פרשה ג – פסקה ו'
המדרש:
"ויקרא אלהים לאור יום", לא הוא אור ולא הוא יום, אתמהא, תני, אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה, שהיא מכהה גלגל החמה, ובלילה אינה יכולה, שלא נבראת להאיר אלא ביום, והיכן היא, נגנזה והיא מתוקנת לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים", אתמהא, "שבעת", ולא שלשה הן, והלא ברביעי נבראו המאורות, אלא כאינש דאמר: כן וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמישתותי. רבי נחמיה אמר: אלו שבעת ימי אבילות של מתושלח הצדיק, שהשפיע להן הקב"ה אורה. "וירא אלהים את האור כי טוב", רבי זעירא בריה דרבי אבהו דרש בקסרין: מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, מן הכא "וירא… ויבדל". רבי יהודה בר' סימון אמר: הבדילו לו. רבנן אמרי: הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא, משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו. אמר ר' ברכיה: כך דרשו שני גדולי עולם, רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש: "ויבדל", הבדלה ממש. משל למלך שהיה לו שני איסטרטיגין, אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה, והיו שניהם מדיינין זה עם זה, זה אומר: ביום אני שולט, וזה אומר: ביום אני שולט, קרא המלך לראשון, אמר לו: פלוני, יום יהא תחומך, וכן לשני אמר לו: פלוני, לילה יהא תחומך, כך "ויקרא אלהים לאור יום", אמר לו: יום יהא תחומך, "ולחשך קרא לילה", אמר ליה: לילה יהא תחומך. אמר ר' יוחנן: הוא שהקב"ה אומר לאיוב: "המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו", הידעת מקומו אי זה הוא, אתמהא. אמר ר' תנחומא: אנא אמרי טעמא, "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום", משנבראו עושה שלום. "ויקרא אלהים לאור יום", אמר ר' אלעזר: לעולם אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה, "ויקרא אלהים לאור יום", 'ולחושך קרא אלהים לילה' אין כתיב כאן, אלא "ולחושך קרא לילה".