לחיות עם פרשת השבוע – חשיפת העונג שבנגע
פרשת השבוע דורשת מאיתנו לעסוק בנושא הנגעים. לאחרונה אנו משתדלים לעסוק בנושא י"ג המידות שהתורה נדרשת בהן, והדבר קשור בצורה מיוחדת לענין הנגעים.
העיסוק בי"ג מידות נובע מן ההבנה שהמידות שהתורה נדרשת בהן, הן ביטויים לדרכים שונות שבהן מנהיג הקב"ה את העולם. כך מבארים האר"י, הרמ"ע מפאנו והרב קוק. לאור זאת, מתבקש לחפש את הקשר בין המידה ובין הדין הנלמד באותה מידה. אנו מבקשים להבין כיצד ההנהגה האלוקית הבאה לידי ביטוי במידה מסויימת, הולידה את הדינים הנלמדים באותה מידה1.
הפעם הראשונה שבה נתקלתי במישהו שאומר זאת, ומבאר את הקשר בין המידה ובין הדין הנלמד ממנה, היתה בהקשר של נגעים. הדברים מופיעים בספר "תורת לוי יצחק", של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מלובביץ' (עיי"ש עמ' שנ"ח במהדורת קהת תשמ"ה).
הרקע לדבריו הוא המשנה במסכת נגעים (פי"ב מ"ה). המשנה מבארת את הפסוק העוסק בנגעי בתים (ויקרא י"ד, ל"ו):
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת.
יש לפנות את כל הכלים שבבית לפני שהכהן מגיע לראות את הנגע, כדי שאם יטמא הבית – לא יטמאו הכלים. על כך אומר ר' מאיר במשנה:
…אמר רבי מאיר: וכי מה מטמא לו, אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו – מטבילן והן טהורים, על מה חסה התורה על כלי חרסו ועל פכו ועל טפיו. אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחומר על ממונו החביב, אם כך על ממונו, קל וחומר על נפש בניו ובנותיו, אם כך על של רשע קל וחומר על של צדיק.
אלו כלים חוששת התורה שיטמאו? אין מדובר בכלי מתכות וכדומה, שכן כלים אלו, גם אם יטמאו – יש להם טהרה בטבילה. אין לנו אלא לומר שהתורה חוששת לכלי חרס, הכלים הפשוטים ביותר. מכך עושה ר' מאיר שלושה קל וחומר ולומד בכאן כמה הקב"ה חס על נפשו של צדיק ורוצה בטובתו.
יש ענין מהותי בנגעים ששייך למידת קל וחומר, ויש בו לימוד לדרך שבה אנו צריכים להתבונן על המציאות.
הנגעים הם דבר קשה מאוד. יסורים קשים ביותר. בספר יצירה נאמר (פ"ב מ"ז):
אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע.
הנגע הוא הדבר השלילי והנמוך ביותר. והענג, המורכב מאותן אותיות, הוא הדבר העליון ביותר. הרב קוק זצ"ל, בביאורו למידת קל וחומר (עולת ראי"ה ח"א עמ' ק"פ), נראה שרומז לדברים אלו.
הרב מבאר, שמידת קל וחומר בנויה על ההבנה שהדברים בעולם מופיעים כשהם שקולים זה כנגד זה. מציאות של גודל נבחנת רק מכיון שיש לעומתה מציאות של קוטן, ומציאות של קוטן נבחנת רק משום הגודל. הדברים נערכים זה מול זה ואנו מתייחסים לכל דבר ביחס לדברים אחרים. הטוב נקרא טוב כיון שיש גם רע. אילו לא היה רע – לא היה הטוב מוגדר כטוב.
