לחיות עם פרשת השבוע – 'כי אח עשו ליעקב'
5
יש תופעה מעניינת בפרשת השבוע, ששמתי לב אליה בעקבות הופעתה גם בסוף הפרשה הקודמת. בסיום פרשת ויצא, בעת המפגש של יעקב ולבן, חוזרת התורה שבע פעמים על המילה "אח" בהטיות שונות:
בראשית ל"א, כ"ג:
וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד.
בראשית ל"א, כ"ה:
וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב תָּקַע אֶת אָהֳלוֹ בָּהָר וְלָבָן תָּקַע אֶת אֶחָיו בְּהַר הַגִּלְעָד.
בראשית ל"א, ל"ב:
עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם.
בראשית ל"א, ל"ז:
כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ.
בראשית ל"א, מ"ו:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל.
בראשית ל"א, נ"ד:
וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר.
בחלק מן המקומות המפרשים מעירים על מילה זו שאינה במקומה, לכאורה, שהרי אחיו היחיד של יעקב, עשו, לא נמצא כאן.
גם בפרשה שלנו, בתיאור המפגש של יעקב ועשו, חוזרת המילה "אח" פעמים רבות – תשע פעמים, כמנין "אח".
בראשית ל"ב, ד':
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם.
בראשית ל"ב, ז':
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ.
בראשית ל"ב, י"ב:
הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים.
בראשית ל"ב, י"ד:
וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו.
בראשית ל"ב, י"ח:
וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ.
בראשית ל"ג, ג':
וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו.
בראשית ל"ג, ט':
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ.
בראשית ל"ה, א':
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ.
בראשית ל"ה, ז':
וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו.
גם כאן, יש להבין את השימוש המרובה במילה "אחי" בפי יעקב ועשו, כאילו שירתו יחד ב"גולני"…
ביחס ללבן, אומר האר"י הקדוש, ששרשו של לבן הוא עליון מאוד, "הלובן העליון". לבן הוא ביטוי של אור, של עולם עליון מרומם. יש לשאול, לאור זאת, האם יש למעלה זאת של נשמתו של לבן ביטוי בפשט הכתובים?
נראה שכן הוא. לבן זכה לכך שבנותיו "בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות ד', י"א).
הבנה נוספת בענין זה עולה מן הדו שיח שבין יעקב ללבן, לאחר שלבן לא מצא את התרפים. יעקב פונה ללבן בהתרגשות, ונושא נאום ארוך (בראשית ל"א, ל"ו-מ"ב):
וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי. כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ. זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי. טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה. הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי. זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים. לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ.
לאחר שיעקב מוכיח ללבן שהוא עבד קשה כדי לקנות את נשותיו ואת רכושו מלבן, ואין ברשותו ולו דבר אחד השייך ללבן, עונה לו לבן בקצרה ובאדישות (בראשית ל"א, מ"ג):
וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ.
וכי לבן לא שמע את נאומו של יעקב? הכיצד הוא אומר ש"הבנות בנותי"?!
יש הלמדים מכאן על רשעותו של לבן, שאף לא מקשיב ליעקב.
אך נראה, שהתורה איננה כותבת דברי שקר, אף אם הם יוצאים מפיו של לבן. "משה אמת ותורתו אמת", וגם בדברים אלו יש אמת, ועל כן נכתבו בתורה.
לבן בא מנשמה גדולה, ובאמת הבנות בנותיו. יש ללבן חלק ברחל ובלאה וברכושו של יעקב. אמנם אתה, יעקב, עבדת על כך ורכשת את כל מה שיש לך, אבל גם לי יש חלק בזה. גם לי יש שייכות לדברים הללו.
על כן אומרת התורה שיעקב ולבן, בעומק המציאות, הם "אחים". לבן עתיד להיות מתוקן, ואז תתברר השייכות שיש לו ליעקב ולרכושו.
מתוך כך יש להבין גם את עניינו של עשו בפרשתנו.
