פסחים ל"ג (ע"א) – לימוד מגזירה שוה

פסחים ל"ג (ע"א):

אמר רבי אבהו גמר חטא חטא מתרומה מה תרומה במיתה אף מעילה במיתה

המלבי"ם על הפסוק בתהילים (כ"ה, ח') בביאור המילות, אומר:

טוב וישר ה', על כן יורה חטאים בדרך
וחטאים הם מצד השגגה ומצטרף עם קולע אל השערה ולא יחטיא (שופטים, כ') שלא יכוונו הדרך הנכון ויורם הדרך.

להחטיא פירושו שלא לכוון אל המטרה הנכונה. יש דרך מסויימת על ידה מתקרב האדם להשי"ת. "דרכיך ה' הודיעני"¹.
מצות תרומה מלמדת שבתוך המציאות נמצא הקדש, שהוא תכלית העולם. האדם מברר את התרומה מתוך פירותיו, ובזה היא נעשית קדש ויש לה דרך על ידה היא יוצאת אל הפועל ומכוונת אל מטרתה.
גם הקדש הוא צורה של בירור הדברים על מנת לכוונם אל הקדש שהוא התכלית.
כשאדם לוקח דבר של קדש ומשתמש בו לצרכו נחשב הדבר לחטא. הוא מחטיא את המטרה והתכלית.
בשימוש של קדש לחולין יש אמירה שהקדש בא לשמש את האדם ולא האדם את הקדש.
כך היא לשון הרמב"ם בסוף הלכות מעילה (פ"ח, ה"ח):

ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול:
בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה ואפילו היה שוגג צריך כפרה קל וחומר למצוה שחקק לנו הקדוש ברוך הוא שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן ולא יחפה דברים אשר לא כן על השם ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול.

גזירה שוה "חטא "חטא" מלמדת שיש מטרה מכוונת לתרומה ולהקדש. האוכל תרומה בזרות מחטיא את מטרתה וחייב מיתה, וממנו אנו לומדים גם למעילה בהקדש. התורה קובעת דרך מסויימת לשימוש בקודש וכל שימוש אחר נחשב חטא. דרכה של תורה היא דרך האמצע ההולכת בדרך הישר "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" (תהילים, כ"ה). החטאים הם הנמצאים בצד ומחטיאים את המטרה.

דרך האמצע מתבטאת גם בעצם הלימוד בגזירה שוה² וגם במילים המיוחדות "חטא" "חטא". שני "חטאים" אלו עליהם נכון לקרוא את הפסוק "יורה חטאים בדרך" והדרך היא הדרך הנכונה לשימוש בקודש ובתרומה.

המילה "חטא" מבטאת החטאה בדרך אל המטרה. יש דרך מסויימת העולה אל הקדש, היא דרך הישר. "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך".
פעמים שהענש הוא מכוון את האדם אל הדרך.

גזירה שוה היא בתפארת כלשון האר"י:

לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת.

ומה מתוק מאמרם ז"ל (אבות ב', א'):

רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.

על כן ילפינן גזירה שוה "חטא" "חטא" להורות הדרך הישרה אל הקדש ולענוש המחטיא את הדרך.

---

¹ באותו פרק בתהילים, פרק כ"ה, חוזרת המילה דרך בהטיות שונות חמש פעמים:
דרכיך ה' הודיעני
הדריכני באמיתך
יורה חטאים בדרך
וילמד ענוים דרכו
יורנו בדרך יבחר
² הרמ"ק בערכי הכינויים על המילה "דרך" כתב "סתם דרך הוא התפארת" ואף גזירה שוה היא בתפארת כלשון האר"י בביאורו למידה זו: "לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת".

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *