לחיות עם פרשת השבוע – "יהודים, החוצה!"

עסקנו בעבר בדברי הזוה"ק על יוסף, ונעיין בהם שוב, ואין בית מדרש בלא חידוש (ח"א מקץ, ר"א ע"ב, בתרגום):

דבר אחר, "אל תאמר אשלמה רע", כמו שכתוב: "ומשלמי רעה תחת טובה", למי שעשה לו טובה לא ישלם לו רע, משום שכתוב: "משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו". ואפילו למי שעשה לו רעות – אין לשלם לו רעה תחת הרעה שעשה לו, אלא "קוה לה' ויושע לך". פסוק זה העמידוהו ביוסף הצדיק, שלא רצה לשלם רעה לאחיו בשעה שנפלו לידו. "קוה לה' ויושע לך", משום שהוא היה ירא את הקב"ה, שכתוב: "זאת עשו וחיו את האלקים אני ירא", והוא היה תמיד מחכה לקב"ה.
רבי אבא פתח: "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה". "מים עמוקים עצה בלב איש" זה הקב"ה, משום שהוא עשה עצות שהביא טעמים לגלגל גלגולים על העולם על ידי יוסף, לקיים אותה גזרה שגזר רעב על הארץ. "ואיש תבונה ידלנה" זה יוסף, שגילה אותם דברים עמוקים שגזר הקב"ה על העולם. בא וראה. יוסף לא די לו שלא שילם רעה לאחיו, אלא שעשה עמהם טוב ואמת, וכך דרכם של הצדיקים תמיד, משום כך הקב"ה חס עליהם תמיד בעולם הזה ובעולם הבא.

נעיין בכמה נקודות העולות מדברי הזוה"ק.

למי שעשה לו טובה לא ישלם לו רע, משום שכתוב: "משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו".

דבר מצוי הוא, לצערנו, שאדם שעשו לו טובה – מרגיש שלא בנוח. הוא אינו רוצה להיות בעמדה של נזקק, בעמדה נחותה כלפי הנותן. על כן מצויה תגובה פסיכולוגית של השבת רעה תחת הטובה, כאילו בכך הוא אומר: איני זקוק לך ולטובתך, אני מסתדר בעצמי.
לכן הפסוק מתייחס בצורה חריפה למי שמשלם רעה תחת טובה. מי שעשה לך טובה – תמיד תחוש הכרת הטוב כלפיו, וחלילה אל תפתח עוינות כלפי עושה הטובה.

אלא "קוה לה' ויושע לך". פסוק זה העמידוהו ביוסף הצדיק, שלא רצה לשלם רעה לאחיו בשעה שנפלו לידו. "קוה לה' ויושע לך", משום שהוא היה ירא את הקב"ה, שכתוב: "זאת עשו וחיו את האלקים אני ירא", והוא היה תמיד מחכה לקב"ה.

יוסף היה מחכה לקב"ה, ובכל מה שקרה לו – התבונן לראות מה הקב"ה רוצה ממני. גם כשזרקו אותו האחים לבור, ואחר כך כשנמכר לעבד, ושוב כשהושם בבית האסורים – בכל דבר מנסה יוסף לראות מה הקב"ה רוצה לומר לו. יוסף מבין שאין לו כלל עסק עם בני האדם, ומי שמגלגל את כל הגלגולים זה הקב"ה. לכן הוא מחכה לקב"ה, ולא מפתח טינה כלפי אחיו או אנשים אחרים.

רבי אבא פתח: "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה". "מים עמוקים עצה בלב איש" זה הקב"ה, משום שהוא עשה עצות שהביא טעמים לגלגל גלגולים על העולם על ידי יוסף, לקיים אותה גזרה שגזר רעב על הארץ. "ואיש תבונה ידלנה" זה יוסף, שגילה אותם דברים עמוקים שגזר הקב"ה על העולם. בא וראה. יוסף לא די לו שלא שילם רעה לאחיו, אלא שעשה עמהם טוב ואמת, וכך דרכם של הצדיקים תמיד, משום כך הקב"ה חס עליהם תמיד בעולם הזה ובעולם הבא.

יוסף קולט מה הקב"ה רוצה, ומצליח להוציא מהמציאות בתבונה את רצונו יתברך. הקב"ה רצה שעם ישראל ירד למצרים בצורה מאוחדת ומלוכדת, כשיוסף השליט – ויוסף הצליח להפיק מהמציאות את רצונו של הקב"ה, משום שהיה מחכה תמיד לקב"ה.

כבר עמדנו בעבר על ערכה הגדול של המחילה, שיש ללמוד מדברי הזוה"ק. גם כשפגעו בך – תמחל. עלינו להבין שהקב"ה שולח אלינו את כל הקשיים, ולכן אין לאדם לכעוס על הפוגע בו, אלא לפנות לקב"ה. כמובן, אם יש דרך לפעול בצורה עניינית מול מי שפגע בו, על פי דרכה של תורה, יש לעשות זאת. אך ברמה האישית יש למחות את הכעס וההקפדה, ולא להרגיש קפידא על אדם בעולם.

נקודה נוספת שיש לעמוד עליה.
הקב"ה בחר ביוסף להוביל את הגלגולים שיורידו את עם ישראל מצרים, משום תכונתו שהיה מחכה תדיר לקב"ה. כל אדם נדרש לצפות לישועה, וזו אחת השאלות שנשאל אדם: "ציפית לישועה?" – האם בכל דבר שקורה אתה מחפש לראות מה הקב"ה פועל בענין זה? האם אתה מנסה לראות לאן הקב"ה מוביל את המציאות?

אנו צריכים ללמוד מיוסף להתבונן על מעשיו של הקב"ה, ולא להגזים בפעילות האקטיבית שלנו לשינוי המציאות.
כך, למשל, כאשר בא שר המשקים אל יוסף ומספר לו את חלומו. יוסף מבין, שהקב"ה שלח אליו את שר המשקים כדי להוציאו מן הכלא. על כן אומר לו יוסף, שישתדל בעבורו להוציאו מן הכלא (בראשית מ', י"ד-ט"ו):

כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה. כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר.

במבט שלנו אין במעשיו של יוסף כל רע. אין בזה פגם בבטחונו בה'. ואמנם, יוסף לא חטא בבקשתו, אך הקב"ה לא רצה שיוסף יצא על ידי שר המשקים. מדוע?
נניח, ששר המשקים היה זוכר את בקשתו של יוסף, ומדבר עם פרעה, ופרעה היה מסכים לשחרר את יוסף. מה היה עושה יוסף במצרים? הוא היה מתפרנס מעבודה כל שהיא – כבעל דוכן בשוק או כבעל מלאכה פשוט, וכך היה מעביר את שנותיו במצרים.
אך הקב"ה תכנן ליוסף עתיד גדול יותר. הקב"ה רוצה להוציא את יוסף בעצמו מן הכלא, לא על ידי שר המשקים, כדי שיוסף יהיה מלך, ולא סתם אדם פשוט במצרים.
יוסף התערב במהלכי המציאות מעט יותר מידי, ועל כן היה צריך להמתין שנתיים נוספות, כדי לצאת על ידי הקב"ה מן הכלא, ולא על ידי שר המשקים.

ודאי שעלינו לעשות ולפעול, אך מתוך ציפיה לה'. אל לנו לחשוב שניתן לכופף את המציאות ולהכריח אותה להשתנות כפי שנראה לנו שצריך להיות. ניתן לעשות הכל כדי לשנות את המציאות, אך לא לכופף אותה בכח. ההבדל דק בין שני הצדדים, "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" (משלי ט', ט').

כמה פסוקים בתהלים עוסקים במעלת המחכה לה' (תהלים ל"ג, כ'-כ"ב):

נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַה' עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא. כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ. יְהִי חַסְדְּךָ ה' עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ.

בפירוש "בן ביתי" של הרבי מקומרנא זיע"א מובא, שהמילים "נפשנו חכתה לה'" – ראשי תיבות נח"ל.
לדבר זה יש משמעות בימים אלו של מוצאי החנוכה. האר"י הקדוש כותב, שהמילים "להדליק נר חנוכה" – ראשי תיבות נח"ל, וכן המילים "נוצר חסד לאלפים". הנחל הוא השפע שהקב"ה מוריד לעולם, והוא נותן כח לאדם להאיר את המציאות ולראות את יד ה' במציאות, לייחד שם ה' בעולם.
כך גם "נפשנו חכתה לה'". כשאדם מחכה לה' – הוא מוריד בכך שפע לעולם. "יהי חסדך ה' עלינו" – על פי מה משפיע הקב"ה חסד ושפע לעולם? – "כאשר יחלנו לך". לפי גודל הייחול של האדם לה', לפי הכלים שמכין האדם לקליטת השפע – כך מביא הקב"ה שפע לאדם ולעולם. ככל שמחכים לקב"ה יותר – כך השפע שהקב"ה מוריד לעולם גדול יותר.

בדברי הרש"ר הירש על הפרשה ראיתי ביטוי להתבוננות בעולם המצפה לראות את יד ה' (פירושו לבראשית מ"ה, י"א):

הנה כמה פעמים חוזר יוסף ומזכיר לאחיו, היאך כל אותה שרשרת המאורעות מתגלה עתה כאצבע אלהים… במאורע זה החוטים חשופים, במאורעות אחרים הם חבויים, אך ממנו אנחנו למדים על דרכי ההנהגה האלהית.
על ידי "משקל שני סלעים מילת", כביטוי חז"ל (שבת י ע"ב) שיעקב הוסיף על כתונת יוסף, התגשמה הברית בין הבתרים. בארץ כנען לא היתה משפחת יעקב נעשית לעם. תוך כדי גידולה היתה נטמעת בסביבתה. כדי להיות לעם בלא להתבולל, היה עליה לבוא אל תוך אומה שמעצם טבעה התנגדה לתכונה היהודית, וזו היתה מצרים.
כך לאחר מכן, הקנאות שבנתה את הגיטאות, היא שהיתה כלי שרת בידי ה' כדי להרחיק אותנו מכל תרבות החטאים של ימי הביניים, ולמען נטפח בחוגנו הצר את אושר המשפחה ואת רוח המשפחה והקהילה.
למען יוקצה לנו במצרים מחוז מיוחד להתפתחותנו, נאלץ האחד לעבור לפנינו, להיות אב לפרעה ומושל בכל הארץ. ולמען לא יוכל שום מצרי לטעון שאין מקום לעברים במצרים, שכן לא שם נולדו, נאלצו כל המצרים לעזוב את אדמת אבותיהם להיות הם עצמם גרים באדמה שיעבדוה מעתה.
בדומה לכך הזרם המופלא של נדידת העמים הירבה גרים על אדמת אירופה, בשעה ששבט יעקב פתח במסעו הגדול אל תפוצות בני אירופה. לעומת צווי הגירוש של אי סובלנות גרמנית: "אין מקומכם כאן", העמידה ההיסטוריה שאלה תחת שאלה: "כלום עריסת סבך עמדה כאן?".

הקב"ה רצה שעם ישראל יקבל מקום לעצמם במצרים, כדי שלא יתערבו במצרים ויוכלו לבנות את עצמם כעם. לשם כך היה צריך יוסף לרדת למצרים ולהתמנות לשליט. ועוד, כדי שישראל לא ירגישו זרים, "דאגה" ההשגחה להעביר את כל המצרים מאדמותיהם, וכך גם הם היו זרים בארצם.
כך גם כעבור שנים רבות, כשעם ישראל התחיל להגיע לאירופה, התרחשה נדידת עמים לאירופה. כך היו רבים מיושבי אירופה גרים, והיהודים הרגישו בנוח. יחד עם זאת, הגויים קנאו ביהודים ולכן סגרו אותם בגטאות, שאפשרו לעם ישראל להתפתח ולשמור על קדושת המשפחה והקהילה.
כאשר גרמנים אומרים ליהודים: אין מקומכם כאן, עונים להם היהודים: גם אתם גֵרים כאן, גם אתם לא הייתם כאן מאז ומעולם.

דבריו של הרש"ר הירש מדהימים לאור המציאות היום. אנו חווים שוב נדידת עמים נוספת לאירופה, הפעם של האיסלאם.
בימי הביניים יצר הקב"ה נדידת עמים כדי שהיהודים ירגישו בנוח בארצות גלותם. כיום נדידת העמים נועדה להיפך, כדי שהיהודים יבינו שהגיע הזמן לעזוב את אירופה ואת ארצות הברית.
אנו צריכים לחכות לה' ולשאול את עצמנו – מה הקב"ה רוצה מאיתנו. אנו רואים תופעה מדהימה של נדידת עמים. אין ספק שזוהי תופעה אלוקית. וכי מי אמר למליוני אנשים לעזוב את בתיהם וללכת לאירופה? אין זה דבר שנעשה בהחלטה אנושית, אלא בעצתו של מסובב הסיבות.
בדרך כלל אנו מדגישים שהמוסלמים עוזבים את ארץ ישראל, ובכך מדינת ישראל כבר לא מאויימת על ידי האיסלאם. אך מדברי הרש"ר הירש עולה כוונה אלוקית נוספת עמוקה יותר. המוסלמים – אויבי היהודים – נודדים לאירופה כדי לגרום ליהודים לעזוב את אירופה ולבוא לארץ. אותה שיטה שבה השתמש הקב"ה לפני מאות שנים כדי להכניס את היהודים לאירופה, משמשת עכשיו כדי לגרום ליהודים לעזוב.

אנו צריכים לחכות לקב"ה ולנסות לראות מה הקב"ה מוביל, מה הקב"ה רוצה לומר לנו בדרך שבה הוא מנהל את העולם.
גם במובן הלאומי, וגם בחיינו הפרטיים, עלינו לחפש ולראות את יד ה'. עלינו לחיות בצורה פרטית לאור המציאות הגדולה של הציפיה לישועה. עלינו להבין שה' מנהל את העולם, והוא לא "שוכח" אף אדם. על כן עלינו לחפש ולצפות לה', ובע"ה הקב"ה ינהל הכל לטובה ולברכה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *