לחיות עם פרשת השבוע – התאחדות הנס והטבע
5
בפרשיות הללו אנחנו מתחילים לקרוא את סיפור יציאת מצרים. ננסה לעמוד על נקודה מדברי הרב קוק זצ"ל שמאירה את הענין, ונדלה מתוכה הדרכה לחיים שלנו בדור הזה.
בחומש הראי"ה, מביאים מדברי הרב קוק זצ"ל על הפסוק (שמות י"א, ט'):
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
ה' מחזק את לב פרעה כדי להרבות אותות ומופתים. וכך מובא (שמונה קבצים, ז', ע"ח):
כשמציירים את הטבע והנס בתור דברים ותוכנים סותרים זה את זה, פועל הציור על מהות האמונה, וערכי המוסר הנמשכים עמה, פעולה שורקת, גורמת הפרעות ונסיגות ותגרות פנימיות.
אבל כשהנס והטבע מצטייר בציור של חטיבה אחת, שחלק אחד משלים את השני, והנס בכל רום גדלו מוכר הוא בתור עטרת הטבע, חייו, נשמתו הפנימית, ואוצר האידיאלי שלו, משתקפת על ידי השפעה ציורית זו השקפה מוסרית ואמונית מאוחדה, שתוכן השלום אחוז בה.
הנס והטבע נראים לנו, לכאורה, כשני דברים הסותרים זה את זה. חוקי הטבע מוכתבים מראש, קבועים ולא משתנים. הנס הוא דבר מיוחד, חריגה מגדר הטבע. בדרך כלל הטבע שולט, ולפעמים יש חריגה מהטבע וקורים ניסים.
הבנה זו גורמת הפרעות לאדם. מדוע?
על פי תפיסה זו נדמה כאילו הטבע פועל מעצמו, קבוע מראש, בעל עצמאות ואוטונומיה. הבריאה מלמדת על חוקי הטבע, והנס הוא גילוי של אלוקות.
זו תפיסה מוטעית. הטבע עצמו הוא גילוי של אלוקות, של נס. כשמבינים שהטבע והנס הם מציאות אחת, מבינים כיצד הנס מלמד על הטבע. בצורה כזו רואה האדם אלוקות בכל דבר, בחוקי הטבע ובבריאה כולה.
נצטווינו להזכיר בכל יום את יציאת מצרים, משום שהניסים הגדולים מלמדים אותנו כיצד להתבונן על הטבע, ולראות את האלוקות שמתגלה דרך הטבע.
ה"שפת אמת" מוסיף התבוננות בענין (וארא תרמ"ט):
בפסוק "וארא כו' ושמי ה' לא נודעתי כו'". ובמדרש: חבל על דאבדין כו'. הענין הוא, כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו ברא, ועל זה נבראו בני ישראל, לברר כבוד מלכותו ית' בעולם. אכן הרשעים וחומריות עולם הזה מסתיר הקדושה, ולכן הוצרכו בני ישראל שיעשה לנו הקב"ה נסים לשנות הטבע. אכן האבות הקדושים הי' כחם יפה לברר כבוד מלכותו ית' בעולם בלי נסים וגברו על כל הטבע.
בתחילת הפרשה נאמר (שמות ו', א'-ב'):
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'. וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.
אל האבות הקדושים התגלה הקב"ה בשם "אל שדי", ואל משה בשם הוי"ה.
מהי משמעות ההבדל בין הנהגת האבות להנהגת משה רבינו?
שדי – שאמר לעולמו די. זהו ביטוי להנהגת הטבע, המוגבלת. האבות הקדושים גילו את קדושת ה' בטבע, במציאות המעשית. אברהם אבינו הגיע אל האמונה מתוך התבוננות בטבע. דרך זו היא הכנה לגילוי של משה רבינו, שנותן את התורה ורואה את האלוקות באספקלריא מאירה.
בהמשך דבריו אומר ה"שפת אמת":
והנה משה רבינו ע"ה הוריד התורה מן השמים לארץ, והאבות הקדושים העלו הארץ לשמים.
בתחילת העלו האבות את הארץ לשמים, בחי' "דרך ארץ קדמה לתורה". לאחר גילוי שם ה' בטבע על ידי האבות – הוריד משה את השמים אל הארץ – בגילוי אדיר של תורה מן השמים, באותות ומופתים, קולות וברקים.
ראשית הדרך היא בארץ, בכך שמחפשים ומבררים, ומגלים את אלוקים בארץ. לאחר שמגלים אותו בארץ – מופיעה ההופעה האלוקית העליונה מן השמים.
יש שיאמרו: היינו מצפים שיהיה הפוך (כביכול יש משמעות למה שאנו מצפים…). היינו מצפים שבתחילה יתגלה אלינו הקב"ה מן השמים, ואחר שנראה את מציאותו – נוכל למצוא אותו גם בארץ.
אך הדרך איננה כך. העולם נברא כך שהאדם מחפש ומברר את המציאות האלוקית בעולם הזה. ההולך בדרך ישרה, בשכל ישר ובטבעיות ישרה, בלי התבוננות עקומה – מגלה את האמונה במציאות הטבעית. מתוך כך מגיע השלב השני של הגילוי האלוקי העליון.
אברהם אבינו התחיל ללכת לארץ ישראל מסיבות טבעיות, כמתואר בסוף פרשת נח1. בשלב שני התגלה אליו הקב"ה ואמר לו: "לך לך". אומר על כך הזוה"ק: באיתערותא דלתתא באה איתערותא דלעילא. אחר שהאדם מתעורר מלמטה לעשות את תפקידו – מתעוררים מלמעלה לסייעו ולגלות לו גילויים עליונים. ההתחלה צריכה לבוא מלמטה, מאיתנו. אנו צריכים לפתוח את הכלים ואת השערים לקבלת השפע האלוקי העליון.
אל האבות התגלה הקב"ה ב"אל שדי", מתוך המציאות הטבעית. למשה מגלה הקב"ה שם הוי"ה, והוא נותן לישראל את התורה.
זוהי התאחדות הנס והטבע. האבות מגלים את האלוקות בטבע, ומתוך כך מגיעה ההתגלות הניסית על ידי משה רבינו.
נראה, שכך הוא סדר הגאולה והחיים שלנו, בארץ ישראל ובמדינת ישראל (ירושלמי ברכות פ"א ה"א):
כך היא גאולתן של יש' בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת.
ההתחלה היא לאט לאט, בצורה טבעית, אך ככל שהולכים ומתקדמים – הולך האור ומתגדל, ומתגלה אור ניסי.
אין סתירה בין האומרים שהגאולה היא "קמעא קמעא", ובין האומרים: "מיד הם נגאלין". השלבים הראשונים הם קמעא קמעא, ובהמשך מגיעה תקופה של השגחה גלויה, של חיים בתוך ניסים גלויים.
אנחנו כרגע בשלב ביניים. אנחנו חיים בתוך נס. המתבונן על המציאות בעינים פקוחות מגלה בכל יום גילויים חדשים על הניסים המלוים את החיים שלנו במדינת ישראל. בדרך כלל איננו שומעים על כך בתקשורת, המחפשת להציג את הצד השלילי והבעייתי של החיים במדינת ישראל. אך ניתן למצוא דרכים עוקפות לגלות את המציאות השלמה, ואז רואים כמה אנו חיים בתוך נס. כל המדינות שסביבנו – עסוקות בעצמן, במלחמות ומאבקים פנימיים. אירן, שהיתה האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל – עסוקה בהפגנות ומחאות פנימיות. כל מי שפותח את פיו כנגד עם ישראל – "חוטף", מסתבך והאיום מוסר מעצמו.
תחילת הדרך מוגבלת, בחי' "שאמר לעולמו די". אך בהמשך יש שפע אינסופי של השגחה אלוקית עליונה.
ראשית, אנו צריכים להודות לה', ללא הפסקה, על התקופה הנפלאה שאנו זוכים לחיות בה. בל נהיה כמי שלא אמרו שירה על גאולתם (עי' סנהדרין צ"ד ע"א). כשאנו אומרים נשמת כל חי – נתכוון בכל הלב להודות לה':
וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ…
הקב"ה עשה, עושה ויעשה עמנו ניסים ונפלאות, ועלינו להודות על כך.
זוהי תנועה נפשית חשובה. להודות לה' על כל דבר, בפרט ובכלל. גם מה שנראה לעינינו כבעיות וקשיים – יש להודות לה' על כך. הקב"ה לא "מפספס", וכל דבר בבריאה הוא חלק מההתקדמות של העולם לקראת שלמותו. ההודיה לה' נותנת לאדם כוחות להתמודדות, ומבט נכון על המציאות מתוך עין טובה.
שנית, עלינו להבין שאנו חיים בשני תהליכים שמעורבים זה בזה.
יש חלק שאנו צריכים לעשות, ויש חלק שהקב"ה מוליד מתוך המעשים שלנו.
אנו צריכים לעשות את חלקנו, בלי לשאול: מה זה מועיל, וכיצד זה יפעל?
נחשוב על אברהם אבינו. הוא עשה "פנים אל פנים" – פתח אוהל, שם קצת כיבוד, ואנשים התחילו להגיע… כשהגיעו – אברהם דיבר איתם על אמונה בה', וביקש מהם לברך. מן הסתם היו כאלה שלא הסכימו, ויצאו מהאוהל, כמו שיש היום אנשים שלא רוצים לפתוח את הדלת לפעילי "פנים אל פנים". היה יכול אברהם לשאול את עצמו: מה זה עוזר? אני מצליח להשפיע אולי על כמה מאות אנשים, שהם "הנפש אשר עשו בחרן" – אבל יש עוד מליוני אנשים בעולם שלא הגעתי אליהם. האם הפעולה שלי משמעותית? האם אני יכול ליצור שינוי?
אברהם לא שאל את השאלות הללו, אלא עשה את תפקידו בעקביות. הקב"ה אומר: אחרי שאתה עושה את שלך בדרך הטבע – יבוא השלב של הנס. מעשיו של אברהם הם התשתית למתן תורה על ידי משה רבינו.
כך גם היום. אל לנו לחשוב: מה זה משפיע? כמה אנשים אני פוגש ב"פנים אל פנים"? איך זה ישנה את התמונה הכללית? אנו צריכים להתמקד בעשיה. לפגוש אנשים, ליצור קשר משמעותי ועמוק, לחשוף את היופי והעוצמה שיש בכל אדם מישראל – את הקשר למסורת, את האהבה לארץ ולמשפחה – זהו תפקידנו, בתוך מגבלות הטבע. זו הדרך שמתוכה יבוא הגילוי האלוקי הגדול של הגאולה השלמה.
אנו חיים מצד אחד בתוך נס, ומצד שני בתוך מלחמת תרבות קשה. הקב"ה עוטף את התקופה הגדולה בתוך לבושים של בעיות וקשיים.
לצערנו, הצבא הפך לנושא הדגל של מלחמת התרבות. במקום להילחם, מתעסקים בהנפת הדגל של שילוב נשים בצבא ושאר ערכים תרבותיים פוסט מודרניים, שאינם קשורים ללחימה.
אמנם, הצבא כבר באמת לא צריך כמעט להילחם. מלאכתנו נעשית בידי אחרים. אין לנו אויבים מסביב שמאיימים עלינו, ואפילו אירן כבר שקועה בבוץ של עצמה ואינה פנויה לאיים עלינו. אז איך יזכרו שיש צבא ויש רמטכ"ל? מחפשים במה להתעסק ומשלבים נשים בכל מיני יחידות.
מובן, שאם הצבא היה צריך להילחם באמת – לא היו מכניסים נשים ליחידות לוחמות. באזני שמעתי קצין בכיר האומר שצה"ל לא יכניס נשים למקומות שבהם עלולים להיפגש עם האויב בקרב. אך כיון שצה"ל כבר לא נלחם מול אויבים – אפשר להכניס חיילות לטנקים. אפשר להציע לצבא להכין טנקי דמה מקרטון – ושם לשלב נשים (מקרטון…). בכל מקרה לא מדובר על מלחמה באמת…
אנחנו ממשיכים לשרת בצבא, משום שאיננו יודעים מה יהיו ההתפתחויות, ויתכן שצה"ל יעמוד שוב בפני מלחמות. אך כרגע, משחקים בצבא, ולכן הצבא נושא את הדגל של מלחמת התרבות.
אין ספק, שברגע אחד כל המלחמה הזו תתנדף, אם רק אנו נעשה את מה שאנו צריכים לעשות. אנו נלך את הצעדים הקטנים שאנו נדרשים ללכת – והכל יתיישר מעצמו וילך לכיוונים חיוביים וטובים.
אנו צריכים ללכת בדרכם של האבות, שעשו את מעשיהם בדרך הטבע, ובעקבות כך יבואו הדברים הגדולים, הנס האדיר שנראה אותו בעינינו.
אנו מייחלים ליום שבו יחזור עם ישראל לתרבותו המקורית, שתתן לנו עוצמות תרבותיות, ו"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז', ט"ו), בהתאחדות הנס והטבע בע"ה, לגאולה השלמה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
1 עי' "לחיות עם פרשת השבוע" ח"א עמ' 51.