פרק ט – סוף ימי גדעון ותחילת ימי אבימלך
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
דיברנו על ההצעה שמציעים לגדעון, זוהי מלכות. הוא עונה:
שופטים פרק ח
(כב) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן: (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם ה' יִמְשֹׁל בָּכֶם:
ומבקש מהם:
(כד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם: (כה) וַיֹּאמְרוּ נָתוֹן נִתֵּן וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ: (כו) וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת זָהָב לְבַד מִן הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִפוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן וּלְבַד מִן הָעֲנָקוֹת אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם: (כז) וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ: (כח) וַיִּכָּנַע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ לָשֵׂאת רֹאשָׁם וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן: פ
האפוד
(2) מה פשר הסיפור של האפוד שגדעון עושה ומציג אותו בעירו? כל ישראל זונים אחריו. יש מחלוקת עקרונית בין המפרשים השונים האם הכוונה לעבודה זרה או לא. אם מדובר באפוד לעבודה זרה, די קשה להבין. מאיפה זה מגיע. גדעון שאנחנו רואים אותו מתנהל בעקבות הדרכתו של ה'. רואה אותות, רואה את המלאך, ה' נותן לו הדרכות, פתאום מגיעה כאן העבודה הזרה, ולא עוד אלא שזה לאחר שהוא אומר לא אני אמשול בכם, ה' ימשול בכם. אבל כתוב ביטויים כמו שהיה לביתו למוקש. ולא רק זה אלא שהפסוקים לאחר מכן, שופטים פרק ח
(לב) וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו בְּעָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי: פ
(3:30)
(לג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים:
(לד) וְלֹא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם הַמַּצִּיל אוֹתָם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב:
(לה) וְלֹא עָשׂוּ חֶסֶד עִם בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן כְּכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל: פ
הרושם הוא שכאשר גדעון מת פנו לעבודה זרה ולא זכרו את התשובה שעשה, אבל אם גדעון בסוף ימיו עשה אפוד לעבודה זרה, אז הפסוקים מוזרים, אז החלו לעבוד עבודה זרה החל בימיו, והמשיכו את מה שעשה. הרושם הוא שעם ישראל לאחר שמת גדעון הם זונים עם הבעלים, ולא זוכרים את הטובה. לכן פשוט יותר שלא מדובר פה בעבודה זרה. אם כך, מה כן? כתוב שישראל זנו אחריו, מה זה אומר?
אנחנו ראינו בגדעון אישיות עוצמתית ביותר. (5) אין ספק שהיה גדול השופטים. הקרוב ביותר מבין כולם להיות מלך ממש, עם כל ההקבלות למלכות ומה שראינו בשיעור הקודם, גדעון בהנהגה שלו מקביל למשה רבנו.
ההקבלה למשה רבנו
נחזור לתחילת התיאור של גדעון. מתחיל בפרק ו' בסיפור יציאת מצרים. "וירא אליו מלאך ה'…" (6) ואז מספר לו את סיפור יציאת מצרים. פס' יד
השורש ש.ל.ח
לגדעון: (יד) וַיִּפֶן אֵלָיו יְקֹוָק וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ:
למשה: … וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה
לשלח, שליחות, הוא השורש המנחה את כל יציאת מצרים.
תגובת המנהיג
התשובה של משה: (שמות פרק ג) …מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:
התשובה של גדעון: גדעון עונה כמו משה, שיש גדול ממנו. … הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי:
תגובת ה' לתשובתם
תשובת ה' למשה: (יב) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ… (טז) כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:
תגובת ה' לגדעון: … (טז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד:
האותות
למשה: וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ
גדעון מבקש אותות וה' עושה לו אותות,
הגילוי באש
בסנה יש אש והסנה איננו אוכל
גדעון: (כא) … וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן הַצּוּר וַתֹּאכַל אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַמַּצּוֹת וּמַלְאַךְ יְקֹוָק הָלַךְ מֵעֵינָיו:
ומתגלה לו בצורת האש שיוצאת, כמו בסנה. מאוד מאוד בולט.
פנים אל פנים – ביטוי חריג בתנך, מופיע אצל משה ואצל גדעון, ועוד פעם אחת.
משה: (שמות לג ) (יא) וְדִבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ…
גדעון: (כב) וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ יְקֹוָק הוּא ס וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲדֹנָי יְקֹוִק כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יְקֹוָק פָּנִים אֶל פָּנִים:
זה הביטוי של משה רבנו, פנים אל פנים. יש כאן בהחלט אישיות גדולה ועצומה גדעון, שממשיך את משה רבנו, וההמשכה פה מאוד מדויקת. משה רבנו לא מצליח לסיים את תפקידו עד הסוף. אמנם מוציאם ממצרים אך לא מכניסם לארץ, לא מביאם אל המנוחה והנחלה.
מדיין: החוט המקשר
המשימה האחרונה שמבצע משה עושה היא המלחמה מול מדין. בנקודה שמסיים משה, זו הנקודה שמתחיל גדעון. גדעון ממשיך את משה רבנו והוא מניס מפני מדיין כפי שעשה משה, ברח למדיין מפני האויבים שלו, המצרים. וכאן גדעון אמור להמשיך (8:30) את משה רבנו. כל ההופעה של מנהיג גדול שסוחף את כל העם. לקחת עם שמשועבד, אם אצל מצרים אצל משה וכאן תחת מדיין ולהרים אותו, יש פה ציפיות גדולות מאוד מגדעון. זה דבר מאוד בולט. נראה שההקבלה של גדעון למשה, היא נכונה ומבטאת את ההמשכיות הזאת, אך יש הקבלה נוספת שיש בה נקודת ציון נוספת, יש עוד מי שרואה פנים את פנים.
על כן ראיתי מלאך ה' פנים אל פנים
מי עוד ראה פנים אל פנים?
בראשית פרק לב
(לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:
בין יעקב לגדעון
(9:30) יעקב ראה מלאך "ותינצל נפשי". מאוד דומה. ההקבלה ליעקב אבינו היא הקבלה מרתקת. נשווה את גדעון שיצא למלחמה הגדולה הזאת בחוץ לארץ. יצא מן הארץ לחו"ל וחזר חזרה, כמו יעקב שחזר מחו"ל ופוגש את שרו של עשיו.
סוכות ופנואל
ואז לאן מגיע? שתי ערים פוגש יעקב. לפני שהוא חוזר חזרה לארץ, סוכות ופנואל. שתי הערים שאיתן מתמודד גדעון. שמה של פנואל הוא בגלל הפנים אל פנים. גילוי המלאך לגדעון נועד להבהיר לו שלא ידאג, כי ה' עמו, כבר היו מלחמות גדולות, וניצלו, כמו שיעקב ניצל. (!!) ה' איתו. בדיוק כפי שקורה אצל גדעון. יוצא למלחמה האדירה מול מדיין ומכה בהם מכה. סוכות ופנואל.
יעקב וגדעון – הילדים
יעקב: כמה ילדים יש ליעקב אבינו? 12.
כל יוצאי ירך יעקב שבעים נפש.
גדעון: כמה יוצאי ירכו? 70 נפש.
(ח' ל) ולגדעון היו שבעים בנים יוצאי ירכו.
הבכור
הבכור של גדעון נקרא יתר. יתר בכורו. מה אומר יעקב אבינו לבכורו?
ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עוז.
הבכור הוא יתר, בשניהם.
שכם
גדעון עשה מלחמה גדולה, המקום שהוא יושב בו, ויש עוד מקום שהוא הולך לשם, שכם.
ופילגשו אשר בשכם.
גם יעקב היה בשכם.
סיפורים מורכבים בסיפור של שכם.
עכשיו נגיע לסיפור בפרק ח' – האפוד
נזם. מהיכן? שלל מהמלחמה שהייתה.
גדעון: מבקש את השלל. והם משליכים לשמלה. איש נזם שללו.
יעקב: בראשית פרק לה
(ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם:
(ג) וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי:
איך הגענו לאלהי הנכר, ולמה להחליף שמלות.
(ד) וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם:
(14:30) ויש הסבר מדוע באלה אשר עם שכם.
מאין הגיעו הנזמים ואלהי הנכר? רגע לפני כן הייתה שם מלחמה, ובואו נראה מה הם לקחו.
בראשית פרק לד
(כח) אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ: (כט) וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת:
כשיעקב אומר להחליף את השמלה, ולהביא את הנזמים.
את כל הנזמים יעקב לוקח ואומר הסירו שמלותיכם והסירו הנזמים – להחליף שמלה. גדעון פורש את השמלה ומבקש איש נזם שללו.
(16) הרבה פירושים, האבן עזרא מביא כאן ראָיה למכירת יוסף. לא ברור שם מי מוכר אותו. רואים ישמעאלים ומוכרים למדיינים. יש הרבה פירושים. הרמב"ן מציע שזו אותה שיירה. המדיינים היו הסוחרים והישמעאלים היו הנהגים. לכן רואים מרחוק את הנהגים, ישמעאלים, אך מי מנהל את הסחר? מדיינים.
יש אומרים שהם משפחות קרובות, המדיינים כישמעאלים. משפחות קרובות שהתערבו אלו באלו.
התברר שמגיעים כל מיני נזמים שלקחו אותם בשלל ואותם יעקב טומן, תחת האלה אשר בשכם, ולא מוכן להמשיך את העניין הזה. ואילו גדעון עושה מזה אפוד.
יעקב עושה משהו אחר. טומן אותם ובונה מזבח. גדעון בונה אפוד.
מההקבלה יוצא אפוא שגדעון עשה את האפוד לעבודת ה'. אחר כך נסתכל באפוד בפסל מיכה. יעקב בנה מזבח. טמן את הנזמים ולא הסכים להשתמש בהם.
גדעון משתמש בהם.
עושה אנדרטה לניצחון הגדול. תזכורת לעם ישראל שה' הצילנו מידם. אבל זוהי טעות. לעשות את זה עם אותו שלל. יעקב לא מוכן לעשות זאת. הוא טומן באדמה ובונה מזבח. גדעון התכוון למשהו טוב אבל העם לא תפס זאת. כל העם נוהים אחריו. סוף סוף יש משהו שכל ישראל עושים ביחד. משהו שכל כך היה חסר בתקופה הזאת. אבל זה לא היה מוצלח. זה לא היה עבודה זרה, ע"ז הייתה רק אחרי מותו. עם ישראל באמת מבין שהניצחון הוא אנחנו – ניצחנו בכוחנו. ומה שהפכו לאנדרטה הוא השלל. השלל מייצג את הניצחון הגדול. מזה חשש יעקב, וגדעון חשב שזה דבר מוצלח. הוא בוודאי הבין שהקב"ה נתן את הניצחון בידו, אך העם לא הרגיש כך. הוא חשב שגדעון איש חזק שהצליח ללכד את כל העם ולנצח.
(20) יעקב אבינו אחרי הסיפור הזה, שהוא שם טומן ובונה מזבח, הוא מקבל הבטחה מחודשת מהקב"ה: בראשית פרק לה
(י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:
ומשנים את שמו. יש עוד מישהו שמשנים את שמו?
(יא) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ:
ומקבל הבטחה שמלכים יצאו מחלציו. כמה זה היה ראוי להיות גם אצל גדעון. היתה צריכה להיות כאן הופעה בחינת משיח בן יוסף. מבני רחל. זה היה קרוב מאוד. אילו גדעון היה מצליח למנף למקום הנכון, כל סממני המלכות היו מגיעים למקומם הנכון והייתה התחלה של מלכות המתחילה מלמטה כהכנה למלכות בית דוד.
אבל זה לא עלה יפה. גדעון מפספס את העניין. לימים, יקום מישהו שגם לו יש פוטנציאל משיח בן יוסף. שורש נשמתו משיח בן יוסף. מישהו עם שם דומה לשם של גדעון, לירובעל, וזהו ירבעם. זהו הראשון שמקים את מלכות ישראל, היה מופקד על סבל בית יוסף.
חז"ל סנהדרין קב א
תפסו הקב"ה לירבעם בבגדו וא"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, א"ל מי בראש, א"ל בן ישי בראש, אמר אי הכי לא בעינא.
(22:15) ה' מציע לו לחזור בו, יש לך כוחות. אמר לו ירבעם מי בראש. לא רוצה אם כך. תודה לא. אם בן ישי בראש. זה הסדר. משיח בן יוסף לפני משיח בן דוד. אם רוצה ללכת לפני בית דוד, הוא מפספס.
(23) ירבעם יוצא משכם ובונה את פנואל. מלכים א פרק יב
(כה) וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל:
אחר כך את סוכות .
היו פה כמה הזדמנויות. גדעון היא הראשונה של הופעה של משיח בן יוסף. מישהו שבא בעוצמה גדולה ומצליח להושיע. אבל זה מסובך הכיוון הזה שֶרק הולך על הפן הלאומי. והעם נכשל בזה. גדעון לא מצליח להוביל לעניין הזה ובסופו של דבר האפוד הופך למוקש. באמת, היה קרוב מאוד למלכות אך לא הלך עד הסוף.
לקחת את השלל ולעשות ממנו אפוד, זוהי נקודת המבחן. במקום שיש חשש מי כאן ניצח, ה' או האדם, כאן זה סיפור מסובך. השלל במלחמה בתורה הוא מותר. יש הלכות מה עושים עם השלל. לפעמים יש איסור להשתמש בשלל, כשיש תחושה שמשהו לא נעשה כמו שצריך. (25:20) המלחמה מתנהלת בצורה בעייתית. כל מי שמצליח לגייס הם שלוש מאות איש. כשלוקח את אותו שלל ועושה אפוד, היה צריך להיות משהו יותר דומה למה שעשו עם השלל של יריחו, שכולו לה'.
ראינו את הנקודה הזאת. (26) גדעון עצמו מתחיל ליפול בזה. אומר לזבח וצלמונע, אילולא הרגתם את אחיי היינו מסתדרים כבר. כמה זה מסובך.
גדעון ומצוות המלך
שלוש מצוות נצטווה המלך, שנועדו להגביל אותו בגלל החשש שיש.
לא ירבה לו נשים
כסף וזהב לא ירבה
סוסים…
אין הכוונה שלא יהיו היפודרומים עם מרוצי סוסים, אלא לא להחזיק צבא גדול מידי. רואים זאת מכמה סיפורים בתנ"ך. זו בעיה להרבות צבא יותר מידיי. כסף וזהב שיש יותר מידיי, גם זה מסובך, וכן להרבות נשים. וגדעון בשלושת הדברים הללו הוא נופל.
לא ירבה לו סוסים
אומר ה' לגדעון: רב העם אשר עמך פן יתפאר עליי… (27:25) יש לך צבא גדול מידיי. זה לא היה צבא כל כך גדול? אבל גדול מידיי. זה לא ירבה לו וססים. נכשל בזה.
ויהי משקל .. .לבד מן השהרונים…
מה משקל הזהב?
והדבר האחרון
כי אם נשים רבות היו לו.
שלושת הדברים היו אצל גדעון. היה קרוב להשגת המלוכה. ואמרנו לכן נקרא גדעון. השושלת שהייתה אמורה להימשך, נגדעה. היא כמעט נמשכה, וזה הסיפור הבא. אבימלך, אבא שלי מלך. אני לא מלך, אבל הבן שלי מלך. הסבא מלך, והבן מלך והנכד מלך.
משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך..
מה פתאום? אבל כן. כמה מורכב וקשה.
ביסוד העניין הדברים אמורים להזכיר למלך שלעולם לעולם הוא רק משנה למלך. הוא כפוף למלך מלכי המלכים. מלך יכול לעשות מה שהוא רוצה, אך גם הוא כפוף. לעולם רק משנה לה'.
גמרא בהוריות
מיהו מלך ישראל, כל שאין מעליו.
לא ירבה. עד ועד בכלל. וביתר שאת הדבר בא לידי ביטוי במשיח בן יוסף. הוא זה שמכין את מלכות בית דוד. זוהי בחינת יוסף הצדיק שהוא המשנה למלך מצרים. וירכיבו אותו במרכבת המשנה. יודע איך לעשות את זה. זה מורכב ומסובך. (30) והשאלה היא האם מינוי מלך זוהי מצווה או רשות, יש מחלוקת בין תנאים ומוראים, הכל מתחיל בפסוקים, כי הפסוקים מורכבים.
אם תגיד שום תשים… בדיעבד שום תשים עליך מלך. האם בדיעבד או לכתחילה? איך משבצים אותם יחד. המורכבות של מלכות בישראל .
גדעון לא זכה שיתקיים בו ומלכים מחלציך יצאו.
שאלה על המזבח
תשובה: המזבח של יעקב לא נעשה מהשלל, אלא מאדמה. כשיעקב הרגיש שהשלל הוא בעייתי קצת, הוא החליט שהשלל יהיה באדמה.
פרק ח' לג: וישובו ויזנו…
זה בדיוק הביטוי.
קריאת פרק ט' כולו
(ז) וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים: (ח) הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה מָלְכָה עָלֵינוּ:(ט) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:(י) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ:(יא) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:(יב) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מלוכי מָלְכִי עָלֵינוּ:(יג) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:(יד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ:(טו) וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן: (טז) וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ: (יז) אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן:(יח) וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא:(יט) וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם: (כ) וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ: (כא) וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו: פ
משל יותם
צריך להבין אותו. משל לכאורה פשוט . אבל לא כל כך. הסיפור קשה מאוד. מה קרה פתאום לאבימלך שהורג את שבעים אחיו. זה בוודאי לא דבר פשוט. אין ספק שאבימלך הוא דמות בעייתית מאוד, להרוג שבעים נפש על אבן אחת. אבל יש פה משקעים עמוקים. אי אפשר שלא להרגיש. (36:15)
מה מעורר אבימלך? אדם קורא לבן שלו אבימלך, יש לו ציפיות מהבן הזה. אבל בדרך כלל אדם יקרא לבן שלו, יורש העצר שם כזה, אבימלך. אבל הוא לא יורש העצר של גדעון. גדעון מכין את יתר בכורו למלוכה. לכן כיבד אותו ללכת לזבח וצלמונע. אף על פי כן יתר חשש כי עודנו נער. ייתכן שזה תירוץ.
למה ליתר לא קרא אבימלך?
התשובה היא אולי "ופילגשו אשר בשכם ילדה לו". סיפור של פילגש, שפחה, אמה. (37:45) עוד נראה זאת בהרחבה רבה כשנגיע ליפתח הגלעדי, שם זה יעלה בעצמה רבה. מתח בין הילדים הנובע ממתח בין אנשים. זה מהתורה. אומרת התורה שאסור לבכר, אסור להעדיף בן שאינו הבכור. דברים פרק כא
(טז) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר:
הסיפור היה צריך להיות הרבה יותר פשוט. אם יש לאדם שני בנים, אחד אהוב ואחד שנוא, לא יוכל להעדיף את האהוב. למה לערב את האימהות? כי באמת זה הסיפור. הסיפור עובר דרך האימהות. יש האם האהובה והאם השנואה. האב רוצה לתת לבן של האהובה להיות הממשיך. זוהי המשמעות.
(39) דוגמה קלאסית לעניין היא רחבעם בן דוד. דב"הב' י"א:
(יח) וַיִּקַּח לוֹ רְחַבְעָם אִשָּׁה אֶת מָחֲלַת בן בַּת יְרִימוֹת בֶּן דָּוִיד אֲבִיהַיִל בַּת אֱלִיאָב בֶּן יִשָׁי: (יט) וַתֵּלֶד לוֹ בָּנִים אֶת יְעוּשׁ וְאֶת שְׁמַרְיָה וְאֶת זָהַם: (כ) וְאַחֲרֶיהָ לָקַח אֶת מַעֲכָה בַּת אַבְשָׁלוֹם וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אֲבִיָּה וְאֶת עַתַּי וְאֶת זִיזָא וְאֶת שְׁלֹמִית: (כא) וַיֶּאֱהַב רְחַבְעָם אֶת מַעֲכָה בַת אַבְשָׁלוֹם מִכָּל נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו כִּי נָשִׁים שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה נָשָׂא וּפִילַגְשִׁים שִׁשִּׁים וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה בָּנִים וְשִׁשִּׁים בָּנוֹת:
מה המשמעות שאהב אותה יותר מכולם?
(כב) וַיַּעֲמֵד לָרֹאשׁ רְחַבְעָם אֶת אֲבִיָּה בֶן מַעֲכָה לְנָגִיד בְּאֶחָיו כִּי לְהַמְלִיכוֹ:
האם האהובה, את הבן שלה הוא מעמיד לנגיד על אחיו. (40:44) פעמים רבות הסיפור היה כזה. שהייתה לאדם אישה, אהובה. אבל מה שקרה לאותה אישה אהובה, לא ילדה לו בנים, ואז לוקח עוד נשים ופילגשים. כיום יש לזה קונוטציה שלילית. בתנ"ך זה לא ברור. פילגש היא אישה בלי כתובה, אבל אישתו. ברמה יותר נמוכה אך אישתו והילדים הם ילדיו. כל הסיפור של בני השפחות, אמהות, פילגש אביו. המושגים מתערבים ביניהם. אז האדם לוקח אישה נוספת, והיה הבן הבכור לשניאה, כפי שקורה הרבה פעמים.
ואחר כך לפעמים האישה האהובה מצליחה להוליד בנים.
דוגמות:
אברהם עם שרה והגר. לקח את הגר, ואחר כך היה בן גם לשרה. ואז מתעורר הסיפור "לא יירש בן האמה עם בני"
הסיפור של חנה ופנינה אותו הדבר. (42:20) את חנה אהב… ולפנינה יש ילדים ולחנה אין. התסבוכת הזאת. כשנגיע ליפתח נראה זאת בעצמה רבה.
וכאן ופילגשו אשר בשכם ילדה לו בן. ייתכן שאבימלך הוא הראשון שנולד. כתוב פה גם, כי גם יחסית לאחרות. הוא הראשון, ולכן קורא לו אבימלך, אבל אחר כך נולדים מהנשים העיקריות. יתר הוא בכורו מהאישה העיקרית, אבל בעצם הוא לא הבכור באמת. ייתכן שלראשון קרא אבימלך, אבל אחר כך התברר שלא צריכים אותו כל כך. פתאום אנחנו מוצאים שכל השבעים אחים הללו נמצאים בבית המשפחה בעפרה, עפרת אבי העזרי והוא גר לו בשכם. במשפחת אחי אמו. יש כנראה מטענים. יש מרירות. אין פה הצדקה. אך להבין שמתחת לפני השטח רוחשות רוחות רעות בין אבימלך לבין שבעים אחיו. לא שבשביל למלוך מוכן להרוג שבעים אחים אהובים. הוא היה בן הפילגש.
שאלה:
(44:30) תשובה: קרא לו אבימלך לאחר שהעם הציע לו משול בנו. זה מה שהרגיש. הוא גדל כמו נסיך עוד לפני שהציעו לו מלוכה. זה משהו שהיה באישיות של גדעון.
ייתכן שסדר האירועים הוא כך. אפשר להגיד גם אחרת. ייתכן שאבימלך נולד אחרי יתר. למה קרא לו אבימלך? אולי התאכזב מיתר. באבימלך ראה יותר עוצמות. ואז אבימלך מרגיש שלא סתם נתנו לו את השם הזה. יכול להתפרש כך או אחרת, בכל אופן יש מתיחות סביב הנושא, זה מניע את שפיכות הדמים הזאת.
