לחיות עם פרשת השבוע – "ודברתם אל הסלע"
בפרשת השבוע מתואר חטאו של משה, אשר בגללו נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל (במדבר כ, י-יב):
וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם:
וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם
חז"ל ראו בחטא זה של הכאת הסלע, כדבר שהשפיע לדורות על הקשר בין ישראל לתורה. כך עולה מדבריהם בתיקוני זוהר (תקונא עשרין וחד ועשרין, מד ע"א):
…ובגין דא "שמעו נא המורים" ובגינייהו "ויך משה את הסלע במטהו פעמים". דאם לא דמחא בה, לא הוו טרחין ישראל ותנאין ואמוראין באורייתא דבעל פה דאיהי סלע. אלא אתמר בו "ודברתם אל הסלע ונתן מימיו" בלא טורח ויהיה מתקיים בהון "ולא ילמדו עוד" וגו' והוה נפיק מיא בלא קשיא ומחלוקת.
תרגום:
…ובגלל אותו "שמעו נא המורים" ובגלל "ויך משה את הסלע במטהו פעמים" [נגרמו המחלוקות והקושי]. שאם לא היה מכה בו (=בסלע), לא היו טורחים ישראל ותנאים ואמוראים בתורה שבעל פה שהיא סלע. אלא היה נאמר בו (=בסלע) : "ודברתם אל הסלע ונתן מימיו" בלא טורח וע"י כך יהיה מתקיים בהם "ולא ילמדו עוד" וגו' והיו יוצאים מים בלא קושי ומחלוקת.
הכאת משה בסלע החמיצה את ההזדמנות לדבקות בה' ויצרה טורח והתמודדויות שהיו יכולות להימנע. הדבר לצערנו, משתלב ברצף ארוך של בחירות שגויות של עם ישראל במהלך הדורות. פעמים רבות, חנן ה' את ישראל באפשרות לבחור בטוב ועם ישראל שב ונפל. בין אם זה חטא העגל ביחס למתן תורה, בחטא המרגלים ביחס לארץ ישראל, וגם לאחר שעם ישראל נכנס לארץ חטאיו גרמו פעם אחר פעם יציאה לגלות וחורבן בית מקדשנו. בכל תקופה למעשה, אנו ניצבים בפני שאלת בירור דרכנו. יכולים אנו לבחור בחיים ובטוב ה', אך מנגד אנו יכולים לבחור ברע שעשוי להשליך לדורות על הקשר שבין ישראל לה'. גם עמידתו של משה מול הסלע, הייתה צומת כזה.
הבחירה שניצבה לפני משה – להכות או לדבר אל הסלע, הייתה מעין מבחן כניסה עבורו לארץ ישראל.
חשוב להדגיש, שודאי שאין לנו שום יכולת לבקר ולנתח את חטאיו של משה. מה אנו ומה חיינו שנעביר ביקורת על אדון הנביאים, משה רבנו עליו השלום. אין לנו אלא מה שחז"ל אמרו בעניין ברוח קודשם, וע"פ זה אנו באים ללמוד ולדלות לקחים עבורנו.
שאלה יסודית בהנהגת ארץ ישראל עמדה לפני משה. האם לדבר אל הסלע – בדרכי נועם מתוך סבלנות ואמונה בטוב שיופיע, או להכות בסלע – בדרך של "קביעת עובדות בשטח" וניסיון לתקן בכח. משה בחר בדרך של הכאת הסלע והדבר יצר מציאות של פירוד ומחלוקת. אין זו צורת הנהגת עם ישראל בארץ, ולכן משה גם לא נכנס לארץ.
התמודדות זו נוגעת גם עבורנו בהנהגתנו בארץ ישראל. דרך ההנהגה של ארץ ישראל, איננה הנהגה של כוחניות ואגרסיביות כלפי עם ישראל. נדרשים אנו לגלות סבלנות ורגישות ולפעול מתוך אמונה בדור. חלילה לנו מלבחור בדרך של כעס וטרוניה כלפי הדור. חז"ל ראו בכעס על הציבור, כחטא שגרם להכאת הסלע (דברים רבה ב, ב) :
מהו "ותמס כעש חמודו" (תהלים לט) ? כל חמדה שהיה מתאוה משה ליכנס לארץ המסת אותו כעש הזה …ואין חמודו אלא ארץ ישראל כענין שנאמר (ירמיה ג) "ואתן לך ארץ חמדה".
ארץ ישראל היא מקום בו אנשים עובדים קשה לפרנסתם ולמחייתם. אין זו הנהגה ניסית, בה צרכיו של האדם מגיעים ללא עמל. הכניסה לארץ והישיבה בה, כרוכים במלחמות ותהליכים מורכבים. כשם שממשה היה מצופה לנהוג בסבלנות ונועם אל העם הצמא למים, שעבר כבר 40 שנות נידודים במדבר (ולא עוד אלא שמדובר בדור החדש שכבר נולד ישר למציאות של לא-נודע במקום נחש שרף ועקרב), כך גם מצופה לנהוג ביחס לתהליכים המלווים את הגעת עם ישראל לארצו.
גם בדורנו, נדרשת מאתנו אותה עין טובה ביחס לעם ישראל. כמה קשיים עבר עם ישראל בדורותיו עד שחזר לארץ. פוגרומים ושנאת ישראל, רדפו אותנו במשך אלפיים שנות גלות ללא הרף. בכלל זה חווינו גם את השואה האיומה שפקדה את עמנו. גם בחזרתנו לארץ לא היה לנו מנוח ממלחמות וטרור עד עצם היום הזה.
על כן לא זו הדרך לנהוג כלפי עם ישראל, בדרך של ביקורת ותוקפנות. עלינו לראות את היופי שבעם ולדונו לכף זכות. בעוד שהנהגת משה – כמבואר בספרים – הייתה שייכת לדור המדבר, עתה נדרשת הנהגת א"י בה התורה יורדת לחיים. בחיי המעשה, הנהגת "יקׂב הדין את ההר" מניבה הרבה פעמים תוצאה לא רצויה. בחיים, אנו נדרשים ליותר שלום וסבלנות כדי להופיע את דבר ה' בתוך עלמא דשיקרא. האמת המוחלטת לא יכולה להופיע ללא פשרות כאן ועכשיו, אלא קמעא קמעא ובצורה מסבירת פנים לכל אחד.
מתוך כך תתפתח תורה בלי טורח המחלוקת, אלא תורה גדולה שיש בה הקשבה לאחר. אלו הדברים שיופיעו את עומק תורתם של תלמידי חכמים בא"י המנעימים זה לזה בהלכה.