משא מצרים ויחס מצרים לישראל
שמע, סיכם וערך: חגי לב - מעלות. (לא עבר את הגהת הרב)
בחלק הראשון מוזכרת פורענות גדולה שתבוא על מצרים. בהמשך ישנו תיאור של תהליך תשובה שיעבור על מצרים , מוזכרים מזבח ומצבה לה', שליחת מושיע ועוד…
נבואה מוזרה ויחודית. הסיומת שלה בפסוק כד-כה מוזרה עוד יותר. מה פשר הצירוף של מצרים ,אשור וישראל. דבר שהביא חלק מן המפרשים לבאר פסוק זה כמוסב כולו על ישראל. ישראל שבאו ממצרים ושעלו מאשור.
נראה שזה אינו הפשט. לביאור הפסוק באופן אחר נגיע בהמשך השעור.
לאיזו תקופה [מבחינה היסטורית] מתייחס ישעיהו בנבואה זו?
"א מַשָּׂא, מִצְרָיִם: הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל-עָב קַל, וּבָא מִצְרַיִם, וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו, וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ."
תיאור ה' רוכב על עב מופיע בכמה מקומות במקרא. וזה בא בניגוד לחיל פרעה הרוכב על סוס. מתואר כאן פחד ומהומה גדולה בתוך מצרים :
" ב וְסִכְסַכְתִּי מִצְרַיִם בְּמִצְרַיִם, וְנִלְחֲמוּ אִישׁ-בְּאָחִיו וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ, עִיר בְּעִיר, מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה. "
האם "לְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּו"ֹ מכיון שנבהלו מה'? לא בהכרח! אפשר שהנביא מגלה לנו שה' בא בעב קל ואלילי מצרים נעים מפניו. אך יתכן שהם, המצרים, אינם מבינים על מה ולמה יש מהומה בתוך מצרים?
ג וְנָבְקָה[=רקון/הוצאה] רוּחַ-מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ, וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ; וְדָרְשׁוּ אֶל-הָאֱלִילִים וְאֶל-הָאִטִּים[=מתים], וְאֶל-הָאֹבוֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים.
הדרישה אל האובות והידעונים מגיעה בזמן של הסתר פנים. ומצאנו זאת לעיל בזמן של הסתר פנים מעם ישראל (ישעיהו ח', יט ) . הדרישה אל האובות, הידעונים, המתים באה מחמת המהומה שאלילי מצרים לא מצליחים לתת תשובה למאמיניהם על פשר הארועים (כצפוי…)
וכל זה לא עוזר כמובן, אדרבא המצב במצרים מידרדר יותר:
" ד וְסִכַּרְתִּי, אֶת-מִצְרַיִם, בְּיַד, אֲדֹנִים קָשֶׁה; וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל-בָּם, נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת."
מתואר מלך עז ,ששמו וזהותו לא נאמרים שישתלט על מצרים. נראה שאין הכוונה בסתמיות לשון זו לעם ישראל.
"ה וְנִשְּׁתוּ-מַיִם, מֵהַיָּם; וְנָהָר, יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. ו וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת, דָּלְלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר; קָנֶה וָסוּף, קָמֵלוּ. ז עָרוֹת[=ערום] עַל-יְאוֹר, עַל-פִּי יְאוֹר; וְכֹל מִזְרַע יְאוֹר, יִיבַשׁ נִדַּף וְאֵינֶנּוּ. ח וְאָנוּ[=אניה/קול אבלות] , הַדַּיָּגִים, וְאָבְלוּ, כָּל-מַשְׁלִיכֵי בַיְאוֹר חַכָּה; וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת עַל-פְּנֵי-מַיִם, אֻמְלָלוּ. ט וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים, שְׂרִיקוֹת וְאֹרְגִים חוֹרָי[=מלשון חור כרפס ותכלת ] . י וְהָיוּ שָׁתֹתֶיהָ[=יסודות] מְדֻכָּאִים, כָּל-עֹשֵׂי שֶׂכֶר[=סכר ] אַגְמֵי-נָפֶשׁ. יא אַךְ-אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן, חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה, עֵצָה נִבְעָרָה; אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל-פַּרְעֹה, בֶּן-חֲכָמִים אֲנִי בֶּן-מַלְכֵי-קֶדֶם."
תאור של יובש מקור החיים של מצרים, היאור ותעלותיו, גדולי השדה והדגה מתמעטים ונעלמים.
"יב אַיָּם אֵפוֹא חֲכָמֶיךָ, וְיַגִּידוּ נָא לָךְ; וְיֵדְעוּ, מַה-יָּעַץ ה' צְבָאוֹת עַל-מִצְרָיִם. יג נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן, נִשְּׁאוּ[=התפתו ,'השיאני ואוכל'] שָׂרֵי נֹף; הִתְעוּ אֶת-מִצְרַיִם, פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ[=מנהיגי השבטים]. יד ה' מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ, רוּחַ עִוְעִים; וְהִתְעוּ אֶת-מִצְרַיִם בְּכָל-מַעֲשֵׂהוּ, כְּהִתָּעוֹת שִׁכּוֹר בְּקִיאוֹ. טו וְלֹא-יִהְיֶה לְמִצְרַיִם, מַעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה רֹאשׁ וְזָנָב, כִּפָּה וְאַגְמוֹן.
הנביא פונה לפרעה בשאלה: היכן חכמיך ויועציך שיסבירו לך את סיבת המתרחש במצרים?
" טז בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים; וְחָרַד וּפָחַד, מִפְּנֵי תְּנוּפַת יַד-ה' צְבָאוֹת, אֲשֶׁר-הוּא, מֵנִיף עָלָיו. " יז וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם, לְחָגָּא, כֹּל אֲשֶׁר יַזְכִּיר אֹתָהּ אֵלָיו, יִפְחָד–מִפְּנֵי, עֲצַת ה' צְבָאוֹת, אֲשֶׁר-הוּא, יוֹעֵץ עָלָיו. "
אך ה' יגרום במצרים שהנהגת מצרים לא תתפקד ולא תדע לתת עצה. אלא מצרים יהיו כנשים, ובמקום רוח מלחמה יהיה חרדה ופחד.
ומה שיפחיד את המצרים יהיה אדמת יהודה!
קרי: בשלב הזה של הנבואה , כאשר מתואר פחד מאדמת יהודה ולא מהכובש הזר. מיד מוזכר גם פחד מה' צבאות.
על מה מדובר כאן?
כאשר דבר זה יגרום למהפך בארץ מצרים הכולל דבור בשפת כנען, נדירת נדרים ושילומם, עבודה ה' עם אשור .
"יח בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן, וְנִשְׁבָּעוֹת, לַה' צְבָאוֹת: עִיר הַהֶרֶס[=חרס/שמש?], יֵאָמֵר לְאֶחָת.
יט בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה', בְּתוֹךְ, אֶרֶץ מִצְרָיִם; וּמַצֵּבָה אֵצֶל-גְּבוּלָהּ, לַה'. כ וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַה' צְבָאוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי-יִצְעֲקוּ אֶל-ה' מִפְּנֵי לֹחֲצִים, וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם. כא וְנוֹדַע ה' לְמִצְרַיִם, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת-ה' בַּיּוֹם הַהוּא; וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה, וְנָדְרוּ-נֵדֶר לַה' וְשִׁלֵּמוּ1. כב וְנָגַף ה' אֶת-מִצְרַיִם, נָגֹף וְרָפוֹא; וְשָׁבוּ, עַד-ה', וְנֶעְתַּר לָהֶם, וּרְפָאָם.
כג בַּיּוֹם הַהוּא, תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה, וּבָא-אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם, וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר; וְעָבְדוּ מִצְרַיִם, אֶת[=עם]אַשּׁוּר.
כד בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה, לְמִצְרַיִם, וּלְאַשּׁוּר: בְּרָכָה, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. כה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה' צְבָאוֹת, לֵאמֹר: בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם, וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר, וְנַחֲלָתִי, יִשְׂרָאֵל". ( ישעיהו יט' )
מאד בולט הדגש הגדול בתחילת הנבואה מסביב יבוש היאור. בכל מקום שיש התמודדות עם מצרים. מיד אנו חוזרים להיסטוריה שלנו עם ממלכה זו. מצרים אינה אחת מארבעת הגליות , מפני שמצרים היא 'אם הגליות'. היא התשתית של כולן. הגאולה העתידה גם כן תהיה בתבנית יצ"מ. כדוגמת לעיל:" וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יא', טז )
היאור הוא מקור הכוח והעצמה של הממלכה המצרית בימי תפארתה. אך הוא גם מקור הרשע והרוע שלה. 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו'. היאור משמש כהתמודדות של ה' אלוקי ישרל אל מול פרעה מלך מצרים. הראשון שמוכה במכות מצרים הוא היאור.
התיאור של היאור ויבושו, מזכיר לנו נביא נוסף המנבא על מצרים.
