יבמות ע"ח (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
יבמות ע"ח (ע"ב):
משנה ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות.
גמרא אמר ריש לקיש ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת יליף עשירי עשירי מעמוני ומואבי מה להלן נקבות מותרות אף כאן נקבות מותרות אי מה להלן מיד אף כאן מיד כי אהני גזירה שוה מעשירי ואילך והאנן תנן ממזרים ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות לא קשיא הא כמאן דאמר דון מינה ומינה הא כמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא.
ובירושלמי קידושין פ"ד ה"א:
רבי יעקב בר אחא בשם רבי יאשיה דור אחד עשר שבממזר כרבי שמעון כשר דלא דריש עשירי עשירי.
תני רבי לעזר בי רבי שמעון אומר דור אחד עשר שבממזר זכרים אסורים ונקיבות מותרות.
רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון אתיא דרבי אלעזר בי רבי שמעון כרבי מאיר. כמה דרבי מאיר אמר גזירה שוה במקום שבאת. כן ר' לעזר בי ר"ש אמר גזירה שוה במקום שבאת מה להלן זכרים אסורין ונקיבות מותרות. אף הכא זכרים אסורין ונקיבות מותרות. מעתה אפילו מיד? ובלבד מעשירי ולמעלה!
נחלקו רבי שמעון ורבי אליעזר בנו אם יליף גזירה שוה עשירי עשירי או לא.
לרבי שמעון שלא לומדים גזירה שוה, ממזר מותר אחר דור עשירי כיון שנאמר (דברים כ"ג, ג'):
לא יבא ממזר בקהל ה' גם בדור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'.
הרי במשמע שאחר דור עשירי יבוא לו בקהל ה'.
אבל רבי אלעזר לומד ג"ש מעמוני ומואבי בהם נאמר (שם, שם ב'):
לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם.
כשם שעמוני ומואבי נאמר בהם דור עשירי ונאמר עד עולם כך ממזר שנאמר בו דור עשירי מתקיים בו "עד עולם".
וגזירה שוה לרבי אליעזר נלמד ב"דון מינה ומינה" וזה פירוש "גזירה שוה במקום באת" היינו שלומדת מהמקור ממנו באה את כל הדברים כמו במקור.
ויש דעה שילפינן ג"ש ודון מינה ואוקי באתרא, ולפיה אף הנקבות אסורות אחר דור עשירי1.
יש להבין מדוע דין ממזר האסור לבוא בקהל עד עולם נלמד דווקא במידת גזירה שוה.
גזירה שוה היא בהנהגת התפארת שיש בה מיזוג ומיתוק (כמובא במבוא לג"ש) ואילו כאן כולו דין וריחוק (במיוחד למ"ד שאף הנקבות אסורות לעולם).
נראה לומר שהתורה בתוך המצוה להרחיק עמון ומואב מקהל ישראל אומרת (דברים כ"ג, ו'):
ולא אבה ה' אלהיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך.
וכבר תמהו מה ענין פסוק זה לפרשה זו בלשון השפת אמת:
וקשה מה ענין "ולא אבה" לרחקות עמון ומואב?
יש לומר שרמזה לנו התורה שאף עמון ומואב יש בהם בחי' של ברכה, ועצם הדבר שיצאה ברכה מדבריהם מלמדנו שיש בהן בחי' שבסופו של דבר יתהפך הכל לטובה.
עי' לשון אדיר במרום2 ולשון "מחשבות חרוץ"3.
ואפשר לומר בשמא, שזאת רמזה לנו התורה בלימוד בגזירה שוה שאף שהכל דין מכל מקום יש בו בחי' שיתהפך הכל לטובה לעתיד לבוא.
ואולי נרמז כאן שעתידים ממזרים להיטהר כדברי הגמ' ירושלמי קידושין סוף פרק ג':
רבי יוסי אומר ממזרים טהורים לעתיד לבוא שנאמר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'.
ואף שלא נפסקה הלכה כרבי יוסי רמז יש בדבר בלימוד בגזירה שוה שיש בחינה של מיתוק גם בממזרים ואפי' בעמון ומואב.
1 עי' בדברי הנצי"ב בעל הספרי על הפסוק הנזכר שמבאר למ"ד דון מינה ואוקי באתרא, שנקבות אסורות לעולם, מדוע נזכר בפסוק דור עשירי. וכן במואב ועמון מדוע נזכר דור עשירי. וביאר הנצי"ב על פי הגמ' בסנהדרין (צ"ד ע"א) שאסור לבייש גר עד דור עשירי על ידי שמבזים ארמאי בפנינו. משמע שאחר דור עשירי כבר נשכח המקור וזו מציאות חדשה לגמרי ונראה שדומה לספרה העשרונית שאחר עשר מתחילה ספירה חדשה והמציאות מתאימה למהלך זה.
2 ספר אדיר במרום ח"א – שמיה דעתיקא סתים מכולא: "ואחר כך יתגלגלו גלגולים בסוד עמון ומואב, עד שתצאנה רות ונעמי, העומדות בסוד המשיח שהוא התיקון האחרון הכללי. כי לא לישראל לבד אלא לכל הבריאה, שכל הרע חוזר לטוב".
3 ספר מחשבות חרוץ – אות יט: "ובנותיו כיוונו לשם שמים (בראשית רבה נ"א, י'), וה' יתברך הזמין להם יין שמצידם אילו זכה גם הוא היה טועם בו טעם יין המשומר להוליד המשיח העתיד לצאת מהם, שאמרו ז"ל (שם מ"א, ד') היכן מצאתיו בסדום, כי לעתיד נאמר דגם סדום ובנותיה תשובנה לקדמותן".