אורבך ארז ז"ל

ארז נולד בל' בתשרי תשנ"ז לאורי וקרן אורבך.
כתינוק אובחן ארז אובחן כחולה במחלת דם נדירה מאוד ונזקק לטיפול ארוך על מנת להתמודד איתה
בתיכון למד ארז בישיבה תיכונית 'נווה שמואל' שבאפרת, לאחריה הגיע לישיבה.

למרות הפטור משירות הצבאי בשל מחלתו התעקש ארז פעם אחר פעם לשרת שירות צבאי מתוך תחושה של חובה אזרחית והצליח במאמציו להתגייס.

לאחר תקופת שירות במרכז ניסויי טיסה יצא ארז לקורס קצינים.
במהלך הקורס, בעשרה בטבת תשע"ז, הגיע ארז לסדרת חינוך בירושלים.
ליד טיילת ארמון הנציב נרצח ארז בפיגוע דריסה, יחד עם עוד שלוש קצינות מהגדוד.

משה, סבו של ארז מספר: "ארז אהב דעת. בישיבה התיכונית נווה שמואל שבאפרת הוא היה תלמיד מצטיין, ובסיום התיכון הוא הלך לישיבת ההסדר במעלות. הוא אהב את לימוד התורה ואת הישיבה, וחזר אליה לשבתות בכל הזדמנות שהייתה לו, גם במהלך השנה שהיה בצבא. רוח הישיבה הייתה איתו בכל מקום שאליו הלך, והערכים שהוא ספג בבית, ובישיבות בהן למד, הובילו את דרכו לצה"ל".

בחוברת דברי תורה שהוציא השיעור של ארז לקראת הגיוס, כתב לחברים בישיבה: "עבודת המידות היא אבן יסוד בעבודת ה' שלנו במשך כל החיים, וכעת היא עומדת במבחן לא פשוט. המידות הטובות שלנו וההרגלים החשובים שקנינו במשך השנה וחצי האלו בישיבה, צריכים לשמש אותנו כמצפן שמראה לנו את המשך הדרך. לחייך כל בוקר, לתת יחס, לתמוך, להתמיד בלימוד, לשמור על פה נקי, על ראש נקי, על עין טובה – זו החובה והזכות שלנו. להיות חיילים טובים, אנשים טובים. קדושים." חבריו לשירות הצבאי מעידים כיצד ארז הצליח לממש את שכתב.

לעילוי נשמתו של ארז הוכנס ביום י' בחשוון תשע"ח ספר תורה לישיבה. ספר התורה נתרם בידי אלמוני, יהודי מארה"ב ששמע את סיפורו המיוחד של ארז ופנה למשפחה בבקשה להכניס ספר תורה לזכרו. האב אורי אמר בטקס: "המשפחה החליטה להכניס את הספר לישיבת ההסדר מעלות מכיוון שהייתה מרכז רוחני בחייו של ארז… רק לאחר מותו גילינו כמה נהג ארז לכתוב בחפשו אחר רוחניות. על לימוד התורה כתב ארז: 'מי בגבעתי מי בשריון, רצים כולם אל הצבא, צריכים לזכור למרות הכול, שהתורה יותר חשובה. שכשהצבא מדליק ניצוץ בעיניים, עולם התורה מדליק ניצוץ בלב, שהצבא יכול רק עוד רגע לחכות בינתיים, התורה מחכה כבר שנות אלפיים'".

לעמוד לזכרו באתר יזכור
וידאו מהכנסת ספר התורה לישיבה לעילוי נשמתו של ארז
להאזנה לאלבום "והיה לארז אדיר" משירים שארז כתב. הולחן על ידי עובדיה חממה, ובוצע בהשתתפות בני המשפחה וחברים מהישיבה.