" א בַּשָּׁנָה, הָעֲשִׂרִית, בָּעֲשִׂרִי, בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ–הָיָה דְבַר-ה', אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן-אָדָם–שִׂים פָּנֶיךָ, עַל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וְהִנָּבֵא עָלָיו, וְעַל-מִצְרַיִם כֻּלָּהּ. ג דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה', הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, הַתַּנִּים הַגָּדוֹל, הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו: אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי, וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי.2 ד וְנָתַתִּי חַחִים בִּלְחָיֶיךָ, וְהִדְבַּקְתִּי דְגַת-יְאֹרֶיךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ; וְהַעֲלִיתִיךָ, מִתּוֹךְ יְאֹרֶיךָ, וְאֵת כָּל-דְּגַת יְאֹרֶיךָ, בְּקַשְׂקְשֹׂתֶיךָ תִּדְבָּק. ה וּנְטַשְׁתִּיךָ הַמִּדְבָּרָה, אוֹתְךָ וְאֵת כָּל-דְּגַת יְאֹרֶיךָ, עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל, לֹא תֵאָסֵף וְלֹא תִקָּבֵץ–לְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה. ו וְיָדְעוּ כָּל-יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם, כִּי אֲנִי ה', יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה, לְבֵית יִשְׂרָאֵל. ז בְּתָפְשָׂם בְּךָ בַכַּף תֵּרוֹץ, וּבָקַעְתָּ לָהֶם כָּל-כָּתֵף; וּבְהִשָּׁעֲנָם עָלֶיךָ תִּשָּׁבֵר, וְהַעֲמַדְתָּ לָהֶם כָּל-מָתְנָיִם.
ח לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה', הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ, חָרֶב; וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ, אָדָם וּבְהֵמָה. ט וְהָיְתָה אֶרֶץ-מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה וְחָרְבָּה, וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה' יַעַן אָמַר יְאֹר לִי, וַאֲנִי עָשִׂיתִי. י לָכֵן הִנְנִי אֵלֶיךָ, וְאֶל-יְאֹרֶיךָ; וְנָתַתִּי אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה, מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה, וְעַד-גְּבוּל כּוּשׁ. יא לֹא תַעֲבָר-בָּהּ רֶגֶל אָדָם, וְרֶגֶל בְּהֵמָה לֹא תַעֲבָר-בָּהּ; וְלֹא תֵשֵׁב, אַרְבָּעִים שָׁנָה. יב וְנָתַתִּי אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁמָמָה בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת, וְעָרֶיהָ בְּתוֹךְ עָרִים מָחֳרָבוֹת תִּהְיֶיןָ שְׁמָמָה, אַרְבָּעִים, שָׁנָה; וַהֲפִצֹתִי אֶת-מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם, וְזֵרִיתִים בָּאֲרָצוֹת.
יג כִּי כֹּה אָמַר, אֲדֹנָי ה': מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, אֲקַבֵּץ אֶת-מִצְרַיִם, מִן-הָעַמִּים, אֲשֶׁר-נָפֹצוּ שָׁמָּה. יד וְשַׁבְתִּי, אֶת-שְׁבוּת מִצְרַיִם, וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס, עַל-אֶרֶץ מְכוּרָתָם; וְהָיוּ שָׁם, מַמְלָכָה שְׁפָלָה. טו מִן-הַמַּמְלָכוֹת תִּהְיֶה שְׁפָלָה, וְלֹא-תִתְנַשֵּׂא עוֹד עַל-הַגּוֹיִם; וְהִמְעַטְתִּים–לְבִלְתִּי, רְדוֹת בַּגּוֹיִם. טז וְלֹא יִהְיֶה-עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָו?ֹן, בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם; וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי אֲדֹנָי ה'." ( יחזקאל כט' )
תפישה וגאווה מצרית גדולה התולה עצמה ביאור היא המביאה לצורך של "וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי אֲדֹנָי ה'" . וכך הוא לאורך כל מכות מצרים. ו"וידעו מצרים כי אני ה'" הינה מנטרה החוזרת שוב ושוב ביציאת מצרים.
