פרק ה' – שירת דבורה
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
עניין המתנדבים. היא מברכת אותם, את אלו שחירפו נפשם למות. נפתלי וזבולון ויששכר, וגם שבטי יוסף ו
היא באה חשבון עם השבטים האחרים. ראובן. למה ישבת…
אשר…
ואז היא מקללת בצורה חריפה בניגוד למתנדבים בעם ברכו ה', בפסוק כג אורו מרוז… מקללת ממש.
מברכים את המתנדבים, וכנראה שלא היו רבים כל כך והיא עושה חשבון ושואלת איפה כולם. הרחוקים מעט יותר כועסת למה כל אחד נשאר בעירו ולא בא, אך מרוז שהיא קרובה מקבלת קללה.
בעיית הבעיות של ספר שופטים
זוהי בעית הבעיות של ספר שופטים. דבורה חושפת זאת בצורה חריפה מאוד. נמצא את הדברים בהמשך. עמים קטנים מצליחים לשעבד את ישראל, עמונים ומואבים עושים צרות. ממלכות לא גדולות ולא מרשימות, מצליחים לשעבד את עמ"י ולפרוע פרעות. (4:30) הבעיה היא שכל אחד דואג לעצמו. כל שבט לעצמו. לעולם נמצא בכל התקופה הזאת נמצא תיאור שחוזר על עצמו. יש צרה, יש חזרה בתשובה, ה' מקים מושיע, שופט מאיזשהו שבוט. אומרים חז"ל שאין לך שבט שאין ממנו שופט. רש"י שם מנסה לשדך לכל שבט שופט.
סוכה כז, ב: "… אמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט. …
ופרש"י: שלא העמיד שופט – מושיע את ישראל, אותן שהיו משמת יהושע ועד שמואל שמשח שאול למלך, יהושע מאפרים, אהוד מבנימין, גדעון ממנשה – הרי מבני רחל, שמשון מדן, ברק מקדש מנפתלי – הרי מבני בלהה, אבצן זה בועז מיהודה, עלי מלוי, תולע מיששכר, אלון הזבולני מזבולן – אלו מפורשים, אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן, ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי מפורש".
(5) כולם כל שבט מעמיד שופט, והשופט תמיד קם מהאזור שנמצא כרגע במצוקה, תחת הלחץ של הנכרי המשעבד. וממילא מי שמגיע להילחם הוא השבט או השבטים הסמוכים שאליהם זה נוגע. וכל השאר לא מעניין אותם. ועם שיראל לא מצליח להופיע כעם גדול. למלחמה גדולה צריכים להגיע 32 אלף לוחמים, וה' אומר לו זה יותר מידיי והוא משחרר שם רבים. בשירה מופיע אולי המספר הגדול ביותר, וזה הפירוש שהכי הולך לקראת ישראל, פסוק כא:
אז לחם שערים.. מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל. זה לא הפשט שהגיעו ארבעים אלף להילחם, אבל אפילו, זה המספר הגדול ביותר שהצליחו לגייס בתקופת השופטים. זה מספרים של שבט וחצי, לא של עם שלם. זה דבר שנמצא בעוכריהם של ישראל. השבטיות הזאת היא קשה מאוד. והיא מדד נוסף למצב הרוחני. המצב הרוחני לא נמדד רק בעבודה זרה. עבודה זרה משקפת מצב, ומעצימה בעיה והיא מגדילה בעיות והיא בעיה בעצמה כמובן, (7:30) אבל ה' על עבודה זרה, יש ארך אפיים לפניו. אך כשהבן אדם לחברו , בין שבט לשבט, אין חיבור, ואין אחריות ואיכפתיות בין השבטים, אין קישור אמיתי, זה תפיסה של עבודה זרה. חזל אומרים
לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ וְלֹא תַעֲרִיצוּ.ישעיהו ח יב:
חז"ל מכאן שקשר רשעים אינו מן המניין.
