עין טובה
3מובא בפרקי אבות (פ"ב מ"ט):
אמר להם (רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו): צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה, רבי יהושע אומר: חבר טוב, רבי יוסי אומר: שכן טוב, רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד, רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך, שבכלל דבריו דבריכם.
המשנה פותחת ב"עין טובה", ומסיימת ב"לב טוב". הלב והעין יכולים להוביל את האדם לטוב או חלילה להיפך, ככתוב (במדבר ט"ו, ל"ט): "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם".
נעיין בנושא "עין טובה", ונפתח במקורות מהפסוקים.
שני פסוקים במשלי עוסקים בכך:
משלי כ"ב, ט':
טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל.
פסוק זה נדרש על ידי חכמים (סוטה ל"ח ע"ב):
אל תיקרי "יבורך" אלא 'יברך'.
משלי כ"ג, ו':
אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָיו לְמַטְעַמֹּתָיו.
"אל תלחם" – אל תאכל מלחמו של רע עין. אל לך להתקרב אליו, להיות שותף עמו בעסקים וכדומה.
נראה, שבגישה של התורה ושל חכמים ל"עין טובה", יש חידוש גדול.
אנו רגילים לחשוב שהעין היא איבר פסיבי. העין קולטת את המראות שהיא רואה, ולא מעבר לכך. אולם, המושג "עין טובה" והיפוכו – "עין הרע", מלמדים שהעין היא איבר פועל. הצורה שבה אדם מתבוננת על המציאות משפיעה על המציאות ולא רק קולטת ממנה.
ביטוי לתפיסה זו נתן לראות בדברי הזוה"ק על הפסוקים במשלי (ח"ב ג' ע"א, בתרגום):
ואלה שמות בני ישראל. ר' חייא פתח: "אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו", "אל תלחם את לחם רע עין", משום שהלחם או ההנאה מאותו אדם שהוא רע עין, אין כדאי לאכול ולהנות ממנו. ואם כשירדו ישראל למצרים לא היו טועמים את לחם המצרים, לא היו נעזבים בגלות, ולא היו יכולים להרע להם.
רע עין פועל בעינו הרעה על רכושו, וכאשר אדם אוכל ממנו – רוע העין מגיע אליו ומזיק לו. ישראל שאכלו מלחמם של המצרים גרמו לכך שהרע נכנס אליהם, ולכן שקעו במצרים ובעבודת הפרך.
התפגם העממי אומר: "לכסף אין ריח". הזוה"ק מסביר שאין זה כך. לעינו של האדם יש כח פועל, והיא משפיעה על האוכל מלחמו. הרוע של "רע עין" עובר אל האדם הנהנה ממנו.
עוד אמרו בזוה"ק (ח"ג ס"ג ע"ב):
בא וראה מה כתוב בכהן: "טוב עין הוא יבורך", אל תקרי יבורך אלא יברך, משום שהוא מוכן להתקיים הברכה על ידו בזה. ויש אדם שהוא מוכן להתקיים קללות על ידו, ובכל מה שיביט יבואו קללות ומארה ובעתה. כגון בלעם, שנקרא רע עין, שהיה מוכן בכל רע ולא היה מוכן לטוב. ואף שברך – ברכתו אינה ברכה ולא התקיימה. וכשהיה מקלל כל מה שקילל התקיים ואפילו ברגע אחד…
הכהן הוא טוב עין, ולכן רואה בכל דבר את הטוב ומשפיע עליו טוב. בלעם, להבדיל, הוא רע עין, ולכן אינו יכול להשפיע טוב במבטו אלא רק רע וקללה.
הדבר הראשון המובא במשנה כ"דרך ישרה" הוא עין טובה, זו הדרך שבה יכול אדם לדבוק בטוב ולפעול טוב בעולם. הראיה היא החלון שדרכו אנו פוגשים בעולם. על כן עין טובה קולטת את הנתונים שבעולם לטוב, ועין רעה לרע. זה המפתח, המפגש הראשון, ולכן בו פותחת המשנה.
עין איננה כלי אובייקטיבי, הקולט את הנתונים כמו שהם. אילו היה כך, לא היה ניתן לדבר על עין טובה או רעה. המושג "עין טובה" מלמד שהאדם קובע את המציאות שהוא רואה. כאשר אדם מביט על המציאות בעין טובה ומחפש את הטוב בכל דבר – הוא מעצים את הטוב ויוצר טוב בעולם.
יתכן שזו משמעות הגמרא במסכת שבת, המספרת כמה סיפורים על אנשים שדנו את חבריהם או רבותיהם לכף זכות, ומסיימת (שבת קכ"ז ע"ב):
ואתה, כשם שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות.
כאשר אדם דן את חברו לזכות ומביט אל הטוב שבו – יש לכך השפעה על האוירה, על החיים בעולם הזה, וזה מכניס תוכן של טוב בעולם. על כן דנים אותו לכך זכות.
באבות דר' נתן מובאת המשנה בשינוי קל שנראה שיש לו משמעות:
אמר להם: צאו וראו איזהו דרך טובה שידבק בה האדם, כדי שיכנס בה לעולם הבא. נכנס רבי אליעזר ואמר: עין טובה.
רבי אומר לתלמידיו "צאו וראו". מנין ולאן יש לצאת כדי לראות? כאן מוסיפים ש"נכנס רבי אליעזר". רבי אמר לתלמידיו לצאת, ורבי אליעזר נכנס. מהי משמעות הענין?
רבי אמר לתלמידיו לצאת ולהתבונן בעולם, בדרכים השונות, ולעמוד על הדרך הטובה שראוי לאדם לדבוק בה.
היה ניתן לחשוב שלשם כך על החכמים לצאת בגופם אל העולם, לראות תרבויות שונות, אמונות שונות ודרכי חיים שונות, ולבחור מתוכן את הדרך הטובה.
כדי שלא נבין כך נאמר: "נכנס רבי אליעזר". כדי להכיר את העולם ולבחור את הדרך הנכונה, יש להיכנס אל בית המדרש, ומשם לבחון בעין השכל את הדרכים השונות. היציאה מתרחשת במחשבה, אך לא בגוף.
פעמים נראה לאדם, שכדי להכיר תנועות הקיימות בעולם, תרובוית שונות והלכי מחשבה, עליו להכיר אותן מבפנים – ללמוד, לחיות ולחוות בצורה מוחשית כל אחת מהתנועות כדי שיוכל למצוא את הדרך האמיתית.
אילו זו היתה הדרך הנכונה לברר את הדרך האמיתית בעולם, היה הקב"ה צריך להעניק לאדם אלפי שנות חיים, וכולי האי ואולי – אף באלפי שנות חיים לא ניתן לחוות בצורה מלאה כל אחת מהתנועות והתרבויות שיש בעולם.
על כן עלינו להבין שלא זהו רצונו של הקב"ה מאיתנו. על האדם להיות פתוח, להיות מודע לדעות שונות ולהבדלים ביניהן, אך אין לו צורך להתנסות בכל אחת ואחת.
יש ששואלים – הרי הסיבה שאני דתי היא מכיון שנולדתי למשפחת דתית. לוּ הייתי נולד למשפחה אחרת – הייתי יוצא בעל אמונות אחרות. אם כן, כדי לדעת מהי באמת הדרך האמיתית עלי לנסות להיות חילוני, ולבחון האם האמת שם.
כפי שאמרנו, לא זו הדרך. הקב"ה איננו מצפה מהאדם לבחון בגופו את כל הדעות. אם נולדת למציאות מסויימת, עליך למצות את ההבנה של הדרך בה אתה חי בצורה מלאה, ומתוכה להיות פתוח לכיוונים נוספים. כך תוכל לברר את האמת.
המשנה מסיימת באמירה: "אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך, שבכלל דבריו דבריכם". נראה, שגם רבי אליעזר ביקש לכלול את כל הדרכים בדבריו. הצורה שבה האדם מתבונן בעולם, תקבע מי יהיה החבר שלו, והשכן שלו. כל הדברים הללו כלולים בעין טובה. אם יביט בעין טובה על שכניו, הם יהיו בבחינת "שכן טוב", ואם יתבונן עליהם בעין רעה, יתגלה הרע שיש בהם.
דוגמא לכך חוויתי פעם אחת בנסיעה ארוכה במונית. הנהג דיבר ובעצם פרס את השקפת עולמו.
יש נהגים, שעבורם כל נסיעה היא מלחמה. כל רמזור – אויב, כל נוסע – שקרן. אם הנוסע מבקש מהנהג לעצור כדי להוציא כסף מכספומט, הנהג כועס עליו ועוצר לו בפרצוף חמוץ. כל הנסיעה מלווה במתח, בעוינות. גם הנוסעים חשים בכך, הם מחכים שהנסיעה תסתיים ואינם רוצים לשוב שנית לנהג זה.
אני, כך מספר לי הנהג, עובד הפוך. כל דבר שבא – אני מקבל בשמחה. כל רמזור – הזדמנות לנוח. כל לקוח – מלך. אני מציע לו שאקח עבורו את המטען לקומה העליונה, עוצר בשמחה היכן שהוא מבקש – הכל בכיף. הלקוחות מרוצים, וגם אני מרוצה. רבים מהלקוחות מבקשים ממני כרטיס ביקור, ומזמינים אותי לנסיעות נוספות. כך אני מרויח פעמיים – גם חי בשמחה ובכיף, וגם זוכה לנסיעות רבות ולברכה בפרנסה.
ההתייחסות שלך לכביש ולהפתעות שהוא מזמן – תלויה בעין דרכה אתה מתבונן. עין טובה תוליד לך נסיעה שמחה, ועין רעה – כעס ומתח.
אותו נהג לא הכיר את דברי הזוה"ק שהזכרנו לעיל, אף כי הוא חי אותם. הוא הרגיש שכאשר אדם נכנס לעולם של עין רעה – זה פועל עליו, והוא מקבל מן הרע הזה. לכן צריך האדם לדבוק בעין הטובה, לראות את העולם בהרמוניה ובידידות, ולא במלחמה.
באבות דר' נתן יש תוספת על המובא במשנה:
אמר להם: צאו וראו איזהו דרך טובה שידבק בה האדם, כדי שיכנס בה לעולם הבא.
אין מדובר על דרך טובה ברמה חיצונית, אלא על דרך המהווה חלק מהותי מן האדם, שעל ידיו הוא מגיע לעולם הבא. זו לא רק דרך התנהגות, מן השפה ולחוץ, אלא דבר שהאדם דבק בו, בפנימיותו.
כך מבאר הרב קוק זצ"ל בעולת ראיה (עמ' ???) את הביטוי "ודבקנו ביצר הטוב ובמעשים טובים":
…אנחנו מבקשים, שידבקנו ד' ביצר הטוב, והמחשבות הטובות והציורים הטובים יהיו תמיד עצם מעצמות הנפש שלנו, בעצמיות התוכיות והפנימיות שלה. כמו כן הוא לענין המעשים הטובים… אנחנו מבקשים שידבקנו ד' במעשים טובים, שהמעשים הטובים יהיו קשורים ודבוקים בנו, נובעים מעצמות נפשנו ורוחנו…
רבי אליעזר רואה בעין טובה את הדרך הזו, שבה צריך האדם לדבוק כדי להיכנס לעולם הבא. האדם נמצא בעולם הזה, וכאן יש לו כל הכלים כדי להגיע לעולם הבא. הצורה שבה אדם מתבונן על העולם היא משמעותית בדרכו לעולם הבא. מה שרואה האדם בעולם הזה, קובע את דרכו לעולם הבא.
מקורה העמוק של עין טובה הוא: אמונה.
בסמ"ק מובא ביאור למצות האמונה (מצוה א'):
לידע שאותו שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל מעלה ומטה ובד' רוחות, כדכתיב (שמות כ'): "אנכי ה' אלהיך וגו'", וכתיב (דברים ד'): "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"… ובזה תלוי מה שאמרו חכמים ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו: 'צפית לישועה'. והיכן כתיב מצוה זו. אלא שמע מינה בזה תלוי, "שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים דכתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו'", ועל כרחין מאחר שהוא דיבור, הכי קאמר, כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלהיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם. וכן יושיענו ברחמיו שנית, כדכתיב (דברים ל') "ושב וקבצך מכל העמים וגו'".
במילים "אנכי ה' אלקיך" כתובה המצוה לצפות לישועה – אני הוא שבראתי את העולם, ואני מנהיג אותו לקראת מטרתו ותכליתו, עד שיגיע אל תיקונו השלם.
רבי אליעזר מלמד, שהיסוד של האמונה הוא עין טובה – האם אתה מצפה לישועה? האם אתה מתבונן בכל דבר ורואה איך הוא מוביל לישועה? האם אתה יודע להודות על הנהגת הקב"ה את העולם?
בחידושים המיוחסים לר"ן על הגמרא בשבת מבאר:
ועוד צריך לבאר, צפית לישועה בימיך.
על האדם מוטלת החובה להתבונן בימים שהוא חי בהם, ולראות בהם את הישועה. "צפית" הוא גם מלשון צפיה, התבוננות. עליך להתבונן ולצפות בעולם בצורה כזו שתראה איך הוא צועד לקראת הישועה. לשם כך יש להתבונן בעולם בעין טובה.
רבי אליעזר מחנך את האדם לדבוק בעין הטובה, להתבונן בעולם בצורה חיובית, לראות את הטוב שבכל דבר ואת הישועה שצומחת ממנו.