מכאן נובעת מידת קל וחומר, וכפי שמבאר הרב קוק:
וכמו כן הוא הקל והחומר. לולא מדת הקל לא ידענו הערכה למדת החומר, ולולא מדת החומר לא ידענו הערכת הקל. רק זה לעומת זה הם נשקלים, קל לעומת חומר, וחומר לעומת קל. ובכללות מדת הקל נמשכת היא מהופעת הרוח הגדולה, שאין שם כי-אם שאיפה עזיזה למלאות כל חוב, להרבות אור קדש, ולהגדיל תורה ומצוה ולהאדירה. שם הענג הוא ההולך ומניע את כל התנועות שבמעשה, והכל הוא קל. והחומר כבר בא מצד כובד הראש של הכרח ההגנה נגד צד הרצון הסוער ומניע את כל מה שיש בחיים ובהויה משום גסות ומשום הפרעה.
מידת הקל שייכת לחסד, לשפע, לעֹנג. מידת החומר שייך לצד השני – לגסות ולכבדות. הרב מזכיר את העונג, ונראה שרומז בכך לדברי ספר יצירה. לאור זאת יש להבין את עומקה של מידת קל וחומר ואת הלימוד שיש לנו ללמוד ממנה.
כיצד פועלת מידת קל וחומר? כאשר אנו רואים בתורה ענין מסויים, והוא קל. ובדבר הקל הזה אנו רואים שיש בו צד חמור. ניתן להסיק, אפוא, שבענין חמור – ודאי שיהיה בו את הצד החמור.
וכן להיפך. אם בענין חמור יש צד קל, ודאי שבדבר קל יהיה את הצד הקל.
לאור זאת יש להבין את דבריו של ר' מאיר ביחס לנגעים.
על רבי מאיר נאמר ש"לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו" (עירובין נ"ג ע"א), ובתורתו היה כתוב "כתנות אור", ולא "עור" (בראשית רבה פרשה כ', י"ב). רבי מאיר רואה את המציאות בראיה פנימית ועמוקה ביותר (עי' אגרות ראי"ה ח"ג אגרת תת"ח). גם כשרבי מאיר למד פרשת נגעים, הוא חיפש בה את האור. הוא רואה שהתורה מצוה להוציא את הכלים, כדי שהם לא יטמאו. יש כאן ביטוי לכך שהתורה חסה על כליו של אדם.
הפרשה כולה עוסקת באדם שחטא, ובגלל חטאיו באו לו הנגעים. בתוך פרשה זו מופיעה ביטוי לכך שהתורה חסה על אותו אדם. אף כי חוטא הוא וראוי להיענש – התורה חסה עליו ועל כלי החרס שלו.
רואה רבי מאיר שבפרשה העוסקת בדבר חמור, בנגעים, יש משהו קל, ביטוי לחסד ולטוב. לוקח רבי מאיר את הפסוק הזה, והולך איתו מדרגה אחר מדרגה בקל וחומר על שמגיע אל שיא הטוב – התורה חסה על הצדיקים.
רבי מאיר לוקח את הנגע והופך אותו לעונג. הוא מגלה בתוך פרשת נגעים החמורה את הקלות ואת המציאות החיובית – את החסד האלוקי, את האמון שהקב"ה נותן בעולם, את רצונו של הקב"ה שהעולם יתקדם לטוב.
ר' מאיר, כשמו, מאיר את המציאות ואת דברי התורה, ובתוך הפרשה הקשה הזו מוצא את הנקודה החיובית, העלומה והמסותרת. הוא מצליח לדלות אותה ולהאיר את כל הפרשה באור אחר.
לא לחינם מופיעה מידת קל וחומר בהקשר של נגעים. גם כשאנו פוגשים את הדבר החמור והקשה ביותר, אנו צריכים לחפש את הטוב ואת הקל. אין בעולם דבר שהוא שלילי לגמרי. עלינו לחפש בתוך השלילה משהו חיובי, ובשימוש בקל וחומר להעצים אותו ולחזק אותו.
מובא בספרים, בעיקר בחסידות אך גם בדברי ה"בן איש חי" (לשון חכמים ח"ב סי' ט"ז), שיש סגולה לרפואה – כאשר אדם חולה יבוא אדם ירא שמים וילמד ליד מיטתו דברים הנלמדים בקל וחומר. קל וחומר היא מידה שבאה להרבות טוב וחסד בעולם.
כיון שהמידות קשורות להנהגה האלוקית של העולם, הרי שהן פועלות – לימוד במידה מעורר את ההנהגה הקשורה אליה וכך זה פועל ומשפיע על המציאות.
כאשר מרים לקתה בצרעת, אמר משה (במדבר י"ב, י"ג):
וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ.
"א-ל" היא המידה הראשונה בי"ג מידות של רחמים, והיא מכוונת כנגד קל וחומר. הקב"ה עונה למשה במידת קל וחומר (במדבר י"ב, י"ד, ורש"י):
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף.
מרים נרפאה בזכות הזכרתו של משה את מידת "אל", הקשורה למידת קל וחומר.
מלבד הסגולה שיש בה ענין כשלעצמה, יש כאן לימוד חשוב – הרפואה של קל וחומר באה כאשר בעומק הרע מחפשים את הטוב. משה מחפש אצל מרים את נקודת הטוב שבה, ודרכה הוא בוחן את המציאות. כך מתהפכת המציאות לטובה.
נראה, שכך יש להבין את דרכו של ר' מאיר בלימוד פרשת נגעים כפי שמופיעה במשנה.
"לחיות עם פרשת השבוע" ביחס לנגעים פירושו לחפש את הטוב בכל דבר רע, ואת העֹנג שיש בכל נגע. למצוא את ההוד שיש בכל דוה, ולעשות תיקון מכל ניתוק.
נגע הנתק נובע מניתוק מהמקור האלוקי, והתיקון בא כאשר מחברים כל דבר אל שורשו. כאשר המציאות מחוברת אל השורש, אל האור ואל הטוב – היא מתוקנת.
בדברי ספר יצירה: "אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע" יש הדרכה עבורנו. עלינו להפוך את הנגע לעונג. יש להשתמש בכוחות המולידים את הנגעים ולהפוך אותם לטוב, ואז מופיע העונג בעוצמה גדולה.
אם נדע כיצד להסתכל על המציאות, נמצא את הטוב שיש בכל דבר. גם פרשת נגעים מסתיימת בכך שהמצורע נטהר, והטהרה הזו היא בעוצמה גדולה יותר ממה שהיה לו קודם לכן. הלימוד מפרשת נגעים הוא כיצד להפוך את המציאות השלילית לעוצמה חיובית גדולה.
בדברי בעל הלשם יש עומק נוסף בענין זה (ספר "שערי הלשם" חלק א', סימן י"ח, פרק א').
העולם בנוי כך, שכאשר יש כח שמופיע בעולם לראשונה, הוא מופיע בתחילה דרך המציאות השלילית והרעה. "עשו קודם ליעקב". בתחילה מופיע עשו בעולם, בעוצמה גדולה, ורק אחריו מגיע יעקב.
מדוע כך פועל העולם? משום שתכונתו של הרע היא שהוא מופיע בעוצמה גדולה מאוד. הרע פועל באגואיזם, הוא לא בוחל בשום אמצעי כדי להגשים את מטרותיו. כדי שהכח יופיע בעולם בצורה מלאה ושלמה, הוא חייב להופיע דרך הרע. הטוב מתחשב בכוחות אחרים, וממילא מופיע בצורה מתונה יותר.
ניתן לראות זאת במציאות הטכנולוגית שאנו חיים בה היום. לוּ היה הסמארטפון נועד רק לשיעורי תורה ולחיפושי מידע תורניים – האם היינו זוכים לשכלולים הרבים שאנו רואים היום? כמה חברות סטארט-אפ היו קמות כדי למצוא לך ברגע כל משפט של הרב קוק על פי מילה אחת?
