פרק ו' – גדעון – אות גיזת הצמר ולקקים
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
נזכיר היכן עצרנו. עסקנו בהרחבה בסיפור
התרחבות מעגלי ההשפעה של גדעון
הריסת המזבח. ראינו את המעשה הגדול שעשה שלא היה קשור בכל, וראינו כיצד הדבר הזה מצליח להניע גלים של השפעה. מִתחילה מצליח (1) להשפיע על עצמו להאמין לעצמו להאמין שה' נמצא אתנו. לאחר מכן הצליח להשפיע על עשרה אנשים מאנשיו שהיו יראים יותר מאנשי העיר, לאחר מכן משפיע על אביו, ואחר כך על העיר ועל השבטים. הצלחה יפה מאוד. לאחר מכן יוצאים למלחמה הגדולה מול מדין, ודווקא כאן מוצאים דבר מוזר:
קדימה ואחורה בדרכו של גדעון
(לו) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים אִם יֶשְׁךָ מוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
מה קרה? העסק הולך קדימה ופתאום גדעון נעצר ומבקש (2:30) אות מהקב"ה. בהחלט דבר מוזר, ולא עוד אלא שה' עושה את האות.
(לז) הִנֵּה אָנֹכִי מַצִּיג אֶת גִּזַּת הַצֶּמֶר בַּגֹּרֶן אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב וְיָדַעְתִּי כִּי תוֹשִׁיעַ בְּיָדִי אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ: (לח) וַיְהִי כֵן וַיַּשְׁכֵּם מִמָּחֳרָת וַיָּזַר אֶת הַגִּזָּה וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם:
וה' מסכים. והוא מנסה שוב.
(לט) וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֶל הָאֱלֹהִים אַל יִחַר אַפְּךָ בִּי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפָּעַם אֲנַסֶּה נָּא רַק הַפַּעַם בַּגִּזָּה יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ יִהְיֶה טָּל:
(מ) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ הָיָה טָל: פ
מה קרה לגדעון, מדוע איבד את הביטחון? מדוע ביקש עוד אות, והסתפק באות הנוסף? מה קרה לגדעון? מהו איבוד הביטחון שאירע.
עצם האות יש לו משמעות. גיזת הצמר, וזה מה שביקש?? היה יכול לבקש משהו יותר שווה, להפוך לזהב וכד'. מן הסתם יש משמעות למה שביקש. בכל אופן נצטרך לבאר את עצם האות ולמה היה צריך, בכל אופן זה הצליח.
חז"ל שמו לב לעניין, שיש הבדל בין שתי הפעמים הללו. בפעם הראשונה נאמר
ויהי כן
ובפעם השנייה כתוב
ויעש אלקים.
הפירוש הפשוט שגם חז"ל מביאים – כיוון להבנה לפחות חלקית. בפעם הראשונה הבקשה הייתה לא מוצלחת. שכל הארץ תתייבש, ורק לך מעט מים, זה לא פתרון טוב כל כך, זוהי מידה רעה. ולכן ה' לא מייחד את שמו. מכירים את זה בבריאה.
ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה.
לא כתוב שוב שם אלוקות. על אור יום יש שם ה'. ולחושך קרא… ולא קרא אלקים. .. אותו עיקרון פה. בפעם השנייה מבקש על כל הארץ טל, וזה בוודאי דבר טוב ועל זה כתוב ויעש אלקים. (6:15) רש"י מוסיף ואומר שבפעם הראשונה לא קרה בדיוק מה שקרה, כי ביקש טל על הגיזה ועל כל הארץ חורב. ואז מה שקרה, שעל הגיזה היה מלא הספל מים, אך לא כתוב מה היה על הארץ.
בפעם השנייה כתוב מה היה גם על הארץ. אז אולי כיוון שגדעון שהאות לא היה בדיוק כמו שביקש, ביקש עוד נוסח. ייתכן שזו הסיבה שביקש פעם אחרת. אמנם כתוב ויהי כן, אך אין זו ראייה שכתוב בדיוק במאה אחוז. בכל אחת מהפעמים שכתוב בבריאה ויהי כן, סימן שהייתה תקלה, חטא. לא יצא מה שרצה. הדוגמות מכל יום, בכל יום הייתה תקלה, והדברים לא קרו כפי שה' אמר, וה' אמר ויהי כן.
