פרק ו' – משיחת גדעון והקרבת הפר(ים)
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
קריאת הפרקים
(5:30) הסיפור של גדעון השופט הגדול הזה, מעלה הרבה שאלות. בפשט ההבנה של הדברים. נשאל שאלות לא לפי הסדר. הכול יוצא מדבר שולי. מגיע המלאך לגדעון ומדבר איתו…
עד פסוק יז:
תעשה לי אות שאתה מדבר איתי.
הוא מדבר איתו חצי שעה, ולאחר מכן מבקש סימן שהוא מדבר איתו. מה פשר הדבר הזה. לא מובן. גדעון נבהל מהמלאך. יכולים להבין. קורא למזבח השם שלום. ואז מגיע
(כה) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ ה' קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת:
לקחת את שני הפרים, לא ברור מה זה פר השני שבע שנים?
(כו) וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת: (כז) וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם וַיַּעַשׂ לָיְלָה: (כח) וַיַּשְׁכִּימוּ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה נֻתַּץ מִזְבַּח הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו כֹּרָתָה וְאֵת הַפָּר הַשֵּׁנִי הֹעֲלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַבָּנוּי: (כט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִי עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּדְרְשׁוּ וַיְבַקְשׁוּ וַיֹּאמְרוּ גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה:
והעלית עולה את הפר השני…
ואיפה הפר הראשון?
(כח) וַיַּשְׁכִּימוּ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה נֻתַּץ מִזְבַּח הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו כֹּרָתָה וְאֵת הַפָּר הַשֵּׁנִי הֹעֲלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַבָּנוּי: (כט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִי עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּדְרְשׁוּ וַיְבַקְשׁוּ וַיֹּאמְרוּ גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה:
והפר הראשון?
(9)הסבר 1
פרשנים אומרים שעם הפר הראשון אכן לא עשו שום דבר. כל מה שעשו עם הפר הראשון הוא לקחת אותו מאבא שלו, כדי שלא יהיה לאביו לעבודה זרה.
הסבר 2
יש מסבירים שהפר הראשון שימש כבהמת משא, לפינוי ההריסות. יש מסבירים את הראשון והעלית אליו ואת השני, שבע שנים. אבל לא כתוב כך, לא כתוב שעשה.
הסבר 3
הפירוש המקורי ביותר שכותבים: הפר השני, הכוונה לא שני אלא שני. תולעת השָני, כלומר האדום, הג'ינג'י. השָני הוא האדום, הוא הוא אותו הפר.
האם הסיפור התרחש בפסח?
חז"ל אומרים שהסיפור הזה היה בפסח. למה? ויעש גדי עזים ומצות. כשמוצאים מצות אומרים פסח. גם אצל לוט, ומצות אפה, אומרים חז"ל פסח. אבל לוט היה לפני יציאת מצרים, ולפני פסח היה… אם זה היה פסח ומצות, את המרק שם בפרור, אוכלים פה שרויה, אולי זו הסיבה ששפכו את המרק. למה חז"ל אומרים שהיה פסח, רק בגלל המצות?
מה אומר גדעון למלאך?
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן:
זה ההי למחרת פסח, בשל סיפור היציאה ממצרים. למה חשוב לומר שהיה פסח?
המצב בארץ
מה גדעון בדיוק עושה שם? חובט חתים בגת. חתים לא חובטים בגת, אלא בגורן. (14:11)
השעבוד
(א) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד מִדְיָן שֶׁבַע שָׁנִים:
והדרך בה פגעו:
(ג) וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו: (ד) וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר:
השעבוד פה הוא שונה. הבעיה כלכלית בעיקרה. המדיינים הם שבטים בוזזים בעיקרם. למדין יש שותפים. עמלק ובני קדם, כל מיני שודדים בוזזים נודדי המדבריות כאן, בנגב הדרומי והמערבי, סיני וארץ אדום, הם מסתובבים ונודדים ובוזזים, ואי אפשר לעצור אותם. וזה הדבר המדכא. ישראל זורעים ומכינים, ורגע לפני הקציר, מגיעים המוני אנשים כאלו, פלישה אדירה ולוקחים הכול. התנפלות נוראית. התיאור כאן הוא באים ועולים. כמו ארבה לרוב, ולגמליהם אין מספר. התיאור של הארבה באותה צורה. מכת ארבה, שטח חקלאי גדול ועצום ומגיע ענן של מיליוני חרקים, ארבה לשון ריבוי, באים במטס מהיר, ותוך דקה מתרוממים שוב ולא נשאר כלום. שיטה נוראית.
מה עושים ישראל?
כמו היום. זורקים אבנים – עושים כביש עוקף. לא מעזים לצאת נגדם, אז מתחבאים במנהרות ובמערות.
(ב) וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת:
(17:30) כמעט ארבע לשונות גאולה, פסח…
איש נביא
(ח) וַיִּשְׁלַח ה' אִישׁ נָבִיא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאֹצִיא אֶתְכֶם מִבֵּית עֲבָדִים: (ט) וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל לֹחֲצֵיכֶם וָאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וָאֶתְּנָה לָכֶם אֶת אַרְצָם: (י) וָאֹמְרָה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי:
ו.. . זהו. גם האיש הנביא הופך להיות ישראלי, בא ומקטר. אין פתרון. אני אמרתי לכם שתעשו כך, ואתם לא שמעתם בקולי. ואף אחד לא מצליח להגיב, ואף אחד לא מתעורר. תרדמה של ייאוש. היו עסוקים בארציות שלהם, ברגע שפגעו להם בזה, אף אחד לא מצליח להרים ראש. ראינו את זה גם בפרשיות הקודמות. השעבוד מחזיר אותם לשעבוד מצרים, התחושות הקשות , שאין מי שמתעורר ומרים ראש, חזרה למנטאליות של עבדים, אין עצמאות, אין הרמת ראש. צריך להתארגן, להרים צבא משותף של כל השבטים יחד, כדי לעצור את הפולשים. (19:15) וזה אפשרי וניתן להיעשות, צריך להתארגן לשם כך, אף אחד לא זז. אומר הנביא, כך וכך היה ולא שמעתם בקולי, ואתם מבינים מה לעשות? ואף אחד לא עושה. מגיע מלאך מתחת לאלה . וגדעון חובט חטים בגת. מתחיל לגלות קצת תושייה, לא מוכן לוותר על החטים, אז חובט בגת, להניס מפני מדין. משהו מתחיל לזוז.
התגלות המלאך לגדעון
(יב) וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל: (יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן:
מגיב גדעון ואומר, אם ה' נמצא, איפה הוא. זאת בעיה באמונה מאוד קשה. הכול הפקרות. הרושם הוא .. כאשר מגיע מלך ומנצח אותם, אפשר לומר שהיה כובש רציני, אבל כאן הכול הפקרות. פורעי מדבריות בוזזים ומשתוללים, הרגשה של עזב ה' את הארץ. (21)
(יד) וַיִּפֶן אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ:
אומרים חז"ל
רש"י :בכחך זה – בכח הזכות הזה שלימדת סניגוריא על בני כך דרש רבי תנחומא:
יש תרעומת, יש כעס, מישהו מתחיל לצאת מהאדישות שלו. אל תגיד לי גיבור חיל, אני לא מתרשם מהחנפנות. הייתה היסטוריה, אך מה עכשיו. אתה מתעורר , אתה יכול לעשות משהו.
(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי:
אם כך תעשה לי סימן שאתה מדבר איתי.
(יז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי:
מה זה מלאך ה'.
22) מלאך ממש. וישלח יעקב מלאכים אומר רש"י מלאכים ממש. אבל יש מלאך שהוא שליח, נביא. איש האלקים . מה שגדעון ראה כאן, הוא ראה מבחינתו נביא, או איש האלקים, כמו זה שמדובר עליו בפסוק קודם. אדם נשוא פנים, מראה מיוחד, וכשהוא אומר לו כי אהיה עמך,
(טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד:
אז בפשטות זה המלאך. (23) אומר כי אהיה עמך. כל הכבוד. אבל זה לא מספיק כנגד הארבה, אלא זה שליח ה' .
(יז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְעָשִׂיתָ לִּי אוֹת שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי:
מבקש אות שאתה מדבר איתי, מלאך ממש. לא אות.
(יח) אַל נָא תָמֻשׁ מִזֶּה עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ וְהֹצֵאתִי אֶת מִנְחָתִי וְהִנַּחְתִּי לְפָנֶיךָ וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֵשֵׁב עַד שׁוּבֶךָ: (יט) וְגִדְעוֹן בָּא וַיַּעַשׂ גְּדִי עִזִּים וְאֵיפַת קֶמַח מַצּוֹת הַבָּשָׂר שָׂם בַּסַּל וְהַמָּרַק שָׂם בַּפָּרוּר וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ: ס (כ) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ וַיַּעַשׂ כֵּן: (כא) וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ ה' אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וּמַלְאַךְ ה' הָלַךְ מֵעֵינָיו: (כב) וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא ס וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים:
עכשיו רואה שאכן מלאך הוא.
(כג) וַיֹּאמֶר לוֹ ה' שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת:
יש לך תפקיד, יש לך שליחות.
(כד) וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי:
האם מותר לבנות מזבח בכל מקום?
ואז הוא מקבל את הציווי. וגדעון הולך. הולך בלילה ועושה מה שצוּוה. צריך להבין באיזו מציאות פועל. העם כולו מיואש, רדום. היחיד שעושה משהו הוא גדעון. אצל מי גדל גדעון? אביו כוהן לעבודה זרה. אצלו יש מזבח לעבודה זרה. מזבח הבעל אשר לאביך והאשרה. אצלו בחצר. לא למד בחינוך תורני. גדל לעשות דבר כזה. צריך לעשות תעוזה אדירה, וגדעון עושה. לאט לאט מעגל המתעוררים הולך וגדל, הולך ומתעצם. (26)
מי הראשון שמשתכנע, והולך אחריו?
(כז) וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם וַיַּעַשׂ לָיְלָה:
עשרה עבדים מאנשיו. והם מבינים טוב טוב מה קורה להם אם הם נתפסים. אנחנו יודעים כי אנחנו רואים מה אומרים אנשי העיר לאביו שלגדעון, הוציאו אותו. והוא המזבח אצלו בבית, אז בוודאי ובוודאי שעשרת האנשים האלו פחדו, אך התגברו על הפחד, קמים בבוקר ומנתצים. אנשי העיר קמים בבוקר ואת מי מחפשים? את יואש. הוא הבא בתור שמשתכנע.
(כח) וַיַּשְׁכִּימוּ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה נֻתַּץ מִזְבַּח הַבַּעַל וְהָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו כֹּרָתָה וְאֵת הַפָּר הַשֵּׁנִי הֹעֲלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַבָּנוּי: (כט) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִי עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּדְרְשׁוּ וַיְבַקְשׁוּ וַיֹּאמְרוּ גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ עָשָׂה הַדָּבָר הַזֶּה: (ל) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל יוֹאָשׁ הוֹצֵא אֶת בִּנְךָ וְיָמֹת כִּי נָתַץ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל וְכִי כָרַת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו:
(27) מזכיר מעט את הסיפור של אברהם והפסלים. הבעל פה לא בכושר. מן דגון כזה. והם מבקשים מיואש, והוא לא מוסר את גדעון. הוא מתעורר.
(לא) וַיֹּאמֶר יוֹאָשׁ לְכֹל אֲשֶׁר עָמְדוּ עָלָיו הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל אִם אַתֶּם תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ יוּמַת עַד הַבֹּקֶר אִם אֱלֹהִים הוּא יָרֶב לוֹ כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ:
ומי הבאים שמתעוררים?
(לב) וַיִּקְרָא לוֹ בַיּוֹם הַהוּא יְרֻבַּעַל לֵאמֹר יָרֶב בּוֹ הַבַּעַל כִּי נָתַץ אֶת מִזְבְּחוֹ: פ
הבעל מוזמן להגיב. לועג לבעל, ולחוסר התגובה שלו. והלאה זה ממשיך.
(לג) וְכָל מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם נֶאֶסְפוּ יַחְדָּו וַיַּעַבְרוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל:
29) הבעל והאשרה. מה התעוררו פתאום? נאסף צבא.
(לד) וְרוּחַ ה' לָבְשָׁה אֶת גִּדְעוֹן וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר אַחֲרָיו:
מיהו אביעזר? האלה אשר בעפרה אשר לאבי העזרי. מהמשפחה.
(לה) וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל מְנַשֶּׁה וַיִּזָּעֵק גַּם הוּא אַחֲרָיו וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם:
היה אדם אחד שהחליט לא לתת למדיינים אלא להחביא, אפשר להצית את הלהבה. וזה אכן מתחיל לפעול. ועוד ועוד. נעצור את הסיפור של התפשטות המעגלים. נחזור חזרה.
הפר השני – תשובות לשאלה
שאלנו מה הסיפור של הפר הזה. מה עם הפר הראשון.
קשה שלא להקביל את הסיפור לסיפור נוסף עם שני פרים ובעל ואשרה. הסיפור ההוא ילמד אותנו על הסיפור שלנו.
שני פרים
מהו פר השני שבע שנים?
אומרים חז"ל ששבע שנים פיטמו את הפר הזה לעבודה זרה. רד"ק שופטים פרק ו
ופר השני – י"א שני לבטן והנכון שני לפר הראשון שזכר ופירוש ז' שנים ת"י דאיתפטים שבע שנים ואפשר שהיה בן שבע שנים ובדברי רז"ל שהוקצה לע"ג שבע שנים שאמרו אמר ריש לקיש אין מוקצה לע"ג אלא מוקצה לשבע שנים שנא' ופר השני שבע שנים ומהם אמרו כי נעבד היה ואמרו שמנה דברים הותרו באותה הלילה חוץ וזר ולילה כלי שרת וכלי אשרה עצי אשרה ומוקצה ונעבד:
(31:50) יש כאן מסירות נפש. מה המצב של בני ישראל, וידל ישראל מאוד. עניים מאוד, אין אוכל. אבל אנשים חוסכים מפיתם ומאביסים את הפר הזה, שמשמין ומשמין במצוות הבעל. שבע שנים מאביסים אותו. לעומת השור הפשוט של אביך, לעבודות. פר אחד מכינים להעלות לעבודה זרה, ויש הפר הראשון שכולו עור ועצמות, כל האוכל הולך לפר השמן.
מה שעושה כאן גדעון, את הפר הטוב, מקריב לה'. הורס את המזבח ובונה מזבח לה' ומקריב לה' את הפר המסומן לעבודה זרה. את הפר השני הוא משאיר שם. בדיוק כמו אצל אליהו בהר הכרמל. גם שם אליהו מהתל בהם, מלגלג עליהם. החברה' מתאמצים שם.
מלכים א' יח
(כו) וַיִּקְחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם וַיַּעֲשׂוּ וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה: (כז) וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ:
(34:44) לא נסביר בפשט מה הם חשבו. חז"ל אמרו שידעו שאין סומכים על הנס. מה עשו? שלחו את חיאל בית האלי מתחת לאדמה והוא הסתתר וחיכה להוראות. שילמו לו והוא לא שמע. ה' שלח נחש והמית את חיאל בית האלי. לא קרוב למציאות הסיפור. מאיפה הגיע הסיפור?
לית מילי שלא באורייתא. הגר"א היה מוצא את המקורות לכל המדרשים. (36) עמוס פרק ט
(ג) וְאִם יֵחָבְאוּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְמֶל מִשָּׁם אֲחַפֵּשׂ וּלְקַחְתִּים וְאִם יִסָּתְרוּ מִנֶּגֶד עֵינַי בְּקַרְקַע הַיָּם מִשָּׁם אֲצַוֶּה אֶת הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכָם:
הגר"א מצא מדרש המחבר את ראש הכרמל לנחש ולנשיכה וזה המקור לדעתו למדרש חז"ל. זה מה שעושה פה גדעון. הם פיטמו שור לעבודה זרה, לקח אותו והקריב לשם ה', והשאיר להם את הפר הקטן, הלא מפוטם. יותר מזה, הברקה נפלאה של הרלב"ג. מה זה פר השני שבע שנים. כמה שנים הם ניתנו ביד מדין? שבע שנים. ביום שהחלו לפטם את הפר הזה לעבודה זרה, החל השעבוד. שבע שנים של שעבוד, זה שבע שנים של מסירות נפש להאכיל את הפר הזה.
גדעון עושה דבר אדיר, אך נדרשת ממנו תעוזה גדולה למרות שה' אומר שיהיה איתו. אבל לא זה לא בא בקלות. זוהי מסירות נפש אדירה, זה מה שנדרש. בלי זה לא היה קורה שום דבר. עד שלא יגלו מחדש איזושהי עצמאות זה לא יעבוד. את הפר של העבודה זרה לשחוט קבל עם ועדה, זה להכריז אנחנו מפחדים מהקדוש ברוך הוא יותר מאשר מהעבודה הזרה. (38:30)
עם זה אפשר להמשיך, זה גילוי של עצמאות. זה לא מספיק. נחזור לפסח שנמצא פה כל הזמן. יציאת מצרים הייתה בהתערותא דלעילא. עם ישראל כמעט לא עשה שום דבר. ה' יילחם לכם ואתם תחרישון. מלמעלה הכל נעשה. אבל כדי לזכות לקחת את גורלו בידיו בתהליך מופלא, יש צורך בכדי להיגאל ולזכות לחירות לגלות תחילה של עצמאות. אי אפשר להפוך עבד לבן חורין אם אין לו בכלל נטייה לכך. ולפני מכת בכורות זה מה שנדרש. רש"י שמות פרק יב
משכו וקחו לכם שה לבית אבות שה לבית… –משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה:
למה? בכדי שיהיה צבע לסימון על הפתחים, שלא יבוא המשחית. המלאך לא ידע של מי מצרי וכו', יהיה קשה. לכן מסמנים לו. עוזרים לו. בצבע אדום כדי שיראו. זה מה שכתוב. מה פשר הדבר הזה?
לא שהמשחית צריך סימון, הוא לא צריך. יש לו ג'י פי אס. מי שעושה את זה בריש גלי הוא שוחט את הכבש המצרי, תועבת מצרים ולא יסקלונו. כן, אנחנו מעזים לעשות את זה, למרות שעדיין לא שוחררו. יצא מי שמאמין ומכריז כאן גר יהודי שלא מפחד להכריז על כך. מי שמסמן בגדול זה בית של יהודי, רק שם המשחית לא יבוא. רק הוא ראוי להיגאל. את ההצלה עשה ה' אך את האומץ והאמונה שה' יוציא אתכם – אתם צריכים להראות. יש פחד גדול, אפילו לאחר יציאת מצרים. עם ישראל זכה להדליק את הניצוץ של הגאולה. הם בחרו לצאת. כמו בכרמל שאומר אליהו אתם תבחרו. אם ה' הוא האלקים או הבעל. (43) עם כל המערך שהיה בכרמל, היה גם מוצע להכרית את כל נביאי ה', היה שם טבח בנביאי ה'. אחאב הרג את כל הנביאים, נותרו רק מאה נביאים שעובדיהו הצליח להסתיר. מאה נביאים נשארו. והיה בהכרית איזבל… היא השמידה אלפי נביאים, טבח אדיר. פחד אדיר מאיזבל. היא שולטת ביד רמה מלווה בשפיכות דמים. והם צריכים עכשיו לומר האם ה' הוא האלקים או הבעל. והם אומרים ה' הוא האלקים. המעמד שם לא הצליח. זה לא היה מה שאליהו רצה לשמוע, אך היה קרוב. אליהו דרש מהם. זה מה שפה היה . גדעון נדרש לתעוזה, ואז היה אפשר לזכות בעצמאות מחודשת. וגדעון עושה את זה בצורה אדירה, אבל יש בעיה. הבעיה שזה לא היה במאה אחוזים. הנביא מספר על הסתייגות קלה.
(כז) וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם וַיַּעַשׂ לָיְלָה:
בלילה . יש לזה מחיר. גדול השופטים היה גדעון. אבל בלילה. תארו לכם שאליהו הנביא היה עושה את המעמד בלילה ולא ביום. לפעמים יש דבר כזה שצריך להראות. משה רבנו היה צריך לדבר עם ישראל כי הם פחדו. לפי כל הגדרים הם צודקים. אש וכל הנוגע בהר ירה יירה, או סקול ייסקל. ענן וערפל. מעמד אדיר ונורא הוד ומפחיד, מטיל אימה ויראה. כמו הר געש מתפרץ. יש רגעים שלא עושים את החשבונות הללו. עם ישראל היה מוכן לעלות להר סיני, אך בתנאי שה' ייתן לכל אחד מטף אישי. יש פה פספוס. גדעון עשה בלילה ולא ביום, ויש לכך מחיר. מה היה קורה אילו היה עושה ביום? מה שאמור היה לקרות, ותצא אש מן השמים ותאכל את הקורבן, וכולם היו זועקים ה' הוא האלקים. מאין הגענו לתסריט הזה? אליהו בהר הכרמל, יש דמיון לסיפור הזה, וכאן אפילו בולט יותר. (48:20) בואו נחזור אחורה. מגיע לשם אותו מלאך. מה עושה אותו מלאך? פסוק כ'
(כ) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים קַח אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וְהַנַּח אֶל הַסֶּלַע הַלָּז וְאֶת הַמָּרַק שְׁפוֹךְ וַיַּעַשׂ כֵּן: (כא) וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ ה' אֶת קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר וּבַמַּצּוֹת וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וּמַלְאַךְ ה' הָלַךְ מֵעֵינָיו:
בשביל מה תצוגת התכלית הזאת, באה האש ואז הוא נעלם. מה פירוש? זה מה שצריך היה להיות. ואז ויבן גדעון שם …
אפשר לבנות בכל מקום מזבח? זה שחוטי חוץ. גם אליהו בהר הכרמל, אלא הייתה שם הוראת שעה. זה הסיפור. מה שהוא מגיש לאכול, זה הופך להיות מזבח. ולכן אומר לו ה':
(כג) וַיֹּאמֶר לוֹ ה' שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת:
לא כי ראית ה' ולא תמות, אלא הרבה יותר רחב, לא בראיית הפנים שלי, אלא לא תמות אלא תצליח. האש שירדה מן השמים ירדה על הסלע הלז. על הצור.
(כו) וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת:
מה זה ראש המעוז הזה. באותו מקום הייתה תצוגת התכלית הזאת. בצד האחד היתה העבודה הזרה ובצד השני עבודת ה', (50:30) בצד היה המרק והפרור ואכלה את זה. עכשיו אתה יודע מה לעשות.
(כז) וַיִּקַּח גִּדְעוֹן עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מֵעֲבָדָיו וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָרֵא אֶת בֵּית אָבִיו וְאֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מֵעֲשׂוֹת יוֹמָם וַיַּעַשׂ לָיְלָה:
זה היה יכול משהו אחר, אילולא עשה בלילה. היה בעוצמה כזאת. הוא לא עמד בזה. בכל אופן לא הצליח לסחוף אחריו. כנראה הסיפור הזה עושה פה רעש גדול. זה התפרסם. לכן כאשר גדעון שולח עכשיו שיבואו להילחם.
בעקדה, והאלקים ניסה את אברהם. מה זה ניסה? (52) לא ידע מה יהיו תוצאות הניסיון? שאלה מפורסמת, התחבטו בה הראשונים. הרס"ג מפרש לשון נס ודגל. פרסם את הדבר. האבן עזרא מלגלג ואומר ולא ידע הגאון שאף נעריו לא היו עמו. ככה מפרסמים? הלך לשם רק הוא ויצחק. אפילו נעריו לא היו שם, אפילו החמור. תשובה אחת היא שעיתונאים בוודאי היו. לכן מפרש אחרת. שהקב"ה רוצה שדבר יתפרסם, הוא מתפרסם. יש מישהו שלא יודע על העקדה?
המהלך שעשה גדעון, שהרס את המזבח ונתץ את האשרה, זה עשה רעש גדול. התחילו לשבר מצבות של הבעל. החלה תשובה. החלה תסיסה. כולם מבינים, כל אלו שמסביב שזה מסוכן, שהיהודים מתעוררים. והם צריכים לעצור את זה לפני שמשהו מתפשט. ההתעוררות הרוחנית מתפרסמת ועושה ומתחילה מערכה שלמה. המדיינים ובני קדם מתאספים ובאים.
(לו) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
מה זה? כבר תקע בשופר והזעיק את כולם, מה פתאום נזכר לשאול את ה' האם הוא איתו? למה עושה את המבחן המוזר הזה בגורן?
(לז) הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: (לח) וַיְהִי כֵן וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם:
ואחר כך אומר לה', האם אכפת לך שננסה שוב? והפעם מבקש ניסיון הכי קשה. למה לא ביקש חצי חצי. אמר ה' עד כאן. מה זה הדבר הזה. כל כך התלהב והלך כל כך יפה, ופתאום באמצע העלייה, ברקס. כולם כבר בדרך. כולם מגיעים. מה זה?