הכשל המידותי הגדול
4אני רוצה לשתף אתכם בחויה אמונית, אינטלקטואלית ומוסרית שהיתה לי השבוע.
שנים רבות, אני חושב על הנושא של הוכחת האמונה.
בתור בחור צעיר, כמדריך ב"גשר" וכדומה, ראיתי אתגר גדול בלהוכיח לחניכים את מציאות ה'. מידי פעם חויתי חוויות שלימדו אותי את הבעייתיות שבכך.
באחת הפעמים הצלחתי "להכניס את הקב"ה למבחנה", ולהוכיח את מציאות ה'. הצביע אחד הנערים ושאל: אולי כרגע, בטנגניקה עילית, יושב כרגע אדם כמוך, ומוכיח באותות ובמופתים שאין אלוקים?
השאלה הזו מספיקה עבורו. אולי יש מישהו שחושב אחרת, וכבר ההוכחה שלך איננה טובה.
המקרה הזה הגדיר לי את מה שאומרים הכוזרי והרב קוק ורבים אחרים, שהשכל אינו יכול להיות הדרך לאמונה. השכל טוען טענת ספק. תמיד יכולה להיות סתירה לדברים שלא חשבנו עליה – והכל נופל1.
באותה צורה ענה לי מישהו אחר שהוכחתי את התורה מן השמים. אולי זה לא היה ככה? אולי היו שם רמקולים? זהו. אתה מסביר לו במשך שעה את התורה מן השמים, והוא עם "אולי" כזה, סותר הכל. אולי היה משהו אחר…
עם השנים, בגרתי ואולי גם החכמתי, והבנתי שהוכחת מציאות ה' כלל לא שייכת. זה מקטין את האמונה.
שנים אני חושב על כך, ולא היתה לי הגדרה ברורה – מהי הבעיה בנסיון להוכיח את מציאות ה'?
השבוע נפגשתי עם יהודי חרדי מבני ברק, שביקש להיפגש אתיי בענין של קירוב רחוקים, ותוך כדי השיחה הכריח אותי לקחת ספר בנושא. שם הספר: "עובדה! עשרים מדעני צמרת מוכיחים: המדע – כביש מהיר ליהדות".
בספר מופיעים סיפוריהם של עשרים מדענים בעלי שם עולמי שחזרו בתשובה, והם מספרים את סיפורם.
הספקתי לקרוא רק את הסיפור הראשון, על פרופסור דוד קשדן, פרופסור למתמטיקה, חתן פרס ישראל לשנת תשע"ב2.
וכך מופיע בספר. המראיין שאל אותו: האם דרשת בעצמך הוכחות לאמיתת התורה לפני ששינית את כל אורח חייך?
– לא.
– היתכן?
– אני סבור שיש כאן כשל לוגי. כדי להוכיח את הדת בכללותה או את תורת ישראל בפרטות, עלינו להביא מקור שנאמן יותר ממנה, ובאמצעות מקור זה להוכיח.
המשפט הזה קנה אותי. אני רוצה שיהיה זה קנין על מנת להקנות…
הרצון להוכיח את מציאות ה' אומר שיש מקור יותר סמכותי ממציאות ה', והוא יכול להוכיח את מציאות ה'.
מה למשל יכול להיות מקור כזה? הדלעת שעל כתפינו… היא גבוהה וסמכותית יותר ממציאות ה'.
אם הקב"ה יכנס לשכל שלי – הוא קיים, ואם לא – לא קיים. אני הסמכות העליונה, ואני אמור להחליט אם יש מציאות ה' אם אין.
אילו היה זה כשל לוגי בלבד – לא היה מקום לדבר על כך בשיחת מוסר. זהו כשל לוגי לומר שיש בכך כשל לוגי. הכשל הוא כשל מידותי. זו גאוה נוראית.
אני חש הכרת הטוב גדולה לפרופ' קשדן, משום שהוא הגדיר לי מה הפריע לי שנים ברצון להוכיח את מציאות ה'.
כדי להוכיח אתה צריך להיות מעל מה שאתה מוכיח. אם אתה חושב שהמדע הוא הסמכות העליונה – אז תשתמש במדע כדי להוכיח את מציאות ה'…
היתכן? זו לא בעיה לוגית, אלא בעיה של מידות.
בסופו של דבר, הכל מתחיל ונגמר במידות מתוקנות. אם אין ענוה – אין אמונה. גם ההיפך נכון – אם אין אמונה – אין ענוה.
אדם גאותן – לא במובן הרגיל והחיצוני, אלא בהסתכלות שלו על הבריאה – מתבונן וחושב שרק מה שהוא מבין – קיים.
מי שניגב את האבק מהכריכה של מסילת ישרים, מבין כמה נוראית הגאוה הזו.
כולנו לוקים בכך במידה מסויימת, וזקוקים לעבודה רבה על המידות. מי שמרגיש רצון להוכיח את מציאות ה' – צריך לעבוד על מידותיו. אין זו בעיה באמונה, אלא בעיה במידת הענוה.
כשיש ענוה, עומד אדם מול הבריאה – ומגיע לאמונה. וכי אפשר אחרת?
כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה. מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. (תהלים ח', ד'-ו')
הקב"ה נתן לנו שכל, שבעזרתו אנו יכולים לחשוב, להתלבט ולשאול על מציאות ה'. בלי זה – מי אנו שנחשוב בכלל? עומד לו פירור מול המציאות הקוסמית של העולם – ורוצה להוכיח את מציאות ה'…
זה דבר נורא. צריך ענוה – אפילו מול היקום האינסופי. אם יש ענוה – האמונה תגיע אליך מיד. איך זה נהיה? וכי אתה עשית את זה?
כשיש ענוה – אין שאלות באמונה. עצם הרצון להוכיח את מציאות ה' – הוא כבר גאוה.
כולנו קרוצי חומר, ומרגישים שאנו "ישות", שיש לנו קיום. ממילא רוצה האדם להבין, ואז הוא שואל – אין אני אעשה מה שאני לא מבין? הוא מרגיש חשוב – אני רוצה להבין מה שאני עושה, ובלי להבין – למה שאעשה?
זו בעיה של מידות. הרי עצם זה שאנו יכולים לדבר ולחשוב – זה בזכות הנשמה שבקרבנו. "נשמה שנתת בי – טהורה היא". "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה…".
אתה יכול לחשוב בזכות הנשמה שלך – אז יש עוד שאלות באמונה?
הכל מתחיל מאישיות מתוקנת. אדם שמתקן את מידותיו עומד נפעם מול העוצמה האדירה של הבריאה – ומאמין.
לכל השכל והחכמה, לכל המילים הלועזיות הגבוהות, יש ערך רק כשיש נשמה. בלי זה – מה אנו שוים?
ההגדרה הזו חשובה ויכולה להביא את האדם למידות מתוקנות ולאמונה גדולה.
1 לכן "אין עונשין מן הדין" – לא מענישים על דבר שנלמד בקל וחומר, כי יתכן שיש לקל וחומר פירכא. מספיק ש"אולי" יש פירכא – וכבר לא ניתן להסתמך על כך במאת האחוזים.
2 דוד קשדן – פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים – הוא מחשובי החוקרים בעולם בחקר תורת החבורות, ובאחד הענפים העיקריים שלה – תורת ההצגות. בין השאר הוא פיתח את "תכונת T", ואת הפולינומים של קשדן ולוסטיג, תרומות שסייעו לגאומטריזציה של תורה ההצגות ולהבנת הקשרים בינה לבין טופולוגיה ותחומים אחרים במתמטיקה. מתוך האתר של פרס ישראל.