פרק כ"ג – נאום יהושע
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
3() דברים שאומר כאן יהושע לסיום, אמנם לומדים שהפרק הבא בפנינו פרק כד, וגם שם יש נאום סיכום וצריך לעמוד על היחס ביניהם, אבל בוודאי אלו דברי סיום.
צריך להקביל לדברים שאומר משה רבנו. היום, משה מדבר על היום האחרון בימי חייו, וגם יהושע אומר כאן דברי סיכום ופרדה מעם ישראל. לכאורה אומר דבר פשוט, כל הדברים הטובים הגיעו, אז תמשיכו כך. אם לא תמשיכו ככה זה ייגמר. זה בגדול, ויש קצת דברים שהם מעבר. (4:20)
יהושע אומר להם כך:
(ו) וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול:
דברים שמזכירים מאוד את מה שנאמר בתחילת הספר, דברים שה' חיזק את יהושע. יש כאן סגירת מעגל. דברים שראינו כהמשך לפרשת "וילך" מהתורה.
דברים פרק לא
(א) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: (ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיקֹוָק אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: (ג) יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק: (ד) וְעָשָׂה יְקֹוָק לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם: (ה) וּנְתָנָם יְקֹוָק לִפְנֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם: (ו) חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ: פ
(ז) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם: (ח) וַיקֹוָק הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת: (ט) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
כל הסיפור של חזק ואמץ. כנגד חזק ואמץ אומר חזקתם מאוד לשמור ולעשות… מה שה' ציווה את יהושע, הוא עשה וסיים את תפקידו ויכול להעביר את התפקיד
שאלה: למי מעביר משה את התפקיד?
תשובה: ליהושע
שאלה: למי מעביר משה את התפקיד?
תשובה: לעם ישראל. יהושע לא ממנה מנהיג במקומו. מדוע?
שתי אזהרות:
(ו) וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול:
(ז) לְבִלְתִּי בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם:
שני בלתי יש פה. (6) שתי בעיות שעם ישראל יכול לעמוד בפניהן. הדבר הראשון קשור בהורשת הגויים.
(ד) רְאוּ הִפַּלְתִּי לָכֶם אֶת הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵיכֶם מִן הַיַּרְדֵּן וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ:
(ה) וַה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא יֶהְדֳּפֵם מִפְּנֵיכֶם וְהוֹרִישׁ אֹתָם מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת אַרְצָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵיכֶם לָכֶם:
מצד אחד יהושע אומר הגענו וסיימנו, כל הדברים הטובים, הכול באו לכם לא נפל דבר. ומצד שני עדיין לא סיימנו. המשמעות של הדברים, הארץ נכבשה כולה מבחינה צבאית עם ישראל שולט בכל הארץ. בדרכים, בצירים, אלא שיש מובלעות. בפועל צריך ליישב גם אותן, לנחול אותן. כאשר צבא נע וכובש מקום – זה יכול לקחת שנה או שנים, זה יכול לקחת גם דור. אבל הצבא הכובש יכול להיהפך להיות בעצם כבוש ולא כובש. נשלט ולא שולט. העמים שיושבים כאן יש להם היסטוריה כאן, יש להם תרבות חזקה במקום. (13) הם מכירים את כל המקומות, כל הר ומעיין. יש להם בתי עבודה הזרה שלהם, את שגרת החיים שלהם. הם מרגישים כאן בעלי הבית. והדבר הזה יש לו כוח. כוח גדול מאוד. עם כובש, סתם עם כובש שמגיע, זה לא המקום שלהם. הצורה המאוד בולטת ומובהקת שהייתה קיימת היא הבעיה שהייתה לאימפריה הרומאית. הרומאים היו חזקים לעין ערוך