פרק ג' – הגויים שנשארו בארץ ודמותו של עתניאל בן קנז
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
פרק ג' שופטים פרק ג
(א) וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה' לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן: (ב) רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם: (ג) חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת: (ד) וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה: (ה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: (ו) וַיִּקְחוּ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָהֶם לְנָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם: פ
ראינו את הסיומת, שזאת כל הבעיה של המלאך העולה אל הבוכים, הפרת הברית. מלאך ה' כפי שחז"ל מזהים אותו הוא פנחס. מקבילה לסיפור של בוכים פתח אוהל מועד, בסיפור של פנחס וזמרי בן סלוא. השווינו לפרשת כי תישא ולפרשת משפטים. הפרת ברית הקדושה של עם ישראל בכך שלא הכריתו את הכנענים. וכשלא מכריתים וכורתים איתם ברית, בסופו שלדבר של כאלו ששמו בסופו של דבר הביטוי שמסכם את הכול, ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני. זה לכאורה לא בדיוק התיאור שראינו עד עכשיו, עם ישראל כבש את הכול, והכנענים ישבו בקרבם. בסופו של דבר מבחינה רוחנית מה שקרה זה שבני ישראל ישבו בקרב הכנעני וחבריהם שנמצאיםכאן, וכמובן הדבר הקשה הזה עם כל בנותיהם. וממילא ויעבדו את אלהיהם. ראינו שהחיבור לאורך כל התנך, עריות ועבודה זרה הםשני צדדים של אותה מטבע . וכמובן החותמת הזאת שמעבירה קיר גדול בין תקופת יהושע והזקנים שבאו בעקבותיו, שבסך הכל זהו סיפור הצלחה, מול התקופה של השופטים, תקופה ארוכה שמנשבת בה רוח בעייתית ביותר.
עוד הערה חשובה: אלו הדברים… לנסות בם את ישראל, ויש שני נימוקים כאן: 1. המופיע כבר בסוף פרק ב' שופטים פרק ב
(כב) לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת דֶּרֶךְ ה' לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם אִם לֹא:
ובפרקנו שופטים פרק ג
… לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֵת כָּל מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן:
(3:37) האם ישראל ישמרו את המצוות. מה הם משגיחי כשרות? מה הכוונה שעל ידי זה שנשארים פה כל מיני עממי כנען, זה לנסות את ישראל לדעת הישמרו את מצוות ה'. זה צריך להבין. אפשר אולי לומר, כרגע להסתפק בזה, למרות שאולי זה לא פשט – הכוונה להעניש את ישראל. משמשים מטה זעמו של ה'. (4:19I)
לנסות
והאלקים ניסה את אברהם. זה אחד הדברים הקשים להבנה. ניסיון כלפי שמים? ה' לא יודע האם יעמוד בניסיון? מה המשמעות של הניסיון. רבות נכתב על כך. פירוש מעניין שבא לענות על הקושי הזה מציע הרשב"ם. הוא מציע שהעקדה היא כעונש לאברהם על שכרת ברית עם אבימלך. הוא קיבל את הארץ ולא יכול כרות ברית כזאת.
לנסות בם את ישראל, הם אלו שיענישו את ישראל אם ישראל לא ישמרו מצוות ה'.
זה פירוש אפשרי, נסתפק בו. ניכנס קצת יותר לסיפורים עצמם של השופטים, ונסביר.
אבל הקושי היותר גדול הוא בנימוק השני שמופיע: (ב) רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה רַק אֲשֶׁר לְפָנִים לֹא יְדָעוּם: (
מן יריד אימונים. איך ילמדו להילחם? הרילא יודעים להילחם. והגויים ישמרו על הכושר שלנו להילחם. (7) מה ה' רוצה גם מבחינה מוסרית, קשה. אבל הנהמא בנהמא הזה. אפשר להציע פטנט יותר טוב, ה' לא ישאיר את הגויים כלל, ואז לא יהיו מלחמות כלל ולא יהיה צורך להתאמן. איזה מן הסבר זה? כמו שנאמר על היום: ה' משאיר פה את הפלשתינאים, כדי שנדע להילחם מול הפלשתינאים, כי אם הם לא יהיו פה, איך נדע להילחם נגדם… יש פה כשל לוגי.
יתרה מזאת, יפה שכבשו את כל הארץ, אבל האמת היא שזו טעות. נתחיל מהתחלת ספר יהושע. יריחו לקח הרבה זמן כי לא היו מאומנים, והגרגשי פנה ועזב. מה פשר הדבר?
כמה פעמים אמר את העניין ראש הישיבה. לא כפשוטו, לא כדי ללמוד את תכסיסי המלחמה. זה מאוחר מידיי וכבר לא צריך. אלא עם ישראל צריך להבין ולדעת, שכדי לזכות בארץ, צריך להיות מוכנים להילחם עליה. אחד הדברים שנקנים בייסורים, היא ארץ ישראל. בלי להיכנס לשאלה למה צריך לנהל את זה ככה, אם לא מוכנים למסור את הנפש על הארץ הזאת, לא מקבלים אותה. היא דורשת מסירות נפש. (9:23) הדור הזה, כבר לא ידעו את כל מלחמות כנען. הדור של אבותיהם שכבש ואת הארץ, הם נלחמו ומסרו את נפשם. זה לא היה פשוט סיפור יישוב הארץ, זה לקח הרבה זמן. שבע שנים של כיבוש, שבע של התנחלות. אם ניקח אפילו רק את שבע שנות הכיבוש, אף אחד לא מבטיח להם מתי זה ייגמר ואיך זה ייגמר. בינתיים כל המחנה, כולם נמצאים בגלגל במחנה צבאי. זו התנהלות לא פשוטה, הרבה מסירות נפש שם. דור המייסדים של כיבוש הארץ, ידע ונלחם והבין את החשיבות והערך של הארץ. הדור השני, שכאן, כבר מגיע אל המוכן, יש חשש שלא יבינו מה המשמעות של הארץ הזאת. צריך (10:38) להבין שהארץ דורשת מוכנות ורצינות. ככל שיהיו יותר מוכנים להילחם, פחות יצטרכו להילחם. זה תמיד כך. כל אחד יכול להבין את רוח הדברים, כמה הם נכונים גם בתקופה שלנו. בשלב שני של חיים בארץ, יש ירידה. בשלב הראשון היו הרבה קשיים והתמודדויות. והיו פה מחלות ועוד. אנשים שבאו באו במסירות נפש גדולה. ולא התלוננו. מי שנולד פה אל המוכן, הכל בסדר, אפשר לדון בכל דבר ויש בעיה בעוצמה הרוחנית וביכולת להתמודד. בעיית הדור השני. בין ביחידים ובין בציבורים. כאן מה שנאמר. עם ישראל יצטרך לשמור על רמה רוחנית גבוהה. אלו שיושבים כאן. ואם לא תצטרכו להתמודד איתם על הזמן. ולומדים מהסיומת שאכן היה בכך צורך גדול, כי עם שיראל כשל בזה כשל גדול. והכשל הרוחני מביא עמו גם את הכשל הפיסי צבאי. וזה מה שעכשיו עומד לקרות. המאגר המפורסם של כל ספר שופטים, אליו נכנסים. שופטים פרק ג
(ז) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת: (ח) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים:
הנה כאן שני הצדדים. עושים הרע בעיני ה' ונכשלים מבחינה רוחנית, וממילא וימכרם ביד מלך ארם נהריים.
כושן רשעתיים
שם מעניין. כך קראו לו בלידתו? בוודאי שלא. זו דוגמה קלאסית לכך שיש חלק מהשמות בתנך שהם שמות נבואיים. אלא יש כאן שם נבואי. (14:17) מה פשר הביטוי רשעתיים.
(ט) וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְקֹוָק וַיָּקֶם יְקֹוָק מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ: (י) וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה וַיִּתֵּן יְקֹוָק בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם וַתָּעָז יָדוֹ עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם: (יא) וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז: פ
מעט מאוד מסופר על עתניאל בן קנז. יש לנו תוספת שכבר קראנו אותה. (15) פעמיים. בספר יהושע ובפרשה המקבילה בשופטים א'.
שופטים פרק א
(יא) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל יוֹשְׁבֵי דְּבִיר וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר: (יב) וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה: (יג) וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה: (יד) וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ הַשָּׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ: (טו) וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית: פ
מה זה הסיפור הזה. זה מתאים לאגדות האחים גרים. סיפורי המלך שמי שיעשה משהו יקבל את הבת של המלך. בתנך, מה עושה סיפור כזה? נותן לה את ארץ הגב ונותן לה גולות מים, גולות תחתית וגולת עלית. מה פה הענין?
חזל דורשים על עתניאל בן קנז. גמרא
בימי אבלו של משה נשתכחו 300 הלכות. והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו.
הפכו את עתניאל בן קנז לבחור ישיבה.
מאיפה חזל הגיעו לדרשה הזאת? לכאורה הדרשה מונחת בפסוקים. חזל בעינם הטובה ראו דברים מעניינים. הפרק הזה מספר לנו על 4 ערי ם שנכבשו. (18) מהן הערים?
ח': ירושלים.
יא' חברון
שלישית – בית אל.
אלו ערי םמוכרות לנו, קדושות, מוכרות מהתורה. והנה מצטרפת עיר רביעית לא מוכרת. דביר. זה מראה שיש משהו מיוחד בעיר הזאת. הביטוי ושם דביר לפנים קרית ספר, הביטוי הזה מופיע לגבי חברון ששמה הקודם היה קרית ארבע. גם לגבי בית אל ששמה היה לוז, וירושלים שאנחנו יודעים ששמה היה יבוס. מספר השמות שחזל דורשים על ירושלים, שבעי םשמות. בכל פעם שם אחר. מדוע שמה של ירושלים זה לא מודגש לנו? כשנגיע לפילגש בגבעה נדון בכך. גם דביר נאמר עליה שהייתה לפנים קרית ספר. יותר משם אחד.
דביר
יש לה יותר משם אחד ,לא רק זה. ביהושע פרק טו בנחלת בני יהודה, יהושע טו טו
ויעל משם דביר ושם דביר לפנים קרית ספר…
. לא רק זה ביהושע פרק טו טו
דביר היא קרית ספר
אבל בהמשך הפרק בפסוק מז. ערי שבט יהודה לפי סדר גיאוגרפי.
מ"ט: ודנה וקרית סנה היא דביר.
אז יש לה עוד שם, נוסף. קרית סנה. ריבוי שמות למקום כזה. וכבר מופיע במדבר שגם
(20) דנה וקרית סנה היא דביר, שגם סדנה היא שם שלה. מספיק דביר קרית ספר קרית סנה. יש פה משהו מיוחד, ריבוי פנים. ננסה להבין.
חזל מקשרים את סיפור גבורתו של עתניאל בשדה הקרב, לבית המדרש. ישנם עודפסוקים שעוסקים בגבורת המלחמה וחזל מעבירים לבית המדרש. והם לא מתכוונים לומר (22) שאין גבורת מלחמה אלא שהיא באה לידי ביטוי גם בגבורה רוחנית.
מה ראו חז"ל? יש משהו מיוחד בכיבוש דיבר. יש משהו בדביר. דביר נמצאת ברשימהעם ירושלים, חברון ובית אל. ערים הקשורות למהלך רוחני מיוחד. בוודאי שהטרידה את חזל הסיטואציה הזאת עם כלב, מנהיג שבט יהודה. הוא מציע הצעה שכזאת, מי שילכוד את קרית ספר יקבל את הבת. יתרה מזאת. חזל רואים שעתניאל בן קנז לא היה אדם פשוט, אלא היה השופט הראשון שהושיע את עם ישראל. ואילו עם ישראל היה מבין ולומד את הלקח, אז הוא היה הראשון והאחרון, ולא היה צורך ביותר. וכשהוא קם לשפוט, ותהי עליו רוח ה' ויתן ה' בידו… וכשה' נותן בידו זה בא לאחר ש"ויחר אף ה' בישראל וימכור.. ויקם ה' מושיע ויושיעם". לא כתוב שהוא קם אלא ה' מקים אותו. איש אשר רוח ה' בו. ותהי עליו רוח ה'. התרגום מתרגם,
ותצלח רוח ה': רוח גבורתא מן קדם ה'. רוח לשל גבורה.
רוח ה' שניתנת לו היא הופכת לרוח להושיע את ישראל מעם אויביהם. כי המלחמה מול הגויים מסביב היא מלחמה רוחנית, על עבודה זרה, ועל זה המלחמה.
כשחז"ל אומרים שהספרא והסיפא ירדו כשהם כרוכים בעולם, כאן זה מתממש.
איפה זה מתחיל? עץ החיים בגן העדן. מעץ החיים צריך לאכול, ואדם לא אכל. העדיף לפתוח בעץ הדעת. מגיע העונש עכשיו, אם כך, כרגע לא מגיע לו להתחבר לעץ החיים, הוא מגורש. אבל יש מה שישמור על עץ החיים. הקבה מניח את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת, החרב השומרת את הדרך לארץ החיים. מי שמתחבר עכשיו לעץ.. י
מי האיש המתחבר ביותר? שלמה .
מי שלא זכה, עץ החיים לא נותנים לו חיים. אותו דבר הכרובים. זה החיבור שאמור היה להיות. החרב בודקת מי מתאים ומ ילא. אם מתאים, אז התורה עצמה מלמדת ידיו לקרב ואצבעותיו למלחמה. יוצאים למלחמה עם שם ה'. כשדוד מגיע מול גלית, לא אומר תהילים, אלא אומר את הנאום האמוני הגדול שהכול בידי ה'. ואז יוצא ופוגע בו, ושולף את חרבו וכורת את ראשו. זה השילוב האמיתי והנכון. (26:49) הראוי והאמיתי. השילוב שמלמד דוד. זה השילוב שכאן עולה לראשונה אצל השופט הראשון עתניאל בן קנז. אבל עם ישראל לומד שההזדקקות לחרב תלויה בקשר לתורה. מדוע נקרא שמו הר חורב, שממנו ירדה חרב לאומות העולם. על העמים שלא רצו לקבל את התורה, .. הספר והסיף ירדו כרוכים. יש ברית ויש חרב נוקמת נקם ברית. כשעם ישראל לא שומר על הספר, מגיעה החרב. עם ישראל מתגבר ומתקן, אז זוכה לצאת עם החרב בשם ה'. אלו המילים האחרונות שאומר משה בתורה. (28:31) דברים פרק לג
(כט) אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיקֹוָק מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ: ס
גאוותך על כך שזכית להילחם מלחמות ה', ולדעת על מה נלחמים. אם לא יודעים על מה נלחמים, אז המפלה קשה. ואז מכים אותנו בחרב. עתניאל בן קנז, הוא זה שה' מצניח אותו. רוח גבורה, רוח ה', הוא שופט את ישראל במשמעות של מעביר אותם במשפט, מחזיר אותם בתשובה. מכל זה. ויצא למלחמה ויתן ה' בידו ותשקוט הארץ.
הבינו חז"ל שיש כאן עוצמה גדולה, שחיבור אמיתי של התורה עם החרב. נחזור לעיר שאותה הוא כובש, דביר. היא קרית ספר. רואים פה את הספר.
מהו דביר? דביר זהו קודש הקודשים. למה נקרא ק"ק דביר? שם מונחות הדיברות. הדיבור. ודיברתי איתך שמה בין שני הכרובים… הקול מידבר אליו, עשרת הדברים. הדיבור מקום הדביר, בוודאי שזוהי עיר מיוחדת. זו הייתה עיר ארצית לגמרי במבט ארצי פשוט, אבל העיר הזאת שהיא קרית ספר.
קרית סנה. סנה, הסנה. הופעה של גילוי שכינה. של עוצמה אדירה. הסנה היה המקום שבו התברר למשה רבנו איך הוא ינהל את העניין.
של נעליך מעל רגליך
הנעליים מבטאות פה ביטוי של הנהגה. נעליים צבאיות. נעליכם ברגליכם, מתניכם חגורים ומקלכם בידכם. נשק, חגור ונעלי מלחמה, מוכנים לקרב. הוא אשר נאמר:
וחמושים עלו בני ישראל…
הפשט, בתחמושת, נשק. הדרש אחד חלקי חמישים. יוצאים ביד רמה, זה חמושים. ביד רמה פירש שאמורים היו להילחם. זה לא הצליח, התחילו לבכות, לעשות רעש, ואז אמר להם ה':
ה' יילחם לכם ואתם תחרישון.
היו אמורים להילחם אך לא רצו, אז אמר ה', בסדר אני אלחם, רק תהיו בשקט.
בסנה אמר ה' למשה, עכשיו זה משהו אחר. של נעליך מעל רגליך. זה מקום קדוש. הסנה. איפה היה הסנה? הר האלקים חורבה. הסנה לשון סיני. זה בהר סיני. שם היה הסיפור. מקום ההתגלות והסיפור, שמקבלים את התורה, שם מורידים את הנעליים, שם מבינים. עדיין אין ארץ, עדיין מדבר, עדיין לא נלחמים על הארץ. ה' מוביל אותם במדבר, מאכיל אותם ומשקה אותם, אבל כאן בארץ ישראל , זה משתנה. יהושע בן נון בכניסה ליריחו, את מי פוגש שם? את שר צבא ה' וחרבו שלופה בידו. למה? מה זה קשור? אומר הרמבן, (48)
לדעת כי גן עדן מקום בארץ…
37
יהושע לפני מותו קורא למשה ואומר משה, שאל לפני שאני נפטר. אומר יהושע, כלום הנחתי אותך רגע אחד, אני לא זקוק לך. נפטר משה נשתכחו ההלכות. חזל הרגישו כאן איזושהי ביקורת קלה על יהושע. קצת התפארות של יהושע. מאיפה לקחו את הדבר הזה? ככל הנראה מהנפילה הראשונה שהייתה בסיפור העי, אך לא נחזור על זה כרגע. נראה שהוא גוער ביהושע שם, קום לך למה אתה כורע על ברכך..
החזירם עתניאל בן קנז בפלפולו.
תראו איזה דבר מעניין.
ויילחמו בירושלים… מי מוביל? יהודה. והנה זה מתבטא ששבט יהודה מוביל. מי אמור להיות השופט הראשון? כלב בן יפונה. הוא גם זה שכובש את חברון. ויכו את ששי ..
בספר יהושע מי עשה את זה? כלב.
אומרים חז"ל כבש כלב את חברון. כיוון שרצה לכבוש את דביר, חלשה דעתו. הרגיש חולשה. הבין שמאותתים לו משהו מן השמים, שהוא לא יכול. שאל מי מוכן לכבוש? וההבנה כאן, הוא מבין מי האיש שראוי להבין, שתהיה לו רוח חזקה ואמיצה. אצלי הייתה חולשה. מאין הגיעה החולשה?
חז"ל בספרי: בשעה שאמר כלב ליהושע ככוחי אז כוחי עתה, מיד חלשה..
את חברון זכה לכבוש כי זאת הבטחה ממשה רבנו, אך עוד מדרגה, דביר קרית ספר, לא הצליח. אלא עתניאל בן קנז. זו הכפילות. גילה את כוחו בכיבוש ובתורה. הכפילות הזאת, שני הצדדים, נעל אחת כך, ואחת כך, זה החיבור הנכון והאמיתי. יש משהו ברובד הארצי, (40) ויש משהו ברובד העליון. זה מה שראו חז"ל, ראו את הכפילות כל הזמן.
מה היא מבקשת? הבה לי ברכה. כפילות, ריבוי. ברך, לברך השורש ב.ר.כ כל האותיות של 2 2 2 כל הווריאציות להחליף את שלושת האותיות הללו, תמיד קשור לשניות ולריבוי. יש פה איזו כפילות אצל עתניאל בן קנז. גם גבורה צבאית, וגם גבורה רוחנית. ולכן מה נותן? גם את גולות עלית, וגם את גולות תחתית. יש בעליונים ויש בתחתונים וזה מתחבר.
בא לידי ביטוי ברמה הארצית, גיבור חיל שיוצא להושיע במלחמה, וגיבור במלחמתה של תורה.
חז"ל הרגישו בדמות המיוחדת של עתניאל בן קנז, שיש כאן משהו שכתוב פה עתניאל בן קנז אחי כלב הקטון ממנו. מה זה מזכיר?
ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו…
זה מופיע שהקטון יגדל. יש בעיה הפסוק אומר בעדינות. כלב היה צריך להיות, אך לא יצא, ואז אחיו הקטון הפך להיות גדול ממנו. ולכן אולי הסיפור מופיע גם ביהושע וגם אצלנו. (42) איפה הוא התרחש? לפי דעתנו בספר יהושע. אבל הסיפור מופיע פעמיים. מדוע?
פעם ביטוי לסיפור הפיסי. ופעם אחת לסיפור הרוחני, להחזרת ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה רבנו בפלפולה של תורה. זו הדמות של השופט הראשון של ישראל, שה' מקים אותו. זה שהוא מתמודד מולו, הוא כושן רשעתיים. שתי רשעויות. שתי רשעויות של עם ישראל ואז הוא מגיע. רשעות ברובד הארצי – לא הורישו את הגויים. וגם הרשעה ברובד הרוחני – שלקחו את בנותיהם, ולמדו ממעשיהם ועבדו עבודה זרה. (43) הוא מרגיע. גם הרשעות ברובד הארצי לא הורישו את הגויים, וגם הרשעה הרוחנית שהתערבו במעשיהם ונתנו את בנותיהם ועבדו עבודה זרה, כל הדברים הללו שֶכתובים כאן, ועל זה באה כאן המלחמה. המלחמה כאן כפולה. ממילא גם גאולה כפולה. שהמצביא הגדול הזה הראשון עתניאל בן קנז עומד כ…. בפתיחה, וכמה עצוב שהעם לא ניצל להבין עד הסוף את העניין הזה ש…
אני אוסיף במהירות אולי כאן תוספת קטנה בעניין. חזל אומרים דברים קשים על לבן הארמי. ארמי אובד אבי, וירד מצרימה… בפשט אפשר לפרש כמו רשבם ואחרים, ארמי אובד אבי, יעקב היה ארמי אובד, הלך לאיבוד בארם. אבל כולנו מכירים את פעלו של לבן, שביקש לאבד הכל. מה ביקש? את הכסף של יעקב. זה הכל? זה הכי נורא שיש. (44) ממש לא. יש משהו מעבר. שוב אומר ליעקב "הבנות בנותיי והבנים בנותיי הצאן צאני, וכל אשר לך לי הוא". הרי יעקב עבד והרוויח?! הכל שלו. אז מה, הוא סתם אמר? אלא מה העניין. בוודאי אם אין איזה אחיזה לכך? סתם שטויות? (45:35) אבל לא כל פיפס שאמר… מה שמבין לבן. לבן מגיע לרגע מאוד
אם אין הווא אמינא? כל מה שאמר שם נכנס, מה שבעצם מבין לבן . הוא מגיע ברגע מאוד קריטי. רגע היווצרות עם שיראל. יעקב עכשיו מעמיד את השבטים. פעם ראשונה שיש שנים עשר שבטים . עם ישראל עומד להיות מוקם. כל מה שבא לבן להקים הוא שאין פה עם עצמי . יעקב הוא עבד שלי, אינו בן חורין. יעקב ברח מעשו אחיו, הוא עובד אצלי. הוא עבד. מה שקנה עבד קנה רבו. לבן לא מוכן להכיר בעצמאות הישראלית של עם ישראל. הוא היה רוצהלקחת את יעקב ולהשאירו כעבדו. תשימו לב מה עושה הפסוק בפרשת …
ארמי אובד אבי וירד מצרים
איך שמו את לבןעם גלות מצרים באותו פסוק? אלא שהוא ביקש לאבד את הכל. ברגע הרגיש כל כך שיעקב מסיים להקים שנים עשר שבטים אומר לבן שאין עם ישראל, הכל שלי. יעקב שמידתו אמת, עובר באוניברסיטה של השקר. השקרן הגדול ביותר בתנך הוא לבן. ותחלף את משכורתי, מה שעושה עם הבנות. לבן הארמי-הרמאי. רמאי הגדול.. יעקב, שמידתו אמת צריך לעבור מכון גבוה אצל לבן. מה השקר הגדול ביותר של לבן? שקר לבן… זה השקר הכי גדול, אומרים חז"ל.
כושן רשעתיים, שתי רשעויות. גלגולו של לבן הארמי. שתי רשעויות, אחת כאן ואחת של לבן הארמי. איפה זה כתוב? קודם כל כתוב ארם נהריים. זה אצל לבן. חזל מוסיפים דמות שלישית לרשימה, בלעם בן בעור.
אשר שכר עליך בלעם בן בעור מארם נהריים…
בלעם נשאיר על מקומו כרגע.
שתי רשעויות. ראו חזל את אותה התופעה. ראינו בפעם הקודמת. ה' מביא את עם ישראל לארץ ישראל, כדי לקיים את התורה. ואם לא, (49) אז הולכים אחורנית. כל הביטויים של הפסוקים מתחילת פרקב' הכל מזכיר את יציאת מצרים, אבל הכל הפוך. כל הביטויים שהיו על פרעה מלך מצרים, הכל על ישראל, הכל מתהפך. אם כך, ה' לאט לאט מחזיר אותם.
כאן פעם ראשונה לאחר שעם ישראל, לאחר שהתנחל בארץ, פעם ראשונה שמגיע מלך מבחוץ וכתוב "וימכרם ביד.. ביד מלך אחר. מתחילים לאבד את העצמאות בארץ. עובדים את כושן רשעתיים. רוצים להזכיר להם, אתם רוצים לחזור למצרים??? הוא הראשון שרוצה לעקור את עם ישראל מהארץ. זה אותו סיפור. שתי רשעויות. לבן צריך לקרוא לו? הפוך. לא לבן. הנה אולי מתבררת משמעות השם. השם האמיתי הוא כושן, ההפך מלבן. לבן זה השם השקרי. כאן זה חוזר פעם שנייה. אם עם ישראל לא מבין את התפקיד שלו, אז באמת אין משמעות. אז צודק חלילה לבן. צודק פרעה, צודק כושן. אם כך , אז משתעבדים. מגיע עתניאל בן קנז ומבצע מהבחינה הזאת יציאת מצרים. מתחילים מחדש, מקבלים את התורה מחדש, במקום שעדיין ראוי להם לעם ישראל. משיב אותם בתשובה. מגיע לו רוח ה'. ויתן ה' בידו ותשקוט הארץ ארבעים שנה.
40 שנה זהו דור שלם. ואז שוב מתחילים לעשות את הרע בעיני ה'. חבל ועצוב וקשה. רק מחדד את השאלה שצריך לענות עליה איך זה שעם ישראל לא לומדים.