פרק ט – מלחמת אבימלך ובעלי שכם
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
פרק ט פסוק כב
(כב) וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים: (כג) וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:(כד) לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְדָמָם לָשׂוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו:(כה) וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ: פ
מרגישים כאן שיש רוח רעה בינם לבין אבימלך, אבל יש איזשהו חשש ללכת ולהתנגש ישירות באבימלך, הם חוששים ממנו, ומה שהם כן מעזים, הוא לשים כל מיני מארבים לשיירות שלו. יש מפרשים ששמו מארבים לתפוס אותו, אך זה לא הפירוש הפסוק, אלא גזלו את כל מה שבא בדרך, אך ללכת חזיתית לא מעזים. אבימלך חזק ויש אנשים חזקים איתו . מה שכן שומעים, ויוגד לאבימלך. אם כתוב וישמע אבימלך, יתכן ששיירה שלו עברה והשתלטו עליה וסיפרו לו, אבל ויוגד לו, שומעים בדגש שהיה מי שדאג לספר לו. מי הגיד לאבימלך, לא כתוב. כנראה מישהו מאנשי שכם שבעד אבימלך.
(כו) וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם: (כז) וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ:
מתארים לעצמנו את האווירה של ההילולה. היין השפיע.
(3:30) קריאת הפרק עד סופו
מתקיימת הקללה של יותם. אם אתם רוצים את האטד זה לא ייגמר טוב, תצא אש ואבימלך שורף אותם. ובסופו של דבר מפלחים את ראשו. סיפור המסגרת ברור. מה קורה בפועל בדיוק לא הכול מובן, צריך לבאר מה בדיוק קורה.מיהו געל בן עבד?מגיע געל בן עבד. מיהו? נחלקו המפרשים האם הוא יהודי או נכרי כפי שרש"י אומר. וקורה דבר מעניין. בטחו בו בעלי שכם, והוא מנסה לשכנע אותם מי יתן את העם הזה בידי להסיר את אבימלך (8:15) ובסופו של דבר נאלץ להילחם באבימלך ומה שקורה שלאחר שהוא מובס הוא מגורש. זה מאוד מעניין, הייתי מצפה שהסוף יהיה אחר. שיהרגו אותו. ככל הנראה געל בן עבד יש לו איזה גדוד שאיתו הוא מסתובב ולכן געל בן עבד ואחיו, לאו דווקא אחים ממש, אלא חבריו. וכשהם מגיעים כתוב ויפגעו בו בעלי שכם.. כנראה יש לו עוצמה אולי הטיל חיתתו על האזור ולכן יש לו אינטרס משותף עם אנשי שכם נגד אבימלך, כי אבימלך וישר על ישראל, מתחיל לנהל את העסק ולעשות סדר ובתור אחראי על הביטחון בוודאי יש לו בעיה עם גדודי בוזזים שכאלו, (10) וזה בעצם מה שעושים אנשי שכם, שהם שמים מארבים לשיירות האספקה של אבימלך. לכן מוצאים שפה משותפת עם געל – אויב משותף – אבימלך.
(כז) וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ:
ברור שהכרמים הם בשדה. שומעים כבר שיש מתיחות גדולה.
(כה) וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ: פ
… הפסקה של המסורה ואז
(כו) וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם:
משהו קרה פה באמצע. כנראה פירושו של דבר שבעצם היה פה ידיעה על אבימלך שפוגעים בשיירות שלו, ואנשים נכנסו לכוננות והם בחשש. על הרקע הזה מגיע געל בן עבד, ואולי הוא גם בקיא בעניינים של לשים מארבים. (11:29)שכם היא עיר מבוצרת. מהרגע שהחלו את הסכסוך עם אבימלך, לא העזו לצאת מהעיר, רק מחטפים. הם מבינים שהתגובה בוא תבוא מאבימלך, שבוודאי לא ישתוק על כזה דבר. עכשיו כשמגיעים געל בן עבד ועבדיו, הם מעזים ויוצאים לכרמים, וזו שמחה גדולה, כבר לא פוחדים ונתנו דרור לעצמם, ולכן גם שתו וקיללו, והרגישו שלא פוחדים. ואז געל בן אבימלך מציע (13) הצעה.מה הקשר בין אבימלך לבין שכם? הוא כבר חלק משכם, ואבימלך בכלל לא מכאן, מעפרה. זה שקר. למה? כי פילגשו אשר בשכם ילדה לו… אבל מה שאומר כאן געל בן עבד, שכאילו הוא מעפרה, הוא הבן של ירובעל, והוא מעפרה, אז הוא לא שייך לכאן בכלל. מסכן אבימלך. האחים אמרו שהוא לא שייך, כי הוא בן אישה אחרת משכם. והיה מתח ביניהם. ועכשיו בא געל בן עבד ואומר שהוא לא שכמי, כי אביו משם. וזבול, שר העיר מטעמו של אבימלך, הוא הפקיד שלו, אומר עבדו את חמור אבי שכם... לשכם יש מסורת מפוארת של מנהיגות מקומית צאצאי שכם בן חמור, ואיננו זקוקים למישהו שבא מבחוץ.
(כח) וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידוֹ עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ: (כט) וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְאָסִירָה אֶת אֲבִימֶלֶךְ וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה:
כנראה זכה שם למחיאות כפיים.אם אתה גבר, רבה צבאך וצאה…מקום אחר הוא שאול של ריבוי לשון רובים:
וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים.. וירב בנחל.
פירושו הפשוט להכין את הרובאים. לארגן את הצבא. בוא אני מזמין אותך, והוא זוכה לתשואות.
(ל) וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד וַיִּחַר אַפּוֹ:
הוא שומע וחורה אפו ושולח לאבימלך,
(לא) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה לֵאמֹר הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ:
תרמה – או שם מקום, או תרמית. וייתכן ששני הדברים הם אחד, ובכוונה נקטו לשון כזאת של כפל משמעות. כי אחר כך ויש אבימלך בארומה. ייתכן שזה אותו מקום, אך משנים טיפה כדי לתת את המשמעות של תרמית. עוד מעט נבין את התרמית, למה לא שולח בישירות. למה צריך את התרמית. (17:40)מדוע תרמית?זבול חושש לצאת בגלוי מול געל בן עבד שנישא על גלי התמיכה של אנשי שכם. מסוכן לצאת בצורה חריפה נגדו, לכן צריך לעשות את זה בלי שירגישו. נראה שזבול לפחות כלפי געל בן עבד משחק כאילו מקבל אותו. לכן כשיוצאים למלחמה מוצאים אותם יחד, געל אומר לו מה זה… וזבול עונה לו, עד שנחשף העניין נראה להם שהם יחד. מה התפקיד של זבול בסך הכל? הפקיד של אבימלך. געל חושב שאם אני אחליף את אבימלך, זבול יהיה הפקיד שלי. (19:50) לא נראה שגעל מתכוון להדיח את זבול, מתאים לו שמישהו ינהל את העניינים המקומיים. לא רוצה להדיח את זבול. גם געל מבין שזבול ילך איתו. אבל נוסיף עוד משהו. אם יתברר כפי שאומרים המפרשים, וישלח מלאכים אל אבימלך, מבינים את ויוגד לאבימלך. זבול שלח לו . כך הוגד לו. למה לא סיפרו לנו קודם? למה מופיע רק בצורה כזאת? היה עוד מי שאמר לאבימלך, כאן זה זבול בעצמו. זבול מבין שגם בתוך העיר שכם יש עוד נאמנים לאבימלך, ולכן אולי גם זו סיבה שלא כדאי להמר על הסוס של געל. (21:40) ייתכן שכדאי להישאר נאמן. סביב זה העסק מתנהל.מה הוא מציע לו?
(ל) וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד וַיִּחַר אַפּוֹ: (לא) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה לֵאמֹר הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ: (לב) וְעַתָּה קוּם לַיְלָה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה: (לג) וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר וְהִנֵּה הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ: ס
על מה בדיוק מדובר?(22)
(לד) וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לָיְלָה וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים:
הכל במארבים. אנשי שכם עושים מארב לאבימלך, אבימלך עושה מארבים להם,(לה) וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאְרָב: (לו) וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים: ס (לז) וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ וְרֹאשׁ אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים: (לח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ: סמה הסיפור? המלחמה עוד לא הסתיימה. המלך יושב בארומה והעם יוצא לשדה. למה?
(מא) וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם:
(23:15) שוב מארב. מה בדיוק קורה? והסיפור הוא כזה. שכם אמר לו אנחנו מוצאים פה עיר מבוצרת כמו שיש בערים העתיקות. נזכיר שבספר יהושע עם ישראל נמצא בשכם, אך אין שם כיבוש שכם. היא לא נפגעת. היא עיר חזקה ומוגנת היטב. ואבימלך מבין שלפרוץ פנימה לתוך העיר זה מסובך ומסוכן , ומצד שני רואה שאנשי שכם פוחדים לצאת מהעיר. כשהגיע געל בן עבד הם מעיזים. איך זה מתרחש? כנראה בלילה אנשים ישני ם בתוך העיר סגורים ומבוצרים, לקראת בוקר מה יעשה געל בן עבד ואחיו, יוצאים מחוץ לעיר לכוננות עם שחר. סיור בטיחות שהכול בסדר שאנשי העיר יוכלו לצאת, כי הם פוחדים. הם יצאו לעשות סיור בחוץ. אומר זבול לאבימלך, תתקרב בלילה, בבוקר כשהגדוד של געל בן עבד יצא, אז תתקוף אותו. וזה מה שקורה. (25:15) מי שעכשיו נמצא מחוץ לעיר, זה הגדוד של געל בן עבד, העיר כולה מאחורי החומה. ואבימלך פוחד לפרוץ לתוך העיר, לכן הציע זבול לעיר, תפוס אותם כשהם לבד, הפתע אותם לא מוכנים, הם יוצאים לסיור המוקדם ואז תתפוס אותם. וזה מה שקורה.
(לא) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה לֵאמֹר הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ:
מי צר על מי? אנשי שכם על אבימלך? בוודאי שלא. אלא צרים על העיר להיות נגדך. לשון צר ואויב. הפכו את כולם נגדך.
(לב) וְעַתָּה קוּם לַיְלָה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה: (לג) וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר וְהִנֵּה הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ: ס
געל וגדודו יוצאים מן העיר, ואז תעשה להם כאשר תמצא ידיך.
(לד) וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לָיְלָה וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים: (לה) וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר …
הוא יוצא מפתח שער העיר, מסתכל ובודק.
… וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאְרָב: לו) וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים: ס
(27) את צל ההרים אתה רואה כאנשים.יש אומרים שהוא אומר את זה בלעג. צל ההרים אתה רואה כהרים. למה כאנשים? אתה לא רואה טוב.
(לז) וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ וְרֹאשׁ אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים:
עכשיו תאמן את דבריך. צא והילחם. אין לו בררה, הוא יוצא מהעיר לשטח הפתוח. איפה כל המערכה מתרחשת?
(לח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ: ס (לט) וַיֵּצֵא גַעַל לִפְנֵי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ: (מ) וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ וַיָּנָס מִפָּנָיו וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר:
געל וגדודו חטפו מכה רצינית. עד פתח השער, רצו לחזור חזרה לתוך העיר.
(מא) וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם:
אנשי שכם לא יודעים. חושבים שאנשי אבימלך הלכו או לא. לכן הם מגרשים את געל ואחיו החוצה מהעיר. הם לא הורגים אותו, כי גם אנשי שכם מפחדים ממנו. ייתכן שיש לו עוד קרובים בעיר. הוא חבר לכל המאפיונרים שם, זרקו אותו, אך לא מעזים להרוג אותו. עכשיו זבול לא מפחד לומר להוציאם, כי ראו שגעל בן עבד הוא משענת הקנה הרצוץ. יתרה מזאת, גירשו כבר את זבול, עכשיו היה צעד של פיוס עם אבימלך. (30) לא באה תגובה מאבימלך ולכן חשבו שהוא התרצה. והם יוצאים לשדה.
(מב) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה וַיַּגִּדוּ לַאֲבִימֶלֶךְ:
קודם ויוגד, אחר כך זבול הוא אומר, ועכשיו ויגידו לאבימלך. מחנה האוהדים של אבימלך בשכם גדל. ככל שההצלחה עולה יש יותר שותפים. אבימלך לא מסתפק בכך שהיכה בגעל בן עבד, הוא רוצה גם לטפל באנשי שכם.
(מג) וַיִּקַּח אֶת הָעָם וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן הָעִיר וַיָּקָם עֲלֵיהֶם וַיַּכֵּם: (31) (מד) וַאֲבִימֶלֶךְ וְהָרָאשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ פָּשְׁטוּ וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים פָּשְׁטוּ עַל כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה וַיַּכּוּם:
יש פה קצת בעיה עם מספר הראשים, כמה ראשים יש שם. (31:45) יש כמה פירושים, אבל בגדול החלוקה לשניים, הראש אחד מחולק לשלושה לשדות, והראש השני מכוון לשער של העיר, למנוע אפשרות מאלו שיצאו החוצה לחזור פנימה. הוא והראשים שאיתו הולכים לשער העיר, ושני הראשים הולכים לשדות.
(מה) וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג וַיִּתֹּץ אֶת הָעִיר וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח: פ(מו) וַיִּשְׁמְעוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם וַיָּבֹאוּ אֶל צְרִיחַ בֵּית אֵל בְּרִית:
אבימלך צריך הרבה חומר בעירה ומעלה אותם באש.
(מז) וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי הִתְקַבְּצוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם: (מח) וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי: (מט) וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל הַצְּרִיחַ וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה: פ
כורת עצים ומביא. (33:12) בגלל שצריך לעשות שרפה גדולה. זהו מוות אכזרי. אלף איש ואישה כנראה מבצר גדול, אלף איש ואישה מצליחים להסתגר שם. לכן צריך שכל אנשיו יבואו איתו להביא את העצים. המגדל – אולי שכונה מבוצרת. בעלי המגדל בדרך כלל בעלי הרכוש, אך הפעם לא עזר להם כל כך. נראה שאבימלך מבין שלא רק אנשי שכם מורדים בו, הרעש שזה עושה סביב.תבץמזוהה עם טובאס של היום. גם שם אנשים מתכנסים מהר, והוא הולך לעשות את אותו עניין, עם העצים שנשארו לו. אבל אנשי תבץ, הם לא היחידים שהייתה להם התמרמרות מאבימלך. אלמלא נהרג כאן, לא ברור כמה מקומות היה הולך להילחם. הוא הולך להטיל חיתתו על הערים. לא ברור מה בדיוק היה כאן, אך כולם מתו, (36)
(נ) וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ אֶל תֵּבֵץ וַיִּחַן בְּתֵבֵץ וַיִּלְכְּדָהּ: (נא) וּמִגְדַּל עֹז הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל: (נב) וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ:(נג) וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ: (נד) וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת:(נה) וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ: (נו) וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו: (נז) וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל: פ
השוואה בין אבימלך לבין אביו גדעון
אבימלך אומר לעם אשר עמו עשו כמוני. הדוגמה האישית של מה שאני עושה עשו גם אתם. גדעון עם השופרות, ממני תראו וכן תעשו.וייקח את העם ויחצם לשלושה ראשים.גם גדעון עשה זאת.אבל גדעון עושה זאת כדי להילחם במדין ולהציל את ישראל, ואילו אבימלך כדי להילחם באחיו.אבימלך מבקש מהנער לשלוף את החרב ולהרוג,גדעון ביקש מיתר לעשות זאת לזבח וצלמונע.אבימלך מבקש מהנער למותת אותו, בכך התנך מראה לנו שאבימלך הוא בצד של זבח וצלמונע. מה אומרים זבח וצלמונע, שאין זה מכובד שנער יהרגם, וכאן אומר אבימלך שלא מכובד שאישה תהרוג אותו. (38) כדי שלא יהיה ביזיון. אבימלך חושב שהוא בא במקום אביו. מה אתם רוצים שאני אהיה הממשיך או השבעים האחרים? ולבסוף מראה שהוא הפוך לאביו.גדעון אוסף את כל העם מעגלים מעגלים, ואילו אבימלך מייצר מלחמות אחים פנימיות.גדעון נותן דוגמה אישית, כך יוצאים להגנת עם ישראל, והוא אומר בואו ותלמדו איךיוצאים למלחמת אחים.
השם המוזר של געל בן עבדמאין השם הזה געל? הגעלה. אולי לפני פסח. (40) נראה שיש פהמשחק מלים.וויקרא פרק כו
(טו) וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי:
כל הדברים שיקרו וניגפים מפני אויביהם. אולי הם התנהגו כך, הם געלו את משפטי ה'. יש שם בעל ברית, עבודה זרה, וכמובן בעיקר ההתנהלות הזאת של אבימלך. ייתכן שאילו היה געל בן עבד היה יהודי. ייתכן שיש כאן בכוונה משחק מילים. אילו היה יהודי, לא ייתכן שאמו קראה לו כך. היא אולי קראה לו גאל, באל"ף, לשון גואל. אבל מעבר לזה, בן עבד, אי אפשר שלא לראות מדרשים.בן עבד מול אבימלך. האבי מול הבן . המלך מול העבד. הוא ההפך הגמור לאבימלך. אבימלך שמלך בכוח הזרוע, מתברר שמה שקרה כאן הוא עבד כי ימלוך. יש פה ביקורת נוקבת על סיפור אבימלך.הרבה מעבר לזה, גם האנשים שלו נקראים ואחיו. אחיו בניגוד לאבימלך שנשאר בלי אחים, כי הוא את האחים שלו הרג. מולו מגיע געל בן עבד ואחיו, לכן בסופו של דבר איך הכל נחתם. אבן אחת שמנפצת את ראשו. למה? כי הרג את שבעים אחיו על אבן אחת, בסופו של דבר אבן אחת מפלחת את גולגלתו של אבימלך. בצורה המבוזה הזאת מסתיים הסיפור. ה' השיב את רעת אבימלך גם על אבימלך וגם על שכם, שבאה עליהם קללת יותם בן ירובעל.שכם היא לעולם עיר בעייתית. שם הרגו את דינה, שם מכרו את יוסף (44) רד"ק מלכים א פרק יב
ובדרש שכם מזומן לפורענות בשכם ענו את דינה בשכם מכרו את יוסף בשכם נחלקה מלכות בית דוד:רבינו בחיי בראשית פרק לז(יד) ויבא שכמה. מקום הפורענות, בשכם ענו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד מישראל והמליכו לירבעם, שנאמר: (מלכים – א יב, א) "וילך רחבעם שכם כי שכם באו כל ישראל להמליך אותו". כיון שנתחלקו השבטים המליכו שם לירבעם והיה שם בית מלכותו, שנאמר: (שם, כה) "ויבן ירבעם את שכם".
זו מן עיר שכזאת שמאופיינת על ידי שני ההרים. מציאות לא לגמרי פשוטה.ביהושע לא נכבשה. כנראה שלאנשי שכם הייתה ברית עם ישראל. עוד מתקופה היות יוסף שליט במצרים, היו אנשים מהמשפחה של יוסף שגרו שם באזור. אנשים שהיו להם קשר מאז הסיפור של שמעון ולוי. היו שם אנשים נאמנים ליעקב. לא ברור ממש מה היה. אבל הביטוי
וישימו להם בעל ברית לאלהים.
בעל, מבינים. מה זה ברית? נשמע יהודי, אבל מה זה בעל ברית לאלהים? מן עבודה זרה בשיתוף? לא ברור. מקום שהעסק שם קרוע. לא ברור. ברכה וקללה. זה המקום הקלאסי למחלוקות. הוא מבטא את הפלגנות. זה מורכב. צריך לעבור מהלך רוחני גדול עד שהעניין הזה יתוקן.(46:20) לכאורה, המקום הזה שבו מנסים לבטא דווקא את הברית של עם ישראל עם ה', שם אברהם מתחיל את המסע שלו. מאוד מורכב. המפגש הזה כאן הוא קשה ותובע מחיר. בכל מקום שיש פלגנות ומלחמת אחים, יש לשכם מקום. יוסף וכל שנאת האחים שהייתה שם, סיפור דינה ושמעון ולוי, יש שם נישואי תערובת או לא, כן התחתן איתה או לא, הם עושים ברית. אולי יש פה הד לאותה ברית. בעל ברית. אנשי העיר מסכימים לעניין, לעשות ברית מילה כדי ששכם יוכל להתחתן. שכם שולח להם הזמנה לחתונה. במקום שיהיה כתוב לבוא בלבוש צנוע, כתוב שם נא לבוא נימולים… האם כך? מוזר שם שהם מוכנים. זה לא לגמרי פשוט מה הלך עם העניין הזה. בצורה המאוד בולטת שבהתפלגות הממלכה זה קורה בשכם. זה מקום שבו יש כוחות רבים, ועוצמות. אבל זה מורכב. שם ממליכים את ירבעם. זה טוב או לא? את רחבעם ממליכים, אך המלכה שכל כולה רוויה בשנאה, פלגנות ומלחמת אחים קשה. זה קורה בשכם, לא סתם. אבימלך ואחיו זה הסיפור הקטן. הסיפור הגדול הוא עם ישראל, שעדיין לא היו בשלים למלך כנראה. מלכות אמורה לתקן את השסעים והפירוד. בסוף ספר שופטים, שם תהיה מלחמת האחים הנוראה ביותר, והפסוק המלווה, הוא שבימים ההם אין מלך בישראל. זהו תפקיד גדול, ולא כל אחד ראוי לו. אוי ואבוי אם מלך עולה למלכות על ידי מלחמת אחים. (50) המלך הואלב כל ישראל, זה שצריך לאחד את כולם. כאן כל ההתנהגות של אבימלך היא של עבד כי ימלוך. דווקא בעיר הבוערת הזאת, הרוויה בחומר הנפץ של הפלגנות, וזוהי הסיומת העצובה. כאן מסתיים הניסיון הראשון והאחרון של מלכות בספר שופטים. השושלת נגדעת, ותבוא עליהם קללת יותם בן ירובעל.הפסוק הראשון הוא פסוק מפתיע. שופטים פרק י
(א) וַיָּקָם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל תּוֹלָע בֶּן פּוּאָה בֶּן דּוֹדוֹ אִישׁ יִשָּׂשכָר וְהוּא יֹשֵׁב בְּשָׁמִיר בְּהַר אֶפְרָיִם:(ב) וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּשָׁמִיר: פ
איך צריך לקרוא את זה? הם הוא קם להושיע את ישראל אחרי אבימלך, או אחרי שאבימלך הושיע את ישראל מגיע המושיע הבא. אילולא ידעתי את סיפור אבימלך, הייתי מבין שאבימלך הושיע את ישראל. לכאורה דבר מוזר. באמת הפסוק משתמע לשתי פנים. אבל אפשר היה לכתוב אותו בצורה שונה. לא היה צריך לכתוב אחרי אבימלך, הרי כבר מת. למה לא ויקם תולע בן פואה ויושע את ישראל. למה אבימלך כאן מוזכר? השאלה לפרק הבא. אולי תיתן סיומת קלה לסיפור של אבימלך.
(כח) וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידוֹ עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ: (כט) וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְאָסִירָה אֶת אֲבִימֶלֶךְ וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה: (ל) וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד וַיִּחַר אַפּוֹ: (לא) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה לֵאמֹר הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ: (לב) וְעַתָּה קוּם לַיְלָה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה: (לג) וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר וְהִנֵּה הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ: ס (לד) וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לָיְלָה וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים: (לה) וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאְרָב: (לו) וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים: ס (לז) וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ וְרֹאשׁ אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים: (לח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ: ס (לט) וַיֵּצֵא גַעַל לִפְנֵי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ: (מ) וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ וַיָּנָס מִפָּנָיו וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר: (מא) וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם: (מב) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה וַיַּגִּדוּ לַאֲבִימֶלֶךְ: (מג) וַיִּקַּח אֶת הָעָם וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן הָעִיר וַיָּקָם עֲלֵיהֶם וַיַּכֵּם: (מד) וַאֲבִימֶלֶךְ וְהָרָאשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ פָּשְׁטוּ וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים פָּשְׁטוּ עַל כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה וַיַּכּוּם: (מה) וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג וַיִּתֹּץ אֶת הָעִיר וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח: פ(מו) וַיִּשְׁמְעוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם וַיָּבֹאוּ אֶל צְרִיחַ בֵּית אֵל בְּרִית: (מז) וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי הִתְקַבְּצוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם:(מח) וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי: (מט) וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל הַצְּרִיחַ וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה: פ(נ) וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ אֶל תֵּבֵץ וַיִּחַן בְּתֵבֵץ וַיִּלְכְּדָהּ: (נא) וּמִגְדַּל עֹז הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל: (נב) וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ: (נג) וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ: (נד) וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת: (נה) וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ: (נו) וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו: (נז) וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל: פ (7)
Your mode of telling the whole thing in this
article is in fact nice, every one can without difficulty know it, Thanks a lot.