מהיהודים כאן. והייתה להם השפעה גדולה על תרבות ישראל, אבל מה שתרבות ישראל השפיעה עליהם הייתה השפעה גדולה. החיילים שהגיעו לכאן זה לא המקום שלהם, מאות אלפי חיילים שיכולים להילחם בכוח הזרוע להרוס ולשבור, אבל הם לא מכאן. תראו מה קורה עם הצבא האמריקאי שנמצא בעיראק או באפגניסטאן, זה לא מחזיק. קשה מאוד להחזיק בצורה זאת. מי שנמצא במקום נלחם על הבית ויש לו רוח גבית חזקה. יש לו יותר סבלנות כי יש מורשת והיסטוריה. גם הסבים והסבא של הסבא גור פה, אז לא כל חולשה מעיפה אותם. ואילו הכובשים מאבדים מהר את הסבלנות. למה אנחנו נמצאים כאן, מה אנחנו עושים כאן. והמשפט הבא, הכיבוש משחית. (15) ועוד. מסתבכים. וזה מה שכאן נאמר לעם ישראל, שהסכנה זאת קיימת. אוי ואבוי אם תיתנו את התחושה שיש כאלה שנשארים כי בעצם זה המקום שלהם. אם התחושה שאתם האורחים שבאים מבחוץ והם בעלי הבית, אז מהר מאוד אתם תושפעו ותתחתנו איתם. ( 15:35) והחתונה תוביל לכך שבשם אלוהיהם, אתם תזכירו ותישבעו ותעבדו ותשתחוו. כל השלבים שמופיעים כאן. כמה אנחנו יודעים שזה נכון. בספר שופטים נראה כמה הדבר הזה אכן קורה ומתרחש. ואם נקרא רק הקשר קטן אחד באמצע תקופת ספר שופטים, שופטים י'
(ו) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ:
מה הפלא שעזבו את ה' ולא עבדוהו. גם אילו רצו, לא היה זמן… מהי השרשרת האינסופית הזאת של עבודה זרה. כל מיני העבודה הזרה. איך זה קורה. אבל זה קיים, זה נמצא. ויהושע מזהיר על העניין הזה ומחזק אותם לבלתי ולבלתי וזה תלוי זה בזה, כי לא קל ולא פשוט.
צריך להבין את הקושי וזה לא פשוט. לוּ יתואר שהיה עכשיו ציווי על ידי נביא, שצריכים לבער עבודה זרה מארץ ישראל, את מסגדיהם תיתוצון ואת כנסיותיהן תאבדון, אילו זה היה המצב זה לא היה פשוט. זה לא תרבותי, ולא מתחשב ואין פה סובלנות, וזו פגיעה קשה במי שיושב פה. הקשיים ידועים. זה לא פשוט בכלל. וחלק מהמשמעות של הדברים היא שאם זה לא ילך בדרך כזאת יצטרכו להילחם על הדבר הזה. צריך פה לעקור עבודה זרה ועובדיה. זה התנאי שהִתנו עם עממי כנען. עם ישראל כאן אסור לו לסבול עבודה זרה בארץ. הייתה להם הזדמנות להסיר את העבודה הזרה. (19) ואז להישאר כאן ולא יפגעו בהם. אך הם לא הסכימו. הגרגשי פנה ונסע, והגבעונים השלימו במרמה. כל השאר לא הסכימו. למה לא הסכימו?
יהושע פרק יא
(יח) יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה: (יט) לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הכול לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה: (כ) כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: ס
פסוקים חריפים. ה' חיזק את הלב למען השמידם. מי שיושב כאן זה לא סלתה ושמנה של החברה האנושית אלא השפלים שבאומות העולם, כפי שראינו והוכחנו. ולכן הסיפור הזה הוא מוצדק אך הוא לא קל. התחזק… אם לא עושים את זה, נגיע לבלתי השני. תדעו לכם שזה מה שיקרה. אתם תיפלו. דוגמה לכך: במדבר פרק כה
(א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: (ב) וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: (ג) וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל:
(21) מה קרה? ראינו שמי שהיה דומיננטי היה שבט שמעון. כל 24 אלפי ההרוגים הם משבט שמעון. שבט שמעון הבין שהוא לא מקבל נחלה, והשבט ארז את המזוודות והתיישב. יש מי שיושב, המואבים. ואחת שתיים זה מה שקורה. זה ריאלי לגמרי. תצוגת תכלית קטנה איך זה קורה. אפילו עדיין לא עברנו את הירדן, כך זה נראה. זה דבר מסוכן. (22:11) הדגש שיהושע נותן.
נקודה מעניינת היא הדרך שבה יהושע מציג את הדברים. קיבלנו את הדברים הטובים, אם תהיו בסדר יהיה טוב ואם לא, לא יהיה טוב. השאלה איך מסיימים.
(טו) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיכֶם כָּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲלֵיכֶם כֵּן יָבִיא ה' עֲלֵיכֶם אֵת כָּל הַדָּבָר הָרָע עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם:
(טז) בְּעָבְרְכֶם אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם: פ
אלו פסוקים מספר דברים. סוף כי תבוא.
הרבה פסוקים מספר דברים. הכול המשך לספר תורת משה שהוא מזכיר קודם.
פסוק טו מקביל לספר דברים:
פסוק טז מקביל לפרשה שנייה של שמע. אבל שם זה לא מסתיים כך. הסיומת כאן קצת מאכזבת.
דברים פרק יא
(יז) וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם:
אבל בתורה זה לא מסתיים כך, וכאן מסתיים באמצע ההרגשה הרעה הזאת. למה מסיים ככה? במילים בוטות שכאלו? זו הסיומת? תן סיומת יפה. הרושם הוא שיהושע נשמע קצת כעוס. אם לא תעשו נסיים רע. להבטיח הבטחות טובות זה יותר פשוט, אבל יותר משמעותי זה כמובן לתת להם לשאת באחריות. להבין מה המשמעות אם לא.
נקודה נוספת, אנחנו כבר לא בפתיחה. שוב ושוב מודגש שלא נפל דבר מכל הדברים הטובים, הכול הכול התקיים. אז תדעו לכם שיש כבר כביכול יש סמכות מוסרית לבוא ולדרוש גם את האיום. מעבר לזה שהכול היה מוצלח עד עכשיו, הסכנה שרם לבבך, … כוחי ועוצם ידי… וישמן ישורון ויבעט. הדבר הזה לפתח חטאת רובץ. לאחר הצלחה גדולה. לאחר תיאורי הקרבות ושירי הניצחון, כמה אנחנו גדולים וחזקים, ואפשר להתרסק אחר כך.
ייתכן שיש פה דבר נוסף. מקביל לסיפור דומה. בעוד משה אוסף את עם ישראל ומצווה עליהם, וגם יהושע, דבר דומה קורה אצל שמואל. שמואל א' פרק יב.
נאומו של שמואל מחולק שני חלקים. החלק השני הוא המלכה של שאול, לאחר שההמלכה הראשונה לא הצליחה כל כך. האנשים ביזו אותו. הלכו הביתה. לאחר הניצחון הגדול על נחש העמוני ובעקבותיו, אומר שמואל לכו לגלגל ונחדש המלוכה. ושמואל אומר פה נאום ארוך. החלק השני מתחיל בפסוק ו' מתחיל בסקירה היסטורית. מה שה' הציל אותם ואז מספר על המלך. אפשר להסתדר בלי מלך, (27) ה' הציל אתכם מכל האויבים מה פתאום אתם צריכים מלך, אבל מילא. בסדר. מסכים למלך. שמואל א פרק יב
(יג) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן ה' עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: (יד) אִם תִּירְאוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי ה' וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם:
אם… וחסר משפט הסיום של התנאי. מה ההבטחה שבאה אחרי התנאי. אין פה הבטחה. צריך כנראה לקרוא את זה אחרת. או שלא מבטיח משהו מיוחד, או שצריך לקרוא את זה כך,
אם… אז והייתם גם אתם וגם המלך…אחר ה'. תחת הגיבוי שלו, תחת השמירה שלו. ייתכן שעם ישראל שומע את ההבטחה ולא שומע. מיד עובר לצד השני. ואם לא תשמעו… שמואל א פרק יב
(טו) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל ה' וּמְרִיתֶם אֶת פִּי ה' וְהָיְתָה יַד ה' בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם:
ממילא אנחנו מבינים מה ההבטחה. אם כן תהיו בסדר לא תיענשו. אם תהיו אחר ה', לא תיענשו. אם לא תהיו אחרי ה' יהיה רע, אז כדאי להיות אחרי ה'.
(טז) גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר ה' עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם: (יז) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ: ס (יח) וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל ה' וַיִּתֵּן ה' קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת ה' וְאֶת שְׁמוּאֵל: יט) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ וְאַל נָמוּת כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ: ס
הם כבר מוכנים לוותר על המלך. אומר להם שמואל, לא צריך.
(כ) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי ה' וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' בְּכָל לְבַבְכֶם:
אם תתנהגו טוב יהיה בסדר.
(כא) וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה: (כב) כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל ה' לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם: (כג) גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיקֹוָק מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה: (כד) אַךְ יְראוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבַבְכֶם כִּי רְאוּ אֵת אֲשֶׁר הִגְדִּל עִמָּכֶם: (כה) וְאִם הָרֵעַ תָּרֵעוּ גַּם אַתֶּם גַּם מַלְכְּכֶם תִּסָּפוּ: פ
שווה לכם. ואם הרע תרעו… פתאום חוזר שמואל למה שאנחנו מכירים ועם זה הוא מסיים. למה לסיים בצורה הזאת?
מרגישים כל הזמן ששמואל מדבר איתם לא ממצב פרווה. יש מלך, מצוין. אתם תראו. זה יכול להיות דבר טוב או רע. אם תעבדו את ה' יהיה טוב ואם לא, יהיה רע. מעין ובחרת בחיים. אבל זה לא כך. שמואל מדגיש שוב ושוב שנקודת המוצא היא בעייתית. ביקשתם מלך, הקב"ה אומר למרות שאתה מתנגד תן להם. אל תיראו אתם עשיתם. אז הם אמרו מוותרים על המלך, ואז היה שמואל צריך לומר אם תתנהגו יפה יהיה טוב. שמואל לא אומר כך, הוא אומר אתם עשיתם את הדבר הרע הזה. אבל עדיין יכולים לעבוד את ה'. התחלתם ממינוס, כי בחירת המלך היא דבר רע. וזה רואים באות שהוא נותן – הגשם בקיץ. זה היה סיפור מאוד מאדו מפחיד. ויירא העם את ה' ואת שמואל. פחדו ונבהלו מאוד מאוד. הבינו שזה דבר רע. שהקב"ה מסכים שזה דבר רע.
(טז) גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר ה' עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם: (יז) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ: ס
הרעה שעשיתם בעיני ה'. אילו ה' היה חושב ששמואל רק נאבק פה על הכבוד האישי שלו. וה' אמר לו לתת להם מלך בכל זאת. אך זה לא היה כך, למרות שרבים וטיפשים אומרים כך. אילו היה כך, הדבר האחרון שהיה צריך לעשות היה להוריד גשם. אבל ה' אמר שיוריד גשם ותראו שרעתכם רבה. שמואל אומר שהדבר שעשיתם היה רע. אבל אם תתנהגו כמו שצריך יהיה בסדר. זה לדעתי הסיפור אצלנו.
אפשר להתרשם בנוחות. שהכול הניח מסביב. אומר יהושע תראו הכול בסדר ונחמד, אני מאחל לכם, מבקש שלא תקלקלו. אבל לא זה המצב, וזה לא התיאור. יהושע אומר כאן דברים מאוד ברורים. אני זקנתי ולא יכול לצאת להילחם. ואתם ראיתם את מה שעשה ה' לגויים מפניכם. יצאתם למלחמה וניצחתם. ולא ראו כי יש הגויים הנשארים מפניכם. יש עוד הרבה מה לעשות, ולא עשיתם את זה. בפסוקים הקודמים ראינו שהעסק הזה כבר התעורר, העניין הזה שלא סיימו הכול. פרק יח
וייוותרו ישראל אשר לא … שבעה שבטים. … עד אנה אתם מתרפים.
