לחיות עם פרשת השבוע – "איש חמס רע יצודנו למדחפות"

חשבתי לעסוק בדברים אחרים, אך האירועים החשובים שהתרחשו לפני שעות אחדות – בחיסולו של ראש הזרוע הצבאית של החמאס, וההתכוננות של צה"ל למבצע נרחב – גרמו לי לשנות את תוכן הדברים. בזמנים מיוחדים כאלו, עלינו לבאר את משמעות המאורעות מתוך מבט אל הקודש. נוסף על זאת, ובעיקר, עלינו לברר את התפקיד הגדול המוטל על כתפינו בעת הזו.

היום בבוקר, עוד לפני הפעולה הצבאית, שמתי לב שבתחילת התהלים של היום (ע"פ חלוקת התהלים היומית בכל חודש), ה"חמס" מופיע כמה וכמה פעמים. זה בוודאי איננה יד המקרה. ביחוד הדבר בולט, כשמתבוננים בתוכן המזמור, העוסק במפלתם של הרשעים והתמוטטותם.

נעיין במזמור, וננסה בס"ד לראות את הדברים באור תורת חיים, ביחס לאירועי השעה (מזמור קמ):

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
חַלְּצֵנִי ה' מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי:
אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת:
שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה:
שָׁמְרֵנִי ה' מִידֵי רָשָׁע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי:
טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי סֶלָה:
אָמַרְתִּי לַה' אֵלִי אָתָּה הַאֲזִינָה ה' קוֹל תַּחֲנוּנָי:
ה' אֲ-דֹנָי עֹז יְשׁוּעָתִי סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק:
אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה:
רֹאשׁ מְסִבָּי עֲמַל שְׂפָתֵימוֹ ה' יְכַסֵּמוֹ:
יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים בָּאֵשׁ יַפִּלֵם בְּמַהֲמֹרוֹת בַּל יָקוּמוּ:
אִישׁ לָשׁוֹן בַּל יִכּוֹן בָּאָרֶץ אִישׁ חָמָס רָע יְצוּדֶנּוּ לְמַדְחֵפֹת:
יָדַעְתִּי כִּי יַעֲשֶׂה ה' דִּין עָנִי מִשְׁפַּט אֶבְיֹנִים:
אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ:

כבר רואים שהמילה חמס מוזכרת פה כמה וכמה פעמים- ביחיד ואף ברבים. בתיאור הרשעה בתחילת המזמור, אפשר לראות דמיון לנעשה גם היום ע"י אויבינו: אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת. שָׁנֲנוּ לְשׁוֹנָם כְּמוֹ נָחָשׁ חֲמַת עַכְשׁוּב תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ סֶלָה – אנו באמת רואים ששונאינו, מנסים לפעול נגדנו לא רק בדרכים מעשיות של קרב ישיר. גם בעולם הדיפלומטיה וההסברה, בדרכי הלשון והכזב, הם מנסים להרע לנו ללא הרף. כל זה יחד עם פעולה בכל מיני דרכים של טרור, מארבים וכו'- כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת .

בלי ספק, כאשר אנו מתבוננים על הפרשה, אי אפשר להתעלם מהרלוונטיות שלה אלינו. הפרשה שלנו מתארת את ראשית התפתחות המאבק בין יעקב לעשו – אשר ביסודו הוא בעצם המאבק בין עם ישראל לאומות העולם בכלל. מאבק זה בין יעקב לעשו התבטא באופן בולט ביחס לא"י¹. חז"ל דרשו את האמור בתחילת הפרשה, בדברי הקב"ה לרבקה (בראשית כה, כג): "

שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ" , כמבטא את היחס הניגודי בין ישראל לאומות העולם (בראשית רבה, תולדות, פרשה סג, ז):

"שני גוים בבטנך " – שני גיאי גוים בבטנך. זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה במלכותו.

נראה בפשטות, שמה שהביא את חז"ל לדרוש כך, הוא הקושי בפשט הפסוק. מה משמעות דברי ה' שיש בבטנה גויים, הרי הם עדיין עוברים קטנים? על כן מבינים חז"ל שהדבר אמור כלפי תכונה פנימית הקיימת ומוטבעת בהם ובזרעם אחריהם.
באמת, אנו רואים שכל אחד מתגאה בשלו. הם מתגאים בכח המעשי בלבד. המלכות והעוצמה החומרית, היא כל מושא גאוותם ותפארתם. אך אצלנו, יסוד הגאווה הוא בדברים הרוחניים- בתורתנו הקדושה ובשם ה' הנקרא עלינו. הגאווה מתוארת גם בתחילת המזמור: טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי . זו אותה גאווה, הבוטחת על חילה ועוצם ידיה ותו לא. אכן רש"י בתהלים שם, מבאר שהאויב עליו מדובר הוא עשו:

איש לשון – עשו, "כי ציד בפיו". צד את אביו בפיו

אנו פוגשים תכונה זו של "איש לשון" בעולם הדיפלומטי, בניסיון האווילי לפגוע בכך בישראל. הדבר נעשה הן ביצירת דעת קהל שלילית כלפי ישראל, והן בפעולות הסברה נגד המדינה.

אכן, כפי שחז"ל דרשו, גם יעקב גאה בעולמו. אחרי ששמעתי על הפעולה המוצלחת של צה"ל, חשתי גאווה לאומית. המונח של גאווה נשמע לכאורה שלילי. אך כאמור, גאוותנו היא גאווה שיסודה בענייני הרוח ובדבקות בקב"ה. אין היא גאווה בעוצמה חומרית גרידא. בהחלט יש מקום להיות שמחים וגאים בכח שה' נותן לנו לעשות חיל. כאשר העוצמה הצבאית מחוברת אל הקודש, הרי שוודאי שגאווה זו היא גאווה עליונה.

נראה כי הדברים הללו נוגעים גם לפסוק המפורסם בפרשתנו בו מתאר יצחק את יעקב (בראשית כז, כב): הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. הדרשות על הפסוק הזה, כידוע, הן רבות. המוטיב המרכזי בפירושים הללו, הוא בעיקר העמדת הכח של "קול יעקב" השייך לעמ"י, לעומת "ידי עשו" השייכים לאומות. "כל זמן שהקול קול יעקב, אין הידיים ידי עשו". במובן הזה, אלו דברים מנוגדים. הכוח הרוחני של עם ישראל, מול הכוח החומרי של האומות.

היום, כאשר זיכנו ה' לשוב לארץ ולבנות חיים לאומיים של צבא ומדינה, נראה שאפשר להבין את המשמעות העמוקה של הפסוק דווקא על דרך הפשט. פשט הפסוק, הוא תיאור של יעקב – מחד יעקב מופיע חיצונית כעשו, אך בצד הפנימי והרוחני, הרי הקול הוא קולו של יעקב. נראה כי רבקה, בכך שהנחתה את יעקב להתלבש כך (בכדי לקבל את הברכה), לימדה אותנו לימוד עמוק לדורות. ברגע שבאמת הקול הוא קולו של יעקב , אז בכדי שהעוצמה הרוחנית של בית המדרש תופיע במלא קומתה (ותהיה ברכה לעולם כולו) הרי שזקוקים גם ללבוש והופעה של הדברים ע"י "ידי עשו". בית המדרש, על אף שהוא הגרעין הפנימי, לא עומד לבדו. הכח הרוחני זקוק לעוצמה צבאית של מטוסים, טנקים ומודיעין כדי להופיע כראוי. כאשר כך מופיע כוחנו, הרי שאין זו גאווה שלילית כמו של אויבנו. להיפך, זהו גאון יעקב המופיע בצורתו השלמה. הכח הרוחני של בתי כנסיות ובתי מדרשות, הם אלו שמביאים בסופו של דבר להצלחה הצבאית. בלי ספק, רק מתוך עוצמה רוחנית, מגיע בסופו של דבר הטיל ליעדו. על כגון זה ראוי לומר: "על ישראל גאוותו".

המבט הזה הוא חשוב מאוד. עלינו – כפי שנאמר בספרים – לחבר את הדברים אל השורש. לראות כיצד הדברים יונקים ונובעים מתוך נקודת הקודש. לא לראות באירועים כאלו, כדבר תלוש ומנותק. חשוב שנכיר, שעמידתנו פה בין אויבים כה רבים, איננה מובנת מאליה. עלינו להכיר במקור כחנו, המדריכנו על במות אויבנו. מוטל עלינו, ביחוד כיושבי בית המדרש, לחבר את הדברים לשורש האומה – לתורה הקדושה ולה' אלוקי ישראל. אף הקב"ה נקרא: ה' צבאו-ת. כלומר, ה' קורא את שמו על הצבא: צבאו-ת. אף עמ"י, הם צבאות ה'. השי"ת מחיל את שמו הקדוש עלינו, ומתוך כך זוכים אנו להצלחה כזו של צה"ל ומדינת ישראל.

יש בפרק, פסוק חשוב, הנוגע להדרכה אלינו בעת הזו: אָמַרְתִּי לַה' אֵלִי אָתָּה הַאֲזִינָה ה' קוֹל תַּחֲנוּנָי.

במלחמה, שמור לנו יתרון הפתיחה של הכדור הראשון. אך מעבר לזה, קשה לשער לאן הדברים יתפתחו. על כן, אנו מופקדים על משימה גדולה – בתור היותנו יושבי בתי כנסיות ובתי מדרשות – על העצמת קולו של יעקב. עלינו להתפלל מקירות לבנו, לשפוך שיח לפני הקב"ה, לשלום חיילי צה"ל והאזרחים הנמצאים בקו האש ובסכנת פיגועים. ודאי שאנו בטוחים, שה' הולך עמנו להושיע אותנו. אלא, שלמלחמה יש לעתים מחירים ואי אפשר לדעת לאיזה כיוון תתגלגל המציאות מעכשיו. לכן, חשוב שנתחזק בתפילה מקירות הלב, אשר בכוחה ממש להטות את הכף לזכות ולהצלחת כלל ישראל.
בפינו יש גם הודאה גדולה על חסדי ה', כפי שחותם המזמור: אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ.
אנו וודאי מלאי הכרת הטוב לה', אשר היה בעזרנו. אין זה דבר מובן מאליו שמבצע כזה מצליח. יש הרבה נתונים ופרטים, והרבה דברים עשויים להשתבש. זהו שילוב של מודיעין מוצלח (עבודת הציד והאיתור, בבחינת: אִישׁ חָמָס רָע יְצוּדֶנּוּ) וביצוע מוצלח (פעולת החיסול, כפי שמסיים הפסוק: לְמַדְחֵפֹת). חשוב שנדע להודות לה' בכל פה ולב על חסדיו המרובים. עלינו להיות רגישים אל המציאות, ולדעת להכיר את טוב ה' המתגלה בה – ביחוד במבצע משמעותי שכזה.

המזמור חותם: יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ. אנו מודים על לשעבר – "יודו לשמך", ומתפללים על לעתיד לבא. "ישבו" – זה מלשון ישיבה. לכן, אנו צריכים להשתדל בעניין זה מאוד. בימים כאלו, יש חשיבות מיוחדת להרבות בלימוד תורה. להוסיף בעמל תורה בכמות ובאיכות. זהו תפקידנו המיוחד כבני תורה וכבני ישיבה. מתוך שאנו נשקוד על לימוד התורה, ונמשיך את הקול קול יעקב, יצליחו אלה המופקדים על הצד המעשי של ה"ידיים". נאמץ כח, כל אחד כפי יכולתו, להתחזק בלימוד התורה למען הצלחה וישועת כלל ישראל.

נקבל על עצמנו אפוא, להתחזק בעת הזו בהתמסרות ללימוד התורה ובתפילה מרובה למען הצלחת עם ישראל וצה"ל.

יהי רצון מלפני ה', שישמור את חיילנו מכל צרה וצוקה ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון, והכל יהיה בס"ד רק לטובה ולברכה ולגאולה שלמה.

---

¹ על משמעותו העמוקה של מאבק זה, בהקשר לארץ ישראל, ראה בשיעור הנמצא באתר: "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו"- כחה של נחישות.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *