סוכה י"א (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.
סוכה י"א (ע"ב):
מאי טעמא דרבי יהודה יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב כתיב התם "ולקחתם אגדת אזוב" וכתיב הכא "ולקחתם לכם ביום הראשון" מה להלן באגודה אף כאן נמי באגודה
ורבנן, לקיחה מלקיחה לא ילפינן.
וכן הוא בספרא אמור פרשה ט"ז:
ולקחתם לכם רבי יהודה אומר נאמרה כאן לקיחה ונאמרה להלן לקיחה. מה לקיחה האמורה להלן אגודה אף כאן אגודה. וחכמים אומרים אע"פ שאינו אגוד כשר.
ופרש"י ד"ה לא ילפינן:
לא למדוה, ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו, אלא אם כן למדו מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו, ושמא מקראות הללו לא לדרוש גזירה שוה נכתבו.
והתוס' ד"ה לקיחה לקיחה לא ילפינן כתבו:
בריש קדושין (דף ב.) ילפי' קיחה קיחה משדה עפרון אבל הכא לא ילפינן גזירה שוה דלקיחה.
נראה בכוונתם, שאי אפשר לומר בסתם "לקיחה לקיחה לא ילפינן", שהרי לכו"ע ילפינן "קיחה" "קיחה" שאשה נקנית בכסף, וא"כ גם חכמים לומדים בעלמא קיחה קיחה. אלא צריך לומר שהכא באופן מיוחד לא ילפינן "לקיחה" "לקיחה" המסויימת הזו של לקיחת לולב מלקיחת אגודת אזוב.
בספרי פרשת חוקת (קכ"ד) בפרשת פרה אדומה למדו על הפסוק:
ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת וגו'.
נאמרה כאן לקיחה (באזוב) ונאמרה להלן לקיחה (שמות יב "ולקחתם אגדת אזוב") מה לקיחה האמורה להלן שלשה, אף לקיחה האמורה כאן שלשה.
גזירה שוה זו נלמדה לכו"ע (וכן כתב ביפה עיניים בסוגיין) ודומה למש"כ התוס' ש"קיחה" "קיחה" הוא לכו"ע אף שלקיחה לקיחה דאגודת אזוב אינו לכו"ע.
על כל פנים משמע מכל אלו שמילת "לקיחה" שייכא במיוחד לגזירה שוה. הדברים אמורים לענין "אגודה" או "שלשה" שהם ביטויים הרומזים לספירת "תפארת" המאגדת ימין ושמאל והיא המאחדת את השלשה שהם חסד גבורה ותפארת, להיותם אגודה אחת.
לקיחה היא ביטוי לקשר עם הדבר הנלקח, כמו הביטוי "קיחה" "קיחה" הלומד על צורת הקשר עם אישה מצורת הקשר אל קרקע.
קשר הוא בודאי ביטוי המתאים לספירת תפארת הקושרת את שש ספירות ימי הבנין לכלל אחד.
על כן למדו את הביטוי לקיחה בגזירה שוה בכמה מקומות.