מנסה ללחוץ אותם. לא יהושע צריך לעשות אלא כל שבט ושבט. לא רצו לקבל נחלה כי פירושו של דבר הוא לקבל שם את האחריות.
בפרקנו יהושע אומר שהארץ נכבשה ועכשיו צריך לנחול את הארץ הזאת. (36) להוריש את הגויים משם. זהו השלב השני
עד אנה אתם מתרפים… זה נאמר לפני הסיום, בפר' יג א.
אחרי שפרק י"ב הביא את שירת הניצחון של עמי כנען, התרוממות הרוח, ניצחנו את כולם, פרק י"ג שופך מים קרים. יהושע זקן בא בימים, אתה זקנת. אתה לא ממשיך. תפקידך היה לכבוש, אבל עכשיו לא תפקידך אלא של עם ישראל. וזה עם ישראל מתרפה מלעשות. לכן יהושע כאן מסיים בנימה חריפה וקשה. בפסוקים של איבוד הארץ, פסוקים של והיה אם שמוע, בעברכם ברית ה'.. זה כבר קרה. אתם משאירים פה את העמים. אם אתם לא מתקנים מיד זה מה שיקרה. זה מובנה כאן הבעייתיות הזאת כאן בארץ, ואני רואה שאתם לא עושים את זה. לכן יהושע מסיים בחריפות.
נראה זאת בצורה יותר חריפה בפרק הבא. נימה חריפה ופסימית. אם כך יימשך זה לא יהיה טוב. לכאורה היה צריך לומר שאנחנו במצב הצלחה. ספר יהושע בגדול הוא מהמוצלחים לעומת אחרים הוא ספר של הצלחה במשימה. כבש את הארץ. בסף הכול הוא הצליח. ניצחו בסערת קרבות מהירה. לא רק זה, ויעבוד את ה' כל ימי יהושע… אשר עשה לישראל כפי שנקרא בפרק הבא. לכאורה הייתי מצפה שיגיד לעם ישראל סיום יותר אופטימי, תמשיכו כך ויהיה בסדר. לא יכול לומר זאת כי עכשיו יש עוד תפקיד לעשות וחייבים לעשותו. אני פורש, זה לא תפקידי אלא התפקיד שלכם ומתחנן שיעשו אותו.
ללכת בדרך כל הארץ
נקודה נוספת: (39:25) הביטוי המיוחד שאומר כאן יהושע בפסוק יד: הנני הולך בדרך כל הארץ. ביטוי מיוחד שכבר אמר אותו מישהו . מיהו? דוד.
דוד בפרדתו משלמה בנו בצוואה. מלכים א פרק ב
(א) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר: (ב) אָנֹכִי הֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ: (ג) וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם: (ד) לְמַעַן יָקִים ה' אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל:
מאוד דומה לסיפור שלנו כאן. ככתוב בתורת משה, למען יקים… התוספת של הנהגה רוחנית. אחר כך עוד דברים שצריך לעשות באופן מעשי עם כמה אנשים שיש לדוד חשבון איתם. מה לעשות עם ברזילי ועם שמעי בן גרא, מה לעשות איתם.
רב אחד מרבני ירושלים, מגדולי הדור הקודם אמר דבר יפה בשם אביו. הוא שאל על ויקרבו ימי דוד… מה פירוש בדרך כל הארץ. דוד זקן, ויצו את שלמה. קורא לו לתת לו צוואה. האם שלמה מבין את הרמז? הוא זקן וקרבו ימיו למות, ואומר לשלמה יש לי צוואה. האם שלמה לא מבין? למה יש לומר אנכי הולך בדרך כל הארץ, זה מיותר. בוודאי ששלמה מבין זאת. (42:42) אלא קרה פה דבר נפלא מאוד.
למתים חופשי. קיום מצוות בעולם הזה, ברגע שאדם נפטר. נעשה בן חורין מן המצוות. אדם נקרא מהלך, אבל אחרים נקראים עומדים. ..זכריה פרק ג
… וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה:
אדם נקרא מהלך כי הוא מתקדם. כל הזמן יכול להתקדם ולפעול. מהלכים. ברגע שמת לא הולך, עומד במקום. זה עולם הגמול והשכר. אומר דוד אני רוצה להמשיך בהליכה. אני הולך בדרך כל הארץ. יש אפשרות גם ללכת. והאפשרות ללכת היא עם אלו שממשיכים את דרכו ועושים את מה שהוא ציווה, פועלים מכוחו. ממילא הם מזכים את אביהם. בן מזכה אב. זה הרעיון של ללמוד לעילוי נשמת. לנפטר אין אפשרות להתקדם. שם יושבים. בעצם מתברר שזכרך ודמותך זה דבר שאתה רוצה כפי שהכרנו אותך. זה ממשיך לפעול. צדיקים במיתתם קרואים חיים. אומר דוד לשלמה תמשיך את הדברים שאני לא סיימתי, ואז תדאג לכך שאני הולך בדרך כל הארץ. אתה תמשיך אותי. אין זאת מיתה אלא הליכה.
חז"ל אומרים: הבן כרעא דאבוה.
כרעא זה הרגל. למה לא אומרים העיניים של אבא ושלו וכ'? זוהי הנקודה. האבא כשמגיע לעולם האמת, ללכת לא יכול. אבל יכול ללכת על הרגליים שמשאיר בארץ, אם הבן הולך בדרכו. יש המשכיות. זה מה שאומר יהושע כאן, זה כל הדגש. יהושע נפרד מהם ואומר להם, מה שאני מתכוון לעשות, אני לא יכול לפעול, אך אני רוצה לדאוג שמה שעשיתי יהיה לו המשך. תמשיכו את מה שהיה. בדרך הזאת. זה ייחשב שגם אני ממשיך ללכת. אל תחשוב שהכול מסתלק.
יהושע אומר אני הולך מכאן, תמשיכו את הדרך הזאת. יתברר שאני הולך. הולך בדרך כל הארץ. אני הולך בדרך. עדיין לא סיימתי את התפקיד. אני כבר לא יכול, אבל אם אתם תמשיכו בדרך הזאת. לכן הביטוי המיוחד הזה שאומר יהושע. מתחנן לעם ישראל. כל הדברים הטובים הגיעו אך לא סיימנו, יש מה לעשות עדיין. אילולא הייתי זקן הייתי עושה. עכשיו זה התפקיד שלכם. התחושה עכשיו של העם היא לא קלה. גם לקבל את יהושע היה קשה, למשה לא היה בן שממשיך אותו. אבל היה יהושע. אבל יהושע לא סומך ידיו על מנהיג שממשיך אותו. וההבנה כאן היא פשוטה. משה מסתלק כשצריך היה מלך שיצא בראש צבאם ויילחם מלחמותיהם. צריך מלך שייקח את כל עם ישראל ביחד. ואת זה יהושע עשה. אבל עכשיו לא צריך אחד שיעשה זאת, אלא התפקיד הוא שלכם. לא מישהו פרטי ינהיג אחריי, אין דבר כזה. אלא ויקרא יהושע לכל ישראל לזקניו לשוטריו.. .כולם מצפים לראות מי המנהיג. כשדוד קורא לשלמה אומר לו עכשיו אתה מחליף אותי. אבל את זה יהושע לא עושה למרות שעם ישראל מצפה לזה. עובר ממני לכולכם. אחריות של עם ישראל כולו. אתם ממשיכים את דרכי ותוכלו לגרום לזה שאנכי הולך בדרך כל הארץ . כמו שלא נפל דבר אחד, גם לא ייפול.