לחיות עם פרשת השבוע – המהפך בגשמים
זכינו השנה, בחסדי ה' המרובים, לשפע גדול של גשמים. נראה כי מתחילת הפרשה, אפשר ללמוד על נקודה מהותית בעבודת ה' הנוגעת גם למשמעות התפילה על הגשמים.
הפרשה פותחת בדבריו של הקב"ה למשה:
וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'.
הפסוק פותח במידת הדין: אֱ-לֹהִים, ועובר למידת הרחמים: ה'. חז"ל עמדו על משמעותו של שינוי זה במדרש (שמות רבה ו, א):
ועל דבר זה בקשה מידת הדין לפגוע במשה, הדא הוא דכתיב: וידבר א¬-להים אל משה. ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא שבשביל צער ישראל דבר כן, חזר ונהג עמו במדת רחמים, הדא הוא דכתיב: ויאמר אליו אני ה'.
נראה כי בפסוק זה, ישנו ביטוי ליכולת המופלאה להפוך את מידת הדין למידת הרחמים. משה בעמדו לפני ה', בסוף הפרשה הקודמת, שאל שאלות קשות (שמות ה, כב-כג):
לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי?
וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ.
לכן מידת הדין איימה לפגוע במשה. ה' הבטיח מפורשות שהוא יגאל את עם ישראל ביד חזקה, ואתה קובל על שליחותך ואומר "והצל לא הצלת את עמך"?!
אך כיוון שראה ה' שכוונת משה הייתה לטובתם של ישראל, אותה מידת הדין נהפכה לרחמים.
פסוק זה יכול לשמש לנו כמוטו בעבודת ה'. לעתים האדם נמצא במציאויות קשות, העשויות לגרום לנפילות ומשברים. הפסוק הזה מלמדנו, שיש כח בכל אחד ואחד מאתנו לנתב כל דבר למקורו הטוב, ולהפוך את הדין לרחמים. הזכרנו כבר כמה פעמים בעבר, ש"אין הדין נמתק אלא בשורשו" (עץ חיים, שער יג, פרק יא). ברגע שנפנים, שבמקור הפנימי הכל טוב גמור, נוכל לקחת כל קושי למקום בונה ומרומם.
דוגמא בולטת לכך, הוא כוחה העצום של התפילה. ברגע שהאדם חש צער, יכול הוא להפנות את כל כוחות הכאב אל מקום של תפילה מעומק הלב ושפיכת שיח לפני ריבונו של עולם. כך אנו מוצאים גם לגבי מצוקת הכלל, בעת עצירת גשמים. כאשר ישנו צער על היעדר גשמים, אנו נקראים להרבות בתפילה לפני ה'- לחבר את הדברים למקור כל השפע. ממילא, כאשר נענה ה' לצערנו ובקשתנו, ומשפיע לנו גשמי ברכה, הרי שאנו בהודיה גדולה לה' קושרים את הדברים למקור כל החסד – השורש האלוקי. הדברים מדויקים מלשונו של השולחן-ערוך, בפסיקת ההלכה (שאו"ח, רכא, א-ב):
אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם …ומה מברך? אם אין לו שדה, אומר: מודים אנחנו לך ה' אלקינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא שירה כים וכו' עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו וחותם ברוך אתה ה' אל רוב ההודאות
בארץ ישראל בשנים האחרונות, יצא לנו לא אחת להצר על העדר גשמים. החיסרון בגשמים, פוגע בחקלאות וגורם להפסד כלכלי. אך יתרה מזאת; התורה רואה בגשמים כביטוי להשגחה הישירה של ה' בארץ ישראל (דברים, יא, י-יב):
כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָה תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.
ארץ מצרים היא "כגן הירק". הנילוס משקה אותה, מבלי שיהיה צורך בטרחה נוספת. בארץ ישראל לעומת זאת, הגשמים הם דבר התלוי בנו ובהתנהגותנו. ירידת הגשמים, או חלילה עצירתם, משקפות את היחס של הקב"ה אלינו. חז"ל מונים גורמים שונים לעצירת גשמים, הנוגעים לפגמים רוחניים בהתנהגות עם ישראל1. מכאן אנו למדים, שכאשר יורדים הגשמים בשפע הרי זה ביטוי לנחת רוח ואהבה בין ישראל לאביהם שבשמים.
השנה זכינו גם לשפע גדול של שלג בהרבה מאזורי הארץ. השלג, צובע את הארץ בלבן ומעורר תחושה של נקיות וטהרה (ישעיה א, יח): "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ". זה גם מעורר אותנו לחוש את חסדי ה' הגדולים, שכן הלבן הוא גוון המבטא את מידת החסד.
הברכה הגדולה בה זכינו, מעוררת אותנו להכיר תודה לה' על כל הטוב אשר גמלנו, ולשבחו על גשמי הברכה המרווים את ארצנו.
————————————————————————————————————————
לנוחיות הקוראים מצורפת התפילה שיש לאומרה (בלא שם ומלכות) לאחר ירידת גשמים:
נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ. וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד:מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵ-ל. וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ. פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה:אֱ-לֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים. אֱ-לוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת. אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת. הַמְּהֻלָּל בְּכָל (בְּרוֹב) הַתִּשְׁבָּחוֹת. הַמְּנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים:וַה' עֵר. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים. וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים. (מְחַיֵה מֵתִים וְרוֹפֵא חוֹלִים פּוֹקֵחַ עִוְרִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים) וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְמִים. וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים. וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים. וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים. וְהַמְּפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים:מודים אנחנו ה' א-להינו על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם. וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו. וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ. וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ. וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם. וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת. אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים. הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ:מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ. וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָיִם רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ:עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ. וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ. וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ לָנֶצַח:עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ. וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ. הֵן הֵם. יוֹדוּ וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ ברוך אתה ה' א-ל רוב ההודאות:כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע. וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה. וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ. וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ. כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב. כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ. מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ. שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע. צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ:מִי יִדְמֶה לָּךְ. וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ. וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן. קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ. כָּאָמוּר. לְדָוִד. בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'. וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ:הָאֵ-ל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ. הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ. הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ:הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא:שׁוֹכֵן עַד מָרוֹם וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ. וְכָתוּב רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה'. לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה. בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם. וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ. וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ. וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל:וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. בְּרִנָּה יִתְפָּאֵר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים. לְפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר וּלְנַצֵּחַ לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס. עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ:וּבְכֵן יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ. הָאֵ-ל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. כִּי לְךָ נָאֶה ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ:שִׁיר וּשְׁבָחָה. הַלֵּל וְזִמְרָה. עוֹז וּמֶמְשָׁלָה. נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה. תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת. קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת:בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ. וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵ-ל:בָּרוּךְ אַתָּה ה'. אֵ-ל מֶלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת. אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים. הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה. מֶלֶךְ יָחִיד אֵ-ל חֵי הָעוֹלָמִים:
1 ע' תענית, ז' ע"ב