לחיות עם פרשת השבוע – אין בעיה דמוגרפית!

5

קשה לקרוא את פרשת השבוע. כל הפרשה עוסקת בנגעים, וזה לא נעים. בספר יצירה נאמר: "אין ברעה למטה מנגע". זה הדבר הגרוע ביותר, שכולל את כל הרוע שיש בעולם. פרשת השבוע עוסקת בטיפול ברע.
גם שמה של הפרשה כולל את המילה "רע". בפרשת מצורע בצורה מפורשת, שאף נדרשה על ידי חז"ל¹, וגם בתזריע מופיעות האותיות רע.

בשנים האחרונות אנו משתדלים לעסוק בלימוד י"ג מידות, ובענין הזה יש שני דברים שפגשתי לראשונה בפרשת השבוע.
א. עצם החידוש שיש קשר בין המידה שבה דרשו חכמים את הפסוק ובין הדין שנלמד מהפסוק – נולד אצלי בענין שילוח המצורע ממחנה ישראל. חכמים למדו את יציאת המצורע מהמחנה במידת "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל", וודאי שיש דברים בגו².
ב. הפעם הראשונה שבה ראיתי שיש מי שלומד כך את המידות שהתורה נדרשת בהן, היתה ביחס לקל וחומר שלומד רבי מאיר על מצורע, בספר "תורת לוי יצחק"³.

נעיין בדבריו של רבי מאיר, וננסה לקחת מהם הדרכה עבורנו (משנה נגעים פי"ב מ"ה):

כיצד ראיית הבית, "ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית", אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי – לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית, אלא "כנגע נראה לי בבית". "וצוה הכהן ופנו את הבית" ואפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים, דברי רבי יהודה, ר' שמעון אומר: עסק הוא לפנוי. אמר רבי מאיר: וכי מה מטמא לו, אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו – מטבילן והן טהורים. על מה חסה התורה – על כלי חרסו ועל פכו ועל טפיו. אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי – קל וחומר על ממונו החביב, אם כך על ממונו – קל וחומר על נפש בניו ובנותיו, אם כך על של רשע – קל וחומר על של צדיק.

על רבי מאיר אמרו חכמים, "שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו" (עירובין י"ג ע"ב). ועוד אמרו (בראשית רבה פרשה כ', י"ב): "בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב 'כתנות אור'".
רבי מאיר חיפש תמיד את האור שבכל דבר. כשלמד רבי מאיר את פרשת נגעים, חיפש – איזה דבר טוב אפשר למצוא בעומק הרע שבנגע? ורק בסוף הפרשה, בדין נגעי בתים, "גילה" רבי מאיר שהתורה חסה על ממונו הפחות של אדם מישראל. ואיזה אדם? אדם רשע, שנענש בנגעים. השתמש רבי מאיר במידת קל וחומר, ומשך חוט מעומק הנגע אל יחסו הטוב של הקב"ה לצדיקים.

דרכו של רבי מאיר מזכירה קל וחומר נוסף, שלומד רבו – רבי עקיבא (מכות כ"ד ע"א):

וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה ברחוק מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק, אמר להם: ואתם, מפני מה אתם בוכים. אמרו לו: הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים – יושבין בטח והשקט, ואנו – בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש, ולא נבכה?! אמר להן: לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.

כשרבי עקיבא שומע את קול המונה של רומי, הוא משתמש במידת קל וחומר ורואה בדמיונו את קולות הצהלה והשמחה שיישמעו בארצנו הקדושה ובבית אלוקינו, כשנשוב אליהם בע"ה.

דבריו של רבי עקיבא מעוררים אותנו להתבונן על התקופה שאנו חיים בה.
פרשת מצורע עוסקת במי שמוציא שם רע. לצערנו יש היום מקצוע, שחלק מהעוסקים בו הם "לשונרעים". עוסקים בחיפוש ברע, בחיטוט בו ובהעצמתו. "הועד לחיפוש חטאים"⁴. שמעתי פעם בחדשות את השדרן אומר: "ועכשיו חדשות טובות לשם שינוי". הוא הרגיש מוזר לומר דברים טובים…
לאחרונה הגדיל אחד לעשות, והשוה את הציונות הדתית לחיזבאללה, ושב והשוה את יו"ר הבית היהודי לנסראללה. חשבתי לעצמי: עלינו לעשות קל וחומר.
הרי אנו חייבים במצות אהבת ישראל גם לאותו אדם, למרות מעשיו וכתיבתו. בדורנו, שאין מצות תוכחה, אנו חייבים לאהוב כל יהודי, גם חוטאים גדולים⁵. אנו חייבים כלפיו בכל החיובים של אהבת ישראל – להחיותו ולקרבו בעבותות אהבה.
ואם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. כמה טוב וכמה אהבה תהיה לנו כשנזכה להיות כולנו מ"עושי רצונו".
כל דבר רע שאנו פוגשים, מלמד אותנו כמה טוב עוד צפוי לנו, כשנלך בדרך הטוב.

מתאימים הדברים להיאמר עם כניסתנו לחודש אייר, שבו זכינו בדורנו להתנוצצות אורה של ארץ ישראל ביום העצמאות, ואורה של ירושלים ביום ירושלים. זכינו שזיווג הקב"ה מועדים אלו לחודש אייר. ר' יהונתן אייבשיץ כותב ("יערות דבש" ח"א, דרוש ב'), שחודש אייר הוא כנגד שבט בנימין, שכן בחודש אייר נבנה בית המקדש בחלקו של בנימין. בנימין הוא גם היחיד מהשבטים שנולד בארץ ישראל, ושלא השתחוה לעשו.
ארץ ישראל, ירושלים ועצמאות – כלולים כולם בדמותו של בנימין ומופיעים בחודש אייר.

חודש אייר הוא זמן מתאים לדבר בשבחה של ארץ ישראל, וכפי שפתחנו, למצוא את השבח שמופיע בתוך הגנות.
מדינת ישראל נמצאת כבר שנים רבות במאבק מול אוייבינו הערבים. בשני דברים הרגשנו, שאין לנו תשובה, ואין אנו יודעים כיצד נצליח להתמודד מול האוייב הערבי.
א. שנים רבות אנו דורשים בפרשת וישלח על עזיבתו של עשו את ארץ ישראל⁶. כשיעקב מגיע מחרן, מתברר שאין מקום בארץ לשניהם, ולכן עשו עוזב ומחפש מקום לגור בו. והרי עשו בנה את משפחתו ורכושו בכנען, כפי שהתורה מדגישה, ומדוע הוא צריך ללכת מפני יעקב? והתשובה היא, שכשיעקב נחוש בדעתו שארץ ישראל שייכת לו בהבטחה אלוקית – עשו מוצא את הדרך ואת הסיבות לעזוב את הארץ.
במשך שנים שאלתי את עצמי – איך זה יקרה? אמנם אני מאמין באמונה שלמה בדברי התורה, אך אני לא מצליח לדמיין את זה קורה. פתאום הערבים יקומו וילכו?! חשבתי שאולי יהיו שנים של בצורת וכדומה שיגרמו להם לעזוב, אבל זה היה נראה משהו לא מציאותי.
והנה, יום אחד מתברר שהדברים מתרחשים מול עינינו. האיסלאם נודד מהמזרח התיכון לאירופה ולארצות הברית. "וילך אל ארץ – לגור באשר ימצא". הפסוקים מתרחשים במציאות החיים שלנו.
אין זאת אלא שהקב"ה אוהב אותנו, ודואג להוציא מכאן את האיסלאם, בלי שאנחנו עושים משהו בכיוון.

ב. בעיה הסברתית קשה של אנשי ארץ ישראל היתה "הבעיה הדמוגרפית". היה נראה שאין לנו תשובה לשאלה, מה נעשה עם ה"פצצה הדמוגרפית" של ערביי יו"ש וערביי ישראל. אמנם תמיד האמנו שהקב"ה הבטיח לנו את הארץ, ואנו צריכים ליישב אותה, אבל תשובה מעשית – לא היתה. הבעיה הדמוגרפית היתה הסבר לצורך לסגת מגוש קטיף, מיהודה ושומרון, ולחלק את ירושלים – מה נעשה עם מליוני הערבים שהולכים ומתרבים?
והנה, אנו קוראים את הסטטיסטיקות – ומתברר שאין כלל בעיה. הילודה בקרב היהודים בישראל מתגברת, ובקרב ערביי ישראל ויו"ש – יורדת פלאים⁷. מתברר, שהלמ"ס הפלסטיני מנפח את הנתונים הדמוגרפיים בכמה דרכים, כדי להלך אימים על ישראל ולהכריח אותה לסגת מיו"ש:
1. לא מדווחים על פטירות. לערביי יו"ש יש חיי נצח…
2. ערביי מזרח ירושלים נספרים פעם אחת כחלק מערביי ישראל ופעם אחת כפלסטינים, וכך הם צמחו מ-300,000 ל-600,000.
3. פלסטינים שקיבלו אזרחות ישראלית במסגרת "איחוד משפחות" – נספרים אף הם פעמיים – כפלסטינים וכישראלים.
4. "פעם פלסטיני – תמיד פלסטיני". גם מי שהיגר לפני עשרות שנים לאירופה או אמריקה- נספר עדיין כפלסטיני.
5. התעלמות מנתוני הילודה. ביו"ש יש בממוצע 2.7 ילדים לאם. בישראל, לאם יהודיה: 3.1 ילדים. ובקרב יהודי יו"ש יש בממוצע כ-6 ילדים לאם. היחס בין מספר יהודים לערבים הולך ומשתנה.
6. מסתירים בצורה סודית ביותר את ההגירה המואצת של ערבים מיו"ש.
במאמר שפורסם בעיתונים פלסטינים, מספר "אחמד מכפר רמון שליד רמאללה": סיימנו את בית הספר התיכון 44 תלמידים. מתוכם יש עכשיו בכפר 4 בלבד. כל השאר – בארצות הברית. אין חתונות, אין עבודה ואין פרנסה.

הקב"ה דאג לנו לתשובה לבעיה הפלסטינית. הנגע נהפך לעונג. ואם כך – קל וחומר שהדברים הטובים שיש לנו – ילכו ויתעצמו.
כך אנו צריכים להתבונן על מדינת ישראל.
חשוב להדגיש: איננו מתעלמים מהבעיות. יש בעיות קשות בצבא לאחרונה, ויש מלחמת תרבות קשה. אנו משתדלים לעשות בדברים אלו מה שבכוחנו הדל, ולתקן כל מה שדורש תיקון.
אך השאלה היא – מה קובע את מצב הרוח. האם אנו אומרים: "תראו כמה בעיות, איזה מצב גרוע", או שאנו אומרים: "תראו איך למרות כל הבעיות, הקב"ה איתנו, פותר למדינת ישראל בעיות קשות ומנהיג אותנו בחסד וברחמים". על אחת כמה וכמה אם נהיה כולנו מ"עושי רצונו" – כמה טוב יהיה לנו.
האם אנו אומרים: "אי אפשר לחיות במדינה הזו", או "כמה כיף לחיות במדינה".
לאור הדברים שראינו, אין ספק שהמשפט הנכון הוא "כמה כיף לחיות במדינת ישראל".
הקשיים הם כמו החלבנה שבסממני הקטורת, שריחו רע. גם הוא נכלל בקטורת ותורם לה את חלקו. חלילה לנו לנסות להריח חלבנה כשהיא עומדת לבד. את כל הבעיות אנו צריכים לראות במכלול הטוב, בתוך השגחתו של הקב"ה על עם ישראל ומדינת ישראל.

מדינת ישראל היא מעצמה מדעית, המצב הכלכלי בארץ טוב מאוד ביחס למדינות אחרות. אנו עסוקים במלחמות ובמאבק בטרור, ובכל זאת בנינו מדינה חזקה ויציבה, המובילה בעולם בתחומים רבים. אין ספק שיד ה' איתנו.

לקראת יום העצמאות יש לחזור על דברים שנאמרו בדורות קדומים, המלמדים כי יד ה' מובילה את המהלכים.
כתב ישועות מלכו (שו"ת ישועות מלכו חלק יו"ד, ס"ו), ביחס למצות הישיבה בארץ ישראל בזמננו (לפני כ-120 שנה):

ואין ספק שהיא מצוה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה… ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה, אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים.

העובדה שישוב הארץ נעשה על ידי כל חלקי הציבור, מלמדת שזוהי יד ה' וזוהי התחלת הגאולה.
הרב קוק הרבה לצטט את דברי הגמרא (סנהדרין צ"ח ע"א):

ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל ל"ו): "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'".

פריחת העצים והפירות בארץ ישראל היא הסימן המובהק ביותר לגאולה.

לקראת יום העצמאות נלך בדרכם של רבי מאיר ורבי עקיבא, ונחפש רק את הטוב, גם בדברים הקשים ביותר. גם כלפי אנשים שדעותיהם רעות והם שבויים בשבי רוח הזמן השלילית – עלינו להתבונן בעין טובה. עלינו להבין שזו מלחמת הישרדות של הרע, שמרגיש שכוחו הולך ונחלש. עלינו לדעת שיש בדברים אלו סימן לכך שדרכנו עדיין איננה שלמה, ואנו צריכים להמשיך ולברר ולהעמיק את דרכנו.
וכשם שראינו איך נעלמה הבעיה הדמוגרפית – כך יום נראה והנה אין עוד דעות זרות, וכל הדעות מתיישרות, וכל הבעיות מתוקנות.

אנו צריכים לראות את מדינת ישראל כ"עושי רצונו". חיילינו מוסרים את נפשם למען העם והמדינה. מעט הנגעים שישנם – ייהפכו בע"ה לעונג, ונזכה להמשך פיתוחה ושגשוגה של המדינה, עד לבנין ירושלים ובית המקדש במהרה בימינו.

---

¹ ערכין ט"ו ע"ב: "אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא י"ד): 'זאת תהיה תורת המצורע', זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע".
² עי' על כך ב"מצוה ברה" ח"ב עמ' ר"י, וב"לחיות עם פרשת השבוע" ח"ב עמ' 48.
³ לר' לוי יצחק שניאורסון, אבי של הרבי מלובביץ'. ראה "לחיות עם פרשת השבוע" ח"ב עמ' 43.
⁴ עי' אגרות ראי"ה ח"א אגרת י"ח.
⁵ עי' חזו"א יו"ד סי' ב' ס"ק ט"ז: "ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".
⁶ עי' בספר "לחיות עם פרשת השבוע ח"א עמ' 139.
⁷ הנתונים לקוחים ממאמר שפורסם באתרו של ד"ר גיא בכור: www.gplanet.co.il.

תגובה אחת

1. שמרית ריבקין הגיב:

   ל׳ בניסן ה׳תשפ״א – 12/04/2021 בשעה 14:07

   תודה רבה!
   מעצים, מחזק ומאיר!
   האם אפשר להשתמש בתוכן המאמר?

   הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *