אחרי המעשים יימשכו הלבבות
ישנו נושא שמתמודדים איתו לא מעט – בעיית העישון.
לפני כמה שנים, בוצע מחקר ובו גילו כי השמדת סיגריות בסביבת חיים וירטואלית מקילה על גמילה מניקוטין בחיים האמיתיים.
במחקר השתתפו 91 מעשנים שנרשמו לקבוצת תמיכה לנגמלים, המשתתפים חולקו ל2 קבוצות – קבוצה א' נתבקשה להשמיד סיגריות מול צג מחשב שדימה פעולה זו, וקבוצה ב' לא.
בתוצאות המחקר, נצפה כי אחוזי ההצלחה של קבוצה א' היו גבוהים משמעותית ביחס לקבוצה ב'. חוקרים תלו את ההצלחה בהשפעת האקט הווירטואלי – במוטיבציה ויעילות עצמית.
פעמים רבות למדנו שאחרי המעשים נמשכים הלבבות – כלומר, הפעולות החיצוניות מעוררות את הפנימיות.
המחקר הנ"ל ממחיש את עניין זה, שיחסו של אדם לדבר בצורתו המעשית גורם ליחס פנימי אמיתי עד כדי מוטיבציה וכוח רצון להתגברות על התמכרות מעישון – דבר שקשה מאוד לצאת ממנו.
כביכול, היה אפשר לחשוב כי ישנה סתירה:
הרי כתוב בספר החינוך (מצווה ט״ז):
אחרי המעשים יימשכו הלבבות
כלומר, אדם צריך להתחיל עם הצד המעשי וזה מושך את הלב אחריו.
מאידך, חז"ל במשנה שואלים (מסכת ברכות פרק ב', משנה ב׳):
מדוע קדמה פרשת קריאת שמע לפרשת והיה אם שמוע?
רבי יהושע בן קרחה משיב:
כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואחר כך מקבל עליו עול מצוות
לפיכך – קודם כל קבלת עול מלכות שמים, ואחר כך קבלת עול מצוות.
״שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – קבלת עול מלכות שמים וייחוד ה' – קודם ל: ״והיה אם שמוע" – קבלת המצוות).
נחזור למחקר הנ"ל – איפה הנקודה המשמעותית שבה הכל התחיל?
"91 מעשנים שנרשמו לקבוצת גמילה" – נקודת המוצא של אותם משתתפים היא עצם הרצון להיגמל, שם הכל התחיל, משם, אכן שבירת הסיגריות הווירטואליות השפיעה על הצלחת הגמילה.
הסיבה לכך ששבירת הסיגריות הווירטואליות תרמה להצלחת הגמילה – היא רצונם של המשתתפים.
אילו היו נותנים את אותה משימה לאנשים שאינם מביעים מעצמם רצון להיגמל – ככל הנראה ששבירת הסיגריות הווירטואליות לא הייתה עוזרת, אלמלא הרצון – לא הייתה כלל השפעה למעשים.
הביאור לקבלת עול מלכות שמיים מוזכר בזוהר הקדוש (זוהר, פרשת בהר, חלק ג, דף קח ע"ב):
מאי עול מלכות שמים? אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מניה טב לעלמא, ואי לא קביל עליה ההוא עול לא עביד מידי. הכי נמי אצטריך ליה לב"נ לקבלא עליה עול בקדמיתא ולבתר דיפלח ביה בכל מה דאצטריך
השור מובא כמשל לאדם: השור זו חיה בעלת כח רב, אך על מנת שכוחו יבוא לידי ביטוי, יביא חיים ותועלת לעולם – הוא חייב להיכנס לעול ורק אז כל צעד שלו מהווה חרישה.
הנמשל לכך הוא האדם – אדם חייב קודם כל לקבל על עצמו עול מלכות שמים כדי שהמצוות יעשו את ה'חרישה' – יפעלו את החיים לאדם ולעולם.
הנקודה החשובה היא הרצון הבסיסי, קודם כל לרצות בעניין ורק אז – יש משמעות למעשים.
לכן, קבלת עול מלכות שמים תחילה – רצון האדם לקבל, זהו דבר חשוב מאוד.
כאשר לאדם אין רצון פנימי לקיום מעשיו ויש בו רצון להתמרד – אז נוצר מחסום בין הדברים החיצוניים לבין הנפש הפנימית ולא תהיה השפעה למעשיו החיצוניים.
רק כאשר יש רצון והוא זה שמניע את האדם לעשייה, אז המעשים אכן מניעים ומציתים את האדם. אפילו אם אדם מרגיש שלא תמיד הולך לו, לעיתים אדם מרגיש שהוא רוצה אבל יש לו איזה מחסום ולא הולך לו.
כאשר יש מחסום כזה, אז העשייה עצמה שנעשית בהתלהבות ומתוך רצון פנימי – היא כבר מציתה את הניצוץ הפנימי המפעיל את האדם.
עוד עניין, הוא הקשר בין הצד המעשי לבין הצד הפנימי של האדם:
לאדם יש חיצוניות ויש פנימיות, חשוב מאוד שלא תהיה הפרדה בין השניים ושהצדדים הללו ילכו בכיוון אחד.
כלומר – רצונו הפנימי של האדם הוא זה שיניע ויבוא לידי ביטוי במעשיו ומעשיו יבטאו את רצונו הפנימי.
עניין זה בא לידי ביטוי בכל מידי רבדים ובמיוחד בעניין קיום המצוות.
לעיתים אנו מוצאים את עצמנו עושים כל מיני מעשים שנראים לנו לכאורה משונים וחסרי טעם ושואלים את עצמנו – עד כמה הם משפיעים עלינו?
אנו וודאי שמחים לעשות את רצונו יתברך, אך בכל זאת תוהים – האם זה משפיע? כיצד זה משפיע? כל מיני דקדוקים, למשל, תפילה בציבור גם ביום קר וגשום – דבר זה מצריך מהאדם מוטיבציה וצריך להאמין שהדברים אכן משפיעים ומבטאים את פנימיותנו.
עניין זה מתקשר למה שנכתב בספר הכוזרי, מלך כוזר חלם חלום, שם נאמר לו (מאמר ראשון, פרק א׳):
כוונתך רצויה, אך מעשיך אינם רצויים
מלך כוזר הרגיש בחלומו שיש לו רצונות גדולים, כוונות גדולות, אך מעשיו אינם מצליחים לבטא את השאיפות שלו.
כלומר הוא הרגיש שיש פעם עצום בין הרצון הפנימי לבין המציאות המעשית, זה מה שהביא אותו לחפש מה המעשה הרצוי בעיני הקב"ה וכיצד מגיעים למעשה הזה?
מלך כוזר מבין כי לא ייתכן שכוונתו תהיה רצויה אך מעשיו אינם רצויים – זה דבר לא נכון ולכן עליו לחפש תמיד את המעשים אשר יבטאו בצורה הכי נכונה את הכוונות שלו, את המשמעות הפנימית שלו.
הנקודה של "קבלת עול מלכות שמים תחילה" – זו נקודה מרכזית וחשובה, ההבנה שחייבת להיות התאמה בין רצונו הפנימי של האדם לבין מעשיו החיצוניים וחשוב שהמעשים ייעשו מתוך רצונו הפנימי של האדם מתוך ההבנה שכל מעשה חיצוני הוא ביטוי של נפשו הפנימית של האדם.
כיצד מלך כוזר מבין כי דווקא המעשים צריכים להיות כלי ביטוי של הרצון הפנימי? עוד הוא מבין, כי המעשים הללו אינם מעשים שדווקא הוא חושב עליהם, אלא הוא מבין שעליו לקבל מעין ׳מדריך׳ שמורה לו אילו מעשים רצוי שיעשה, ויבטאו את הפנימיות שלו.
כדי להבין זאת, ניתן לדוגמא את המקצוע גרפולוגיה המוזכר גם בספרי הרב קוק –
גרפולוגיה מוכיחה כי נפשו הפנימית של אדם, באה לידי ביטוי בכתב ידו.
ישנם חוקים ברורים וכתובים לגבי כל פרט ופרט בכתב ידו של אדם, עד לדקדוקים הקטנים ביותר וכל פרט מעיד ומבטא את פנימיותו של האדם על אף שהכותב לא בהכרח יודע ומכיר את החוקים, אלא כותב כפי שרגיל לכתוב.
ישנה משמעות לכל פרט קטן המתבטא בכתב ידו של האדם וכל תנועותיו של הן ביטוי לנפשו הפנימית.
תחום שהתחדש על גבי הגרפולוגיה, זה תחום הגרפותרפיה – ריפוי הנפש בעזרת שינוי כתב היד.
מחקרים שלמים מוכיחים כי שינוי כתב ידו של אדם מסוגל לגרום לתהליכים התפתחותיים ולשינויים רבים בפנימיותו של האדם.
פורסם ראיון עם נער מופנם מאוד שהגיע לטיפול אצל מומחה בגרפותרפיה –
לאחר תקופה שבה הנער טופל בגרפותרפיה ואכן המומחה שינה כל מיני פרטים קטנים בכתב ידו, הנער עבר שינוי – נפתח, ועבר תהליכים מדהימים.
אילו אותו נער, היה אומר למטפל המומחה – מה זה חשוב כל כך כל הדקדוקים האלה? למה אתה מקפיד איתי על פרטים כה קטנים וזניחים? אתה רוצה להגיד לי שהמילימטר הזה באמת משנה משהו?
אותו המומחה וודאי היה אומר לו – ׳כך עלה במחשבתי׳.
ככל הנראה, המומחה לא יכול לתת הסבר מדוייק להשפעתם של הדקדוקים, אך מה שברור ומוכח הוא שאכן קיימת השפעה גדולה לכל פרט ופרט.
הנמשל לכך אלו המצוות:
אנו תוהים לעיתים עד כמה משמעותי לדייק ולדקדק כל כך בכל מצווה ודקדוקיה? זה כל כך חשוב ומשנה?
התשובה היא – כנראה שכן, בלי שנבין.
כמו שאותו נער לא ממש הבין מה משמעות כל הדקויות האלה, אך אכן ניכר כי ישנה השפעה והוא עבר תהליכים ושינויים גדולים.
כך גם קיום המצוות – כמו שכתב היד הוא ביטוי של הנפש, כך המצוות הן ביטוי של הנשמה.
אמנם גרפותרפיה מוכחת מחקרית, מפני שרק עד לשם מוחו של אדם מסוגל להגיע ולחקור – עד הנפש.
את הנקודות הפנימיות של הנשמה לא ניתן להבין בשכל של אדם, רק הקב"ה הוא זה שעושה את החיבורים הללו בין הנשמה לבין המציאות ואנו מאמינים באמונה שלמה שכל דקדוק, כל מעשה קטן הינו בעל משמעות גדולה.
הגרפולוגיה היא ביטוי הממחיש את מה שאמרו חז"ל: "אחרי המעשים יימשכו הלבבות".
גם מעשים הנראים לנו קטנים מאוד, דווקא כאשר מדברים על הנשמה – שהיא דבר דק ועדין מאוד, וודאי שכל תזוזה קטנה היא בעלת השפעה גדולה מאוד שמשפיעה על כל הנקודות בחיינו.
אנו צריכים לחיות בצורה בה המעשים שלנו הן ביטוי ישיר לכל הנקודות הכי פנימיות והכי עמוקות שלנו.
חשוב לזכור כי האדם הוא אחד – הפנימיות והחיצוניות הן מציאות אחת וכיוון שנפש האדם היא אחת והכל מציאות אחת, אז חיינו אינם שלמים אם אינם באים לידי ביטוי גם בכלי המעשה.
כמו שאדם מרגיש לעיתים שיש משהו שיושב על ליבו ואם הוא לא פורק ומשתף מישהו, הוא חש כאב ומועקה – כך הנפש הפנימית צריכה להתבטא במעשינו:
אם אדם משאיר את הדברים בפנים, בנפש – ישנה מועקה גדולה, לכן מוכרח שמעשינו יהיו ביטוי לעולמנו הרוחני ובראש ובראשונה – זה בא לידי ביטוי במצוות.
בין אם נבין או לא, אנו לא יכולים להבין ולהגיע להשגה של נשמתנו, לכן איננו יודעים מהם כלי הביטוי הכי עוצמתיים של הנשמה שלנו.
המצוות הן כלי הביטוי החזק ביותר לנשמה שלנו, לאחר מכן, גם מעבר למעשה המצוות ובכל צורת התנהגות – לשים לב שהנפש הפנימית תבוא לידי ביטוי במעשינו ושמעשינו גם יניעו את הנפש.
המעשים ימשכו את הלבבות והלבבות יולידו את המעשים, בצורה כזו שהחיצוניות והפנימיות הן מציאות אחת, הנפש היא אחת.
חשוב לשים לב לזה, לא לעשות מעשים המנוגדים להשקפת עולמנו ולהשתדל מאוד לא ליפול בזה, לא לחיות בשניות הזאת שבה אדם מצד אחד מאמין בבורא עולם, בחיים משמעותיים ובתכלית לחיים, אך מפחד לחיות זאת בצורה השלמה ומשאיר לעצמו כמה הבלים מבלי להבין שכל מעשה הכי קטן שסותר את הרצון הפנימי משפיע באופן ישיר על הנפש ומהווה הרס וככל שההבל גדול יותר – כך ההשפעה הרסנית יותר.
שנזכה לחיות חיים שלמים, תוך הקפדה והבנה שכל רגע וכל מציאות הינה ביטוי שלם לעולמו הרוחני – ונזכה לחיים מלאי שמחה ושפע.