פרק ב'- ג' – הבוכים, תאור כללי של ספר שופטים וביטול יציאת מצרים
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
נשלים עוד נקודה בפרק א', יש עוד דברים שיתבהרו בהמשך.
הסיפור של כיבוש בית אל.
פרק א' פסוק כב.
(כב) וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל וה' עִמָּם: (כג) וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז: (כד) וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד: (כה) וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ: (כו) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ
חז"ל מספרים דברים מעניינים על העיר לוז. לא נאריך פה. אבל הפסוקים אומרים פה משהו מיוחד. מה זה משנה שהאיש בנה עיר, ומה חשוב איך קרא לה. מה זה לוז, מה זה חשוב. ברור שהוא קורא לה כך על שם העיר בית אל, שגר בה קודם. הוא משמר את השם. ושמה עד היום הזה, מה זה חשוב. חז"ל הבינו שיש כאן משהו. דברים מעניינים ומרתקים על אותה לוז. לא נאריך בזה כרגע. (2:20)
(מקור שהרב וינר לא הביא על לוז.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מו עמוד ב
ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד, וכתיב: ויראם את מבוא העיר, ומה חסד עשו עמו? שכל אותה העיר הרגו לפי חרב, ואותו האיש ומשפחתו שלחו; וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה – תניא: היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן – יוצאין חוץ לחומה והן מתים; והלא דברים ק"ו:))
בפשט, מה פירוש הדבר, מגיעים ומבקשים לראות את מבוא העיר? עיר שכנראה מבוצרת, מוקפת חומה, וצריך למצוא את נקודת התורפה של העיר. בדרך כלל קשור למקום שמשם מכניסים מים, מקום מוסווה היטב בדרך כלל. וצריך שמישהו מבפנים יעזור. (3) וכאן רואים את האיש שיוצא מן העיר. ייתכן שהאירוע שרואים איש יוצא מן העיר , יוצא למלא מים, אולי בשליחות של אותה העיר. כשהיא במצור היא ערוכה להתגונן, אבל ממד הזמן משמעותי, כמה זמן יכולים להחזיק מעמד. ויש תחרות סמויה בין הכוח המתגונן לכוח התוקף מי יכול להחזיק יותר זמן. לא ברור האם האיש יצא מן העיר לצרכים הפרטיים שלו? קשה להניח שבט יוסף נמצא מסביב העיר במצור, לא סביר שיצא סתם.
ויתירו… מה פירוש? אם הם במצור, קשה להבין איך אדם יצא מהעיר. אולי ויתירו פירושו ויתורו, כמו המרגלים. אז הכוונה שהעיר סגורה, והם מחפשים לראות נקודת מוצא נוחה לתקוף את העיר. ואז הם רואים מישהו יוצא מן העיר, ותופסים אותו ואומרים לו שיראה להם, וכך יינצל. נראה שמדברים איתו יפה ובעדינות. לכאורה אם זה המצב, היינו מצפים שיתפסו אותו בכוח. (4:40) אז ייתכן שיש מעט שומרים שעומדים שם, פחדו להפעיל כוח, אולי לא רצו לעורר תשומת לב רבה בעיר, אם כבר מדובר שיש מצור על העיר, קשה למה מבקשים טובה, ומבטיחים שכר. היה אפשר לעבוד בצורה אחרת ולהכריח אותו להראות להם. זה מגדיל את הרושם שהם מבינים שזה יהיה מסובך להם (5:30) ללכוד את העיר וצריך תחבולה. ולכן יש רק מעט אנשים ששמו כאן כדי לשמור על העיר, לתצפת על העיר. ומנסים לנהל בעדינות ולא בכוח. וזו גם הסיבה שהאיש יוצא לפי תומו. בכל אופן, אדם שיוצא מתוך העיר בפנים, הוא זה שעוזר ומסייע ומבטיחים לעשות איתו חסד. ואכן מצילים אותו ואת משפחתו.
הקבלה לסיפור רחב
גם רחב מתוך העיר. כשהיא עוזרת, מבטיחים לה לעשות איתה חסד, ואת המשפחה שלה גם מצילים. מה עוד שמי ששם עומד בראש הוא יהושע, וכאן זה בית יוסף. יהושע ויוסף ההקבלה מאוד בולטת. ודווקא על הרקע הזה, וראינו זאת בספר יהושע, אולי מכאן המקור למדרש שנראה מאוד תמוה, בקשר לרחב, שאותה רחב התגיירה ויהושע נשא אותה לאישה. זה נראה קצת מופלג, מאיפה חז"ל לקחו את זה. ונראה שמההקבלה של שני הסיפורים. אבל עם ההקבלה הזאת בולט גם ההבדל.
מה ההבדל?
נשווה למה שכתוב אצל רחב בספר יהושע. סוף פרק ו' (7:50)
(כד) וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית ה':(כה) וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ: פ
לכאורה הפסוק כה מיותר. כי כבר הצילו אותה. הרושם הוא שיהושע בא להציל אותה אבל קצת מאוחר מידיי. כבר הצילו אותם?! אלא בולט. כשמוציאים אותם תחילה בפס' כג מניחים אותם מחוץ למחנה ישראל. ופסוק כה מקביל למה שקורה לאדם מבית אל.
יהושע פרק ו
(כה) וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ: פ
שופטים פרק א
(כה) וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ:
(כו) וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ
את רחב השאירו מחוץ לעיר (9:25) שכרה יהיה שמשפחתה לא ימותו. אבל יהושע מחיה אותה. ואז יושבת בקרב ישראל. כמו שאצלנו כתוב שהעיר הזאת ששמה לוז עד היום הזה, כך במקביל בהיפוך, ותשב בקרב ישראל עד היום הזה. חז"ל ראו את ההקבלה עם ההבדל הגדול. אצל רחב נשארה בקרב ישראל. בני ישראל הצילו אותה, ויהושע החיה אותה והניח אותה בקרב ישראל, נשאה לאישה. זאת הערה אחת שרצינו להעיר בקיצור בסיפור של פרק א'.
כמובן שגם בולט שהתיאור כאן הוא תיאור רוחני. פסוק כב
וה' עמם… ביטויים דומים למה שמופיע לפני כן גם אצל יהודה ויהי ה' את יהודה. וה' עמם. דבר שכבר לא מופיע לאחר מכן בכיבושים האחרים. שם אין הביטוי הזה נמצא. שם מתחילות הבעיות .
פרק ב'
(א) וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים ס וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם: (ב) וְאַתֶּם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם: (ג) וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ: (ד) וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ: (ה) וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֹּכִים וַיִּזְבְּחוּ שָׁם לַיקֹוָק: פ
מה בדיוק העניין? על מה הם בדיוק בוכים? על מה הכעס הגדול של המלאך? (11:45) אמרתי כך וכך וכך, ותראו איך כולם בוכים.
מבחינה מסוימת זה בא לנו בהפתעה. היינו מצפים שיהיה כתוב במפורש (12:15) מה בדיוק החטא כאן. מה עשו. מה לא היה בסדר. קראנו את פרק א', כבשו פה וכבשו שם, כל השבטים כובשים. את זה הזכרנו וזה ברור. לא כך. פרק א' לא מספר סיפור טוב. יש הצלחות אבל בגדול מרגישים את אותה בעיה של אלו שלא הורישו פה, ואלו שלא הורישו שם, וישב בקרב… וזה מה שכאן מתרחש. השלב הראשון היה שלב קשה וקל. השלב של המלחמה, של הכיבוש. זה קשה לצאת ולהילחם, והמשפחה בינתיים נמצאת במחנה בגלגל, בחלק ניכר מן המלחמה. זה קשה. בוודאי לא פשוט. אבל המשימה מאוד ברורה. מלחמה מול הצבאות העיקריים של האויב הכנעני שנמצא כאן. תופסים את המקומות המרכזיים, הדרכים החשובות. משתלטים. השלב הבא, כאשר כל שבט מקבל את החלק שלו וצריך לעשות את הביעור עבודה זרה, כל אחד במקום שלו, מה שניתן להוריש, כאן זה לא עלה יפה בכלל. ולא עשו. ולא כתוב אפילו בפרק א' שבעקבות הדבר הזה עבדו עבודה זרה. לא כתוב. מהר מאוד נמצא את זה. אבל בפרק א' ז הלא כתוב. כל מה שכתוב ולא הוריש… ולא הוריש… עוד שבט ועוד. וישב בקרב הכנעני או הכנעני בקרבו. אפילו היו למס אבל יושבים בקרבם. על הדבר הזה באה הביקורת הנבואית הקשה מאוד.
קריאה נוספת של הפסוקים.
הוא אפילו לא אומר שעבדתם עבודה זרה, עוד לא. אבל אני אמרתי לבער. לא תכרתו ברית.. ומזבחותיהם תיתוצון ואת זה לא עשיתם. וזה שלב קשה. זה קשה. הם לא הרסו את מזבחותיהם כי הם האמינו בעבודה הזרה. לא נכון. לא המצב. אבל יש דינמיקה בעייתית מאוד. ברורה וידועה. והתורה מזה מזהירה. זה לא קל להרוס ככה בתי עבודה זרה. זה לא פשוט. זה יכול להיות דומה מאוד בימינו. קל להגיד, צריכים להרוס מסגדים וכד'. (15:40) לא פשוט. לא אומר שצריך לעשות את זה עכשיו, זו לא אותה תקופה ואין לנו נביא שאומר לנו מה לעשות. אבל לו יצויר שהייתה מגיעה אלינו נבואה להרוס את כל בתי העבודה הזרה שיש, זה דברים שעשויים בצורה מתורבתת. זה לא פשוט. לבוא ולהרוס. וזה גם מעורר הרבה כעס והרגשה לא טובה. סך הכל הם יושבים כאן הרבה שנים. אולי הם רוצים לחיות איתנו בשלום. סערת הקרב נגמרה. הצבא של ישראל כבר פוזר, כל שבט למקום שלו, לנחלתו. איך עושים את הדברים הללו? זה לא פשוט. זה נמצא פה ומשוקע. והתורה אמרה אתם צריכים להסיר את זה. העבודה זרה זה בעייתי וקשה. לא תכרתו להם ברית. אתם כורתים להם ברית. בתחילה ישבו בקרבם, אבל נזהרו אבל לאט לאט חל כרסום. זה יותר נוח כשיש יחסים עם השכנים. עם ישראל עבר תקופה קשה של שנים של מלחמות. והסתדרו. לא כתוב בפרק א' שעבדו עבודה זרה. הנביא לא אומר שעובדים עבודה זרה, אבל אומר שהפרתם את הברית בכך שכרתם ברית ליושבי הארץ . ואלוהיהם יהיו לכם למוקש. זה יקרה מהר מאוד. אנחנו לא יותר רחמנים מהתורה. ולא נחזור על דברים שדיברנו עליהם בספר יהושע, על הצידוק המוסרי של הכרתת עממי כנען . הם לא איכרים תמימים שבמקרה נולדו כאן, אלא אומות אכזריות. זה רחוק מלהיות המצב. יש הצדקה מלאה להכרתה. זה אמיתי ונכון. אבל הסברנו בארוכה את המשמעות שיש. ואחרי כל זה זה קשה. וכשזה לא קורה, על זה באה ביקורת קשה.
מה זה לשבת בקרב? מהר מאוד החיבור הזה של שתי הגדרות הצמודות זו לזו, עבודה זרה וגילוי עריות. זה קשרי חיתון. כריתת הברית היא לא בהכרח ברית צבאית ליושבי הארץ. הפסוקים הללו לקוחים ממקור מוכר לנו. שמות פרשת כי תשא: שמות לד (20) פסוק י'
(י) וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה ה' כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ: (יא) שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: (יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ ְּקִרְבֶּךָ: (יג) כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן: (יד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי ה' קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא: (טו) פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ: (טז) וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן: אלהי מסכה לא תעשון
אחרי חטא העגל, ה' כורת ברית עם העם . מה שקרה בחטא העגל זה מבטא את החיבור הזה בין עבודה זרה וגילוי עריות. ה' אל קנא. איפה מופיע עוד ביטוי של אל קנא? יש מצווה בתורה שיש לה מצוה של קנא. מנחת קנאות, רוח קנאה שעוברת על הבעל. האישה סוטה ועל הבעל עוברת רוח קנאה. זה בדיוק הביטוי. וזנה העם. עבודה זרה היא בגידה. היא הפרת הברית. כביכול ה' נבגד על ידי עם ישראל. הם זונים אחרי מישהו אחר. וכל הביטויים בחז"ל. חז"ל מדברים על חטא (22:20) העגל. אומרים חז"ל על עם ישראל : חתן שיוצא לקראת כלה. אומרים חז"ל עלובה כלה שזינתה תחת חופתה. התיאורים של חז"ל את חטא העגל הם תיאורים של זנות. החיבור הזה בין שני הצדדים הללו. העבודה זרה וגילוי עריות. זה גם נכון. כולנו מכירים את הדבר הזה. שגם היה כך בחלק המעשי הפולחני. כל סיפור הקדשות, וזה הסיפור של האקסטזה הדתית והזנות. כאן הדבר הזה נאמר על עם ישראל. האזהרה הזאת. אתם עכשיו נכשלתם בדבר הזה. ה', לאחר שמשה אמר מידות רחמים, מוכן לתת עוד הזדמנות. היו אמורים להיכנס לארץ, אך אם פה בסיני נכשלתם, אז מה יהיה בארץ ישראל??? אז ה' כורת איתם ברית. שאתם תשמרו על הברית שלכם. אין פה איבוד העבודה הזרה. אם אתה כורת ברית עם יושבי הארץ, שלב ראשון עבודה זרה, ומיד מגיע לגילוי עריות. זה הולך ביחד, כך זה עובד. הדבר הזה הוא כמובן בדיוק הדבר שהוזכר כאן, שקורה אצל פנחס. בסוף פרשת בלק
וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותק… וישתחוו לאלהיהם,… בעל פעור..
זה הולך יחד. בעל פעור ובנות מואב. זה לקחת כוחות חיים אמיתיים וגדולים אבל לשים אותם במקום הלא נכון. כוח של בקשה של בקשת קרבה של אלוקות, פונה החוצה לעבודה זרה. כוח של חיבור אמיתי, פונה החוצה לעריות. הכוחות הגדולים, העוצמתיים הללו, היצריים, שאמורים להגיע למקום הנכון, הם כאן תופסים מקום לא נכון ומפרים את הברית. זנות וגילוי עריות.
וירא פנחס…
הוא מי שמגיע. אותה קנאה. ולכן הוא ששמר על הברית יקבל ברית כהונת עולם. את הברית שהוא שמר מול עם ישראל, מול אלו שהפרו את הברית.
אומרים חז"ל " ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים" אצלנו ( 25:55)מי זה ? זה פינחס. ויקרא רבה (מרגליות) פרשה א
וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ, טז), וכי מלאך היה והלא משה היה, ולמה קורא אותו מלאך, אלא מכאן שנקראו הנביאים מלאכים. ודכותה ויעל מלאך י"י מן הגלגל אל הבוכים (שופטים ב, א), וכי מלאך היה והלא פינחס היה…
מה פירוש הביטוי מלאך? משהו מלמעלה או גם נביא. איך הגיעו לזה שזה פנחס? מהמילים של המלאך. כל ההקבלה הזאת, אבל הדגש הבולט חוזר לסיפור בפרשת בלק במדבר כ"ה
(ו) וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:… בוכים פתח אוהל מועד.
תחושה קשה של הפרת הברית. הגיעו לאות ה המציאות. ויעל מלאך ה' אל הבוכים, וכאן בוכים פתח אוהל מועד.
אומרים חז"ל שזה אותו סיפור. כאן נקרא מלאך ה' וכאן אולי מכוונים אותנו לפרשה נוספת, שמות פרשת משפטים פרק כ"ג
(28) (כ) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי: (כא) הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ: (כב) כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ: (כג) כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו: (כד) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם: (כה) וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ: (כו) לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא:(כז) אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף:(כח) וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ:(כט) לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה:(ל) מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ:(לא) וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ:(לב) לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית:(לג) לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ: פ
מגיע מלאך אבל לא תשתחווה להם ולא תעבדם. צריך לשבר את מצבותיהם. יש כל מיני תיאורים. לא תהיה משכלה, והצרעה, מעט מעט אגרשנו.. ה' ייתן בידך את יושב הארץ ואתה תגרש. לא תכרות להם ברית…
כל הפרשיות הללו חוזרות אצלנו. זה המלאך – פינחס. אל הבוכים. וזו הנפילה הקשה. עם ישראל השאיר בקרבו הרבה מאוד מובלעות כנעניות, וככה זה.
אפשר לחשוב שמה פתאום יקשרו קשר עם האויבים. אחננו שולטים בהם (30). זה לא כך. התורה אומרת שזה לא כך ואכן זה לא כך. הם נשארים והם קרוב, יש הרבה דברים מפתים בתרבות הכנענית, התרבות היצרית. והם נמצאים פה ומושרשים פה, ואם לא מטפלים בזה הם משתלטים.