איך זה קורה?
יש תשובות. אבל זה כך. שום דבר לא כפי שהיה במחשבה. ה' אמר עץ פרי והיה עץ עושה פרי. וטעם הפרי. חוץ מפעם אחת שלא כתוב ויהי כן, כתוב על האור, ויהי אור , ומיד ראה שהעולם לא עומד בזה וגנזו. (9:20) מה שרש"י כאן אומר וזהו פשט הדברים, ויהי כן, בערך מה שביקש. ולכן צריך להדגיש שבגיזה היה טל בצורה ניסית. אם על כל הארץ היה טל, סביר שגם בגיזה היה טל. אבל בתיאור שהמים היו על הגיזה ויהי מלוא הספל מים, שזה היה בצורה על טבעית. היה הרבה מאוד טל בגיזה, אבל ייתכן שגם על הארץ לא היה חורב. טל, ברית כרותה על הטל, הטל איננו מפסיק. זה בהחלט יכול להסביר משהו בכיוון, אך העיקר עדיין חסר.
(10:40) שופטים פרק ז
(א) וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּחֲנוּ עַל עֵין חֲרֹד וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִצָּפוֹן מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק:
(11) מתכוננים למלחמה, חונים בעין חרוד, מצפון לגבעת המורה. דרומה מהפעם הקודמת. בפעם הקודמת סדר המקומות הבולטים, לאורך הפתחה המרכזית הר תבור, ולאחריה הגבעה הגבוהה היא גבעת המורה, ואחר כך עוד ירידה דרומה מגיעים לאזור עין חרוד. מחנה מדיין גבעת המורה בעמק, ומגבעת המורה אל העמק. כנראה פחדו להתקרב להר תבור, למה המדיינים שוכנים בעמק? כי יש להם צבא עצום. צריכים את המרחבים בעמק, לגמלים לא מתאים להילחם בהר. חונים דרומה, קצת מרוחק, שטח שמתאים להתארגן בשקט. זה מובן. אבל מהי תחילת הפסוק?
רוצים להזכיר לנו שוב, שירובעל הוא גדעון, אמרו לנו זאת בפרק קודם. למה זה מופיע כאן?
אולי חזרה של הדגשה.
(ב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדָם פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי: (ג) וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר מִי יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד וַיָּשָׁב מִן הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ: ס (ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן עוֹד הָעָם רָב הוֹרֵד אוֹתָם אֶל הַמַּיִם וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא יֵלֵךְ עִמָּךְ הוּא לֹא יֵלֵךְ: (ה) וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם ס וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת: (ו) וַיְהִי מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם: ס (ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ: (ח) וַיִּקְחוּ אֶת צֵדָה הָעָם בְּיָדָם וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם וְאֵת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו וּבִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחֱזִיק וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק: פ
בחירת הלוחמים
יש פה צבא גדול מידיי. זה לא מובן. מה פתאום צבא קטן מידיי? אילו היו המדיינים שלושים אלף לוחמים, אז כשישראל באים שלושים אלף לוחמים זה יותר מידיי. אבל גם לא נורא אם פעם היה לישראל יתרון מספרי. אז מילא אילו המספרים היו ככה. אבל בכל מלחמה יש חשש, הרעיון שבכל מלחמה יצאו מניין אנשים, ואז כולם ידעו שזה נס. לבוא להגיד תהילים, פן יתפאר ישראל לאמור. האם זו דרך התנ"ך? גם ניתן להם לירות כדור ראשון… זה לא עובד ככה. יש יותר מידיי.
אבל מילא, נגיד שיש יותר מידיי, צבא מדייני אינו גדול, אבל לא כך. המשך
(ט) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ: (י) וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל הַמַּחֲנֶה: (יא) וְשָׁמַעְתָּ מַה יְדַבֵּרוּ וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ אֶל קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה: (יב) וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב: (17:30)
התשובה הפשוטה היא שאמנם היו הרבה, אבל הם נפלו. כתוב נופלים בעמק.
