יבמות ט' (ע"א) – לימוד מגזירה שוה

יבמות דף ט' (ע"א):

רבי אומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה מה להלן דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.

ארבע גזירות שוות לרבי שלשה ולרבין אחד.
לרבי
"עליה" "עליה" למדו שב"ד חייבין על הוראה פר של העלם דבר של ציבור על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
נאמר בהוראת ב"ד (ויקרא ד', י"ד):

ונודעה החטאת אשר חטאו עליה.

ונאמר בנושא אחות אשתו (ויקרא י"ח, י"ח):

ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה.

עי' בדברי הרב קוק בעולת ראי"ה על הנהגת ג"ש שכתב שפעמים הנושאים הנלמדים רחוקים הם זה מזה ולא נראה דבר משותף ביניהם. המילים המשותפות, במיוחד כשהן מופנות מלמדות על תוכן פנימי שוה.
נראה על פי דברים אלו לומר שאחות אשה יש בה צד היתר שהרי יכול היה לשאת אותה לאישה על פני אחותה ואין איסורה איסור עצמי מהותי. על כן מצאנו שנשא יעקב שתי אחיות, כיון שרצה לשאת את רחל קודם וניתנה לו לאה ברמאות, וחזר ונשא את רחל. על נישואים אלו נאמר גדולה עבירה לשמה וכבר העיד הכתוב על רחל ולאה שבנו שתיהן את בית ישראל.
ואפשר לפרש מילת "עליה", שהאדם הנושא עומד מעליה, והבנתו את הדברים והיות הדברים לשמה גורמים לו להתיר הדבר¹.
אף ב"ד שהורה בטעות כזו בבחינת "אשר חטא עליה", שאף כאן חטאו בזה שהם בחי' "עליה" שחשבו בטעות שהבנתם את הדברים היא הקובעת אף לשנות דין תורה. רצונם לתקן מעביר אותם על דעת תורה².
זה העומק המשותף לשתי הפרשיות המתבטא במילה המשותפת "עליה" שתוכנה הפנימי הוא שטעו בזה שחשבו שהם מעל התורה והבנתם את המציאות והתורה היא הקובעת, בחינת עבירה לשמה.
ועיין עוד לקמן בג"ש "מצות" "מצות" שראויה פרשה זו שתידרש בג"ש.

---

¹ עי' בדברי הגר"א על "גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה" זו לשונו: "עבירה לשמה – כתב רבינו (=הגר"א), שלא הותר מזמן מתן תורה כלום… ואם יעקב לקח ב' אחיות ועמרם נשא דודתו זה היה קודם מתן תורה, אבל מעת שקיבל משה התורה מסיני לא תתחלף ולא תסור ח"ו, אף שישיג כי כן ראוי לו לפי תקון נשמתו באיזו עבודה" ועיי"ש.
² עי' מה שכתבנו לעיל ג': על ג"ש "עליה" "עליה".

 

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *