פרשה ז – פסקה ב' – המשך
המדרש:
יעקב איש כפר נבוראי הורה בצור מותר למול בנה של עבודת כוכבים בשבת, שמע רבי חגי שלח ליה תא לקי אמר בר נש דאמר מלתא דאורייתא לקי, א"ל ומן היא דאורייתא א"ל (שם /במדבר/ א) ויתילדו על משפחותם לבית אבותם משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה, א"ל לא הורית טב, אמר ליה ומנין את מודע לי, אמר ליה רביע ואנא מודע לך, אמר אם אתי בר עבודת כוכבים לגבך ויאמר לך אנא בעי מתעבדה יהודי על מנת למגזרה ביומא דשבתא או ביומא דכיפוריא, מחללין אותו עליו, והלא אין מחללין שבת ויום הכפורים אלא על בנה של בת ישראלית בלבד, אמר ליה ומנין לך מן הדא, דכתיב (עזרא י) ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה' וגו', אמר ליה רבי ומן הקבלה אתה מלקני, אמר ליה והכתיב תמן וכתורה יעשה, אמר ליה מאיזו תורה, אמר ליה מן ההוא דאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי ולא תתחתן וגו' מפני מה כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן עובדת כוכבים קרוי בנך, אמר ליה חבוט חבטך דהיא טבא בקולטא ורצוף רצפך דהיא טבא באולפנא.