נעיין בנבואה נוספת המשמשת כהפטרה בחג הסוכות:
א הִנֵּה יוֹם-בָּא, לַה'; וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ, בְּקִרְבֵּךְ. ב וְאָסַפְתִּי אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם אֶל-יְרוּשָׁלִַם, לַמִּלְחָמָה, וְנִלְכְּדָה הָעִיר וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים, וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה; וְיָצָא חֲצִי הָעִיר, בַּגּוֹלָה, וְיֶתֶר הָעָם, לֹא יִכָּרֵת מִן-הָעִיר. ג וְיָצָא ה', וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב. ד וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה. ה וְנַסְתֶּם גֵּיא-הָרַי, כִּי-יַגִּיעַ גֵּי-הָרִים אֶל-אָצַל, וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה; וּבָא ה' אֱלֹהַי, כָּל-קְדֹשִׁים עִמָּךְ. ו וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; לֹא-יִהְיֶה אוֹר, יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן. ז וְהָיָה יוֹם-אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַה'–לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב, יִהְיֶה-אוֹר. ח וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן: בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף, יִהְיֶה. ט וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה ה' אֶחָד–וּשְׁמוֹ אֶחָד. י יִסּוֹב כָּל-הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן, נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם; וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן, עַד-מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד-שַׁעַר הַפִּנִּים, וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל, עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ. יא וְיָשְׁבוּ בָהּ, וְחֵרֶם לֹא יִהְיֶה-עוֹד; וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם, לָבֶטַח. יב וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר צָבְאוּ, עַל-יְרוּשָׁלִָם; הָמֵק בְּשָׂרוֹ, וְהוּא עֹמֵד עַל-רַגְלָיו, וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. יג וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, תִּהְיֶה מְהוּמַת-ה' רַבָּה בָּהֶם; וְהֶחֱזִיקוּ, אִישׁ יַד רֵעֵהוּ, וְעָלְתָה יָדוֹ, עַל-יַד רֵעֵהוּ. יד וְגַם-יְהוּדָה–תִּלָּחֵם, בִּירוּשָׁלִָם; וְאֻסַּף חֵיל כָּל-הַגּוֹיִם סָבִיב, זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים–לָרֹב מְאֹד. טו וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס, הַפֶּרֶד הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר, וְכָל-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה–כַּמַּגֵּפָה, הַזֹּאת. טז וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל-הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת, וְלָחֹג, אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת. יז וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא-יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ, אֶל-יְרוּשָׁלִַם, לְהִשְׁתַּחֲוֹת, לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת–וְלֹא עֲלֵיהֶם, יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. יח וְאִם-מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא-תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה, וְלֹא עֲלֵיהֶם; תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ, לָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת. יט זֹאת תִּהְיֶה, חַטַּאת מִצְרָיִם; וְחַטַּאת, כָּל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ, לָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת. כ בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה עַל-מְצִלּוֹת הַסּוּס, קֹדֶשׁ, לַה'; וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה', כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. כא וְהָיָה כָּל-סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה, קֹדֶשׁ לַה' צְבָאוֹת, וּבָאוּ כָּל-הַזֹּבְחִים, וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם; וְלֹא-יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית-ה' צְבָאוֹת, בַּיּוֹם הַהוּא." (זכריה יד' )
בנבואה זאת המתארת את יום ה' העתידי , כמתואר בכמה מקומות ונביאים, ובין השאר מתוארת הדרישה ממשפחות העמים ובכללם מצרים לעלות לחג הסוכות לירושלים.
"טז וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל-הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲו?ֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת, וְלָחֹג, אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת. יז וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא-יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ, אֶל-יְרוּשָׁלִַם, לְהִשְׁתַּחֲוֹת, לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת–וְלֹא עֲלֵיהֶם, יִהְיֶה הַגָּשֶׁם. "
ובסופה של הנבואה מוזכרת האזהרה הבאה:
" יח וְאִם-מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא-תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה, וְלֹא עֲלֵיהֶם; תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ, לָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת. יט זֹאת תִּהְיֶה, חַטַּאת מִצְרָיִם; וְחַטַּאת, כָּל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ, לָחֹג אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת. כ בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה עַל-מְצִלּוֹת הַסּוּס, קֹדֶשׁ, לַה'; וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה', כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. כא וְהָיָה כָּל-סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה, קֹדֶשׁ לַה' צְבָאוֹת, וּבָאוּ כָּל-הַזֹּבְחִים, וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם; וְלֹא-יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית-ה' צְבָאוֹת, בַּיּוֹם הַהוּא."
המלך המצרי, הכופר והרשע הגדול. דווקא שם צמח עם האמונה . בשלב ראשון גדל שם עם ישראל. בשלב שני עם ישראל יצא ועלה משם. בשלב שלישי עתיד העם המצרי לעלות לירושלים להכיר במלכותו יתברך. שתי בחינות אלו קשורות לחג הפסח וחג הסוכות. הראשון עניינו ההפרדות וההבדלה מאומות העולם והשני עניינו החיבור אל אומות העולם המיוצגים בשבעים הפרים שמוקרבים בחג זה.
מפורסם ההבדל בין ארץ מצרים לארץ כנען:
"י כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. יא וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה מָּיִם. יב אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה." (דברים יא )
וכי חסרון הוא שבארץ מצרים המים מצויים תמיד לעומת א"י שעיני האדם נשואות לשמים בציפיה לגשם?! לכאורה יתרון הוא שהמים מצויים תמיד .
אלא ארץ מצרים כעונש הנחש הקדמוני , "עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג' ,יד ) עונש הניתוק מה' יתברך.
הבעש"ט מדבר על עשר מדרגות שישנם בתפילה. והמדרגה הגבוהה היא שמתפלל שתפילתו לא תתקבל. מה העניין בזה ?
האפשרות לפנות שוב ושוב להקב"ה ולהיות קשור אליו, גדולה היא ממילוי הבקשה. הצורך להיות מחובר ונכנס למלך בכל עת. תענוג גדול הוא ממילוי הצרכים המידי והניתוק מהמלך.
וזהו ההבדל בין ארץ ישראל לארץ מצרים. במצרים יש את היאור ואין מתפללים לגשם. בארץ ישראל התפילה עומדת במרכז . בלעדי התפילה אין גשם. והגשם תלוי במעשים שלנו. הנחש ג"כ גאה ועונשו שאין לו צורך להתפלל. מזונו מוכן לפניו.
בחג הסוכות אנו מתפללים לגשם. מצרים עתידים להגיע לירושלים בחג הסוכות בשביל להתפלל על הגשם. מדוע הם צריכים להתפלל על הגשם? והלא המים באים להם מן היאור?!
אלא, כפי שראינו בנבואה בישעיהו, היאור יתייבש ויפסק מקור מימם!
"כ וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַה' צְבָאוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי-יִצְעֲקוּ אֶל-ה' מִפְּנֵי לֹחֲצִים, וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם. כא וְנוֹדַע ה' לְמִצְרַיִם, וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת-ה' בַּיּוֹם הַהוּא; וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה, וְנָדְרוּ-נֵדֶר לַה' וְשִׁלֵּמוּ3. כב וְנָגַף ה' אֶת-מִצְרַיִם, נָגֹף וְרָפוֹא; וְשָׁבוּ, עַד-ה', וְנֶעְתַּר לָהֶם, וּרְפָאָם4."
הביטויים בפסוקים אלו מזכירים את מצבם של ישראל ביציאת מצרים.
הנבואה בזיקה לשעתה ולהיסטוריה של אותה תקופה
* נפילתו של סנחריב בשערי ירושלים המתוארת במלכים ב' פרקים יח'-יט' נראית לכאורה כבלתי אפשרית.
סנחריב הפיל את כל ערי המזרח בכיבושיו אחת לאחת, תוך כדי גרף עולה של השתלטות והתרחבות הממלכה האשורית ממלך למלך בשושלת מלכי אשור. אך בהגיעו לשערי ירושלים הוא מובס. עשר שנים לערך לפני כן, הגלו אשור את ממלכת ישראל והעיר שומרון. והביאו במקומם אוכלוסייה אחרת. המנסרה של סנחריב מתארת כיבושי ערי יהודה ובכללם כבוש ירושלים. אך במנסרה עצמה ישנו רמז לנפילתו של סנחריב בשערי ירושלים5.
נפילתו של סנחריב בשערי ירושלים הינה חסרת תקדים בתוך רצף הארועים שקדמו לה בכבושי אשור במזרח התיכון. גם ירושלים לא ניסתה להילחם מול צבא אשור אלא רק להתגונן, לאחר שכבש והפיל חלקים גדולים מיהודה. מפלתו הניסית של צבא אשור בשערי ירושלים הביאה להתעוררות גדולה של העמים מסביב לבוא , לחקור ולדרוש במות זה כמסופר על באלדן בן בלאדן המגיע מבבל לחזקיהו לאחר ששמע על המופת(מלכים ב' , כ, פס' יב ).
נצחון זה תאם לציפיות בנבואה למשיחיות ו'סדר עולמי' חדש בימי חזקיהו. ישעיהו מתאר נבואות של אחרית ימים כפי שהיה מצופה עוד לפני הופעתו של חזקיהו. חז"ל ג"כ מתארים באגדה את הפונטציאל שהיה גלום במלך חזקיהו, פונטציאל שלא מומש מסיבות שונות. ואעפ"כ ניצוצות ממנו התקיימו גם אז.
נראה שזהו הרקע גם כן לנבואה זו שאנו עומדים בה, 'משא מצרים'.
מהנבואה בפרק הבא, פרק כ', נלמד על הרקע הריאלי של מימוש מסוים מנבואתנו בימים ההם:
"א בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן6, אַשְׁדּוֹדָה, בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ, סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר; וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד, וַיִּלְכְּדָהּ. ב בָּעֵת הַהִיא, דִּבֶּר ה' בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ לֵאמֹר, לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ, וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶךָ; וַיַּעַשׂ כֵּן, הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף.
ג וַיֹּאמֶר ה', כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת, עַל-מִצְרַיִם וְעַל-כּוּשׁ. ד כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת-גָּלוּת כּוּשׁ, נְעָרִים וּזְקֵנִים–עָרוֹם וְיָחֵף; וַחֲשׂוּפַי שֵׁת, עֶרְוַת מִצְרָיִם. ה וְחַתּוּ, וָבֹשׁוּ–מִכּוּשׁ, מַבָּטָם, וּמִן-מִצְרַיִם, תִּפְאַרְתָּם. ו וְאָמַר יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה, בַּיּוֹם הַהוּא, הִנֵּה-כֹה מַבָּטֵנוּ אֲשֶׁר-נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה, לְהִנָּצֵל מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר; וְאֵיךְ, נִמָּלֵט אֲנָחְנוּ." (ישעיהו פרק כ' )
הממלכה המצרית מנסה להילחם ולעצור את ההשתלטות האשורית על האזור. האשורים השתלטו על הפלישתים עוד לפני כן. העיר אשדוד ניסתה כנראה למרוד במלך אשור והמרד דוכא ע"י תַרְתָּן. אלא שהמצרים ג"כ שלחו צבא לסייע ,לחזק ולהרחיב את המרד.
נראה שגם חזקיהו חשק בקשר (=מרד) הזה. כולם במרחב הקרוב סמכו על מצרים הממלכה ובכללם חזקיהו על אף אזהרות הנביאים אותו לא לסמוך על מצרים שהיא משענת קנה רצוץ.
מתפתח כאן קרב גדול ליד העיר אלתקא. עיר גדולה הנמצאת בין אשדוד לבין בני ברק7. במלחמה הגדולה במקום זה הצבא המצרי המגיע יחד עם צבא מלך כוש מפסיד קשות מול צבא אשור. בכתובות הוא מוזכר בשם תרהקא מלך מצרים. בתנ"ך הוא מכונה בשם אחר , תירהקא מלך כוש.
קרב זה גרם ,כנראה, לפחד גדול של הממלכות באזור מלסמוך על המצרים. בקרב זה לקחו האשורים בשבי חיילים רבים וומהשרים מהצבא המצרי והכושי. כאשר האשורים תכננו להוביל שבויים רבים אלו לאשור לאחר סיום מסע העונשין/מלחמה שלהם באזור.
בשלב זה הגיע הנסיון לכבוש את ירושלים ובעקבותיו המפלה האדירה של סנחריב. צבא אשור ושאריותיו נסוגים בבהלה חזרה לאשור. ובנסיגה כזו הנעשית בבהלה, שבוייהם משוחררים ע"י חזקיהו מלך יהודה המזנב בהם בנסיגתם.
תיאור נרחב על זה מופיע ב'סדר עולם רבה'. ובדומה לכך במסכת מנחות דף קט' ע"ב.
"לכדתניא: לאחר מפלתו של סנחריב יצא חזקיה ומצא בני מלכים שהיו יושבין בקרונות של זהב, הדירן שלא לעבוד עבודת כוכבים שנאמר: 'ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות'. הלכו לאלכסנדריא של מצרים ובנו מזבח והעלו עליו לשם שמים שנאמר : 'ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים עיר ההרס יאמר לאחת'"
התלמוד כאן מתאר את הרקע למתואר בנבואה שלנו.
'מפלתו של סנחריב'. כנ"ל בשערי ירושלים. ' יצא חזקיה ומצא בני מלכים שהיו יושבין בקרונות של זהב' הכוונה לקרונות זהב של שבי… החיילים והמלכים הנושעים חזרו למצרים לספר על הישועה הגדולה שבאה להם ביהודה מאת ה'.
המכה שחטפו מצרים מהמלך העז , הוא סנחריב, לא הייתה מכת מוות וגם הישועה הייתה מצומצמת. אבל 'בחינה' כל שהיא, מכל מה שהנבואה מתכוונת אליה התקיימה בימי חזקיהו והשאר לעת"ל.
יעברו עוד מספר שנים עד שהממלכה המצרית יחטפו מכה סופית בקרב כרכמיש מול צבא אשור. ובדיוק כפי שהתברר ביציאת מצרים שאני ה', כך גם כאן. הנביאים הרבו להזכיר שהגאולה העתידה תהיה במתכונת גאולת מצרים. וכבר אמר הנביא מיכה : 'כימי יציאת מצרים אראנו נפלאות'.
בדיוק בזמן הזה שהמצרים עולים לכוון אשדוד, להלחם בצבא תרתן, או אז אומר הנביא ישעיהו את הנבואה הזו של פרק כ'. אף אחד לא האמין לנביא. סברו כולם שהמצרים ינצחו את האשורים בקרב אשדוד.
והנביא מבשר שלאחר המכה שיספגו המצרים באשדוד, קודם נפילת סנחריב בשערי ירושלים, יאמרו יושבי האי :
"ה וְחַתּוּ, וָבֹשׁוּ מִכּוּשׁ, מַבָּטָם, וּמִן-מִצְרַיִם, תִּפְאַרְתָּם. ו וְאָמַר יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה, בַּיּוֹם הַהוּא, הִנֵּה-כֹה מַבָּטֵנוּ אֲשֶׁר-נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה, לְהִנָּצֵל מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר; וְאֵיךְ, נִמָּלֵט אֲנָחְנוּ."
מי הם יושבי האי שמתכוון אליהם הנביא ישעיהו?
בפשטות 'אי' עניינו במובן המושאל. ממלכת יהודה מבודדת ומוקפת מכל עבריה , וממילא אלו עם ישראל היושבים בארץ ישראל.
