פרשה ד – פסקה ד'
המדרש:
כותי אחד שאל את ר' מאיר, אמר לו: אפשר המים העליונים תלוים במאמר, אמר לו: הן, אמר לו: הבא לי אפרכס, הביא לו אפרכס, נתן עליה טס של זהב, ולא עמדו מים, טס של כסף ולא עמדו מים, כיון שנתן אצבעו עמדו מים. אמר לו: אצבעך את נותן, אמר לו: מה אני, שאני בשר ודם, אצבעי מעמדת מים, אצבעו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, הוי מים העליונים תלוים במאמר. אמר לו: אפשר אותו שכתוב בו: "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא", היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון, אמר לו: הבא לי מראות גדולות, אמר לו: ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה גדולה. אמר לו: הבא לי מראות קטנות, הביא לו מראות קטנות, אמר לו: ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה קטנה. אמר לו: מה אם אתה, שאתה בשר ודם, אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם ברוך הוא על אחת כמה וכמה. הוי כשהוא רוצה, "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא", וכשהוא רוצה, היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון. אמר ר' חנינא בר איסי: פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהותו, פעמים שהוא מדבר עם האדם מבין שערות ראשו, הדא הוא דכתיב: "ויען ה' את איוב מן הסערה וגו'", מבין שערות ראשו. ועוד שאלו, אמר לו: אפשר "פלג אלהים מלא מים" מששת ימי בראשית ולא חסר כלום, אתמהא, אמר לו: הכנס ורחוץ, ושקול עצמך עד שלא תכנס, ומאחר שתכנס, הלך, כיון שיצא ושקל עצמו לא חסר כלום, אמר לו: כל אותה הזיעה שיצאת, לא ממך יצאת, אמר לו: הן, אמר לו: ומה אתה, שאתה בשר ודם, לא חסר מעיינך כלום, מעיינו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, הוי "פלג אלהים מלא מים" מששת ימי בראשית ולא חסר כלום. אמר ר' יוחנן: נטל הקב"ה כל מימי בראשית ונתנם חציים ברקיע, וחציים באוקיינוס, הדא הוא דכתיב: "פלג אלהים מלא מים", פלגא.