לחיות עם פרשת השבוע – מה הם רוצים מאיתנו?
אנו בערב ההילולא של האור החיים הקדוש (בט"ו בתמוז), ונאמר דברים בהשראת דבריו בפירושו לפרשה.
בלק, שעל שמו נקראת הפרשה, וכן בלעם, שהוא ה"גיבור" המרכזי שלה, היו מכשפים גדולים, כפי שאומרים חז"ל. בלעם התחיל את דרכו עוד כיועץ של פרעה, שיעץ לגזור "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א', כ"ב), וגרם לכך שעבד לא יכול היה לצאת ממצרים.
כשבלק שולח לקרוא לבלעם, הוא אומר לו (במדבר כ"ב, ה'):
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי.
האור החיים הקדוש עומד על כך שיש כאן שלוש "בעיות" שבלק מעלה.
א. "הנה עם יצא ממצרים" – זהו פלא עצום. מעולם לא קרה שעבד יצא ממצרים. אפילו פרה לא הצליחה לצאת ממצרים, בגלל כשפיו של בלעם, והנה יצא עם שלם ממצרים!
ב. "הנה כסה את עין הארץ". למרות שאתה, בלעם, גזרת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", התקיים בהם: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (שמות א', ז'). עכשיו הם כבר מכסים את השמש.
ג. "והוא יושב ממולי" – הוא נגדי, ויש לו עוצמות רוחניות, עוצמות כלכליות ובטחוניות, והוא מאיים עלי.
החלק השלישי, "והוא יושב ממולי", מעורר מחשבה – ממה פחד בלק?
ישראל הצטוו (דברים ב', ט'): "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה", ובעצם הם כלל לא מאיימים על מואב. מדוע בלק אומר: "והוא יושב ממולי" – נגדי?! ישראל כלל לא באו נגד מואב.
שלושת הדברים הללו מזכירים מאוד את התקופה שאנו חיים בה היום, ואת ההתמודדות שלנו מול אויבינו.
א. "הנה עם יצא ממצרים" – עם ישראל יוצא מהגלות, ומתקבץ לארץ ישראל. הזכרנו פעמים רבות את הפלא העצום של נס קיבוץ הגלויות של דורנו, שאי אפשר להפסיק להתפעל ממנו.
ב. "הנה כסה את עין הארץ" – לאחר השואה האיומה, אחרי גלות קשה ביותר, עם ישראל מתרבה ומתיישב בכל מרחבי הארץ.
ג. "והוא יושב ממולי" – מדינת ישראל היא מדינה קטנה, ומסביבה מדינות עצומות עם חצי מליארד ערבים. יש להם כל מה שהם רוצים, שטחים עצומים, אוכלוסיה – והם נלחמים בנו. בהכרזת העצמאות נאמר כי ידינו מושטת לשלום לכל ערביי האזור, ובכל זאת הם נלחמים בנו. למרות שהם רבים כל כך, הם לא מצליחים לנצח אותנו – זהו פלא עצום. מה הערבים רוצים מאיתנו? למה הם נלחמים בנו?
החתם סופר (תורת משה לבמדבר כ"ב, ה') מביא בשם רבו, בעל ההפלאה, על פי מה שהסבירו את הביטוי המופיע בחז"ל: "נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות". מבארים, שהרשע חי בזכות ניצוצות הקדושה המועטים שיש בו. כשהצדיק נותן בו את עיניו, הוא "שואב" את ניצוצות הקדושה מהרשע, ואז אין לו חיות, והוא נהפך לגל של עצמות. כך גם הרגיש בלק. "והוא יושב ממולי" – ישראל מסתכלים על מואב, ושואבים את ניצוצות הקדושה שבהם. זה האיום שהם מרגישים.
כך גם כיום. אויבינו מרגישים בפנימיותם, שישראל שואבים את כל הטוב שיש בעולם, ולכן הם מרגישים מאויימים.
התגובה של בלק היא (במדבר כ"ב, ו'): "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה". כוח "בלתי קונבנציונלי". יש לדבר זה משמעות עמוקה.
המלחמה הרגילה שאנו מכירים, היא מלחמה על קרקע. הרמב"ן אומר, שרק מלחמה על קרקע מוגדרת כמלחמה על פי התורה, וחלים עליה דיני המלחמה. מלחמה שאיננה לכיבוש קרקע – היא "מבצע צבאי", אך לא מלחמה1.
על פי זה, אין לנו כלל מלחמה מול מואב ומדין. הם לא חלק משבעה עממים, ולא יושבים בארץ ישראל, ובעצם אין לנו כל שיג ושיח איתם. מה הם רוצים? מדוע הם מפחדים ויוצאים להילחם בנו?
דומה הדבר למלחמתה של איראן בישראל. אין לנו גבול משותף, הם לא דורשים שטח אדמה מאיתנו, אנו לא מאיימים עליהם כלל – מה הם רוצים מאיתנו? למה הם נלחמים בנו?
המשותף לשתי המלחמות – אז והיום – הוא שהן מלחמה רוחנית.
גם בזמננו, המאבק מול אויבינו הוא מאבק רוחני. גם איראן משתמשת בנשק לא קונבנציונלי נגדנו…
הזכרנו בעבר, שכיום אין לנו מדינה שנלחמת בנו על ארץ ישראל. מצרים וירדן חתמו על הסכם שלום איתנו. סוריה איננה קיימת כמדינה. רק איראן – היא המדינה האחרונה שעוד נלחמת בנו, אבל זה לא מאבק טריטוריאלי. כשאומרים הלל ביום העצמאות, צריך לכוון גם להודות לה' על הנס הגדול, שאין לנו אויבים מסביבנו, אחרי שנים רבות של מלחמות.
יש טרור, מצפון ומדרום. הטרור פוגע, מקשה ומכאיב, אך הוא לא מהווה איום קיומי עלינו. חיזבאללה וחמאס לא רוצים וגם לא יכולים לכבוש מידינו את הארץ.
על כן המלחמה, אז והיום, היא מלחמה רוחנית. בלעם מנסה לקלל את ישראל, וקללתו הופכת לברכה. הנשק שהוא מנסה להפנות נגד עם ישראל – הופך לברכה ולנשק כלפיו. כך גם היום אנו מתפללים (תהלים ל"ז, ט"ו): "חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה". הנשק שאויבינו מנסים לפתח נגדנו – יתהפך ויהיה נגדם.
אויבינו נלחמים נגד הבשורה שעם ישראל רוצה להביא לעולם. ככל שאנו נהיה חזקים יותר, כך אויבינו יתמסמסו ויאבדו. לצערנו, עם ישראל עדיין לא עוסק בתכנים הרוחניים שאנו צריכים להביא לעולם. עדיין אנו לא מבינים מספיק את השליחות שלנו בעולם. זו הסיבה שאויבינו נלחמים בנו. הם באים לעורר אותנו לחזור בתשובה. הרי הם לא רוצים לקחת מאיתנו חבלי ארץ. מדוע, אפוא, הם נלחמים בנו? כדי שנשוב בתשובה ונבין את התפקיד שלנו בעולם…
בחורי ישיבה צריכים באופן מיוחד להבין את האתגר הגדול שעומד לפתחנו. במיוחד יש להדגיש את הצורך בכך שהתרבות שלנו תהיה תרבות יהודית. רבים, לצערנו, יונקים מתרבות זרה. על כך המלחמה. כל התגברות של אויבינו, נובעת מכך שעוד דבקה בנו התרבות של אומות העולם, תרבות שמקורה הוא נוצרי, תרבות של עבודה זרה. התרבות הזו מבטאת יאוש – יאוש מהחיים, יאוש מיכולת האדם להתמודד.
התרבות המתירנית שכובשת את העולם נובעת מחוסר האמון באדם וביכולת שלו להתמודד עם הרע בעולם. אומרים לאדם: אתה לא באמת יכול להתמודד ולהתגבר על הרע. על כן תעשה מה שאתה רוצה, ואחר כך תבוא להתוודות – וכך תזכה לחלקך בגן עדן. זה מוביל למתירנות, ולכך שאין גבול ליצר ולתאוות בתרבות בנוכחית.
לצערנו, יש בתוכנו כאלה שצורכים את התרבות הזו, שהפוכה לחלוטין מן התורה ומהאמונה. התורה באה לומר שיש לאדם יכולת להתמודד. כל אחד יכול לעמוד כנגד היצר הרע! הקב"ה נתן לנו את התורה הקדושה והעליונה שהיתה שמורה בבית גנזיו, משום שהוא מאמין בנו וביכולת שלנו ללמוד את התורה, להבין את עמקיה ולקיים את דבריה. האם אנו יכולים להתייאש, כשהקב"ה מאמין בנו?!
אסור לומר: זה העולם, ואני חלק ממנו. האם התורה רוצה שאני אהיה מנותק מהעולם?!
זה לא נכון! אנחנו חלק מהתורה. התורה מעניקה לנו את האמירה שלנו בעולם. כל עוד אנו לא אומרים זאת בפה מלא – אנו נאלצים להיאבק ולהילחם מול אויבינו. אמנם הקב"ה שומר על עם ישראל, ומובטח לנו כי נגיע ליעדנו. אבל בטווח הקצר הדרך יכולה להיות קשה. אנו סובלים מאויבינו דברים קשים. הדרך להתמודד היא לחזור לעצמנו, לתרבות שלנו ולאמירה שיש לעם ישראל לומר לעולם.
המאבק מול אויבינו הוא מאבק רוחני. כדי לנצח בו – לא יעזור אם נלך לסיירות. אנו צריכים להשקיע בבניה הרוחנית, באמונה בעצמנו וביכולת שלנו להתמודד ולנצח.
בלעם זכה למדרגה עליונה מאוד, כמו משה רבינו. משה רבינו השתמש בכוחות העצומים שלו לעבודת המידות, להיות עניו מאוד, מכל האדם אשר על פני האדמה. משה נתן לנו את התורה שמקיימת אותנו ואת העולם כולו לדורות עולם (מלאכי ג', כ"ב): "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים".
בלעם, לעומת זאת, השתמש בכוחות שלו לדברים שליליים ביותר – קילל את עם ישראל, בא על אתונו ועוד דברים נוראים. והנה, בפיו של בלעם הקב"ה שם את ההבטחה על הגאולה (במדבר כ"ד, י"ז):
אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת.
הרמב"ם (הלכות מלכים פי"א ה"א) מבאר שהפסוקים הללו, הם ההבטחה על המשיח.
המשיח בא מהמקום הנמוך ביותר. מוצאו הוא מרות המואביה, וההבטחה עליו ניתנה בפיו של בלעם. מן המקומות הנמוכים והשפלים ביותר צומחת הגאולה. אנו צריכים להיות חלק מהתהליך של הבאת הגאולה, על ידי חזרתנו לעצמנו, לתרבות שלנו ולתורה הקדושה בע"ה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
1 עי' "משוש הארץ" מהדו"ב עמ' רד.