להדגמה תופעה שונה ודומה היום. הרבה הרבה בנות ישראל שנמצאות בכפרים הערביים. הרבה מהן נשואות לערבים מהכפרים. חלקן לא יכולות לצאת משם. יש להן ילדים. בדרך כלל אחרי שמתחתנים איתן הוא נושא עוד אישה והיא הופכת להיות השפחה בבית.
אחרי התקופה בספר יהושע באה תקופה בספר שופטים. יותר קשה וסבוכה. (34:50) הרבה מאוד קשיים. גם אם זה פנחס, בתורה בסיפור, הוא לקח את הרומח, כי זה היה נקודתי. אבל פה אי אפשר להתחיל להרוג את כולם. אז יוכל לתת נאום חוצב להבות והעם בוכה, אך זה לא מזיז את הדברים מעבר לזה, ויהיה לזה תשלום קשה. יהיו לכם למוקש.
הפסוקים הבאים, מפסוק ו' וישלח יהושע את העם… אלו פסוקים שמופיעים בספר יהושע, ויהושע כבר מת, פרק א' פסוק א', מתחיל אחרי מות יהושע, ואחר כך וישלח יהושע את העם, הכיצד?
הסברנו את משמעות הפסוקים. לעניינינו מובן ההקשר.
שופטים פרק ב
(ו) וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ: (ז) וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל:(ח) וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה' בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: (ט) וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ: (י) וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה' וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל: ס
ההבנה שהתקלה באה כיוון שזה כבר לא דור ראשון. בימי יהושע הם ראו בעיניים את הדברים הגדולים שהם ראו. הם ראו מה קורה כשעכן לוקח מהחרם. הם ראו את האבנים הגדולות מהשמים בבית חורון, הם ראו את חומות יריחו נופלות ועוד. והם התאמצו ונלחמו, והיו להם כוחות והיה להם את יהושע. וגם הזקנים שהיו אחריו עוד החזיקו. אך כשכל הדור ההוא נאסף, אז מתחילה הבעיה הגדולה. ולכן זה מופיע כאן כמין פתיחה כפולה לספר. עכשיו אפשר להתחיל מתוך ההבנה הזאת את כל הדברים. (37:45)
(תשובה לשאלה: סיפור יציא"מ שונה מכאן. העם לא היה שותף לתהליך. הכל הונחת עלי ובמהירות הבזק. עם שמגיע מגילולי מצרים תוך חמישים יום לפסגה של מעמד סיני, מספיקים לו 40 יום לעשות את חטא העגל. עם ישראל לא הורשה לראות הכל, הוא לא היה בשל. הוא הובל. אבל כאן יש משהו אחר. שנים ארוכות של מלחמה שמתנהלת. אחרי הכיבוש של יריחו הייתה העי, נענשו והתחנכו. עוד מלחמה ועוד מלחמה .ימים רבים עשה יהושע את המלחמה. ביציאת מצרים לא הייתה בררה. במושגים של חז"ל, היו בשער המט, עוד רגע כבר לא היה את מי להושיע. כל העניין של פסח זה לדגל ולפסוח על כל השלבים שיש. אבל אי אפשר להתקיים בצורה הזאת. (39:45)
קחו בגדול את מדינת ישראל. את הדורות של המייסדים, שקדחו במלריה ולחמו והיו שותפים לכל מלחמות ישראל. להם אין שאלה מה אנחנו עושים פה בכלל, ואין להם רצון ללכת מכאן. אחר כך כשהעסק נרגע, המדינה קיימת, מדינה שניסתה הכול, עם צבא חזק באזור, במזרח התיכון, דווקא אז כשלא מרגישים צורך בניסים, אז כל הניסים הגדולים, ששת הימים וכד' פתאום אין כל כך רוח ועוצמה. יש קשיים. זה הכללה, ויש הרבה כוחות שמתגלים. אבל גם בדור ההוא היו כוחות שנתגלו. יש הבדל בין מי שעבר את החוויה לבין מי ששמע אותה . זה חלק מהעניין של פסח, לדאוג לשימור. התורה מדגישה את זכירת מצרים. את מעמד סיני התורה דואגת שנשחזר את מעמד סיני פעם בשבע שנים. במציאות שיש מלך בישראל, פעם בשבע שנים משחזרים את מעמד הר סיני. כשיש שלב שהראשונים עשו הרבה מאוד ניסים והדור השני לא צריך להמשיך בו, אז לפתח חטאת רובץ.
פרק ב' יא
עבודת הבעל, שלא הייתה קודם.
לא תיאור כרונולוגי אלא תיאור של המעגל המפורסם שיקרה בתקופה הקרובה. כל הזמן זה עומד ברקע. ואז מעמיד שופט, ושוב משחיתים. .. (44:50)
ואחר כך כמובן יתחיל התיאור הכרונולוגי ברצף.
שאלה אחת גדולה שעומדת ברקע, ונענה עליה בהמשך. האם עד כדי כך עם ישראל טיפשים? מעגל הקסמים שחוזר על עצמו, למה הם שותפים לו? למה לא עוצרים אותו? לא מבינים? הרי כל הסיפור של שכר ועונש כל כך בולט. איך שוב ושוב נופל העם באותו מעגל מקולל? נראה קצת טיפשי. קצת הרבה. זה דבר מרכזי שצריך להבין אותו בספר. (46)
התשובה לא פשטנית.
יש כאן דבר שמאוד בולט בפסוקים. מזכיר משהו???
יהושע בן נון שופטים פרק ב (י)
וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה' וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל: ס
(47) מזכיר אסוציאציה פרועה, וימת יוסף וכל הדור ההוא, ויקם מלך חדש. אבל זה הפוך. שם מלך חדש למצרים וכאן לישראל. ההקבלה כאן מדויקת. יהושע בן נון הוא ממשיכו הגדול של יוסף. משבט יוסף, גדול ממשיכיו של יוסף. כשיוסף חולם שהנה שמש וירח משתחווים לי זה מתממש אצל יהושע ששמש וירח משתחווים לו בעמק אילון. וקוברים אותו בהר אפרים. והדבר הבולט שנפטר בן מאה ועשר שנים כפי שיוסף מת. לכן אי אפשר להתעלם מההקבלה. וימת יוסף וגם כל הדור ההוא… וכאן בא ההיפוך הנורא. הכול מתהפך
(י) וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת ה' וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל: ס.
הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים ויש לזה מטרה. זה לא העיקר לצאת ממצרים. אין שלח את עמי, אלא ויעבדוני. עם ישראל יוצא ממצרים עם מטרה ותפקיד . זו המטרה של יציאת מצרים, ויעבדוני. (49:45) ואם עם ישראל לא יעמוד בדבר הזה, ה' ייתן להם תזכורות ואם לא, הסיפור של יציאת מצרים בסכנה, עד שהיציאה תבוטל. כך בתוכחה, בסוף. אם לא תשמעו, לשוב מצרים. והתמכרתם … ואין קונה. ביטול יציאת מצרים. ופה עם ישראל נכנס לארץ ואחרי שלב ראשון של הצלחות יחסיות ומתחילים לקלקל. והסיפור מתחיל להתקלקל. במקום שקם מלך אחר לפרעה אשר לא ידע את יוסף, קם דור אשר לא ידע את ה'. כל הביטויים המקבילים מהופכים.
(טו) יד ה' הייתה בהם לרעה. מאין הביטוי? יד ה' על המצרים כדי להגן על ישראל. כשישראל שוכח את התפקיד שלו, יד ה' פוגעת בו לרעה.
ויצר לו מאוד
כפי שהיה במצרים. למרות שמושיב אותם זה לא עוזר.
למרות שמושיעים אותם זה לא עוזר. אלו ביטויים יש כאן? שופטים פרק ב
כִּי יִנָּחֵם ה' מִנַּאֲקָתָם מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם:
שמות פרק ב
(כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב:
הכול כי עברתם על בריתי. הכול מתהפך. לא ידעתם לקבל את המשמעות של מלחמות כנען, אתם תיזכרו בכל הצרות שהיו במצרים. אפשר להחזיר את ישראל למצרים, אבל אפשר להביא את מצרים לכאן, לאותה תחושת עבדות ושעבוד זר. מישהו משעבד, ולוחץ ודוחק. זוהי תזכורת לזמן מסוים. ויושע ה'. חוזרים בתשובה אבל לא לזמן רב. זהו הדגם שנותן הנביא בתחילת הספר.
אחר כך נראה שופט אחר שופט ונראה האם יש פה תהליך.