נראה להציע פירוש נוסף לשימוש בביטוי זה לאור הפסוקים בסוף פרק יט':
כג בַּיּוֹם הַהוּא, תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה, וּבָא-אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם, וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר; וְעָבְדוּ מִצְרַיִם, אֶת[=עם]אַשּׁוּר. כד בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה, לְמִצְרַיִם, וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. כה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה' צְבָאוֹת, לֵאמֹר: בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם, וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר, וְנַחֲלָתִי, יִשְׂרָאֵל".
הנבואה מתארת את העליה לרגל של מצרים יחד עם אשור אל יהודה, אל ה', לאחר שראו עין בעין את ישועת ה' לישראל . עפ"י זה נציע פירוש לפסוק כה' שהתחבטו בפירושו הפרשנים:
הפרשנים מבארים פסוק זה שנושאו הם ישראל העולים ממצרים ומאשור. אך זהו אינו הפשט. נראה שהפסוק בפשטות מדבר כל ברכה שתתקיים במצרים ובאשור , כאשר הם עצמם יתחברו לישראל לאחר הישועה הגדולה. כמובן שדבר זה לא התקיים בשלמותו אז וכנ"ל. אבל הנבואה כיונה למצב השם שקיומו נדחה לעת"ל. מתואר כאן 'מזרח תיכון חדש' , 'שלום עולמי' שהיה ראוי להיות בימי חזקיהו. וכפי שישעיהו מתאר בנבואות נוספות על אחרית הימים8.
התיאור של מזבח לה' בתוך ארץ מצרים הוא מעניין. ידוע לנו על מזבח כזה מבחינה היסטורית מזבח בית חוניו והגמ' במנחות מביאה מחלוקת תנאים ר' מאיר- ר' יהודה בענין האם מקדש חוניו לשם שמים היה9.
מבחינה היסטורית ברור שהמקדש נבנה לשם ה'. הדיון בתלמוד הוא דיון עקרוני/הלכתי ביחסנו למקדש חוניו ולמזבח שהוקם שם . האם הוא נעשה באיסור או בהיתר. אמנם ההתרחשות של מקדש חוניו הייתה בתקופה מאוחרת יותר, אך הגמ' מביאה פסוקים מנבואתנו בדיון על מקדש חוניו. נראה שבחינה של הנבואה אצלנו התקיימה מאוחר יותר. ידוע שגם ביהכנ"ס גדול הוקם מאוחר יותר בעיירה יב, עיירה של שכירי חרב יהודיים. וכן בתי הכנסת באלכסנדריה של מצרים.
* הערה נוספת בענין המופת שעושה ישעיהו, מופת הנראה מוזר שיעשהו הנביא .
"א בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן10, אַשְׁדּוֹדָה, בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ, סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר; וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד, וַיִּלְכְּדָהּ. ב בָּעֵת הַהִיא, דִּבֶּר ה' בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ לֵאמֹר, לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ, וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶךָ; וַיַּעַשׂ כֵּן, הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף."
מפורסמים דברי הרמב"ם במורה נבוכים חלק ב' פרק מו' העוסק בנבואה:
דע שכמו שאדם רואה בשינה שהוא נסע לעיר פלונית, והתחתן שם, ושהה שם זמן-מה, ונולד לו ילד, וקרא לו בשם פלוני, והיה מצבו ועניינו כזה וכזה – כן המשלים הנבואיים האלה הנראים או הנעשׂים במראה הנבואה, לרבות מעשׂים שהמשל ההוא מצריך, ודברים שהנביא עושׂה, ותקופות זמן הנזכרות בין מעשׂה למעשׂה על-פי המשל, ומעברים ממקום למקום – כל אלה הם במראה הנבואה בלבד. אין הם מעשׂים מציאותיים של החושים החיצוניים. חלק מהם נזכר בספרי הנבואה בצורה סתמית, כי משעה שידוע שכּל זה במראה נבואה, אין צורך לחזור בשעת הזכרת כל פרט של המשל ולומר שהיה במראה הנבואה. כמו שהנביא אומר: ויאמר ה' אלי ואינו צריך לומר שזה היה בחלום. משום כך ההמון חשב שהמעשׂים, הַמַּעֲבָרִים, השאלות והתשובות האלה היו כולם במצב של השׂגת החושים, ולא במראה הנבואה…. כל זאת ראה במראה הנבואה שהוא עשׂה את המעשׂים האלה שנצטווה לעשׂות. והאל נעלה מכדי שישׂים את נביאיו לצחוק ולעג בעיני השוטים ויצווה עליהם לעשות מעשׂים לא מקובלים. "
רבים חלקו על הרמב"ם וסברו שדבריו אינם נכונים. והדברים התרחשו באמת.
אנו מוצאים מדי הפעם שהנביא מתלונן על ציווי ה' אליו בדברים מסוימים שהוא נאלץ לעשות.
לדוגמא לנביא יחזקאל נאמר מראש שדבריו יראו כמו ה'הצגה הטובה ביותר' בעיר בעיני השומעים :
"ל וְאַתָּה בֶן-אָדָם בְּנֵי עַמְּךָ הַנִּדְבָּרִים בְּךָ אֵצֶל הַקִּירוֹת וּבְפִתְחֵי הַבָּתִּים וְדִבֶּר-חַד אֶת-אַחַד אִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר בֹּאוּ-נָא וְשִׁמְעוּ מָה הַדָּבָר הַיּוֹצֵא מֵאֵת ה'. לא וְיָבוֹאוּ אֵלֶיךָ כִּמְבוֹא-עָם וְיֵשְׁבוּ לְפָנֶיךָ עַמִּי וְשָׁמְעוּ אֶת-דְּבָרֶיךָ וְאוֹתָם לֹא יַעֲשׂוּ כִּי-עֲגָבִים בְּפִיהֶם הֵמָּה עֹשִׂים אַחֲרֵי בִצְעָם לִבָּם הֹלֵךְ. לב וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן וְשָׁמְעוּ אֶת-דְּבָרֶיךָ וְעֹשִׂים אֵינָם אוֹתָם. לג וּבְבֹאָהּ הִנֵּה בָאָה וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתוֹכָם." (יחזקאל לג' )
הנביא מרגיש נורא עם המצב הזה. ההמון לועג לו והוא נראה כלא נורמלי בעיניהם.
יתרה מזו : הנביא ישעיהו הולך ערום ויחף לאות ומופת. ואם הכל במראה הנבואה. מה ערם ויחף יש כאן?!
לכן, הרבה מפרשים שהפשט אינו כדברי הרמב"ם לעיל, וניתן ליישב את הציוויים לנביאים כהוראות שעה ועוד תירוצים שנאמרו.
הרמב"ם מבאר את מאבק יעקב עם מלאכו של עשיו כמאבק שהתרחש במראה הנבואה. הרמב"ן במקום תוקף את דברי הרמב"ם חריפות. ושאלתו הגדולה של הרמב"ן היא הכיצד קם יעקב למחרת והנה ירכו צולעת?! והרי הכל במראה הנבואה?!
הבעיה בפירושו של הרמב"ם היא היכן הגבול בין מראה הנבואה למציאות? האם גם קריעת ים סוף נאמר שהיא במראה הנבואה…?
וודאי שגם הרמב"ם ידע טענות אלו. אלא שהרמב"ם מבין את מראות הנבואה כדבר ממשי ומשפיע במציאות לא פחות מאשר הבצוע .
ואכן אנו יודעים היטב על הקשר בין המצב הרוחני-נפשי למצב הפיזי-גופני אצל האדם.
הרמב"ם אינו קוטווי במחלוקתו עם הרמב"ן. גם הוא סבור שהנבואה היא ממשית ומתקיימת. אך הממשות שלה אינה בעולם הפיזי אלא בעולם הנפשי והעולמות קשורים זה בזה.
1 השווה לספר יונה שם נאמר : " וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, אֶת-ה'; וַיִּזְבְּחוּ-זֶבַח, לַה', וַיִּדְּרוּ, נְדָרִים"( א, טז ) ולא כתוב ששילמו נדרם ! לעומת יונה שאומר על עצמו בהמשך "וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה: יְשׁוּעָתָה, לַה'"(ב, י ). אצלנו מתואר שמצרים ינדרו וגם ישלמו !
2 דרשת חז"ל שפרעה עשה עצמו אל ומשה יורד אליו אל היאור…. היא דרשה המבוססת על פשטי הפסוקים ביחזקאל.
3 השווה לספר יונה שם נאמר : " וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, אֶת-ה'; וַיִּזְבְּחוּ-זֶבַח, לַה', וַיִּדְּרוּ, נְדָרִים"( א, טז ) ולא כתוב ששילמו נדרם ! לעומת יונה שאומר על עצמו בהמשך "וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה: יְשׁוּעָתָה, לַה'"(ב, י ). אצלנו מתואר שמצרים ינדרו וגם ישלמו !
4 " וַיֹּאמֶר אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו?ֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל-חֻקָּיו–כָּל-הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא-אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ." ( שמות טו', כו )
5 ראה גם במאמרו של גרוסמן אברהם בתוך מוסר ,מלחמה וכיבוש . הוצאת תבונות תש"ס.
6 בעל תפקיד בצבא אשור, כנראה שר צבא בכיר, ראה גם מלכים ב' פרק יח' פסוק יז.
7 ראה יהושע פרק יט' פסוק מד . בתוך נחלת שבט דן. מחלוקת בין החוקרים היכן בדיוק זיהוייה היום.
8 כדוגמת פרק יא'.
9 מנחות דף קט' ע"ב.
10 בעל תפקיד בצבא אשור, כנראה שר צבא בכיר, ראה גם מלכים ב' פרק יח' פסוק יז.