מה הדבר הזה שרוצים עכשיו להוריד? עשרים ושניים אלף הלכו הביתה. שני שלישים ויותר הלכו. אז בשביל מה באתם? מה חשבתם? (18:30) עשרת אלפים נשארו, מול מאות אלפי המדיינים. לגמלים אין מספר. לא סופרים אותם… ועדיין יותר מידיי. שלוש מאות, ועכשיו זה פייר. כל אחד מכה רבבה ועוד יהיה עודף. משהו נראה מוזר בהתנהלות הזאת .מה הפלא שאומר לו "ואם ירא אתה לרדת…" הוא חשש שאם יגיד משהו גם מהשלוש מאות ה' יוריד לו. שלושים. ל"ו. הסיפור לא הגיוני על פניו. התנ"ך לא מעלים מאתנו את סדר הכוחות. למדיינים יש כוחות אדירים, כחול אשר על שפת הים לרוב. הדבר הזה דבר מוזר.
כל המבחן הזה, יש הרגשה לא טובה. (20) מי שלא כמו כלב, … מי שלא מכיר את סוף הסיפור.
(ה) וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם ס וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב
אם עוצרים כאן, חושבים שכל אלו שמלקקים ככלב, לא יצאו למלחמה.
תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת:
כנראה בגלל שהיו רק מעט שליקקו, לקחו אותם. מה הסיפור הזה?
(ו) וַיְהִי מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם: ס (ז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ:
יש פה קו אחד שמלווה את הסיפור, אמונה וביטחון. אמרנו ותיארנו שהכול הלך יפה. גדעון הצליח לעורר מעגלים מעגלים שהולכים להילחם על ה' ועל משיחו בעניין הזה. וזה כנראה עשה תסיסה בעם. מדיין ובני קדם, לא שהעניין עורר בו עניין, אלא שהם הבינו שישראל הולכים להתארגן. שופר, מלאכים שולח וכד'. אלא שהייתה פה תקלה לא פשוטה, המופיעה בין השיטים.
(22) בואו נראה כשגדעון מתחיל לגייס את העם.
(לה) וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּכָל מְנַשֶּׁה וַיִּזָּעֵק גַּם הוּא אַחֲרָיו וּמַלְאָכִים שָׁלַח בְּאָשֵׁר וּבִזְבֻלוּן וּבְנַפְתָּלִי וַיַּעֲלוּ לִקְרָאתָם:
לא כתוב על אשר זבולון ונפתלי ויזעקו אחריו, ויעלו לקראתם. זהו ביטוי עמום. הלכו לקראתם. יש פה תכנית ברורה. שוב מלחמה באותו אזור של עמק יזרעאל, יש פה רעיון מאוד דומה. מנשה ואביעזר יושבים דרומה לעמק יזרעאל, לעומת זבולון אשר ונפתלי שהם צפוניים לעמק יזרעאל. הוא מגייס את הדרום, (אחר כך נראה את הסיפור עם בני אפרים) ואת שבטי הצפון ובתנועת מלקחיים לתפוס כאן את האויב המדייני. להפתיע אותו איכשהו, לתפוס אותו לא מוכן אולי, לפחות שיהיו כוחות ישראלים גם מהצפון וגם מהדרום, אולי בלילה, יש על מה לדבר. וזה מה שהוא מצפה. אחרי שמארגן את המעגל הדרומי הראשון בית אביעזר, בית מנשה כולו, גם שולח מלאכים (24) אל הצפוני. שולח מלאכים כנראה גם אל אפרים, עוד נראה את הדיון שיופיע בהמשך. הוא השאיר גם לאפרים, הייתה לו תכנית גם לאפרים. את הסיפור נסביר אחר כך. אבל
(כד) וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן וַיִּצָּעֵק כָּל אִישׁ אֶפְרַיִם וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת הַיַּרְדֵּן:
הייתה לו תכנית גם עבור שבט אפרים. לשבטים הצפוניים שלח אנשים. איננו יודעים את מי. מה שכתוב שהם עלו לקראתם, אך לא כתוב שהם הגיעו. וכנראה שהם לא הגיעו. לא כתוב שנזעקו אחריו כפי שכתוב על הצד הדרומי. התכנית הייתה אך לא הגיעו. משהו שם נתקע. מה נתקע? לא בטוח שגדעון יודע מה נתקע, אך יודע שזה לא עובד. מה בדיוק קרה לא ידוע יש עמימות בפסוק. גם גדעון יודע מי הגיע, ושבטי הצפון לא הגיעו, לא יודע למה. כמו שאנחנו לא יודעים למה בשלב הזה, וזה מאוד מטריד את גדעון. זה לא הצליח, הסיפור נתקע. יותר מאוחר בפרק ח', נשלים את זה.
