פרק יב – המלחמה נגד אפריים

סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)

(א) וַיִּצָּעֵק אִישׁ אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר צָפוֹנָה וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח מַדּוּעַ עָבַרְתָּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְלָנוּ לֹא קָרָאתָ לָלֶכֶת עִמָּךְ בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ: (ב) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֲלֵיהֶם אִישׁ רִיב הָיִיתִי אֲנִי וְעַמִּי וּבְנֵי עַמּוֹן מְאֹד וָאֶזְעַק אֶתְכֶם וְלֹא הוֹשַׁעְתֶּם אוֹתִי מִיָּדָם:(ג) וָאֶרְאֶה כִּי אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְכַפִּי וָאֶעְבְּרָה אֶל בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדִי וְלָמָה עֲלִיתֶם אֵלַי הַיּוֹם הַזֶּה לְהִלָּחֶם בִּי:(ד) וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת כָּל אַנְשֵׁי גִלְעָד וַיִּלָּחֶם אֶת אֶפְרָיִם וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם כִּי אָמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם גִּלְעָד בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה: (ה) וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְאֶפְרָיִם וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אֶעֱבֹרָה וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי גִלְעָד הַאֶפְרָתִי אַתָּה וַיֹּאמֶר לֹא: (ו) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֱמָר נָא שִׁבֹּלֶת וַיֹּאמֶר סִבֹּלֶת וְלֹא יָכִין לְדַבֵּר כֵּן וַיֹּאחֲזוּ אוֹתוֹ וַיִּשְׁחָטוּהוּ אֶל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף:(ז) וַיִּשְׁפֹּט יִפְתָּח אֶת יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ שָׁנִים וַיָּמָת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד: פ

סגירה די צורמת לימי שלטונו של יפתח, של היותו שופט, מלחמה קשה באפרים. 42,000 הרוגים, זה דבר נורא. מפרשים רבים נוטים להאשים את יפתח, ולראות את ההתנהלות שלו כהתנהלות גרועה שמביאה לתוצאות אלו. ובצדק. מה שכמובן עומד ברקע, (2:12) ההקבלה לסיפור המאוד דומה של גדעון. גם אצל גדעון היה סיפור עם בני אפרים, ובאו ממש באותה טענה, ניזכר מה קורה עם בני אפרים, סיפור שונה לגמרי. בפרק ח'.

(א) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה: (ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר: (ג) בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וּמַה יָּכֹלְתִּי עֲשׂוֹת כָּכֶם אָז רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה:

כלומר גדעון יודע להתנהל בצורה נכונה, אז רפתה רוחם מעליו. (3:10) אותה תביעה של אנשי אפרים, למה לא קראת לנו להצטרף ויש הבדל גדול בצורה שבה עונים. גדעון הגדול שבשופטים, אמר להם, מה שאתם עשיתם שווה הרבה יותר הרגיע אותם, והכל בסדר. את יפתח נראה שהם רק חיממו, אילו היה עונה להם תשובה בסדר, בוודאי היו מקבלים. לכן חלק גדול מהמפרשים מציע לאחוז בצד החיוב את גדעון, ואילו את יפתח, מחייבים. ההשוואה מאוד בולטת. אבל לא לגמרי ברור שהיא נכונה. בצורה שבה אנחנו עושים את ההשוואה.
כמה דברים שיכולים להיראות קצת יותר לזכותו של יפתח. אחרי הכל יש פה מלחמה גדולה, מלחמת אחים גדולה עם מספר גדול של הרוגים, בוודאי שזה לא יילמד לזכותו המלאה של יפתח, בוודאי שלא. אבל יש הבדלים גדולים בין הסיפורים.
(5) הבדל אחד בולט מאוד ששמו לב אליו אברבנאל ואחרים, שיש הבדל בין מה שאומרים אנשי אפרים בפרק ח' מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן ועל זה כתוב ש וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה: למה לא קראת לנו. אבל זהו. לעומת זאת אצלנו מַדּוּעַ עָבַרְתָּ לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְלָנוּ לֹא קָרָאתָ לָלֶכֶת עִמָּךְ אבל מוסיפים איום, בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ… איום על יפתח ועל ביתו, וייתכן שיפתח מבין בצדק שהאיום הוא רציני, הם מתכוונים ברצינות, לא כמליצה. ואנחנו מבינים שזה כך, בשל ההקבלה. אלו אותם בני אפרים, יודעים גם לא להגיד זאת. לגדעון לא אמרו. רבו בחזקה. מכאן אפשר להבין שאכן התכוונו ברצינות ויפתח הרגיש מאוים. (6:30)
נקודה שנייה לחזק את העניין הזה. בפרק ח' אצל גדעון באמת איש אפרים השתתפו במלחמה. (7:20)
הוא קרא להם, אלא שלא בשלב שהיו רוצים, היו רוצים מוקדם יותר אך אומר להם קראתי לכם בזמן הראוי ביותר, תפסתם את עורב וזאב וזה הרבה יותר חשוב. ולא רק דיברו למה לא קראת לנו, אלא גם הוכיחו שנשארו שותפים למעשה. רק לאחר שהרגו אותו והביאו את ראשיהם לעבר הירדן, הם באים בתביעה והוא אומר להם שזה היה בסדר דווקא בצורה הזאת, יכולתם לתפוס את המחסומים על מעברות הירדן. כל מה שהם באו, הם היו בצד הצבאי שלו, ואמרו למה לא קראת לנו לפני כן, אתה לא סומך עלינו? סומך בהחלט.
אצלנו התיאור שונה לגמרי. ויצעק איש אפרים ויעבור. הביטוי וייצעק, למה? למלחמה. וייצעק זה איסוף למלחמה. פרק ז'.. ויצעק… ויצעק מדין … עכשיו יוצאים למלחמה אבל לא נגד עמון, כי המאבק עם עמון הסתיים, לאן הם הולכים? ליפתח. הם יוצאים להילחם ביפתח. זה מה שכתוב.
יותר מזה, לא מצאנו אותם מסייעים או עוזרים, יתרה מזאת. מה אומר יפתח: … וָאֶזְעַק אֶתְכֶם וְלֹא הוֹשַׁעְתֶּם אוֹתִי מִיָּדָם: קראתי לכם, ולא באתם, ומשום כך, (ג) וָאֶרְאֶה כִּי אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְכַפִּי וָאֶעְבְּרָה אֶל בְּנֵי עַמּוֹן … וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדִי וְלָמָה עֲלִיתֶם אֵלַי הַיּוֹם הַזֶּה לְהִלָּחֶם בִּי:(סיטואציה שונה לגמרי. עליתם להילחם. אי אפשר להשוות את שני הסיפורים. יפתח מרגיש מאוים ואומר להם שהם לא באו בכלל לעזור לו, כשקרא להם לעזור הם לא הגיעו ועכשיו באו ומאיימים עליו שישרפו עליו את ביתו. ייתכן שיפתח רואה את זה כפעולת הגנה. אולי חריפה. אבל רק להשוות לגדעון, נראה שזה עוול ליפתח.
דבר נוסף חשוב, (11:10) למה באמת אנשי אפרים אצל גדעון הם עוזרים לו, ואצל יפתח לא? ממה זה נובע? מתברר ולא בפעם הראשונה שיש הבדל גדול מאוד. גדעון התנהלות רצינית, אין לו יד קלה על ההדק. יש סיפור שונה אצל גדעון, גדעון יוצא להילחם ואחרי מכה גדולה שמכה עם השופרות והלפידים, המחנה המדייני נס, וזבח וצלמונע, המנהיגים הגדולים, עם הגרעין הקשה של הצבא נמלטים למרחק עצום. וגדעון יוצא להמשיך לרדוף אחריהם. אחרי לילה שלם של מרדף ומאבק, והאנשים שלו עייפים, רעבים וצמאים ומגיע לסוכות ופנואל, ומבקשים שיעזרו לו, שייתנו לו אוכל ושתייה, וגם סוכות וגם פנואל עונים לו " הכף זבח וצלמונע בידכם…" מה עשה גדעון, אמר להם חכו חכו שאחזור. ואחרי סיום המלחמה, נגמר האיום המדיני, לקח את זבח וצלמונע, והוא חוזר. אם זה גדעון הנינוח, היינו מצפים שיבוא לסוכות ופנואל ויאמר להם, אתם רואים הנה ניצחתי. ומה גדעון עושה? פרק י' יג (14:15) שופטים פרק ח

(יג) וַיָּשָׁב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ מִן הַמִּלְחָמָה מִלְמַעֲלֵה הֶחָרֶס: (יד) וַיִּלְכָּד נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיִּכְתֹּב אֵלָיו אֶת שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת זְקֵנֶיהָ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִישׁ: (טו) וַיָּבֹא אֶל אַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹר הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים לָחֶם: (טז) וַיִּקַּח אֶת זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים וַיֹּדַע בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת: (יז) וְאֶת מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ וַיַּהֲרֹג אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר:

זה לא שגדעון נחמד ושלו והומני. הוא רק מדבר. ממש לא. השאלה היא למה גדעון מול אנשי אפרים הוא נינוח ומול אנשי סוכות ופנואל אפס סובלנות.
הסבר אולי: מורדים במלך, אבל לא ברור שהוא מלך. זוהי מלחמה מזרח תיכונית.
הסיבה היא אחרת. יש פה הבדל גדול. יפתח מרגיש כאן כאב גדול. שופטים פרק יב

(ב) וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֲלֵיהֶם אִישׁ רִיב הָיִיתִי אֲנִי וְעַמִּי וּבְנֵי עַמּוֹן מְאֹד וָאֶזְעַק אֶתְכֶם וְלֹא הוֹשַׁעְתֶּם אוֹתִי מִיָּדָם: (16:30)

מעבר לסיפור עם יפתח, נזכרים מה ראינו בתחילת כל השעבוד העמוני. מה היה בפרק י' פסוק ז'?

(ז) וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן: (ח) וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד:

יש פה תיאור עצוב ביותר. הייתה איזו אינתיפאדה של הפלישתים. (17:30) בעבר הירדן המערבי, אין מושיע, הייתה עונה אחת של אינתיפאדה חקלאית, ואחר כך שמו שמירה. אבל במקביל בעבר הירדן המזרחי, שם חוטפים שמונה עשרה שנה מרוצצים אותם ואף אחד לא בא לעזור להם. כשיפתח אומר שהייתה לו מריבה איתם הרבה זמן, הוא לא מתכוון רק לזמן שיצא למלחמה, אלא שמונה עשרה שנה. מתי בני ישראל נזכרו לזעוק?

(ט) וַיַּעַבְרוּ בְנֵי עַמּוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם גַּם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרָיִם וַתֵּצֶר לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד: ויזעקו…

בני עמון עברו את הירדן, פתאום הגיע לעבר הירדן המערבי, פתאום כולם צועקים. יש מתח גדול בין עבר הירדן המזרחי למערבי. זהו מתח עתיק יומין, שמתגלה אצלנו וממשיך ומלווה אותנו כמעט עד לחורבן ממלכת ישראל. סוף ספר יהושע, שני השבטים בונים מזבח גדול למראה בגלילות הירדן. מה קורה? שאר השבטים יוצאים אליהם למלחמה. מה מבינים שיש פה? חוזרים על חטא המרגלים. מה מסבירים שני השבטים? יהושע כב פסוק כא. בני ישראל שלחו את פנחס, וכשפינחס מגיע כדאי לחשוש. פינחס זה מלחיץ. פסוק טז ואילך. זוהי ארץ טמאה בכלל, מה אתם עושים שם. מה הם עונים? כ"ד. ואם לא מדאגה מדבר עשינו… והדבר מתקבל. אבל אנחנו שומעים (22:10) שנמנעה מלחמת אחים ברגע האחרון אך שומעים את החשש. את האווירה. אתם בארץ טמאה, אתם מורדים. והם פחדו שמחר מחרתיים יוציאו את הילדים שלהם מעם ישראל. הירדן הוא גבול בין הארץ הקדושה לארץ הטמאה.
וזה ממשיך כאן. עם ישראל לא מתערב בגלעד. יש להם בעיות בגלעד, הבעיה שלהם. אז כבר נגענו בסיפור שיבוא יותר מאוחר, נחש העמוני, שצר על אנשי יבש גלעד. מה מבקשים בני ישראל מיבש גלעד, שבוע כדי להביא כוחות. והוא נותן להם, כי הוא בטוח שלא יבואו. לכן מסכים. זוהי הנקודה. אף אחד לא מעניין אותו. אלו בעבר הירדן. איך עם ישראל מגיב? ומה עם ישראל מגיב? בוכים. השתתפות בצער. (24) יש מתיחות קשה בין שני עברי הירדן.
גדעון ויפתח – השאלה באיזה צד הם יושבים. גדעון יושב בחלק המערבי, ואפרים הם מאותו צד. וגדעון באמת קרא להם. והם באו ורצו לעזור. השבטים שבאו לעזור לגדעון, הם השבטים שהיו איתו, ואמרו לו, למה לא קראת לנו יותר מוקדם, והוא הרגיע ואמר, זה בסדר. בואו נראה את הסבלנות של גדעון כלפי אנשים מהצד השני. זה הסיפור של סוכות ופנואל. הם מעבר לירדן. מהצד השני . זו אולי גם הסיבה שלא רצו לעזור לו, לא מקבלים את המנהיגות של המערבי הזה, גדעון. מי אתה בכלל. וגדעון אומר אני אראה לכם מי אני. ועכשיו קורה הסיפור ההפוך. יפתח הגלעדי שבא מהגלעד, יש לו מטען כבד על כך שלא עזרו להם מאפרים, ואפילו כשעברתי כבר להילחם גם אז לא באו לעזור. וכנראה למה לא באו לעזור? כי הוא מהעבר המזרחי. (26:08) הם אכן לא הכירו במלכותו. ראינו את העימות של זקני ישראל שבאים לבקש את יפתח להיות לקצין, כמה הם משקרים ומתייחסים אליו בצורה מבישה. ולכן באים להילחם מולו. לא קראת לנו, נילחם. לא כי הם שמחים להשתתף בקרב, אלא הם כאילו אומרים לו: אנחנו לא חלק מהצבא בשבילך? אתה לא סופר אותנו? וזה שקר, כי הוא כן קרא להם. עכשיו הם פוחדים שהוא ינצל את הניצחון ורוצים עכשיו מהר להדיח אותו. ואם זה ראש כנופיות כזה, האנשים הריקים שהיו איתו, אפרים בפעם הראשונה שבאים לגדעון שואלים למה לא קראת לנו כי אתה יודע שאנחנו רוצים לעזור. שם זה היה אמיתי. והראָיה היא שאכן הם הלכו והשתתפו. אולי הטענה הייתה שהתפקיד שלהם לא מספיק בכיר. אבל הוא עונה להם, הלא טוב עוללות אפרים… הדברים הקטנים שלכם היו הרבה יותר טובים ממה שאנחנו עשינו, אל תדאגו, אנחנו לא לוקחים את ההנהגה. אבל כאן בני אפרים, באים לדפוק אותו, להבעיר את ביתו באש. ולכן יפתח מרגיש שהוא מתגונן.
יותר מזה. לפני שהייתה מלחמה אף אחד לא בא לעזור. כנראה שביקשו עזרה ולא באו 18 שנה. אחר כך, כשהם נכנסו לצרה, נאלצו ללכת ולקרוא ליפתח, אז כשיפתח קורא להם הם לא באו לעזור, כי בני אפרים לא ראו ביפתח מנהיג. (29:10) מה הבאתם אותו, לא רצו אותו. כשניצח אומרים לו, מי אתה בכלל, לא קראת לנו. לא סופרים אותנו, אבל זה שקר. בסופו של דבר הוא הרג אותם.
דבר נוסף. פסוק שמפרשים התלבטו בפירושו. שופטים פרק יב

(ד) וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת כָּל אַנְשֵׁי גִלְעָד וַיִּלָּחֶם אֶת אֶפְרָיִם וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם כִּי אָמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם גִּלְעָד בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה:

מי פליט בתוך מה ואיך. יש כמה פירושים. המפרשים התקשו בעניין הזה. מי אמר את זה? איך?
פירושים מפירושים שונים. הפירוש היותר חזק כאן, של הרב מדן. בני אפרים ניצלו את המצב המדיני הרעוע בעבר הירדן המזרחי, עברו גם הם את עבר הירדן המזרחי ותפסו להם שם חבלים והתיישבו בהם. בספר יהושע היה הסיפור של בני אפרים שבאו והתלוננו לאחר החלוקה:

יהושע פרק יז
(יד) וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה':(טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם:(טז) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל:(יז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בֵּית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר עַם רַב אַתָּה וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד:(יח) כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ כִּי יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו כִּי תוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא: פ

(32:32) שומעים מצוקה. לא כתוב מה עשו. ייתכן שמה שעשו זה לעבור לעבר הירדן המזרחי. מנשה הם שם. הם אחים. יתכן שלאט לאט התחזקה אחיזתם שם, כי שם הפקרות ותפסו חזקה על המקום. תפסו להם שטחים. ונביא לכך ראיה. ומה קורה, הם יושבים בתוך גלעד, חלק מגלעד. ועכשיו מתברר שבני אפרים שישבו שם, התחילו לטעון שכל אלו שהגלעדים, הם פליטי אפרים. אלו שברחתם מאפרים. פליטים שלנו, אנחנו פה יושבים כאן בתוך אפרים בתוך מנשה. זה החלק שלנו ולא שלכם. אתם פליטי אפרים. התהפך כל העסק. כי בעבר המערבי היה הרבה יותר חזק המצב . גיבוי (34) של היושבים בהר אפרים המערבי, הם תפסו להם חבל ארץ ויש פה סכסוך שממשיך. ועכשיו בני הגלעדי מוצאים את ההזדמנות לסגור חשבון עם בני אפרים. (ד) וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת כָּל אַנְשֵׁי גִלְעָד וַיִּלָּחֶם אֶת אֶפְרָיִם וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם כִּי אָמְרוּ פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם אַתֶּם גִּלְעָד בְּתוֹךְ אֶפְרַיִם בְּתוֹךְ מְנַשֶּׁה: מה שפה של גלעד זה שלנו בתוך אפרים שנמצא בתוך אזור של מנשה. זה שלנו ולא שלכם. בני אפרים שישבו בגלעד, קראו לגלעדים אתם בסך הכל פליטי אפרים. אנחנו פה, ואתם רק פליטים של אפרים. אתם אלו שאמורים לברוח מאיתנו. הם קוראים למקומיים פליטים, כי זה בתוך אפרים בתוך מנשה. בתוך השטח ששייך בגדול למנשה, יש לאפרים שטח. איך יודעים כזה דבר?
ראיה לכך: שמואל ב' יח ד', המלחמה של סיום מרד אבשלום. היכן המלחמה מתרחשת? בעבר הירדן המזרחי. גם אבשלום עבר את הירדן. דוד עובר את הירדן בחזרה. שמעי בן גרא שקילל אותו בהלוך, רץ להתחנף בשובו. כל המלחמה שאבשלום בסופה נתלה על אלה, היה בעבר הירדן המזרחי. שמואל ב פרק יח

(ה) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַשָּׂרִים עַל דְּבַר אַבְשָׁלוֹם: (ו) וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם:

איך יער אפרים? בעבר הירדן המזרחי? איך הגיע לשם? כן, הגיע לשם. לאפרים הייתה התנחלות בעבר הירדן המזרחי. בני יוסף ישבו בעבר הירדן המזרחי עוד בתקופה שעם ישראל היו במצרים. בזמן שישראל ישבו במצרים היו רבים מבני מנשה ואפרים בארץ ישראל, בשכם, בגלעד בעבר הירדן. (38) השטח הזה ניתן לראובן גד וחצי המנשה, והם באו והתיישבו שם, ולכן בני אפרים הם אלו שלא מוכנים לקבל על עצמם את הנהגתו של יפתח, ולכן התפיסה המזלזלת שלהם באה לידי ביטוי, וזה מה שקורה.
יפתח עושה להם את המבחן הזה שיבולת סיבולת. לא ידעו להגיד שי"ן. מי שלא אמר שי"ן הרגו אותו. למה המילה הזאת? שיבולת הנהר. מקום של שיבולת. ייתכן שבא כאן לרמוז למשהו אחר. למה דווקא את הדבר הזה? זה כל הסיפור של שיבולת מול סיבולת. שיבולת זה המאבק על האוכל, על וירעצו וירוצצו. לאפרתים הייתה שיבולת, אוכל. ולנו היה סבל. הסבל הגדול שהם סבלו כל השנים. לכן מעמידים זה מול זה. הציפייה דווקא מהם שהם הכי קרובים, אתם לא נטיתם שכם, ויט שכמו לסבול, אתם לא השתתפתם בסבל שלנו, לכן התגובה הקשה והחריפה.
כל מה שאמרתי עכשיו הוא כבר הגנה על יפתח. אבל זה כתב הגנה בעירבון מוגבל. הנסיבות מקלות בלי ספק. אבל אי אפשר לומר שיפתח יוצא פה באור חיובי ביותר, ובאמת הפסוק הבא:

(ז) וַיִּשְׁפֹּט יִפְתָּח אֶת יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ שָׁנִים וַיָּמָת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד: פ

פסוק קשה. היום אפשר להבין, יש אותו שייח קבור בכמה מקומות. איך נקבר בכמה מקומות? רד"ק

(ז) בערי גלעד – דרך הדרש בזה שהוכה בשחין כבד והיה נופל איברים מעיר לעיר ובכל עיר שהיה נופל איברו היה נקבר שם וזה היה לו עונש שהרג בתו ולא נשאל על נדרו ובדרך הפשט פירוש בערי הגלעד באחת מערי הגלעד…

41:43: אולי יש פה משהו אחר. אמרתי שהמתיחות הקשה שיש כאן בין עבר הירדן המזרחי והמערבי, אפרים ומנשה, הוא דבר שימשיך. ישעיהו הנביא מדבר על כך בפרק ט'

(יח) בְּעֶבְרַת ה' צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ: (יט) וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ:(כ) מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה…

איש בשר זרועו יאכלו. יד ימין מכה את יד שמאל, אתם שתי ידיים של אותו הגוף. זה מלחמת האחים הזאת. כשיפתח הולך ומכה את בני אפרים, אז עונשו שמידלדלים איבריו. כי זה מה שעשה. זה שהכה את בני אפרים, דלדל אבר מאברי האומה. הפשט של הפסוק לפני דרשת חז"ל, כפי שאומר פירוש האבן עזרא על עיר בן אתונות: בן כמה אתונות? אלא עיר בן אחד האתונות. ולכן אומר האבן עזרא, בערי גלעד – באחת מערי גלעד. זה בוודאי הפשט. אז למה חז"ל דרשו? כי אם לא חשוב איפה בדיוק, היה כתוב אחרת. לא נגמר טוב, והסיפור של יפתח הגלעדי אכן מסתיים בצרימה. הייתה ישועה אבל לא הצליחה. ברמה הפרטית שלו, לאחר הניצחון הגדול באה הטרגדיה של בת יפתח, ובמובן הכללי, הישועה שהביא יפתח גרמה למלחמת אחים. מאבקים בין אחים. המחיר כבד.

(י) וַיָּבֹאוּ אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה: (יא) וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִנֵּה בָנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (יב) וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא: פ
(יג) וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד אֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן: (יד) וַעֲשָׂרָה נְשִׂאִים עִמּוֹ נָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אָב לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ רֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם הֵמָּה לְאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: (טו) וַיָּבֹאוּ אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וְאֶל בְּנֵי גָד וְאֶל חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה אֶל אֶרֶץ הַגִּלְעָד וַיְדַבְּרוּ אִתָּם לֵאמֹר:(טז) כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת ה' מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּה':(יז) הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת ה':(יח) וְאַתֶּם תָּשֻׁבוּ הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' וְהָיָה אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּוֹם בַּיקֹוָק וּמָחָר אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִקְצֹף:
(כא) וַיַּעֲנוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה וַיְדַבְּרוּ אֶת רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: (כב) אֵל אֱלֹהִים ה' אֵל אֱלֹהִים ה' הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בַּיקֹוָק אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה: (כג) לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי ה' וְאִם לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וּמִנְחָה וְאִם לַעֲשׂוֹת עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים ה' הוּא יְבַקֵּשׁ: (כד) וְאִם לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת לֵאמֹר מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר מַה לָּכֶם וְלַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (כה) וּגְבוּל נָתַן ה' בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד אֶת הַיַּרְדֵּן אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּיקֹוָק וְהִשְׁבִּיתוּ בְנֵיכֶם אֶת בָּנֵינוּ לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת ה': (כו) וַנֹּאמֶר נַעֲשֶׂה נָּא לָנוּ לִבְנוֹת אֶת הַמִּזְבֵּחַ לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזָבַח: (כז) כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ לַעֲבֹד אֶת

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *