מועד קטן כ"ח (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
מועד קטן כ"ח (ע"א):
אף מרים בנשיקה מתה אתיא שם שם ממשה.
נאמר במרים (במדבר כ', א'):
… וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם.
ונאמר במשה (דברים ל"ד ה'):
וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב…
עיין מה שכתבנו בעירובין ל"א וצרף לכאן.
ויש להוסיף שי"ל שהרמב"ם החזיר מילת "שם" למקומה. במקורה בלשון הקדש מדגישה מילה זו את המציאות המיוחדת של הדבר עליו נאמרה.
בפסוק שנאמר במרים כבר נאמר שהעם ישב בקדש ומיד נאמר "ותמת שם מרים ותיקבר שם" מילת: "שם" מופנה (מיותרת) ועל כן נדרשת היא בגזירה שוה.
"מופנה" היינו שיש לה פירוש, נוסף על תיאור המקום שהרי תיאור המקום, מיותר הוא. הפירוש הנוסף, הוא הפירוש שנתן הרמב"ם למילה זו שעניינו מציאות מיוחדת.
דוגמאות לשימוש של הרמב"ם במילה שם:
א. בהלכות יסודי התורה פ"א ה"א:
יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו.
בודאי לא באה המילה "שם" לתאר מקום אלא לתאר מציאות רוחנית מיוחדת.
ב. שם ה"ד:
הוא שהנביא אומר וה' אלהים אמת הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו.
ג. שם ה"ו:
וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו.
אף כאן "ותמת שם מרים" לא בא לציין מקום (שכן מופנה מילה זו ואין בה צורך לתיאור המקום) אלא באה לתאר מציאות המיתה. "ותמת שם" שהייתה זו מציאות מיוחדת של מיתה.
על כן חיפשו חכמים ללמוד בגזירה שוה את המשמעות המיוחדת ואת המציאות המיוחדת של מיתת מרים.
על כן דורשים זאת בגזירה שוה למיתת משה שהייתה זו מיתת נשיקה.
הלימוד בגזירה שוה מלמדנו שמיתת מרים לא הייתה בדרך של מידת הדין, כי אם מיתה ממותקת היתה1. זו משמעות מיתת נשיקה. מיתה זו מהוה מיזוג בין רחמים לדין כהנהגת התפארת שהיא הנהגת גזירה שוה.
1 ועי' מה שכתבנו במבוא לג"ש בענין המיתוק ולשון האר"י בגזירה שוה "ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג".