פרקים י"ג – ט"ו
שמע, סיכם וערך: חגי לב - מעלות. (לא עבר את הגהת הרב)
מבחינה מסוימת ניתן לסיים את ספר ישעיהו בסוף פרק יב' :
"(ה) זַמְּרוּ ה' כִּי גֵאוּת עָשָׂה מוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ: (ו) צַהֲלִי וָרֹנִּי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן כִּי גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:"
לאחר הישועה הגדולה המתוארת בפרקים האחרונים ורומזים למלך המשיח (חזקיהו) .
הפסוקים והלשונות בחציו השני של פרק יא ובפרק יב' רומזים ומכוונים לקריעת ים סוף ולשירה שבעקבותיה.
אבל כל זה לא קרה מפני 'שלא אמר חזקיהו שירה…' והנה לפנינו העוגן בפסוקים לדברי חז"ל לכך שהיה צריך חזקיהו לומר שירה.
מפרק יג' מתחיל 'ספר המשאות' הכולל את:
משא בבל, משא פלשת, משא מואב, משא דמשק, 'משא עמים רבים'(?), משא מצרים, משא מדבר ים, משא דומא, משא בערב, משא גיא חזיון, משא צור.
המבנה (למעט צור) הוא משא על כל העמים המוביל בסוף לירושלים. מפני שלכל העמים יש קשור וחיבור לאשר יקרה בירושלים.
לאחר מכן יבואו נבואות נוספות שעליהם נדבר בעתיד.
משא בבל , הכיצד?!
והרי נביא לא מנבא לתקופה לא רלוונטית. לעתיד רחוק מן העין !
נבואה העוסקת בעתיד רחוק אינה מרתיעה אף אחד מן השומעים בדורו. בעבר עסקנו בנבואות שנראות לעתיד מרוחק ובעצם אינם כך. בבל אינה מוכרת עדיין בעולם. נבואה זו מקדימה ב150 שנה לערך את עלייתה של בבל כמעצמה .
אמנם מצאנו מקומות נוספים בהם לכאורה הנביא מדבר על עתיד רחוק. אך שיטתנו תמיד הי שלא כן הוא:
מוכרים דברי ישעיהו שנפגשנו עמהם בשעורים הקודמים :
"(ח) כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם:" (ישעיהו ז', ח)
בארנו בשעורים הקודמים שזהו ציטוט של נבואה קדומה יותר בפיו של ישעיהו .
וכן את דברי איש האלוקים אשר בא מיהודה :
"(ב) וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר ה' וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׁרְפוּ עָלֶיךָ:" (מלכים א' , יג )
בארנו שכוונתו מתחילה הייתה למלך אסא, ולאחר מכן נדחתה הנבואה לימי יאשיהו.
יש המתרצים כאן שבבל אינה בבל. אלא זהו כינוי בפי ישעיהו לאשור.
ויש שאמרו שישעיהו אמר בדבריו על אשור. ומאוחר יותר מלא התממשה הנבואה אלא בימי בבל שונה השם ל'בבל'.
נוסיף קושי על קושי בהתבוננות בהמשך הנבואה ובמציאת שם 'אשור' במפורש:
"(כד) נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם:
(כה) לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר… " (ישעיהו כד')
וי"א שהנבואה רובה נאמרה על בבל ורק בפסוקים האחרונים הנבואה נסובה על אשור.
קשה מאד לקבל זאת שהרי אשור חשובה ומרכזית מדי בשביל להזכיר אותה בפסוקים מועטים כל כך ועוד שאין פתיחה מיוחדת 'משא אשור' ועל כן לא נראה שזה הפירוש הפשוט.
ניתן לומר שכל הנבואה היא על אשור . יש קשר בין האימפריות. בבל היא הממשיכה של אשור. דמיון היסטורי לכך הוא בתפשנו את מלכות רומי כהמשך מלכות יון לפחות מבחינה תרבותית. וע"כ גם כאן נאמר שבבל נתפסת כיורשת של אשור. אבל המדובר כאן הוא על אשור ולפעמים יש חילופי שמות בין האימפריות הללו.
יש שתי ראיות שניתן להביא על חילופי לשון אלו של בבל/אשור :
"(ג) בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית אֱלָהָא בִירוּשְׁלֶם בַּיְתָא יִתְבְּנֵא אֲתַר דִּי דָבְחִין דִּבְחִין וְאֻשּׁוֹהִי מְסוֹבְלִין רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּין:… (יג) אֱדַיִן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן לָקֳבֵל דִּי שְׁלַח דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּנֵמָא אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ: (יד) וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין בִּנְבוּאַת חַגַּי נביאה נְבִיָּה וּזְכַרְיָה בַּר עִדּוֹא וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ מִן טַעַם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל וּמִטְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָס: (טו) וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא:
(טז) וַעֲבַדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָה:… (יט) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי הַגּוֹלָה אֶת הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן:(כ) כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶם: (כא) וַיֹּאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵ הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (כב) וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם ה' וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: ( עזרא ו')
וחילופי לשון בבל/פרס:
"…(ו) וּבְכָל זֶה לֹא הָיִיתִי בִּירוּשָׁלִָם כִּי בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאתִי אֶל הַמֶּלֶךְ וּלְקֵץ יָמִים נִשְׁאַלְתִּי מִן הַמֶּלֶךְ:(ז) וָאָבוֹא לִירוּשָׁלִָם וָאָבִינָה בָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶלְיָשִׁיב לְטוֹבִיָּה לַעֲשׂוֹת לוֹ נִשְׁכָּה בְּחַצְרֵי בֵּית הָאֱלֹהִים: (ח) וַיֵּרַע לִי מְאֹד וָאַשְׁלִיכָה אֶת כָּל כְּלֵי בֵית טוֹבִיָּה הַחוּץ מִן הַלִּשְׁכָּה: (נחמיה יג' )
והלא נחמיה הינו לפני מלך פרס ולא בבל ! כאמור:
"(א) וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ פָּרָס " ( עזרא ז' )
אלא ודאי שאם נתעלם לרגע מהשאלה הכרונולוגית, נראה שא"א לומר ש'בבל' זוהי 'אשור' .
אדרבא, נראה נראה שהנבואה חלוקה לשניים:
בתחילה היא מתארת את שעתיד להתרחש לממלכת 'בבל'.
ובסופה ממחישה את העתיד לקרות בעתיד בהצגת העובדות שהתרחשו בימי ישעיהו: מפלת אשור !
"(כד) נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם: (כה) לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר: (כו) זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם: (כז) כִּי ה' צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה:1" (ישעיהו כד' )
השוואה כזו בין אשור הקודמת לבין בבל המאוחרת מצאנו בירמיהו :
" (יז) שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל: (יח) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: (ירמיהו נ')
ישעיהו בתחילה קיוה שהכל יסתיים בימיו של חזקיהו מלך המשיח. אך נבואת הסיכום בפרקים יב-יג לא התממשו. וע"כ באים סדרת המשאות שעוסקים בימים שאחרי.
נכון הוא שעדיין כרונולגית 'משא בבל' אינו המשא הראשון. אבל זה כבר אינו קשה מדוע הוא הובא ראשון. אלו כבר שיקולים של עריכת הנבואות2 וכדלקמן.
כל עניינו של ישעיהו הוא היחס בין ישראל לאומות. אם תזכו יעלו כולם לבית ה' ואם לא חרב האומות יעלו אליכם.
בפתיחת ה'משאות' הניח בדווקא את בבל שהיא ראש המלכויות. יתכן שהיא אף תחריב את המקדש. אך גם היא תיפול.
"(א) כִּי יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב: (ב) וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת ה' לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם:…" (ישעיהו יד')
לגויים יש תפקיד, אך גם לעם ישראל יש תפקיד. הגויים משמשים כשבט המכה את ישראל. אך בסוף גם זה מסתיים.
נבואה זאת המתארת את הכאת ישראל ע"י ראש הממלכות ואת ישועתם לבסוף ממנה, היא נבחרה בדווקא לפתוח את המשאות. לאחריה המשאות יופיעו עפ"י סדר כרונולוגי.
הנבואות בתחילת ישעיהו (פרק ב' ) עסקו בעיר ובמגדל שהקים עוזיהו המלווים בגאווה גדולה מדי מחד, ובעיר ומגדל אחרים שכל הגויים עתידים לנהור אליהם לעת"ל. בלומדנו שם את הנבואות הצבענו על הלשונות הרומזים לסיפור 'מגדל בבל'.
אם כן, עוד סיבה טובה מצאנו להעמיד את 'משא בבל' בראש כל המשאות.
כאשר לא נעשית ירושלים מגדל לעל העמים. תעמוד בבל ותשמש היא המגדל !
* אין צורך לכתוב משא על אשור. מפני שהוא דיבר עליו בהרחבה בפרקים ה- יב. בתחילה הנביא מתאר את הגוי העצום ללא איזכור שמו עד שבהמשך נבואותיו חושף את שמו. מתאר את אכזריותו ואת שיטת הטרנספר והגליית העמים שחידש בעולם. ולבסוף הנביא בא חשבון עם אשור ומתאר את נפילתו. ואת הישועה הגדולה שתהיה לישראל בעקבות זאת. ועל כן אין צורך לכתוב שוב משא על אשור.
הנביא ישעיהו מתאר מפלה גדולה על בבל. ומפלה זו נשמעת לא הגיונית. בבל הייתה הגדולה שבאימפריות בעולם העתיק. אף אחד לא עמד לנגדה כולל אשור. היא המעצה הגדולה ביותר בתולדות התנ"ך. וע"כ יודע הנביא שכאשר הוא ידבר על מפלת בבל אף אחד לא יאמין. וע"כ הנביא נשבע בשם ה' שכך יקרה לבבל כפי שקרה לאשור . עפ"י דברים אלו מסודרת הנבואה בפרקים יג-יד כסדרן !
"(כב) וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם ה': (כג) וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם ה' צְבָאוֹת: (כד) נִשְׁבַּע ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיָתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם:
(כה) לִשְׁבֹּר אַשּׁוּר בְּאַרְצִי וְעַל הָרַי אֲבוּסֶנּוּ וְסָר מֵעֲלֵיהֶם עֻלּוֹ וְסֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמוֹ יָסוּר: (כו) זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה עַל כָּל הָאָרֶץ וְזֹאת הַיָּד הַנְּטוּיָה עַל כָּל הַגּוֹיִם: (כז) כִּי ה' צְבָאוֹת יָעָץ וּמִי יָפֵר וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה וּמִי יְשִׁיבֶנָּה: " (ישעיהו יד )
ואם כן, אין כאן התחלפות השמות בין אשור לבבל !
הנביא ירמיהו שכבר חוזה בעיניו בתעצומות ממלכת בבל. יחזור על נבואת ישעיהו. יצטט חלקים ממנה [ירמיהו נ' ] וירחיב אותה הרבה, ביטויים רבים מסגירים את מוצא הנבואה3 .
ובמרכז הנבואה :
" (יז) שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:" (ירמיהו נ)
הראשון אכל את השה והאחרון שבר לו את העצמות…
ועל כן מנבא הנביא ירמיהו בהתאמה לנבואת ישעיהו בפרקים יג-יד4 וכפי שבארנו אותה :
" (יח) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר:" (ירמיהו נ)
זמן אמירת הנבואה על 'בבל'
הנביא ישעיהו לא ניבא רק בימי חזקיהו אלא גם בימי מנשה.
אמנם מצאנו בפסוק הפתיחה לספר את ההיגד הבא:
"(א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה:"
אך נראה עוד בהמשך הפרקים שישנם נבואות שלשונותיהם ותוכן עניינם מלמדים במוצהר שהם נאמרו בימי מנשה5!
ידועים דברי התלמוד שמנשה הרג את ישעיהו:
" תני, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים… וכתוב בה: מנשה הרג את ישעיה.
אמר רבא: מידן דייניה וקטליה, אמר ליה, משה רבך אמר: ' כי לא יראני האדם וחי', ואת אמרת: 'ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא!' משה רבך אמר: ' מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו', ואת אמרת: 'דרשו ה' בהמצאו!' משה רבך אמר: 'את מספר ימיך אמלא', ואת אמרת: ' והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה!' אמר ישעיה: ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה, ואי אימא ליה אישוייה מזיד, אמר שם איבלע בארזא. אתיוה לארזא ונסרוה, כי מטא להדי פומא נח נפשיה, משום דאמר: 'ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב'." (בבלי, יבמות דף מט ע"ב)
כיון שכך, הנבואה הסירה את שמו של מנשה לרשימת המלכים שבראש הספר.
אם אנו לוקחים את נבואת 'משא בבל' ומציבים אותה בסוף ימי מנשה , [ומנשה מלך 55 שנה ! ] אנו כבר נושקים לתקופה של עליית בבל ופרסומה.
נפילתה של בבל הייתה הרבה יותר מוקדמת ממה שחושבים. והיא התרחשה שנים מעטות בלבד לאחר ימי מנשה.
משא בבל – תוכן הנבואה
המשא מחלוק עפ"י המסורה לשלשה חלקים:
הראשון יג', א- יד', ב.מתאר את הפורענות הגדולה שתבוא על האומה בבל ע"י מדי.
השני יד', ג – יד', כג. חוזר לכאורה שוב אבל הפעם המוקד שונה. כאן הנבואה היא על המלך !6
מתואר כאן מלך גאוותן שכולם שמחים לאידו בנפילתו.
"(ג) וְהָיָה בְּיוֹם הָנִיחַ ה' לְךָ מֵעָצְבְּךָ וּמֵרָגְזֶךָ וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ: (ד) וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאָמָרְתָּ אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ שָׁבְתָה מַדְהֵבָה: (ה) שָׁבַר ה' מַטֵּה רְשָׁעִים שֵׁבֶט מֹשְׁלִים: (ו) מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ: (ז) נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה: (ח) גַּם בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ אַרְזֵי לְבָנוֹן מֵאָז שָׁכַבְתָּ לֹא יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ: (ט) שְׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ לִקְרַאת בּוֹאֶךָ עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים כָּל עַתּוּדֵי אָרֶץ הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם: (י) כֻּלָּם יַעֲנוּ וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ גַּם אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ: (יא) הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ הֶמְיַת נְבָלֶיךָ תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה: (יב) אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל7 בֶּן שָׁחַרנִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם: (יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן: (יד) אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן:" (ישעיהו יד' )
נראה שחז"ל במדרשים על מגדל בבל ובתיאורים שהובאו בהם , יסודם בפסוקים הללו כאן שלפנינו !
חז"ל דרשו דברים כאלו על מגדל בבל ועל דמותו של נמרוד. כשמו כן הוא. חז"ל למדו דברים אלו מדמות אחרת שבאה מ'בבל'. מנבוכדנאצר, גדול מלכי העת העתיקה.
"(טו) אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר: (טז) רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת: (יז) שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר וְעָרָיו הָרָס אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה: (יח) כָּל מַלְכֵי גוֹיִם כֻּלָּם שָׁכְבוּ בְכָבוֹד אִישׁ בְּבֵיתוֹ: (יט) וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ כְּנֵצֶר נִתְעָב8 לְבוּשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס: (כ) לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה כִּי אַרְצְךָ שִׁחַתָּ עַמְּךָ הָרָגְתָּ לֹא יִקָּרֵא לְעוֹלָם זֶרַע מְרֵעִים: (כא) הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹן אֲבוֹתָם בַּל יָקֻמוּ וְיָרְשׁוּ אָרֶץ וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל עָרִים: (כב) וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם ה': (כג) וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד נְאֻם ה' צְבָאוֹת:" (ישעיהו יד' )
הנבואה טורחת להשפיל את המלך עצמו מלבד את ממלכתו9.
וזאת כל כך למה? משום גאוותו הגדולה שהחריב את בית המקדש. בחושבו שאכן ניצח את אלוקי ישראל והשבית מעוזו.
כל העולם פחד ממנו , מנ"נ , כפי שכל העולם פחד מנמרוד ועל כך בא עימו הנביא חשבון.
סיום נבואת הפורענות על האומה בבל הינו בישועת ישראל ע"י העמים עצמם. ישועה שבאה עם מפלתה של בבל.
בדיוק כביציאת מצרים שערב ער עלה עימם, כך הוא גם לעת"ל:
"(א) כִּי יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָם עַל אַדְמָתָם וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב: (ב) וּלְקָחוּם עַמִּים וֶהֱבִיאוּם אֶל מְקוֹמָם וְהִתְנַחֲלוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמַת ה' לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם: (ישעיהו יד')
השלישי העוסק בראייה מאשר קרה לאשור יד', כד –כז.
1 הנבואה המתארת את אשור עמוסה בביטויים שרווחו בפרקים הקודמים בתיאור הכאת אשור ע"י ה'.
2 לדוגמא הראנו בשעתו שפרק א' בישעיהו עוסק בימי חזקיהו אע"פ שפרקים ב-יב הם עפ"י סדר המלכים. .
3 ולא הובאו כאן.
4 כפי שהוצע בשעור לבארה כמתמקדת בבבל, ומזכירה את אשור רק כראיה שכך יקרה גם לבבל העצומה ממנה.
5 כדוגמת פרק נח' ונעסוק בזה עוד בהמשך.
6 לא מוזכר שמו של המלך כמנהג הנביאים שלא להזכיר אדם בשם לפני שהדמות מוכרת לכולם.
7 משחק לשון עם ביטויים רבים בפרק יג' : (ו) הֵילִילוּ כִּי קָרוֹב יוֹם ה' כְּשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא:… (י) כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ:…. 'בֶּן שָׁחַר' בפרקים הקודמים הנביא הזכיר ביטויים רבים של אור וחשכה. 'שחר' הינו תחילת האור הראשון. ומאידך הינו השחרורית האחרונה של הלילה.
8 י"א שכאן רמז ישעיהו לנבוכנאצר עוד קודם הופעתו.
9 כך גם ניכר בספר דניאל. האיכות מסביב לדמותו, השפלתו והבאתו להכרה בה' של נ"נ.