זבח וצלמונע שני השרים הגדולים של מדין,
שופטים פרק ח:(יח) וַיֹּאמֶר אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר…
אילו אנשים הרגו בתבור?
וַיֹּאמְרוּ כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם אֶחָד כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ:
(יט) וַיֹּאמַר אַחַי בְּנֵי אִמִּי הֵם חַי ה' לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם:
(27) מוציא מתוך ההקשר שאינו חשוב כרגע. גדעון תופס את המלכים ושואל מה היה עם האנשים שלי בתבור. הם אומרים תשובה מוזרה, הם כמוך. הוא אומר הם האחים שלי. אילולא הרגתם אותם, לא הייתי הורג אתכם עכשיו.
(27:30) עכשיו הוא הורג אותם. מה זה הדבר הזה? המערכה בעין חרוד, צפונית להם גבעת המורה. ובעמק המדיינים. צפונה להם הר תבור, וצפונה שבטי הצפון. עכשיו מתברר את מי הוא שלח. הוא שלח כל מיני. (28) אבל למשימה הכי מסובכת, היא לשלוח צפונה, כי אתה צריך לעבור דרך האויב. האויב מצפון לך. וזה היה יותר מסובך. והמדיינים היו בעניינים. ברגע שהחלה התארגנות בישראל, כל המדיינים נאספים, גם להם היו אנשי שטח וראו מה מתרחש. ובטח חשבו שלאור הגודל העצום של הצבא שלהם, הישראלים ינסו להתארגן כמה שיותר. הם ציפו שאנשים ילכו צפונה. הם תפסו אותם והרגו אותם. השליחים עלו, והשבטים עלו לקראתם, אך לא הגיעו. לא ברור האם תפסו את השליחים בדרך לצפון או בדרך חזרה. גדעון לא יודע, הוא רק יודע שהעזרה מהצפון לא מגיעה. וזה מלחיץ מאוד. ומה שקרה, השליחים נתפסו בדרך והמדיינים הרגו אותם. פה גדעון נלחץ. הכול הולך יפה. לא עשו לו כלום, לא הרגו אותו. האנשים שסיפר להם, הלכו אתו ביחד. אבא שלו אתו. אנשי העיר הבינו מה קורה. אביעזר אתו. מנשה אתו. ופתאום משהו לא הולך. לא מסתדר. אם זה לא מסתדר. מיד אחרי ששומע את הדבר הזה, שעלו לקראתם ולא כתוב שחברו אליהם או נזעקו אליו, הוא מחפש אות. זה לא הולך כפי שרציתי. אפשר להבין את גדעון, אך יש פה גם ממד של החמצה. הקב"ה הבטיח, אמר לך והושעת את ישראל… אמר ה' כי אהיה עמך. אל תפחד אני אתך. אז לא הכול מצליח. גדעון הוא גדול השופטים. עוצמה אדירה הייתה לו. לקום ולהרוס את מזבח הבעל, ואת תצוגת התכלית ולהתגרות בעובדי הבעל, להעלות את הפר שהאביסו שבע שנים, לעשות את זה לאבא שלך שהוא הכוהן שם, זה בוודאי תעוזה. אבל ראינו שלא הכול היה מאה אחוז. לגדעון כל הזמן היה חסר משהו.(32) הוא מסנגר על ישראל ופועל ועושה. אבל הביטוי הזה ויהי כאשר ירא את אנשי העיר… ויעש לילה. איזה פספוס. אילו היה עושה לאור היום, מה היה קורה. ראינו את ההקבלה לאליהו בהר הכרמל, הייתה יורדת אש מן השמים. את זה פספס כאן גדעון. ומתברר שיותר מזה. משהו דבק בו בחוסר הביטחון המוחלט הזה. יש דברים שצריכים לעשותם בלי חשבון. ה' אתך, אתה הולך בלי חשבון. וכאן זה היה חסר. אם ככה, אני אבקש אות. ברגע שלא מסתדר, אני רוצה אות. מבקש עוד אות. הקב"ה נותן לו כי אפשר להבין. אבל יש בעיה. המפרשים הראשונים דנים בשאלה האם לא עבר על לא תנסו את ה' אלקיכם. הוא לא ניסה את ה' אלא לראות האם הוא ראוי, ועוד תירוצים דחוקים. (33:40) אם ישך מושיע בידי את ישראל" אולי אני לא מספיק מתאים. איך שלא יהיה, ולכן ה' נענה ומוכן לקבל את הבקשה שלו. גם את הבקשה הראשונה וגם את השנייה. פעמיים הוא מנסה. אומר ה', אבל בסדר. אתה רוצה נס שיוצא מגדר הטבע? בסדר, אבל אני רוצה לראות אצלך מידת ביטחון מעבר לטבע. ביקשת ניסים, אז פעמיים ה' אומר לך אם כך, פעמיים נקזז לך את הצבא. גדעון כבר מתלבט האם זה היה כדאי. ראינו את זה אנחנו מכירים את זה מהפעם הקודמת. דבורה וברק. ברק אומר אם תלכי איתי והלכתי, ואם לא… והיא אומרת הלוך אלך עמך, אבל יש לזה מחיר. לא שברק חשב שצריך גיוס נשים שיעזרו לו. (35) אלא רצה ביטחון. שהנבואה תהיה אתו זו הבטחה שכזאת. ויש לזה מחיר, כל הישועה הייתה ביד אישה. עם כל הכבוד לנשים, ועם כל המורכבות. עם יעל, איך זה בדיוק הלך. גם גדעון מבקש. אתה רוצה לבקש דבר כזה, יש לזה מחיר. לא יוצאים למלחמה רק על בטוח. אין דבר כזה. אם אתה מבקש הופעה ניסית, תראה שאתה ראוי לזה. הדבר הזה כל הזמן, מערכת ההתמודדות. ה' אומר לגדעון, …גדעון אומר משהו ומבקש אישור. ביקש אות שאתה מדבר עמי. אין בעיה, עושה את סיפור האש. אם כך, ראית אש, לך ותבער את העבודה הזרה. עושה בלילה ולא ביום. אז אם ככה, אז גם שם לא הכול הולך יפה. בגלל שגדעון עושה לילה ולא יום צריכים אחיו להיהרג שם? זה דבר שעולה מתוך הדברים. יש כנראה איזה עונש לאחים של גדעון. מיהו גדעון? כשאומרים לו לך ותושיע, אמר
אנכי הצעיר… והדל באלפי מנשה.
אני הצעיר. (37:40) בבית אבי. יש לו עוד אחים. והאחים כנראה הם אלו שהיו שותפים עד עכשיו לאבא, רק אחרי שגדעון התעורר הם הלכו איתו. מבחינה מסוימת זה היה מאוחר מידיי. כי אם הבן הקטן הבין את הדבר הזה על אחת כמה וכמה האחים הגדולים היו צריכים להבין את זה. הם מתו בתשובה. מיתתם היא כפרתם. הם הלכו (38:27) ועשו את המבצע הכי מסוכן ומסובך. הוא שולח אותם. הקטן שולח את הגדולים למשימה המסוכנת. אבל עד שלא שלח אותם לא שמענו עליהם שום דבר, ואנחנו אפילו לא יודעים את מי שלח. רק בדיעבד מתברר שהאחים שלו הם אלו שנתפסו. האויבים לא ידעו את מי הרגו. הם אומרים לגדעון, ממש דומים לך. והוא אומר, אני אראה לכם מה זה דומים לי… (39) זה האחים שלי. וכאן באמת יש מחיר. הקב"ה מגלגל את זה בצורה שהוא מגלגל. עכשיו מתברר למה גדעון נבהל. יש מחיר. והצבא שלו מצטמצם. עכשיו נבין את ההקשר של פסוק ט'. שופטים פרק ז
(ט) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ: (י) וְאִם יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל הַמַּחֲנֶה:
ברור למה הוא פוחד לרדת. (40) כל הזמן אותו מהלך, אומר משהו אבל נבהל, ומבקש הופעה ניסית, ואז שוב נבהל, אז שוב מבקש הופעה ניסית. עכשיו הוא מפחד, אז ה' בעצמו אומר לו , אני אתן לך נס עכשיו. שופטים פרק ז
(יא) וְשָׁמַעְתָּ מַה יְדַבֵּרוּ וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ אֶל קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה:
ה' אומר לו, אם אתה פוחד, רד אתה ופורה. ואחר כך לא תפחד. למי אומרים "ואחר תחזקנה ידיך" למי שידיו לא כל כך חזקות.
אפשרות אחת שהיה יורד לבד. אם אתה פוחד, רד אתה ונערך ואז לא תפחד. ואז היה מצופה שלא יפחד. ה' אומר אם אתה מפחד אתה רוצה סימן, אבל אחר כך יקבל עוד הורדה בצבא שלו, אולי לקשור ידיהם וכד'. אם אתה מפחד, תרד. הוא יורד. סימן שהוא מפחד.
(יב) וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל בְּנֵי קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחוֹל שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב: (יג) וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צלול צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל: (יד) וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת מִדְיָן וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה: פ
(41:50) איפה פרעה אילו היה יודע היה משאיר את יוסף בבור. איזה פותר חלומות פוטנציאלי יש לו כאן…
(טו) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת שִׁבְרוֹ וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּשָׁב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר קוּמוּ כִּי נָתַן ה' בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן:
הפעם ה' נותן לו אות. הוא לא מבקש, אבל ה' רואה שהוא מפחד. אות שמימי . מכיוון שהוא לא ביקש אלא ה' נתן, אין הורדה בצבא.
מה פשר החלום? מה הסימן?
אין ספק שזה חרב גדעון בן יואש. איך עלה על זה פתאום? אפשר להגיד שהוא לא יודע כלום, ונבואה ניתנה לשוטים. אפשרי. ייתכן מאוד. (43:30)
איכשהו קיבלנו תמונה כללית של מהלך שהולך כאן.
אני רוצה לחזור לשאלה שלושים ושנים אלף איש אתו, ומי שלא רוצה חזר הביתה.
כאן היה שינוי מגמות. מה שמצאנו אצל דבורה בשירה, היא בוכה על כך שלא כולם באו. כמה משבחת את המתנדבים בעם, ברכו ה'. אבל שואלת איפה כולם . כמה מתנדבים היו שם? ויעל ברק ועשרת אלפים איש… וגדעון מגיע עם המעט שבטים שמגיע פה לשלושים ושניים אלף.
התשובה ברורה. כשגדעון תוקע בשופר ושולח להביא את האנשים, מי מוכן לבוא? (45:16) גדעון עשה פה פעולה מלחמתית. ברגע שהרס את מזבח הבעל, כמו מתתיהו החשמונאי. זה לומר שמי שלא בא, זה סופו. הם באים מתוך פחד. מנהיג שעשה משהו שלא עשו השופטים שקדמו לו. דבר מפחיד ומלחיץ. ואף אחד לא מעז לצאת נגדו. לכן גם הגיעו כל המדיינים, כי ראו שאנשים מפחדים. גיוס כפוי. איפה זה מתברר? כשמשאיר רק את המתנדבים, נשארים לו רק עשרת אלפים איש, כמו אצל ברק. אותו מספר. (46:30) שני שליש מיד נעלמים. כי בעצם בכלל לא רצו לבוא אלא באו מהפחד. יש מנהיג שהולך לתקן את מה שלכאורה עד עכשיו לא הלך יפה. בדיוק הסיפור של שאול. שמואל א פרק יא
(ז) וַיִּקַּח צֶמֶד בָּקָר וַיְנַתְּחֵהוּ וַיְשַׁלַּח בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַמַּלְאָכִים לֵאמֹר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יֹצֵא אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחַר שְׁמוּאֵל כֹּה יֵעָשֶׂה לִבְקָרוֹ וַיִּפֹּל פַּחַד ה' עַל הָעָם וַיֵּצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד:
מהדורה מוקדמת בעניין.
כמות גדולה יחסית. אמנם לא מספיק מול הצבא המדייני, אבל לקבל פה סדר גודל של צבא מכובד. יש על מה לדבר. ה' אומר לו "לא" אילו היה בא מיוזמתו ואתה מאמין בה', אז טוב. אבל אם אתה מחפש סימנים, והם באים מפחד. אז ה' לא רוצה בדרך הזאת. אומר לו ה', זה עדיין מוקדם מידיי. (48) שופטים פרק ז
(ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן עוֹד הָעָם רָב הוֹרֵד אוֹתָם אֶל הַמַּיִם וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם …
כמו הצורף. הצורף צריך להסיר את ה ולהשאיר את המובחר. הצמצום כבר ברר את המובחרים. אבל כאן יש צריפה נוספת. הוא עושה להם מבחן. המבחן יהיה על המים. למה על המים, איך זה היה.
אנחנו יודעים ש כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת:
לכרוע על ברכיו נשמע רע לחז"ל. מי שכורע, רגיל לכרוע לבעל. זה נראה קצת מאולץ. אנחנו נבאר את זה יותר. כרגע ניתן לזה… יש אירוע במלכים א' יט, נבואת ההדחה של אליהו הנביא. נבואה קשה מאוד. לאחר שלוש המשימות שה' נותן לו. (50) יש פסוק שקשה מאוד להבין. מלכים א יט
(יז) וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל יָמִית יֵהוּא וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע: (יח) וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ:
הנמלט מחרב חזאל ימית יהוא, אכן קרה. אבל אלישע ימית? פסוק מאוד קשה. צריך להבין טוב טוב איפה זה קרה במלכים ב'.
וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים… חס ושלום, שבעת אלפים איש יישארו בישראל? התנ"ך מפרש עצמו בקלות. בפרק הבא יש מלחמה של בן הדד שצר על שומרון נגד אחאב. לבן הדד יש צבא עצום ולישראל אין כלום. אין שום דבר.
מלכים א פרק כ
(א) וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ:
למלך שומרון יש צבא עצום, שלושים ושנים צבאות. הם צרים על עיר הבירה, כלומר הארץ כולה כבר נכבשה. רק שומרון עדיין לא נכבשה. צבא אדיר. ואחאב אכן כנוע מאוד, ובסופו של דבר הוא ה' אומר לו לצאת, ואחאב הולך לספור את צבאו. מלכים א כ'
(טו) וַיִּפְקֹד אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וַיִּהְיוּ מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים וְאַחֲרֵיהֶם פָּקַד אֶת כָּל הָעָם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים:
כל בני ישראל, שבעת אלפים. או שלא יודע לספור או שמשהו קרה. מבינים מה זה שבעת אלפים, כל עם המלחמה. כל הצבא. נשאר שבעת אלפים מישראל, הכוונה לצבא. מי יישאר? רק אלו הברכיים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו.
יש פה הברכיים והפה, אפשר שלא לראות? כבר ראינו שהסיפור של גדעון הוא הסיפור של אליהו. כל אשר כרע …. צבא כזה שלא עובד לבעל.