(7:50) נתפרדו כל פועלי אוון. הקשר הוא אינטרסנטי. כשיש תועלת משתמשים וכשאין תועלת, לא. גם האומות באות בקואליציה נגד ישראל, תמיד נמצא את האינטרס. החלחול של הע"ז יותר קשה מן הע"ז בעצמה. כי עם שיראל לא עובד ע"ז מבחינה תיאולוגית טהורה. כי כשיש צרה הם זועקים לה'. יש יצר הרע של עריות ביחד עם יצר עז שלנו כבר לא מוכר. חז"ל אומרים שלא עבדו בני ישראל ע”ז אלא כדי להתיר להם את העריות .תפיסה נמוכה (9) ומתאימה למי שרוצה להשיל מעצמו אחריות קיבוצית. זוהי העבודה הזרה של כנען, להוריד את החובות האישיים, ברגע שנדרש מאמץ לבוא לעזור, אלו שיושבים בגלעד, מה יש להם לבוא לעזור בעמק זבולון, עמק יזרעאל? אז הם לא באים. יש מלחמה אחת שבהם עם ישראל מופיע בעצמה אדירה בכל ספר ושפטים. לא מגיעים ארבעים אל, אלא ארבע מאות אלף איש פי עשרה מכל המלחמות. מהי? מלחמת אחים. זהו המוקד של הבעייתיות הנוראית. כאן כבר מרגישים את זה.
ספר שופטים מסיים בסיום בימים ההם אין מלך בישראל. המשמעות היא שהמלך אמור לאחד מחדש את העם. (10:40) המלך הוא זה ששייך לכולם, לא שייך לשבט המושיע ויש רגיעה ועם מותו הכל מתחיל מחדש. המלך הוא על כל ישראל. אצל דבורה למרות התשועה והשירה הגדולה, הרי הביקורת שנותנת דבורה היא חזקה וחריפה ומבטאת את בעית הבעיות של כל התקופה הארוכה הזאת של שלוש מאות וחמישים שנה.
אמנם היתה כאן הצלחה. המתנדבים זכו לישועה ולנחצחון ניסי גדול, היה פה נס גדול, ואכן הפסוק שמסיים, ותלך יד ישראל … ואשר הכריתו את יבין מלך כנען. הכרתה של הכנעני. (11:50) נותרו כל העמים, אבל הצבא הכנעני לא מוצאים אותו יותר. זה היה צבא גדול וחזק. אז דבורה מבינה כשהיא שרה שיר ניצחון לה', שאם כך זה יימשך זה לא מספק. לקח לעם שיראל הרבה זמן עד שהבין שיש צרוך במלך, זה לא היה פשוט. זוהי נקודה אחת.
ותשר דבורה.
שירת נשים? בהקשר של ברק? החיא פונה לכולם, שמעו מלכים … שמעו,, אנכי לה', אנכי אשירה. זה מתאים לימי שמגר. שירת נשים לא במובן של קול באישה ערווה, אלא על עצם התופעה הזאת. האם זה דבר טבו השירה הזאת? התופעה של שירת נשים לאחר המלחמה היא תופעה מוכרת, והיא תופעה לא פשוטה. (14) דוגמה קלאסית לעניין שמואל א' פרק יח: ו וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור (לָשִׁיר) וְהַמְּחֹלוֹת, לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ–בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה, וּבְשָׁלִשִׁים. ז וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו.
נשים יצאו לשיר לאחר הניצחון הגדול. במחולות ותופים, בשמחה, בשלישים. אחד האסונות היותר כבדים שהיו לעם ישראל לתולדותיו אירע כתוצאה מהשירה זאת. השנאה של שאול,מהיום והלאה. זה עובר בצורה כל כך קשה וכואבת, כל זה קורה בעקבות שירת הנשים הזאת. והדבר גרם לאסון כבד. זה לא היה טוב, זה לא מוצלח הדבר של שירת נשים. זה מוכר, ממרים. גם שם הייתה שירת נשים. למה שם זה היה בסדר? קשה לומר שלא היה בסדר אצל מרים. אצל דבורה, האם דומה לשירת מרים או לשירת הנשים לדוד. איך מודדים את הדברים?
סיפור דומה, ניצחון גדול, ישועה גדולה, שופטים פרק יא. פסוק כט:
ותהי על יפתח רוח ה'… ויעבור וילחם…
ניצחון גדול. ויבוא לאישתו, והנה בתו יוצאת לקראתו בתופים ובמחולות.
איום ונורא. שוב, אישה שיוצאת בתופים ובמחולות, וזה שבר נורא. זה טוב או לא? זה מסתיים רע. אותה שירה, אותם תופים ומחולות שהנשים יוצאות לקראת הלוחמים השבים . זוהי תופעה מוכרת בעיקר אצל אומות העולם. אחרי שהגבירם, הגיבורים הגדולים חוזרים מהקרב, כולם מבינים שלא מסתיים בריקוד הורה. האווירה, ההוללות, היצרים לאחר שפיכת הדם, עכשיו מגיעים לגילוי עריות. זה היה כך. הדים לדבר יש בפרשת אשת יפת תואר. מה הם פתאום פוגשים להקה סורית? שלא הספיקו לפנות אותה? \השאלה לקראת מי יוצאים. התקלה הגדולה שהנשים יצאו אצל שאול, יצאו לקראת המלך. ברגע שמיועד לגברים, לעצמה האנושית זה פסול מכל פסול. (22) ברגע שהשירים והמחולות מיועדים לגברים, זה פסול מכל פסול. איך שמתחילים בשחוק שלא במקום, זההופך לבכי. בצורה שיפוטית. בסופו של דבר שאול שניצח את הפלישתים הוא נופל במלחמה מול פלישתים, והכל הופך לקינה גדולה. ונזכיר את הקינה שדוד מקונן עלשאול. על מה מדבר? שמואל ב' פרק א'
יז וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. יט הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. כ אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן: פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים
בנות הערלים, הן אלו שיצאו. וממשיך בפסוק כד
…. כד בְּנוֹת, יִשְׂרָאֵל–אֶל-שָׁאוּל, בְּכֶינָה; הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי, עִם-עֲדָנִים, הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב, עַל לְבוּשְׁכֶן
בנות ישראל אל שאול בכינה. אותן בנות ישראל שיצאו בשירה ובמחולות במקום הלא נכון ועוררו את קנאתו של שאול וכל מה שהתגלגל ממנה. מלכות בית דוד לא התגלגלה באופן טבעי וזורם, אלא נוצר נתק נורא שכזה, הרי הדבר הזה מביא לבכי. בנות ישראל בכינה.
מה קורה אצל בת יפתח? (24:40) אל מי היא יוצאת? לקראת הגיבור הגדול. זה המקום הלא נכון בכלל, ואיך זה מסתיים. שופטים יא פסוק לז. כשנלמד את הפרשה נעמיק.
ותאמר אל אביה.. ואבכה על בתוליי.
היא כנראה לא יצאה לרקוד לבד.
ותבך על בתוליה… מימים ימימה תלכנה לתנות…
כשזה יצא בריקודים לא במקום הנכון זה מסתיים בבכי ובלתנות.
מה שרה מרים? שירו לה' כי גאה גאה.
זה משהו אחר לגמרי . כשמרים שרה לאלקי ישראל, זה מותר ורצוי, כל כולו קודש ושם שמים. זה טוב ורצוי. וזה מה שעושה כאן דבורה. כל כולה לשם שמים. יוצאת ומתארת איך ה' זה שיצא למלחמה. זה מה שאומרת. אנכי לה' אנכי אשירה. אזמר לה' אלקי ישראל. שירה לה'. זה משהו אחר לגמרי. תיאור העצמה של ה' שהרעיש שמים וארץ, לפני ה' אלקי ישראל. ובאותה שירה מתברר הצד השני, בסוף השירה. פסוק כח
ליד החלון נשקפה ותייבב אם סיסרא…
יש שם לא רק שירת נשים יש בכי . היא מחכה. מסתכלת. מצפים לגיבורים שבאים מהמלחמה. אם רוצים לדעת מה מצפים שם לבאים מהמלחמה.
חכמות שרותיה תענינה(28) … רחם רחמתיים…
הביטוי המבזה הזה לנשים. הנשים אומרות את זה. כל כך הרבה נשים בשלל, כל אחד תופס לו רחם רחמתיים, בכל שלל הצבעים. הכל הוללות ויצרים, חינגא גדולה. ואצלם זה הופך לבכי כאשר דבורה שרה את השירה האמיתית, שירת קודש לה'. הודיה לה'. וכאן יש מקום לחדד ולהדגיש. שעם שיראל יצאו פה למלחמה. אבל הכל ה'. האנשים שהסכימו למסור את נפשם, אך השירה של הניצחון היא לה'. זה ההבדל הגדול בין השירות שהביאו לבכי לבין השירות שהן שירות גדולות של שבח לה'. (30)
הבעיה היא כשיוצאים לקראת הגבר המנצח. אל עושים זאת, זה מתרבויות זרות עם ריח לא טוב. בת יפתח יצאה בראש חברות. לא בת לקראת אביה, מי מחזיק את כל התופים והמחולות? היא לא יצאה לבד.
(34) הסיפור של ביד אישה ימכור ה' את סיסרא. הישועה פה היא לא ישועה מלאה, כפי שהיה בסיפור הקודם, שה' נתן את האויב ביד איש איטר יד ימינו, ניצחון ביד שמאל, כאן זה ניצחון בידי אישה, לא כפי שאמור להיות. מהווה בעייתיות.
תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באוהל תבורך. לא לגמרי ברור הסיפור של יעל, אשת חבל הקיני. היא יהודייה? היום זה שם של יהודייה, אך בעלה הוא חבר הקיני. התגייר? או לא? לוט בערפל.
פרקד' יא
וחבר הקיני נפרד מקין ויט אהלו …
נפרד מאחרים ונמצא שם באזור. מה קורה כאשר סיסרא נמלט. ..
כי שלום בין יבין לבין חבר הקיני…
איזה שלום זה? אמיתי? מתוך פחד? בכל אופן סיסרא מבין שהוא יכול לרוץ לשם, ואז יעל הורגת אותו. אז מה היה פה? בגדה בעם שלה? בגדה בסיסרא? לטובת מי היא? כאן יש סיפור ארוך ומפותל. מיהם בני חובב חותן משה, מיהם בני יתרו.
ספר במדבר י'
{ס} כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה', אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם; לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי-ה' דִּבֶּר-טוֹב עַל-יִשְׂרָאֵל. ל וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֹא אֵלֵךְ: כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ. לא וַיֹּאמֶר, אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ: כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ, חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָיִם. לב וְהָיָה, כִּי-תֵלֵךְ עִמָּנוּ: וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא, אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ–וְהֵטַבְנוּ לָךְ.
הוא הגיע לפרשת יתרו בשמות. מה כתוב שם?
אחרי שנתן את העצה שלו,
כזוַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה, אֶת-חֹתְנוֹ; וַיֵּלֶךְ לוֹ, אֶל-אַרְצוֹ.
אז השאלה האם הלך? בספר שמות הלך הביתה ובספר במדבר שוב מוצאים אותו. האם חזר?
משה מנסה לשכנע אותו לבוא איתו לארץ ישראל. והוא אומר לא … ומשה מבקש שלא יעזוב אותנו. ובזה מסתיים. איך מגיב משה? לא כתוב. שמע או לא? הכי נוח היה לשלב את שתי הפרשיות ולומר שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ויש זיגזג. בתחילת הדרך נותן עצה, ולאחר שנה הפסוקים במדבר שמשה מזמין אותו לבוא. ואז הפסוק מפרשת יתרו שמשה משלח אותו. (41) הסיפור כתוב בצורה עמומה, וזה נותן מקום לפרשנות. מכוון. איפה יתרו נמצא. האם הוא איתנו או לא? האם הוא שותף מלא לעם ישראל או לא.