מסתבר שלא היינו זוכים לפיתוחים טכנולוגיים למטרות כאלו…
מדוע מפתחים את המכשירים הללו? בשביל הזוהמה הגדולה שיש בעולם. אנשים מוכנים לקלקל אנשים, להרוס משפחות, לגרום לאנשים להיות רעים וסוטים, לגרום לאוטיזם ולשאר מרעין בישין ה' ירחם – ובלבד שהם יצליחו לפתח ולמכור עוד ועוד.
כך היא דרכו של הרע. הוא לא בוחל בכל דרך להגשמת מטרותיו – והוא מצליח, בתחילה, להגיע להישגים משמעותיים.
אלא שאז מגיע הטוב, ההולך בדרכו של ר' מאיר, והופך את הנגע הזה לעונג. הרי יש כאן באמת דברים אדירים. כשיבוא המשיח, כולם יראו אותו בזמן אמת צועק "ה' אחד ושמו אחד". מהשבטים באפריקה שעדיין חיים על העצים, דרך הפרופסורים בקליפורניה, ועד היכלי הישיבות בבני ברק – כולם יראו את המשיח במכשיר שלהם, וברגע אחד ייחדו כולם את שמו יתברך.
המשיח לא מפתח סמארטפון. אילו היה זה בא דרך הטוב – זה לא היה קורה. אחר שהרע עושה זאת בעוצמה גדולה – הטוב הופך את הנגע לעונג ולרחמים, ומשתמש בזה לגילוי יחודו של הקב"ה בעולם.
אלא שיש בזה בעיה גדולה, שהלשם לא מתייחס אליה.
הבעיה היא, "כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ" (משלי ז', כ"ו). בדרך, כאשר הרע עדיין שולט ומופיע את כוחו במציאות, יש לכך מחיר כבד מאוד.
כמה אנשים איבדו את חייהם – ברמה כזו או אחרת – בעקבות הפייסבוק?
עלינו לשאול את עצמנו איך אנו יכולים להינצל מהבעיה הקשה הזו. איך אפשר להפוך את הנגע לעונג בלי להיות חלק מהנגע. אין ערך להתחבר לנגע, אלא רק להפוך אותו לטוב.
הבעיה היא שאנשים בקרבנו הם חלק מזה, הם מתחברים לכל השכלולים עוד בשלב שהרע הוא זה שמנהל אותם ושולט בהם. זהו "נגע הצרעת" של הדור שלנו, ויש מי שמוכן לשלם הרבה כסף כדי לקנות לעצמו צרעת. הפגיעה היא קשה מאוד – בגוף, בנפש, במשפחה, בחברה ובאומה. כל המערכות נפגעות.
תפקידנו הוא להפוך את הנגע לעונג. לראות איך אנו לא מתחברים אל הנגע הזה. להיות רחוקים מהבעיות שהוא מביא בכנפיו.
השלב הראשון הוא לשלוט בכך, ולא להיות עבדים לפיסת המתכת הזו. השליטה היא בכך שאדם מתנתק מהמכשיר כשהוא עוסק בתורה בבית המדרש. אפשר לצאת פעם בשעתיים לבדוק אם קיבלת הודעה על ביאת המשיח…
חובה עלינו לשלוט במכשיר, ושלא ישלוט הוא עלינו. השליטה היא רק בכך שאנו משאירים אותו מחוץ להישג ידינו. השלב הבא הוא שליטה בתכנים עצמם – מה אני רואה, מתי וכמה.
כך, שלב אחרי שלב, אנו הופכים את הדין לרחמים, ואת הנגע לעונג.
זו המשימה של הדור שלנו. להגיע מהמציאות של "אין ברעה מלטה מנגע", אל המציאות של "אין בטובה למעלה מעונג", בע"ה.
1 ועי' על כך בהרחבה באתר י"ג מידות.