הוא מצליח לשלוט ובא לשכם ואומר להם זכרו שעצמכם ובשרכם אני. מסביר להם, תדעו לכם שאם האחים שלי ישלטו, הם לא מכאן, וכמו שאותי זרקו החוצה, גם אתכם יזרקו. אם אני אמלוך, אני אזכור אתכם, כדאי לכם. והם מקבלים את העניין הזה. רק יותם הקטן נחבא. עומד בראש הר גריזים ואומר את כל המשל.
משל יותם שופטים פרק ט
(ח) הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה מָלְכָה עָלֵינוּ: (ט) וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:(י) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ:(יא) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:(יב) וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מלוכי מָלְכִי עָלֵינוּ:(יג) וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:(יד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ:(טו) וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:(טז) וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ:(יז) אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן: (יח) וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא:(יט) וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם:(כ) וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ:(כא) וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו: פ
לכאורה משל פשוט. העצים רוצים לבחור מלך, ואת מי בוחרים, איזה קוץ, אותו בחרתם. (47) מיהו האטד בנמשל? פשוט, זה כתוב. זה חלק שהוא מפרש בצורה פשוטה.
אם אין תצא אש מן האטד ותאכל…
כ… תצא אש מאבימלך ותאכל…
מי זה הזית, התאנה, והגפן? מה הם עושים פה במשל. המשל ממש גרוע. אז יודעים שאחד הכללים שאומרים במשל, שהמשל לא בהכרח חייב להיות מדויק עם הנמשל. יש לתוספת המליצה. למדנו בהקדמה למורה נבוכינם. תפוחי זהב במשכיות כסף. אבל כאן זה כל כך בולט. פרק אחד ממש בולט, שהאטד הוא אבימלך. הוא הקוץ. כל שאר חלקי המשל לא מתאימים. איזו אריכות יש פה. מיהם זית תאנה וגפן? דבר מוזר ביותר. אז רש"י מביא בשם חז"ל, שאלו השופטים שכבר היו. רש"י שופטים פרק ט
ח) לזית – עתניאל בן קנז הבא משבט יהודה שנקרא זית, שנאמר זית רענן יפה פרי תואר וגו':
(י) לתאנה – דבורה:
(יב) לגפן – גדעון שהוא מזרע יוסף שנאמר בו בן פורת, כגופן דנציב וכו':
עתניאל משבט יהודה, המלכות, לכן הוא הראשון, יהודה תחילה. שמן הזית מיועד למשוח מלכים, משבט יהודה. זה מתאים לעתניאל. התאנה מבטאת את הדבש המתוק, רומז לדבורה. והגפן, זה גדעון. למה גדעון? זה שהוא ממנשה. יוסף. יין אצלם בנחלה. ואפשר לתת הסברים לעניין. אפשר לסדר את זה. למה לא מוזכר אהוד בן גרא??? שמגר בן ענת גם לא עלה. קשה לקבל את הפירוש הזה. אבל בעיקר הדבר המעניין הוא שזה לא נכון הסיפור. הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך? מיהם העצים? העם. איפה שמענו שהעצים הלכו להציע מלכות לעתניאל בן קנז או לדבורה? זה לא נכון. לא הלכו להציע מלכות. אז הסיפור מוזר. אפשר ליישב את כל זה בכך שיותם הוא הקטון. זו הרמה שלו. (53) גם אם איכשהו מדובר על השופטים הללו, לא שמענו שהשופטים הביעו התנגדות, כל זה לא מופיע. לא בסיפור. אבל האמת יש פה פלא עוד יותר גדול במשל. מי הכי מתאים למלוך, הזית התאנה או הגפן? יש אלטרנטיבה שמשום מה לא עולה. היא שקועה בסיפור. פתאום מתברר שיש פה עוד נציג.
תצא אש מארזי הלבנון…
הם ממש מתאימים, למה אף אחד לא קרא להם? אבל מי הם בנמשל? …