עם ישראל יוצא ממצרים בדרך להר סיני. בדרך עם ישראל מתמודד עם שתי אומות העולם. האחד יתרו והשני עמלק. איך ניתן לפרש את הדבר הזה? האם יש ביניהם מכנה משותף?
חז"ל אומרים שיתרו היה מיועצי פרעה.
או שכל אומות העולם באות בין יתרו לעמלק. עמלק השונא לבין יתרו שמייתר פרשייה בתורה. זה לטובה או לא? חוסר בהירות. האם נענה להצעה או לא. עם מי הם בני קיני? שלום ביניהם לבין יבין, אך הם עוזרים לעם ישראל. רשי מפרש את המילה המיוחדת (43) ויחד יתרו. מה פירוש? פירוש אחד לשון חדווה ושמחה, על הישועות והניסים שעשה ה' לעם ישראל. ופירוש שני, נעשה בשרו חידודין חידודין. אסור להזכיר
הלנו אם לצרינו. זה מתנדנד. מורכב. לא ברור עם מי. אותה יעל לא ברור עם מי. אנחנו רואים בה צדיקה גדולה, וזה ייתכן. מנשים באוהל תבורך, מן האימהות, שרה רבקה רחל ולאה. דברים נפלאים. אבל אולי התיאור הוא שונה. כולנו יודעים מים שאל חלב נתנה. אולי להרדים אותו כמו תינוק. זו אפשרות אחת. אבל יש אפשרות אחרת. הכנסת אורחים כמו שצריך. (45) הוא בא עייף ורעב. והיא נתנה לו חלב חם, והוא נרדם. אולי התיאור שונה.
נעיין בשירה
בין רגליה כרע נפל
ר' יוחנן: שבע בעילות בעל אותה אותו רשע.
חז"ל לקחו את זה לומר שהיא התכוונה לטובה. ומכאן שמותר לשם מצווה. חז"ל הרגישו בביטויים האלו, אולי הסיפור הוא שונה. אולי על רקע האווירה שתיארנו לפני כמה דקות. עם כל האווירה הזאת של אחרי מלחמה. היא עשתה לו הכנסת אורחים יפה כי שלום בין עם לעם, (47) והוא לאחר ששתה מהחלב, שילם רעה תחת טובה וכל מה שמתואר כאן, זה לא בהסכמה שלה. ולכן למה הרגה אותו? כי היא נקמה בו. ואז לא בטוח שהיא התכוונה לכך ואולי לא. לא ברור מהפסוקים. בסופו של דבר זה הביא לעזרה. זה מחזק את התחושה שהניצחון מגיע בצורה בדיעבדית. לא יהודייה גאה באה והושיעה. מן יהודית שהרגה את הצורר שם. אולי בסך הכול הסכימה להגן עליו והוא החזיר לה רעה. תשועה עם טעם רע. חלק מאותה אווירה שיש כאן. הסיפור הזה (49) ממשיך. כששאול רוצה לרדת הוא צריך לבקש מקיני לסור מעמלק. שוב עמלק עם הקיני. בלגן לא פשוט. אולי גם כאן הסיפור הזה. האם יעל שותפה לאם סיסרא או לצד שני? באמת לא פשוט. השירה הזאת, היא העצמה הגדולה שבישועה שה' עשה. מה שהאנשים פה מתכננים, זה לא עובד בצורה הזאת, אלא ה'. הוא הסיפור . עם ישראל לא היה מספיק זכאי כאן לתשועה מספיק מפוארת והפתיחה של השירה מבטאת שהיה פה מעמד רוחני מדהים. נחזור ונבטא אותו בצורה יותר חריפה, שנלמד את הסיפור של גדעון והמדינים.