שבת פ"ו (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
שבת פ"ו (ע"ב):
אמר רבא דכולי עלמא בראש חדש אתו למדבר סיני כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני וכתיב התם החדש הזה לכם ראש חדשים מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש.
נראה שעיקר הלימוד הוא שכל חדש מאיר בתכונתו אשר יעץ עליו השי"ת, ועיקר התכונה באה לביטוי בראש חדש שהוא בחי' ראש לחדש כולו.
יציאת מצרים המתאימה להיות בחדש הראשון מתחילה עם דבר ה' למשה ואהרון בראש חדש. שם מתחיל התהליך ומשם בא הכח למתן תורה.
ועי' בדברי הנציב בהעמק דבר שם (שמות י"ט, א'):
… בא ללמדנו דשם חדש השלישי קדם להם לזה… דווקא בחדש השלישי הוא שגרם לזה ומעתה ממילא מובן ביום הזה שהוא בראש חודש, שכיון שגילה לנו הכתוב דכל העיכוב שעד כה הוא מפני שלא הגיע החדש השלישי שהוא המסוגל לכך וביום הזה שחל עליו שם חדש שלישי שוב לא היה עיכוב והיינו בר"ח מיד באו מדבר סיני.
המקור הוא "החדש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה". החדש הזה הוא מיוחד בתכונתו, בהיותו ראש לחדשים. המילה "הזה" מבטאת את ייחודו, דווקא החדש הזה הוא ראש חדשים.
על כן למדו "הזה" "הזה" לגזירה שוה ו"ביום הזה" הוא ראש החדש השלישי הזה המיוחד להאיר בתכונתו, את מתן תורה לישראל.
החדש השלישי הזה הוא מתאים לספירת התפארת השלישית (אחר חסד וגבורה) האמצעית הממזגת את הימין והשמאל – חסד וגבורה. על כן אמרו "והתפארת זו מתן תורה".
גזירה שוה היא גם ההנהגה המשוה בין כולם בנקודה הפנימית השוה ביניהם ועל כן באה מיד האמירה (שם י"ט, ב'):
… ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר.
ודרשו חז"ל "ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד". זה כחה של גזירה שוה.
עוד יש לומר, פירש"י:
כתיב הכא – הזה הזה לגזירה שוה
בכמה מקומות1 נדרשת המילה "זה" או "הזה" בגזירה שוה.
הרמ"ק בערכי הכינויים כתב שמילת "זה" היא בספירת התפארת אשר לה י"ב גבולי אלכסונים שהם בגימטריא "זה".
נראה שהנהגת התפארת במילה "זה" היא בבחינת גילוי הנעלם כמו שביארנו במבוא לגזירה שוה.
הנהגה זו היא הבחינה של תורה כמו שנאמר בזוהר המובא שם (ויקרא נ"ג):
אמאי אקרי תורה בגין דאורי וגלי במאי דהוה סתים דלא אתידע.
גם ראש חודש הוא בחינה של גילוי הנעלם שהירח מתחדש בו ומתחיל להתגלות.
ביאת ישראל למדבר סיני לקבל תורה, ביום ראש חודש, הנרמז במילת "הזה", והנלמד בגזירה שוה, כולם מוליכים אותנו לבחינת "גילוי הנעלם" להורות לנו ולגלות לנו את הסתום והנעלם ולהודיענו הדרך נלך בה והמעשה אשר נעשה.
1 ראה: ברכות ט' (ע"א), יומא ה' (ע"ב), מועד קטן ט' (ע"א), פסחים קט"ז (ע"ב).