אמנם עשו היה אחיו של יעקב, אך יש להבין, לשם מה התורה מזכירה זאת פעמים כה רבות. אין זה דבר משמח עבורנו לזכור שאנו אחים של עשו…
אלא, שגם לעשו יש תיקון, ואחוותו ליעקב עתידה להתגלות. כך כותב הרב קוק זצ"ל (שמונה קבצים, ו', קכ"ד):
קצת קדושה נדבקה בעשו על ידי אחיזתו של ידו הקדושה של יעקב בעקיבו, ובזה יש קדושה ניצוצית גם בעקב עשו, חוץ ממה שראשו כלול בקדושה. ובזה יומלט לעתיד לבוא, רק ביתו ישרף, ובעצמו יכלל בקודש, ועתיד להטהר…
כשיעקב אחז בעקב עשו בעת לידתם, נדבקה מעט קדושה מיעקב בעשו. בנוסף, ראשו של עשו כלול בקדושה.
על כן לעתיד לבוא עתיד עשו להטהר ולחזור לקדושה.
על אדום, דרשו חכמים (ויקרא רבה פרשה יג, ה'):
"ואת החזיר", זו אדום… ולמה נקרא שמה חזיר, שמחזרת עטרה לבעליה, הדא הוא דכתיב (עובדיה א'): "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה".
אדום נקראו על שם החזרה, ואף הם עצמם עתידים לחזור לטוב1. עשו הוא אחינו, "הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם ה' וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב. וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי" (מלאכי א', ב'-ג'). כך הוא בעולם הזה, אך בעומק, שיתגלה לעתיד לבוא, גם לעשו יש תיקון. אין לנו מציאות שנבראה בעולם, שלא נבראה לתיקון.
הדברים הללו משמעותיים עבורנו במישור הכללי ובמישור הפרטי.
במישור הכללי, ביחס למלחמתנו באומות העולם. אמנם עדיין איננו יכולים לחדול ממלחמות, אך עלינו לדעת שאנו נלחמים באומות שיש להן תיקון. זוהי מלחמה של תיקון, ולא של קלקול. של בנין, ולא של חורבן. לעתיד לבוא כל אויבינו יהיו אחים לנו. חז"ל דרשו על אברהם אבינו את הפסוק (שיר השירים ח', ח'): "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה": "זה אברהם שאיחה את כל באי העולם" (בראשית רבה פרשה ל"ט, ג'). אברהם עשה את כל באי העולם לאחים.
אמנם אנו עדיין עם ישראל, ולא נטשטשו הגבולות בין העמים. אנו צריכים להיזהר מקשר וקרבה לא נכונים עם אומות העולם. אל לנו להביא את המשיח קודם זמנו, ולהתנהג עכשיו בצורה המתאימה לזמנים עתידיים. אך הידיעה על העתיד חשובה לנו גם היום. עלינו לדעת שאויבינו עתידים להיות לנו לאחים, והשנאה תוביל לאהבה, כיון שהיא חלק מתיקון.
הדבר נכון גם במישור הפרטי, בבחי' עשו שיש בלבו של כל אחד ואחד.
עלינו לדעת שכל קושי וכל נפילה – מובילים לתיקון. אין מציאות שנשארת בנפילה.
עלינו להישמר מן החטא, ולהתאמץ כדי לעשות רק מעשים מתוקנים. אך כאשר יש לאדם נפילות, חלילה, עליו לדעת שגם הנפילות הן חלק מהתיקון. אין יאוש בעולם כלל. המקור לכך הוא בפרשה שלנו. גם עשו, עם כל מעשיו הנוראים – עתיד להיתקן. גם מעשו אין יאוש.
האחוה של יעקב ועשו התגלתה ברגע הפגישה ביניהם (בראשית לג, ד'):
וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ.
ברגע זה התגלתה הפנימיות העמוקה, והשנאה התמסמסה. זהו רמז לעתיד לבוא, שתתגלה האחוה בצורה מלאה.
אמנם, יעקב לא רוצה ללכת עם עשו. יש להישמר מלהיות קרובים לעשו בעולם הזה. חז"ל למדים מיעקב כיצד עלינו להתנהג עם הגויים (עבודה זרה כ"ה ע"ב):
תנו רבנן, ישראל שנזדמן לו עובד כוכבים בדרך… שאלו להיכן הולך – ירחיב לו את הדרך, כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע, דכתיב: "עד אשר אבא אל אדוני שעירה", וכתיב: "ויעקב נסע סכותה".
רש"י:
ירחיב לו את הדרך – אם היה צריך לו לילך עד פרסה יאמר לו ב' פרסאות אני צריך לילך אולי ימתין העובד כוכבים מלהכותו עד פרסה שניה וזה יפרוש ממנו קודם לכן. נסע סכותה – ולא הלך עד שעיר.
יש להיזהר מהגויים, שלא יהרגו את היהודי, ועל כן יאמר לו שהולך למקום רחוק, כשפועל הולך למקום קרוב, וכך יצליח להתחמק ממנו. בעולם הזה עלינו להיזהר מן הגויים ומרצונם לפגוע בנו. גם מבחי' עשו שבתוכנו עלינו להישמר ולהיזהר.
יחד עם זאת, יש לדעת שבסופו של דבר כולם יחזרו להיות אחים. זו ידיעה חשובה. לעתיד לבוא יקראו כולם בשם ה'. לשם העולם חותר.
התורה רמזה את העתיד בכך שחוזרת שוב ושוב על כך שעשו ויעקב הם אחים.
לבן ועשו קשורים לבית ישראל. כשיתגלה הדבר בפועל – תהיה זו חויה מופלאה של עולם שכולו אחוה. אנו צריכים כבר עכשיו להיות בתחושת האחוה, לצפות לה ולחלום עליה.
ענין נוסף בפרשת השבוע, שאנו חוזרים עליו בכל שנה, ובכל זאת יש בו טעם חדש.
בסיום הפרשה אנו קוראים על משפחתו של עשו (בראשית ל"ו, א'-ג'):
וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי. וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת.
התורה מדגישה שנשיו של עשו הן מכנען.
גם ילדים נולדו לעשו (בראשית ל"ו, ד'-ה'):
וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו אֶת אֱלִיפָז וּבָשְׂמַת יָלְדָה אֶת רְעוּאֵל. וְאָהֳלִיבָמָה יָלְדָה אֶת יְעוּשׁ וְאֶת יַעְלָם וְאֶת קֹרַח אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָׂו אֲשֶׁר יֻלְּדוּ לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
גם ילדיו של עשו נולדו לו בארץ כנען.
ואת הפסוק הבא יש לקרוא לאט לאט, כדי לשים לב לכל ביטוי. גם טעמי המקרא מדגישים זאת (בראשית ל"ו, ו'):
וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו.
עשו לוקח את כל מה שעמל עליו בארץ כנען – והולך. לאן הלך? "אל ארץ". מסביר רש"י: "לגור באשר ימצא". עשו איננו יודע לאן הוא הולך, הוא מחפש לעצמו מקום על המפה.
מדוע? מה קרה שגרם לעשו לעזוב את הארץ בה בנה את משפחתו ואת רכושו וללכת?
התורה מסבירה (בראשית ל"ו, ז'):
כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם.
זה בלתי נתפס. בארץ כנען יש אדם שנשיו, בניו ובנותיו מכנען. גם רכושו נרכש על ידו בארץ כנען. והנה מגיע אחיו, יעקב, שהוא בדיוק ההיפך ממנו – נשיו מחרן, ילדיו נולדו בחרן, ואת רכושו עשה בחרן. והנה מתברר שאין מקום לשניהם בארץ כנען. מי אמור להישאר כאן, ומי אמור ללכת? האם הרכוש הרב מהווה סיבה הגיונית שעשו ילך? הרי יעקב צריך ללכת, ולעשו היה כח לגרש את יעקב מארץ כנען. יעקב מטופל בילדים רכים, ולעשו יש כבר משפחה ענפה, חיילים ואלופים.
ובכל זאת – עשו הולך.
מסתבר, ש"כי היה רכושם רב", זה התירוץ שאמר עשו למי ששאל אותו. יעקב הגיע, והוא נחוש לשבת בארץ. ברור לו שזוהי ארצו, וכאן הוא ימלא את שליחותו ויבנה את בית ישראל. עשו מבין שאין זה מקומו, והולך לחפש לו מקום אחר.
הכוזרי (ב', י"ד) מתאר זאת כך:
ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו, מפני יעקב, עם כל חולשתו.
עשו עם כל גבורתו המעשית, נדחה מפני העוצמה הרוחנית של יעקב.
אנו אומרים זאת כבר הרבה שנים, ופעמים רבות נשאלתי, וגם שאלתי את עצמי – איך זה יקרה? פתאום אויבינו יעזבו את הארץ? ותמיד חשבתי שכשזה יקרה, הם ימצאו לעצמם תירוץ, וילכו מכאן.
והנה, בשנים האחרונות, אנו רואים את פרשת השבוע מתרחשת למול עינינו. אויבינו עוזבים את ארץ ישראל, "וילך אל ארץ" – מחפשים לעצמם מקום על המפה, בגרמניה, בשבדיה, בצרפת ובכל אירופה. הפסוקים מתרחשים אל מול עינינו.
אנו צריכים ללמוד מכאן, שהרבה מאוד תלוי בנו. כשאנו עושים את תפקידנו – אויבינו נסוגים מעצמם.
אין ספק, שעזיבת אויבינו את הארץ מתרחשת בזכות העוצמה הגדולה של תורה שמתגלה בארץ. זכות גדולה יש למדינת ישראל, שהיא מחזיקה תורה בעוצמה גדולה מאוד. כאשר יעקב קשור לתורה – עשו מסתלק מעצמו. אנו חיים בתקופה מדהימה, בה פסוקי התורה חיים אל מול עינינו.
גם הענין הראשון שעסקנו בו – חזרת האחוה שבינינו ובין לבן ועשו – תלוי בנו.
רבים מזהים את אדום עם הנצרות. והנה, אנו מכירים היום תופעה של "נוצרים אוהבי ישראל". מליונים רבים של נוצרים אוהבי ישראל חיים בארצות הברית. בזכותם זכה נשיא ארצות הברית בתפקידו, ולמענם העביר את השגרירות לירושלים. יש מהם שהם יותר ציוניים ויותר אוהבי הארץ מיהודים רבים. קשה להאמין, אבל זו המציאות. הם כבר רואים בנו אחים, ולאחר אלפי שנים של שנאה ורדיפה, הם הפכו ל"אוהבי ישראל".
יחד עם ההודיה על כך, אנו צריכים להיזהר שלא תהיה קרבה אסורה בינינו ובינם. אך עלינו לשמוח בכך. אדום, שנמשלה לחזיר, חוזרת להיות "אח" ליעקב.
התופעות המדהימות הללו קורות בזכות העוצמה האדירה והזכויות הרבות של מדינת ישראל. שתי זכויות עיקריות יש למדינת ישראל – קיבוץ גלויות והחזקת עולם התורה. אלו הן זכויות בעלות עוצמה אדירה, שאנו מתחילים לראות את השפעתה בפועל.
אנו צריכים להיות חלק מהזכויות הללו. לעמול בתורה, ללמוד תורה בגדלות ולהיות ראויים לדור הגדול שאנו חיים בו. כך נגיע לעתיד הגדול, של החזרת האחוה בין עשו ליעקב, של עזיבת אויבינו את הארץ, כך שכל אומה תהיה במקומה הראוי לה.
זה תלוי גם בנו – בלימוד התורה, באהבת ישראל שלנו, ובע"ה נזכה לראות בעינינו את התקיימות כל ההבטחות הגדולות, לאורך ימים ושנים טובות.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
1 עי'עולת ראיה ח"א עמ' תל"ז, ובהערות הרצי"ה לפסקה זו.