פרק ג' – אהוד ועגלון
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
פרק ג' מפסוק יב
לקרוא עד סוף הפרק
סיפור עגלון מלך מואב ואהוד. זה השעבוד השני. הראשון לכושן רשעתיים, ועכשיו לעגלון שהיה איש בריא. הסיפור כאן מעורר כמה וכמה סימני שאלה. אולי נתחיל מההרגשה הלא נוחה. הסיפור הפתולוגי של הפרשדונה שיוצא החוצה, ועגלון יוצא המסדרונה. חרוזים, התנ"ך מתפייט. החלב סוגר את הבטן. זה ממש ניתוח. למה האריכות הזאת. תקע את החרב והוא מת. הבעיה שאהוד היה חתום על החרב, וצריך להזדכות עליה, להסביר יפה היא. זה ישב פה על כך שעגלון היה שמן. נגיד שהוא לא היה שמן והיה תוקע בו חרב, והיה אותו טריק. מה זה משנה. במדרש שמות העניין של השומן, החלב, איש בריא מאוד, זה חשוב לומר בשביל עצמו, (פרק …רק הכנה לפרק הבא שמגיע ברק עצמו…) מילא בסיפור הזה שהורג אותו והשומן מאוד מודגש. אבל זה ממשיך לאחר מכן ממש בצורה לא יפה.
פסוק כט … כל שמן ולכ איש חיל. .. טוב שלא עברו את מעברות הירגן, זה לא היה מחזיק. עברו את עגלון ואת העגלונים הקטנים. זה מודגש וחריג, לולא הנביא בא לו מר לנו ג ם משהו.
הסיפור עצמו לא לגמרי מובן מבחינה טכנית מה התרחש כאן. בני …
(6:40) נראה שיש פה ניצול לרעה שמתאים יותר לאויבינו להתנהג ככה. אהוד רוצה שהוא יקום. אומר לו שיש לו דבר אלקים. ויקם מעל הכיסא. זה מה שהוא ציפה. אז אמר לו דבר אלקים לוי אליך. והוא קם מעל הכיסא, וחזל דורשים זאת לזכותו. בסופו של דבר אומרים עליו דברים טובים.(7:20)
שיעור 5 שופטים וינר
מדקה 7:20)
בסופו של דבר אומרים חזל דברים מפליגים מאוד. זכה ויצאה ממנו רות המואביה. כיוון שקם לשמוע "דבר אלקים לי אליך". מלך שקם מעל הכיסא זהו ביטוי מיוחד בתנ"ך. כיסא זה כיסא המלכות, רק הכיסא אגדל ממך. מלך שקם מעל כיסאו הוא
דוגמה לעניין הזה, שם ברור לגמרי מה זה מבטא, זה בספר יונה. ההקשר שם מאוד ברור. ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד… עוד 40 יום ונינווה נהפכת. ויקם מכסאו ויעבר אדרתו…" קם מכיסאו. למה? כי מבטא את כניעתו למי שהכיסא שלו באמת, למלך שמעל לארץ. מלך שקם מהכיסא קם לפני מלך שגדול ממנו. עגלון קם, ביטוי מיוחד הרי הנביא יכול היה לומר דבר אלקים לי אליך, ויקם … אבל הכתוב מדגיש ויקם מעל הכיסא. לכן חזל באמת ראו כאן … ב דיוק את זה אהוד מנצל לרעה. אז אפשר להגיד (9) זה זמן מלחמה. ואפשר להגיד הרבה דברים. אני לא בתפיסת עולם שאסור להרוג את אויבינו. אך הנביא מתאר את הדברים בצורה שנותנת תחושה לא כל כך טובה. אבל יש תחושה כאן שלכפיות טובה. היית אומר לו משהו אחר, לא דבר אלקים. סוד חשוב וכד' זה בסדר. אבל בצורה כזאת, משהו אולי לא נשמע כל כך טוב. השעבודים שעוברים כאן על עם ישראל, בדורות הללו, יש בהם הדרגה. כושן רשעתיים מלך ארם נהריים שולט על ישראל. הם עובדים אותו. והפירוש הפשוט הוא שהם אמורים להעלות לו מסים, אבל יש כאן נקודה אחת שלא מופיעה. מלך ארם נהריים לא כבש חלקים מארץ ישראל. הוא קם עם הצבא שלו ונכנס והכריח אותם, והם אמורים לשלם לו. זו הכוונה. אולי גם לקח אנשים לעבדים, אולי גם בפלישה שלו גם הרג. אבל לא כבש שום חלק מהארץ. וזה קורה כאן לראשונה. ויירשו את עיר התמרים… זה דבר שהוא משמעותי מאוד. מבחינת התפיסה האסטרטגית זו לא ממש פגיעה רצינית. עיר התמרים היא יריחו. זה לא נורא שלקחו את יריחו. עזה ויריחו תחילה. למה זה לא נורא? לא בגלל שזוהי עיר גבול, כי לא יושבים שם, הרי אסור לשבת שם. רק בימי אחאב יבוא חיאל בית האלי ויבנה אותה. אבל לפני כן לא יושבים שם יהודים, אז לא נורא. מהבחינה הזאת באמת לא נורא. אך אין ספק שה' מאותת להם בצורה הכי הכי ברורה על הבעייתיות שיש. מה היה מיוחד ביריחו? היא העיר הראשונה – בה החל כיבוש הארץ. (12) עיקרה של הארץ, מפתחה של ארץ ישראל, וכאשר העיר הזאת עכשיו דווקא היא נלקחת, יש כאן איתות של ה' שכל המהלך האלקי של הגעת עםישראל לארצו יכול לקחת רוורס. אם כך אתם מתנהגים, הכיבוש של הארץ יכול להתחיל להתבטל. ה' מתחיל יחסית במידת הרחמים. כמעט הייתי אומר שכילה חמתו באבנים ובעצים, כי אנשים לא היו שם. אילו היו לומדים את הלקח, ומבינים אותו, זה ירכול לחזור. זה יכול לעלות גם בנפש, וזה הרבה יותר . אבל צריך להבין שזה שוק עצום. אנחנו כבר יודעים את ההיסטוריה. שהיה עצוב והיו גלויות. כולנו חיים את זה. אבל פה זה טרי. הארץ נכבשה וזה יכול לחזור לאחור. מן תחושה שהנבואה יכולה לגרום לזעזוע עצום. אפשר לקחת לנו. אפשר להחזיר את המהלך.
דבר דומה ולא דומה. התקופה שלנו היום. עם ישראל שב לארצו לאחר אלפיים שנות גלות. דברי הנביאים מתרחשים לנגד עינינו. כל אחד רואה את זה כפי שרואה. יש הרבה פשעים. עברנו הרבה הרבה בעיות ומלחמות. עם הרבה נפגעים. בעצם לא קרה לנו שלקחו לנו עיר במלחמה. רק הראש היהודי מצליח. אבל לא על זה נדבר. (14:35) זה לא קרה שלקחו לנו עיר. עם כל המציאות הקשה שהייתה. במלחמת העצמאות לקחו, אך זה עדיין היה שלבים שלא הייתה מדינה, אלא היה התהוות, רק לאחר המלחמה נקבעו הגבולות. מאז שישראל עצמאית עם צבא אחד, ששייך לכל עם ישראל, זה לא קרה. חו"ח מה היה קורה אילו כבשו לנו עיר. .. בוודאי כאן, זה הלם גדול. כבשו את יריחו והמואבים מתיישבים שם. בסוף רואים, שלכדו את מעברו הירדן. מה עשו בזה? מנעו מהמואבים שבעבר המערבי לחזור למזרחי. עשרת אלפים איש היו בחלק המערבי. שולטים בנו. זה היה דבר מדהים בחריפותו. וזה היה אמור להדליק נורות אדומות, ותשקט הארץ שמונים שנה.שני דורות. זה הרבה מאוד. (17:30)
יש עוד דברים שמחזקים את העניין. בכושן רשעתיים כתוב וימכרם ביד כושן רשעתיים מארם נהריים… הרושם הפשוט של פסוק זה פסוק ח', מה הייתה התערבות ה' בעניין? שאפשר לכושן לנצח את ישראל. אך לא היה צריך לעורר מוטיבציה שיילחם בישראל. זה ממנו, אבל אצל מואב:
וַיְחַזֵּק ה' אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, עַל-יִשְׂרָאֵל, עַל כִּי-עָשׂוּ אֶת-הָרַע, בְּעֵינֵי ה'.
(18:30) עגלון, ה' מחזק את ליבו להילחם נגד ישראל, כי עשו את הרע נגד ישראל.
גם זמן הכיבוש מתעצם. כושן שמונה שנים ופה שמונה עשרה שנים.
יש פה התחזקות של השעבוד ושל התגובה האלקית.
אבל מצד שני, מה זה אומר שלמרות כל הסימנים, לקח לבני ישראל שמונה עשרה שנה עד שזועקים לה'. עד שלא הכביד ממש ממש את עולו עליהם, שמונה עשרה שנים. עדות למצבם הרוחני. תמיד אצל עם ישראל, מתרגלים לדברים. עד שזה לא איום ונורא.. עד היום זה כך.טיל פה וטיל שם לא נורא, עד שזה נורא.
יש לזה צד רוחני.
יש כפיות טובה של עם שיראל. בסיפור הקודם (20) נמכחרו בידי כושן רשעתיים, ואז זועקים וה' מקים להם מושיע. ארבעים שנה שקט. וימת עתניאל בן קנז, ואז עוזבים את ה'. כפיות טובה. לא רק שעובדים ע"ז בגלל יושבי הארץ. כבר עברו עשרות שנים מאז כיבוש הארץ. אתם מכירים את הגויים. וה' מוסר אותם בידי מלך מואב.
מואב
מואב היא רחוקה מלהיות מעצמה. (21) ממש לא. אולי משום כך צריךלקחת איתו את עמון ואת עמלק. על עמלק עוד נדבר בהמשך.לוקח גם את עמון, שגם היא לא אימפריה. מקבילה בעוצמתה לירדן של היום. לא מעצמת על. לא ממלכה אדירה וגדולה. עמון ומואב, זה ששם אותנו בידיהם, אלו כפויי הטובה הגדולים ביותר בתנך. עמון ומואב, בעלותם ממצרים, לא נתנו לחם ומים. הם חייבים את היותם בעולם לאברהם אבינו. וה' מרחיק אותם. לא יבוא עמוני ומואבי. גם בלעם קילל אותם, על שלא קידמו אתכם בלחם ובמים, על זה יותר גרוע מהמצרים? מהאדומים? (23) היסוד הפשוט, הנקודה של כפיות הטובה הנוראית. כשעם ישראל כפוי טובה, ה' מוסר אותם בידי כפויי הטובה. גם בספר מלכים קורה.
דבר נוסף, עדיין לא בולט כל כך. מפתיח שעם כל הכבוד למלך מואב, נראה שמצליח להשתלט על עם ישראל. ועם ישראל לא מגיע. רוב העם לא סובל. מואבים לקחו את יריחו של שבט בנימין. ולכן מי שקם הוא אהוד בן גרא, ימיני. (24:15) זה פחות מטריד את עם ישראל. בעיית הבעיות של תקופת השופטים, המטרידה יותר מהעבודה הזרה, היא בעיית הפירוד בעם. כל שבט לעצמו. כאן זה רק מתחיל. נראה דברים מפורשים מאוד בהמשך. וכאן ה' מוסר אותנו בידי שני אחים המסוכסכים בדרך כלל, והנה כאן הם מתאחדים, ושבטי ישראל לא מצליחים להתאחד, ולכן אנחנו נמסרים בידיהם. הם מצליחים להתאחד ואתם לא. כל מה שה' מראה להם כאן זה שיקוף של מצבם הרוחני.
קצת אולי מעבר לזה. מי שיש לו אוזן רגישה שומע דבר מעניין בפסוק טו.
איש הימיני, השמאלי. הוא בנימין אך הוא שמאלי. למה זה מודגש כאן? כי זה מסביר את התרגיל שעשה לעגלון. לא חשש מזה שלוקח את יד שמאל, ולא ציפה לזה. אילו אהוד היה ימיני, הכל היה נתקע. היה עושה לו תנועה אחרת…
(26:30) ה' מקים מושיע איש ימיני אך פועל בשמאל . זה ברור לגמרי שיש איזושהי בעיתיות. הוא ימין אך יש בעיה בימין. ה' מביא ישועה אך אולי בעייתית.
סיפור פילגש בגבעה, בני בנימין, יש בעיה איתם, כולם שמאליים. הימין שומרת על שמאל, כשזה לא קורה זה בעיה.
הסיפור של שמאל וימין זה מורכב. בעתיד לבוא זה יתוקן. בינתיים יש לזה לא מעט בעיות. סוף דניאל, פרק יב פסוק ז'
וישמע את האיש לבוש הבדים וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע…
אכן מרים את ימינו ושמאלו. איך מסתיים הספר? ותעמוד לגורלך לקץ הימים. בקץ, יש ימין ושמאל, והימים תנצח.
כאן יש איזושהי בעיה עם הימין שהוא שמאל.
בואו נספר את הסיפור ונסביר את המשמעות.
בני ישראל שולחים מנחה לעגלון . למה שולחים מנחה? זוהי חלק מהמשמעות שנתונים תחתיהם. מקבילה הפוכה בשמואל ב' פרק ח', פסוק ב'. דוד משתלט על מואב. ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה. הבאת המנחה זהו המס, אך לא רק המס עצמו, מעבר למכסה של בקר וצאן, כאן המנחה בא לבטא את הכניעה עצמה. את הכפיפות. לכן הביטויים הם מזכירים עולם של קרבנות. להקריב, מנחה. כאילו מקריבים עכשיו אל האל הגדול והחזק עגלון. כמובן שהוא לא חושד בשום דבר.
התכנית של אהוד ברורה. הוא צריך משאב אחד יקר. זמן. הוא צריך זמן. יש משמרות של מואבים השולטים. אין משהו מסודר מי יודע מה. אהוד מבין שמה שהוא צריך לעשות, להכות את המואבים בעבר הירדן המזרחי, זה כרגע לא בא בחשבון. (31:23) מה שהוא רוצה לעשות זה לשחרר את אותו חבל ארץ מעבר לירדן שאליו הגיעו שבו הם יושבים. הוא צריך לדאוג שהצבא המואבי והעמוני שכרגע יותר חזקים, לא יצליחו להגיע. צריך זמן, לא רק זמן שצריך להימלט, זה יכול להספיק, אלא צריך להגיע לארץ ולהזעיק את הצבא בזמן שהצבא המואבי לא יגיע. ולכאורה הצבא המואבי מוכן לפניו, הם קרובים לירדן, יש צבא מסודר. גם אם יצליח לברוח אחרי ההתנקשות, מיד הם יתארגנו ויצאו מולם, ואז ההתנקשות לא הועילה. אז יש שני דברים שהוא צריך לעשות. ראשית, להרוג את עגלון עצמו. לשם כך צריך להגיע לסיטואציה שמגיע אליו לבד. כי הוא בוודאי עם השומרים והחיילים שלו. ובצורה כזאת שיצליח להימלט מהעניין.
בני ישראל שולחים מנחה בידיו, זה ו פסוק סתום. האם הם יודעים את תכניתו, לא ברור. הם שולחים מנחה על ידי אהוד. ייתכן שאמר להם שהוא ידאג לזה. מגיעה המשלחת. המנחה כנראה הייתה של אוכל, הוא איש בריא שאוהב לאכול. איפה המקום יה לספר שהוא איש בריא מאוד? כשביקשו לעמוד, או כשבא לבדו. אם כל ההקשר של איש שמן זה רק כחלק מהריגתו, היה צריך לבוא יותר מאוחר. למה בא כאן? כי הוא שמח למנחה הזאת. אוהב לאכול, אוכל טוב. לא יכול עכשיו להתנפל על האוכל, אבל היה שמח, ואז אהוד אומר משהו, שנועד ליצור אמון כדי שישחרר את האנשים מסביב. ואז אומר לו שיש לו עוד מתנה אישית. (35:20) ניפגש . אומר לו דבר סתר לי אליך, קורץ לו. מה מבין עגלון ?שהוא מביא לו משהו אישי שלא צריך שכולם יאכלו איתו. ולכן מתפתה לדבר הזה. למה אומר הס! כי אולי השומרים אומרים לו אולי לא כדאי. הוא אומר שקט, לצאת כולם. וכולם יוצאים והוא איתו לבד, לא יכול להרוג אותו תיכף. השומרים חיכו לאחר שיצא. הם מבינים שאם המלך עכשיו אוכל, צריך לתת זמן. הוא בקומה השנייה. עליית המקרה. מקורה, נעים , מקורר. יש לו כיסא ויש לו שם השירותים שלו. לכן הדגש הזה על הניתוח הזה. מה אומר? קודם כל מעמיד אותו ותוקע לו חרב קטנה, מפתיעה. החרב נכנסה פנימה ונשארה שם בפנים. והחלב סגר בעד הלהב. לא שלף, השאיר את החרב. והוא נופל ומת. נופל על הבטן , והפרש מתחיל לצאת. פגע במעיים ומתחיל לצאת. זה לא אסתטי. מה מרוויח מזה אהוד? מה עושה אחר כך? יוצא למסדרון. אנחנו מבינים שזה מסדרון ארוך ויוצא מאחורה, ואף אחד לא מעלה בדעתו. וסוגר את הדלת ונועל. למה? כדי להרוויח זמן.
בואו נתאר מה קורה. הוא יצא והעבדים באים, הפרשדונה – מילה יחידאית. או מעיים או מה שיש בתוך המעיים, הפרש. )39:30( השומרים אולי שמעו משהו, והם באים אך הכל נעול. הם במבוכה. אבל הוא לא אומר כלום. זה נעול. מנסים ולא מצליחים להיכנס. הם לא רוצים להפריע לו. אומרים שהוא עושה את צרכיו. למה חושבים כך, כי הם מריחים. הם מבינים למה הוא עושה את צרכיו כי אכלו שם ארוחת שחיתות והנה זה כבר פועל. ולוקח להם זמן. ויחילו עד בוש. להיכנס או לא. והנה איננו פותח דלתות העליה. ואז לוקחים את המפתח. למה לא פורצים פנימה? אולי ישן, הם פוחדים. הם מחפשים את המפתח. המפתח אצלו, אז צריך לחפש עוד אחד. וזה לוקח זמן. והם נכנסים
והנה אדוניהם נופל ארצה מת
למה זה כתוב ככה? הם נכנסים ורואים אותו על הרצפה. הם לא רואים עליו שום סימן. למה? כי אין שום סימן של הסכין, כי החלב כיסה. אז הוא שוכב. יכול להיות שהוא עייף, או שהתעלף. לא ברור להם. נופל ארצה מת. לוקח זמן. למה הוא מת? מה הם חושבים? אולי נחנק. חטף התקף לב. הוא אדם שמן, וזה יכול לקרות. זה לא ברור. זה שומרים, זה לא רופאים.
ואהוד נמלט עד התמהמהם.
זה הצליח. הייתה התמהמהות גדולה. (42:50) הם לא אוטומטית חושדים בו אוטומטית, לכן לא תיכף רודפים אחריו. הם בהחלט יכולים להעלות את הסברה, שהוא פתאום מת, ואהוד נבהל וברח. זו אנדרלמוסיה שלמה. מאוד לא ברור מה קורה במצב כזה. יש איבוד עשתונות.
סיפור ההתנקשות בסאדאת. ואז הייתה כוננות גבוהה. למה? המצרים שהיו בסיני, הקצינים ברחו למצרים. למה? ברגע שנהרג המנהיג כל אחד מפחד. לא יודעים, חוסר וודאות עד שמישהו לוקח את המושכות לידיים. מדינת ישראל לא לקחה סיכון וסגרה את היציאות. אבל גם החיילים המצרים לא הבינו מי נגד מי עכשיו.
נגיד שחושדים באהוד, אולי הוא שיתף פעולה עם אחד הקושרים.
וצריךלארגן הלוויה. מה שהציע אהוד הוא להרוויח זמן יקר, ואז עבר את הפסיליםויבוא שעירתה.
הפסילים – עבודה זרה או מחצבות.
השעירתה-היער שנמצא במורדות הר אפרים.
בכל אופן בא ותקע בשופר…
רדפו אחריו…
הספיקו לסגור. מזה שאני רואה שגם אהוד שניצח פה ולא עלה על דעתו ללכת להכות את המואבים מכה ניצחת במואב, מזה הוא פוחד. זה לא בסדר העדיפויות. התכנית הזו צריך לוותר עליה. לכן היה חשוב כל הסיפור הזה לדאוג. יצר אמון אצל עגלון, זה אפשר להישאר לבד עם עגלון, וכל הסיטואציה עם החרב הקטנה, שייקח זמן להבין שמישהו בכלל התנקש בו, ועד שמגלים את הדבר הזה, הוא נמלט. זה באמת קורה בצורה של כפיות טובה, הנה יצר אמון אצלו, אבל זה בדיוק הפוך על הפוך. הם ניצלים על ידי איש איטר. נכון, יש בעיתיות בהצלה הזו. (46:20) כי עם ישראל היה פה כפוי טובה. אז גם ההצלה כך. עגלון אינו דמות של צדיק, ממש לא\, אבל הדרך היא בעייתית. הישועה מגיעה בצורה לא ישירה. אצל עתניאל בן קנז, ראינו את הישועה המשולבת רוחנית. אבל כאן זה מתרסק, הישועה היא המסדרונה הפרשדונה. יש פה גם הבנה שגם הישועה אינה באותה עוצמה כמו שהייתה קודם. מה קרה פה לעם שיראל? עם ישראל ישב פה בנחת. לא עסקו בביעור עבודה זרה, אין כוח. יושבים בארץ זבת חלב, בשלווה. וזה כאן בא בהפוך. זבת חלב ודבש עובר אל האויבים. איפה הדבש? עיר התמרים. איפה החלב? החֵלב. איפה עוד? מה זה חלב? ראיתם חלב בחוץ? בקר. יש צאן ובקר. עגלון. זה הבקר. עגלון שיושב בעיר התמרים זה ההפך מזבת חלב ודבש. כל התיאור של השומן, זה היה צריך להיות של עם ישראל, וזה מגיע לצד השני, וראו איזה גועל נפש זה מעורר. כשזה נטול עוצמה רוחנית. בצורה הזאת יש ביקורת קשה על עם ישראל. נכון, אתם ניתנים בידי כפויי טובה, והישועה שלכם ניתנת בצורה מביכה, הישועה מלווה בריח לא טוב, וזה באמת כך. יש כאן איזשהו איתות לכך שהעסק הזה הוא גרוע. ועם ישראל בסוף מבין את זה. (49) אתםחשבתםש הגעתם לארץ זבת חלב ודבש ולא צריך לשמוע את מה שציווה ה', אז המואבים הם מתמלאים בחלב ודבש ומשמינים בה. אתם נשארתם רזים.
כשהם מבינים את הדבר הזה, הם מכים את עגלון השמן וחוזרים לעצמם. למרות שזה לא בא בדרך פשוטה, הצליחו לנצח והארץ שקטה 80 שנה. שמונים לשון שמנים… כנראה שהלקח הפעם היה ברור. אצל עתניאל 40 שנה. שעוצמת השבר הייתה עדיין קטנה והישועה הייתה על ידי מצביא גדול יותר, זה עבר בצורה יבעית. פה ירדנו יותר והגיע בצורה יותר חריפה. הזעזוע פה עזר שהארץ שקטה 80שנה. גם זה לא מספיק.