לחיות עם פרשת השבוע – 'יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתם של בנים" בדור הגאולה
3השבוע, היו כמה אירועים בעלי חשיבות- הן הבחירות לבית היהודי והן הבחירות לנשיאות ארה"ב. כדרכנו, נפתח את מבטנו בפסוקי הפרשה, ובס"ד נדלה מתוך כך את ההדרכה עבורנו לעבודת ה' בעת הזו.
בלי ספק, אחד הקשיים הבולטים בפרשתנו, הוא האריכות הגדולה של התורה בסיפורו של אליעזר. פסוקים רבים מוקדשים לטובת התיאור של סיפורו של אליעזר, וחזרתו עליו שנית לפרטי פרטיו, בבית בתואל.
חז"ל נדרשו לאריכות זו של התורה ולמדו ממנה יסוד חשוב (בראשית רבה ס, ח):
אמר ר' אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. פרשתו של אליעזר, שנים ושלושה דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה, ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא!
חז"ל רואים בשיחת עבדי אבות- העיסוק בענייני החולין, לפרטי פרטיו, כמשהו שיש בו מעלה יותר מתורתם של בנים. אכן, חז"ל העמיקו ונדרשו בפסוקים הללו לכל שינוי, ולו הקל שבקלים1. בכל פרט באריכות הזו בסיפורו של אליעזר ראו חז"ל ערך מיוחד ולימוד חשוב.
מהו בעצם הטעם למעלתם העליונה של שיחת עבדי אבות? על משמעותה העמוקה של שיחת עבדי אבות, עומד הרב זצ"ל באורות (אורות, אורות התחייה, יד):
שריד קטן מדבר גדול הוא יקר ומעולה מדבר קטן שלם. ניצוץ אחד מאור חיי האבות…הוא נעלה ונשגב מכל הקדושה הגלויה שבתוכן של אמונה ויראה, תורה ומצוה, של ההמשך המועתק מספיחי ספיחים של בנים, "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים". ושיחה זו היא מחיה דור אחרון באהבה מסותרת, בה מתגלה התוכן הכביר של "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה". נדחים הם האורים הקלושים, "שרגא בטיהרא", החוצפא מגרשת אותם ובתוכה רוח ד' נוססת. גדולי קדושי עולם יכירו את הרז ויצדיקו קודש, הם, בתומתם העליונה, יחברו את תורת הבנים לשיחת האבות ועבדיהם, ותורה מעוטרת בכל הוד ובכל גבורה, בכל חן ובכל תפארה, תתגלה להיות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו… אלה הם אשר יכירו אור התורה העליונה הנובעת משיחתם של עבדי אבות, שהיא גאולתם של בנים.
הרב מבאר, שהמיוחד בצמיחת דור הגאולה, הוא דגש חזק על הופעת החיים המעשיים. המציאות המעשית בה עסוק הדור, בבניין הארץ ותקומתה, הם דברים עצומים. מדובר בנשמות גדולות, אשר גם אם הדברים לא לובשים בגלוי צורה של תורה, הרי שרוח ה' עליונה מפעמת בהם. רוח ה', היונקת מנביעת קודש של "תורתם של בנים". כיום אנו פוגשים את זה אצל אנשים רבים המגלים נכונות למסור את נפשם למען עם ישראל. זהו כח שיחתם של עבדי אבות. הרצון למסור את הנפש לטובת עם ישראל, נובע מן הכח האלוקי שהוליד את האומה. גם אם לעתים זה מתבטא חיצונית בשיקולים אחרים, כגון מימוש עצמי וכד'. הרי שבפנימיות הדברים, זה נובע מתוך אותו חיבור שורשי בין שיחת עבדי אבות לתורתם של בנים.
זו המשמעות של אריכות התורה בשיחת עבדי אבות. משום שבשיחה זו גנוז טל החיים שעתיד להחיות לדורות- בחיבור אל הקודש דרך הצד המעשי. אכן את אותו איחוד בין תורתם של בנים, להופעה בחיי המעשה של שיחת עבדי אבות, מסוגלים לעשות רק "גדולי קדושי עולם". איננו מתיימרים לכך, אך נבא כננס על גבי ענק, בעקבותיו של הרב זצ"ל – אשר ודאי היה אחד מאותם גדולים- ונפיק את ההדרכה העולה מכאן ביחס אלינו.
הרבה ערכים חשובים מתבטאים בשיחת עבדי אבות: ענווה גדולה (וכפי שאליעזר מציג את עצמו בראש דבריו: "עבד אברהם אנכי" זה הדבר הראשון שהוא אומר על עצמו!), החסד הגדול של רבקה, הכרת הטוב לקב"ה (הבא לידי ביטוי בהשתחוויות המרובות של אליעזר, על חסדי ה' כי לא תמו- על מציאת רבקה והכניסה לבית בתואל) ועוד. אף עלינו לראות בעין טובה, את אותן תכונות נפלאות של טוב ומסירות למען כלל ישראל המחיות "דור אחרון באהבה מסותרת". להביט בענווה ובאמונה, אל הפנימיות המפעמת בדור. פנימיות שיש בה נשמות נפלאות והרבה טוב. המבט החיצוני והשטחי, לעתים מסמא ומטעה אותנו מלהיפגש עם הנפשות גדולות שיש בדורנו, המלאות חסד וטוב.
שמעתי השבוע, סיפור מרגש מאוד מפי אחד מבוגרי הישיבה המדריך בתנועת "מעגלים". הוא סיפר כי בכיתה אותה הוא מדריך, יש ילד שהוא מושא ללעג לשאר חברי כיתתו. הם פוגעים בו ומזלזלים בו. ילד שהוא פשוט מסכן- גם מבחינה חברתית, וגם מבחינת העובדה שאין לו הצלחות בתחומים אחרים כלל. לא מדובר בילד המגיע מרקע תורני, ולא מדובר בבית ספר של רמה דתית גבוהה. אפשר רק לתאר לעצמנו, את ההופעה החיצונית של ילד כזה- שמנסה בכל מיני דרכים (לבוש חריג וכל מיני אביזרים…) רק להוכיח לעולם שהוא קיים. המדריך סיפר, שהוא רצה לעורר את הילד הזה להתחבר לנקודת הטוב שבו. לעודד אותו ולשמח אותו, ולהשיב לו את אמונו העצמי. הוא ביקש ממנו שיספר לו משהו שהוא טוב בו. הילד אמר, שעל כל מה שעושים לו הוא סולח. המדריך ביקש ממנו שיספר סיפור לדוגמא, והילד סיפר את הסיפור הבא:
פעם אחת, הוא וחבריו קבעו לצאת למקום בילוי שנמצא במרחק רב משכונת המגורים שלהם. הם אמרו שעלות הבילוי היא 50 ₪ , ורק כאשר הגיעו לשם התברר שעלות הבילוי היא למעשה 70 ₪. הוא, שהיה רק עם 50 ₪, נשאר בחוץ בעוד שכל חבריו נכנסו פנימה לבלות. אף אחד לא הלווה לו, ואף אחד לא נשאר איתו לארח לו חברה. הוא נשאר בחוץ, לבד. תגובתו הייתה: "כך רוצה בורא עולם. אולי יותר טוב שלא אבלה במקום כזה…". הוא סלח לחבריו ועשה את דרכו הארוכה חזרה לשכונה שלו, נכנס לבית הכנסת ולמד כל הלילה.
איזה אדם עצום! איזו נשמה גדולה! כמה כוחות רוחניים עצומים של אהבת ישראל יש בו. מדובר בעוצמות שאנו בכלל לא יכולים לשער.
עלינו מוטלת המשימה, לחבר את הכח הנפלא הזה לתורה. לראות את הדברים כמקושרים ויונקים בשורשם מן הקודש. חשוב שנפנים, שהמבט שלנו, הוא הקובע את הכיוון. כח עצום יש במבט חיובי על כלל המציאות, מתוך עין טובה וראיית כל הדברים כמחוברים לדבר ה'. זהו התפקיד המיוחד לנו. שכן, בסופו של דבר, איננו יודעים מה באמת יוביל את הדברים לטוב ומה לרע. המציאות יכולה להתפתח לכיוונים שונים. מה באמת קובע לאיזה כיוון תתפתח? אנחנו אנשי בית המדרש, יכולים לקבוע את האווירה הרוחנית. אנחנו כביכול בבית המדרש מושכים בחוטים המניעים את המציאות לטובה ולברכה. גם לגבי נשיאות ארה"ב, וגם לגבי הבחירות בבית היהודי והבחירות הכלליות, איננו יכולים לאבחן מראש כיצד יתגלגלו הדברים. אכן, ודאי שראוי שכל אחד ישתדל להשפיע כפי כוחו. אך תפקידנו העיקרי- ביחוד כיושבי בית המדרש- הוא להביט על הכל במבט המאחד את הכל סביב הקודש. חז"ל מבארים שאליעזר שאל שלא כהוגן. האם אליעזר היה מסוגל לנבא את העתיד להיות? אולי הייתה יוצאת לקראתו חיגרת או עיוורת? נראה שדרכו של אליעזר, נבעה מאמונה עמוקה בטוב ה'. לא מתוך ניתוח מדויק של העתיד, אלא מתוך בקשת הטוב והחסד, ומתוך הביטחון בקב"ה. עלינו לאמץ דרך זו, בתפילות למען הופעת הטוב, וביטחון ברחמיו המרובים של הקב"ה. לנהוג בעין טובה, ולמחול זה לזה- מתוך אותה אמונה טהורה שה' מנחנו בדרך אמת- ככלל וכפרט. הנדרש והמצופה מאתנו, הוא לא להתמקד בחלון הראווה של החנות, בהתעסקות אינטנסיבית בפוליטיקה. אנו פועלים מתוך החנות- מבפנים. בהעמדת תורה גדולה המחברת את הדברים למקורם הפנימי, ומתוך מבט אוהב לעם ישראל. לראות כיצד בפנימיות הדברים, כלל ישראל מלאים מצוות כרימון. עלה נעלה בע"ה במסילה זו, של המבט הפנימי והחיובי על שיחת עבדי אבות, ומתוך כך נזכה לראות ולחיות את גאולתם של בנים.
1 ראה בראשית לד, כט ומה שכתב שם רש"י ד"ה "אולי" ע"פ חז"ל.