. (26:44)
גם זה שהלוויים לא עושים מלחמה זה לא מדויק. לא עורכים מלחמה כשאר ישראל, האםלא עושים בכלל? לא עושים את כל המלחמות אלא חלק. במסכת קידושין כהן מהו ויפת תואר. אם כך אין כהן מגיע ליפת תואר, למלחמה, אם שבט לוי לא נלחם בכלל, אז אין מציאות כזאת. אז ברור שזו לא הכוונה. לא כשאר ישראל,
נניח שאכן ןכ. אומר הרמבם שכל מי שרוצה יכול להיות ככהן. מהו הרף שמציב הרמבם למי שרוצה להשתמש בפטור הזה. כל שנדבה אותו רוחו,
ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלהים
מי יכול להגיד שעומד בקריטריון הזה. זה קריטריונים של הרמב"ם. מי שרוצה, מי שנדבה רוחו, ועומד לפני ה'. ביושר. אם הוא למשל מתווכח על גובה המלגה שהוא מקבל, זה לא עומד לפני ה'. ויותר מזה:
ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם
לא שולח מכתבים שהוא צריך לחתן חמש בנות ואין לו כל. לא. הקב"ה נותן לו. אדם שעושה חשבון אם יוכל להרוויח ממס הכנסה ואיך להצהיר וכו', כבר לא בקריטריון הזה. זה לא אוטומטית. הוא לא שייך בהגדרה של הרמב"ם.
הרי זה נתקדש קדש קדשים
אין ספק שהוא קדוש. לא כל מי שרק לומד קצת מסתכל על עצמו ואומר קודש קודשים… רף עצום מציב הרמב"ם. לא משהו להמונים. אלא זוהי דמות מופת, משהו מיוחד.
ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים,
מי האדם הזה. רוצה להיות משבט לוי וללמוד וללמד תורה כשבט לוי, שלא זכה בארץ ישראל כי בא לעבוד את ה'. היית מצפה שיאמר הרמב"ם שכל מי שרוצה להצטרף לכך ולהיות בין מלמדי התורה. הרמב"ם לא אומר את זה. על מי הרמב"ם מדבר? לא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש. מה זה כל איש ואיש? לא כתוב על ללמוד תורה, לא כתוב בכלל על יהודי. כל אחד. כרצון איש ואיש. היו כל מיני אנשים. כך אומר הרמב"ם, לא רק יהודים. מכל באי העולם. זוהי לא הגדרה לעם ישראל. אז על מה הוא מדבר כאן? (33:33) כל אלה. רוצה לומר שגם גוי יכול לבוא והם פטורים. איזה חידוש. זה יכול להיות? על מה מדבר הרמב"ם. לא מדבר על לימוד תורה, אלא על לעבדו, להיות ישר כמו שעשהו האלקים. לכאורה היה צריך לומר הולך לפי התורה, למה עשהו ישר\ ודבק בתורה ובמצוותיה. אלא הרמב"ם לא מדבר על תורה בכלל, אלא על כל אדם, גם חסיד אומות העולם. אז אותם פוטר מהצבא?! נראה ממה באמת פוטר אותם. בכלל לא מתחיל. אין קשר בין מה שהרמב"ם אומרלביןמה שטופלים עליו שהוא אומר. בכלל לא מדובר על הצבא. לשיטת מי שמבין שיש פה פטור ללומד תורה, זה בכלל לא כתוב. הדבר הכי חשוב בכל הפטור לא מופיע פה.
הרי דוד ע"ה =עליו השלום= אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. בריך רחמנא דסייען.
הנה הדוגמה הקלאסית לפטור לבחורי הישיבות – דוד המלך שכידוע מעולם לא נלחם. מה עושה הרמב"ם. מה שקורה כשעושים עירוב של הלכה והגדה. הרמב"ם ציטט מהמקום הכי לא הגיוני, המלמד ידי לקרב. אתה רוצה לתת פטור ממלחמה כמו שדוד היה פטור? בניגוד להיגיון. זה דבר והיפוכו. על כורחנו זה לא מתחיל בכלל, הרמב"ם מדבר על משהו אחר לגמרי. לא מלחמה וצבא. מה הנושא של הפרק. שמיטה יובל וקרקעות. חוזרות או לא חוזרות. בהקשר הזה הרמב"ם מביא את זה. מה מצב הלוויים. שבט לוי לא נוחל בארץ. אף על פי שאין להם חלק, יש להם ערים ומגרשים, ומה היחס שלהם לשמיטה ויובל, האם יש גאולה אם מכרו. כיוון שכך, מסביר הרמב"ם מה ההיגיון, למה הם לא זוכים לנחלה בארץ? תשובה. הם נבדלו וזכו למשהו אחר. הם הובדלו בדרכי העולם, יש להם התנהלות אחרת. לא עורכים מלחמה כשאר ישראל, כי יאלו היו גם נלחמים בצבא, היו גם זוכים לנחלה. זה לא התפקיד שלהם. הם גם צבא, צבא ה'. ומי נותן להם? ה'. ברך ה' חילו. הוא זוכה להם. הם לא עובדים לבד אלא ה' נותן להם. והם סומכים על הקב"ה והוא נותן להם. הנושא אינו המלחמה . אז אומר הרמב"ם לא רק שבט לוי בלבד, מה לא רק שבט לוי בלבד? יכול לסמוך על הקב"ה שיספק לו את כל צרכיו, שה' הוא נחלתו. לא קשור למלחמה. לומר שזה מלחמה זה הוצאת דברים מהקשרם.
אלא כל איש ואיש מכל באי עולם…
לא מדובר על צבא. שבט לוי בישראל הם חיל ה' וה' דואג להם. אבל תדעו שהם הובדלו בצורה מיוחדת לעניין הזה. אבל כל בן אדם, שרוצה לעבוד את ה' בצורה הישרה, ולהתנער ממחשבות על העולם הזה ולעשות את רצון ה', אז זה מצריך אותו לפרוש מכל הנאות העולם הזה. האם זו דרך נכונה? כן, זו אפשרי. מי שעושה זאת באמת, ופורק את כל החשבונות הרבים, כי רוצה להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו, הרי זה נתקדש קודש קודשים. ויהי ה' חלקו ונחלתו. לא שלא יוצא למלחמה . גם הוא זוכה שה' הוא נחלתו. ויזכה לו לעולם הזה… ה' מבטיח לו דבר מספיק לו כמו שזכה לכוהנים וללוויים. אין פה שום מילה על פטור משירות צבאי. לכן זה מופיע בהלכות שמיטה ויובל. אבל הכל נכון. לא מופיע בהלכות מלכים, כי אין פטור מצחיק כזה. האם אפשר לסמוך על הנס? בדרך כלל בוודאי שלא. כאן אומר הרמב"ם שלמדנו משבט הלוויים שיש דבר כזה. אבל יש לזה מחיר גבוה. אדם שמגיע למדרגה שכזאת, בין אם יהודי ובין חסיד אומות העולם, ועושה ביושר, ה' זוכה לו כפי שזוכה ללוויים. ייתן לו מה שמספיק לו. יזכה לו בעולם הזה. ידאג לו שיהיה לו מספיק. לא שפע, הם לא עשירים.
הישמר לך פן תשכח את הלוי את הגוי והאלמנה.
הלוי מוזכר עם היתום ואלמנה. כל מי שרוצה להידבק בה' – גם הוא יכול. על זה מביא הרמב"ם את הראייה מדוד המלך.
ה' מנת חלקי ו… אתה תומיך גורלי.
ראייה נפלאה. ללא קשר לשירות הצבאי , ביני"ש ח=לכל דבר. גם למד וגם נלחם. אלא מה אומר דוד לה' – ה' מנת חלקי וכוסי. אתה תומיך גורלי. כל כולי נשען רק עליך. על זה מביאים את הפסוק על דוד. בזה מסיים הרמב"ם את הלכות שמיטה וכל סדר זרעים. סדר זרעים הוא סדר לא פשוט.
והיה אמונת עתך – זהו סדר זרעים.
(44) מי שמאמין בחי העולמים וזורע. זהו סדר קשה. אדם עובד ומשקיע וצריך לתת לקב"ה, לכוהנים, ללוויים. זה לא קל לתת. דבר שעמלת עליו, ציפית ולא תמיד מצליח. ועוד הרבה מעבר לזה. צריך אמונה חזקה.
לבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך.
מעט זרעונים יש שתי אפשרויות. לאכול או לטמון באדמה, לדעת שזה יירקב באדמה ולחכות ולצפות. ולהתפלל שירד גשם. כן ירד, לא ירד. בזמן הנכון או לא. אם זה יצמיח זה שווה. צריך אמונה גדולה. שמאמין בחי העולמים וזורע. זה היסוד של סדר זרעים. כך אומר הרמבם, והוא בוחר בצורה נפלאה לסיים בדבר שקשור לכל הספר. כל הספר שעסקתי בו זה ענייני אמונה וביטחון. זה לא פשוט . ולכן הלוויים הופרשו מכל המרוץ הזה. המרוץ אחרי הפרנסה . כי ה' הוא נחלתו. אוכלים מנחלת ה'. אבל אל יגיד שום אדם שזה הם, ואנחנו לא. כל אחד יכול להגיע לזה. אומר הרמב"ם, רף מאוד קשה להגעה. להגיע לרמה אדירה שכזאת – רק יחידי סגולה. אבל כל אחד ואחד צריך לקחת משהו מזה. לקחת לתשומת לבו. רובנו מחפשים חשבונות, ולא בטוח שכולנו התקדשנו לקודש קודשים, אבל צריכה להיות אצלנו בחינה כזאת. האמונה שמאמין וזורע. כל מה שאנחנו עובדים קשה, בסופו של דבר ה' מנת חלקי ו… זה מה שנאמר ברמב"ם.